גם מועצת העיתונות, בראשותו של השופט בדימוס חנן מלצר, מתנגדת לחוק התקשורת של שר התקשורת שלמה קרעי. "מועצת העיתונות והתקשורת בישראל מתנגדת נחרצות להצעת החוק - במהותה, ברוחה ובפרטיה", נפתח מסמך ההערות לתזכיר החוק שהגישה המועצה למשרד התקשורת.
מועצת העיתונות היא הוותיקה מבין גופי העיתונות, וסובלת מזה שנים רבות מסטגנציה וחוסר רלוונטיות, בין השאר בשל חוסר המעורבות שלה בנושאים אקטואליים הקשורים לחופש וטיב העיתונות בישראל. עם זאת, ביחס לחוק קרעי מפגינה המועצה עמדה תקיפה וחד-משמעית. למעשה, המסמך שיצא מטעמה הוא אחד החריפים ביותר מבין 26 ניירות העמדה שהגישו גופים וארגונים שונים נגד החוק.
המועצה מתייחסת גם להקשר האקטואלי של תזכיר החוק, אותו מעוניינת להעביר ממשלה הנמצאת בעיצומו של ניסיון הפיכה משטרית: "מועצת העיתונות והתקשורת בישראל אינה שוללת את הגישה שייתכן ושוק התקשורת זקוק לריענון ולאסדרה. עם זאת למרבה הצער תזכיר הצעת החוק מסיג את שוק התקשורת שנים לאחור ומקנה שליטה מלאה וחסרת תקדים של הממשלה על אמצעי התקשורת, כל זאת בניגוד לעקרונות יסוד במשטר דמוקרטי ולפסיקה של בית-המשפט העליון.
"אם חלילה ימומש תזכיר הצעת החוק הוא יציב את ישראל בשורה אחת עם מדינות כמו פולין והונגריה, שהיו אף הן פעם מדינות דמוקרטיות במונחים המקובלים, אך הפכו לאחרונה למדינות שהדמוקרטיה המהותית רחוקה מהן. לא למותר לציין שההשתלטות על אמצעי התקשורת, כמוצע בתזכיר הנוכחי, משתלבת גם במגמה של השתלטות על מערכת המשפט, וזאת בתנועת מלקחיים שמוכרת לנו אף היא מפולין ומהונגריה".
ראש הממשלה בנימין נתניהו עם ראש ממשלת הונגריה ויקטור אורבן (צילום: חיים צח, לע"מ)
במועצה תוקפים את החוק בכמה חזיתות: ראשית, הקמתה של רשות תקשורת חדשה שתהיה פוליטית לגמרי: "איננו רואים פגם עקרוני בשאיפה לאחד את הגופים המשדרים תחת רשות אחת, ככל שזו אכן תהיה רשות שהיא 'עצמאית בהפעלת סמכויותיה', אלא שעיון בתזכיר מגלה סתירות עמוקות ובראש ובראשונה מסתבר כי מועצת הרשות איננה אלא גוף שממונה ונשלט על ידי הממשלה".
שנית, החלפתה של שיטת הרישיונות בשיטה של רישום: "לכאורה מדובר בחידוש מבורך שמנהיג ליברליזציה בתחום התקשורת. אלא שהרישום נעשה באמצעות יושב ראש מועצת הרשות, שהינו כאמור מינוי פוליטי". וזאת בעת שחובת הרישום אינה "רישום טכני גרידא" אלא כזו המעניקה לרשות התקשורת החדשה סמכויות נרחבות, המגיעות עד להטלת קנסות כבדים ואף ביטול הרישום וסגירה למעשה של כלי תקשורת.
כך למשל קובע סעיף 42: "ספק חדשות יספק תכני חדשות מדויקים, מהימנים ומאוזנים, ולא יבוטאו בהם עמדותיהם ודעותיהם הפרטיות של מנהליו ובעלי מניותיו". "תהא הדעה על הוראה זו אשר תהא", כותבים במועצת העיתונות, "הרי כאשר הפיקוח נתון בידיה של מועצה ממונה פוליטית עולה החשד שהיא תיישם הוראה זו כדי להשתיק ביקורת על הממשלה, בעיקר כך כאשר נשמעות טענות מצד הקואליציה כי אמצעי התקשרות הם 'שמאליים'".
"כאשר הפיקוח נתון בידיה של מועצה ממונה פוליטית עולה החשד שהיא תיישם הוראה זו כדי להשתיק ביקורת על הממשלה, בעיקר כך כאשר נשמעות טענות מצד הקואליציה כי אמצעי התקשרות הם 'שמאליים'"
במועצה מתייחסים גם לחידוש אחר שמבקש קרעי להחיל: הלאמת מדידת הרייטינג. מדובר לפי המועצה ב"תופעה שאינה דמוקרטית בעליל". נתוני המידרוג (רייטינג) משפיעים בהיזון חוזר על הפופולריות של כלי התקשורת וחשוב מכך - קובעים את מחיר הפרסומות בו. "מתן כוח כזה בידי פוליטיקאים או הממונים מטעמם עלול לעוות את שוק התקשורת, ולהביא לקידום אמצעי תקשורת המועדפים על השלטון ואף עלול לגרום לאמצעי תקשורת אחרים לצנזורה עצמית, או לשינוי תכנים כדי ליהנות מהכנסות שהן נגזרות מהרייטינג".
נושא שלישי שאליו מתייחסת מועצת העיתונות בנייר העמדה שלה הוא "גולת הכותרת" של החוק בעיניו של קרעי: הסרת מגבלות מעל פתיחת ערוצי טלוויזיה וחדשות, ביניהן החובה להקים "חברת חדשות" נפרדת על מנת לשמור על עצמאות העיתונאים מול בעלי הערוץ. במועצת העיתונות מצביעים על הסכנות הטמונות במהלך:
"ההצעה פותחת את התחום לכל דיכפין תוך הסרת תנאי הסף, לרבות הבטחת השקעות נאותות ועריכה כדי להבטיח שידור איכותי. ההצעה תולה יהבה בתחרות שתתפתח בין כלי התקשורת. ברם תחרות כזו אינה חזות הכל. מאחר שמדובר במדינה קטנה עם שפה ייחודית אמצעי התקשורת יבחרו להשקיע את כספם בתכניות עתירות רייטינג ולא בחדשות. מסעיף 71 אף עולה, כי ספק חדשות יוכל לשלב תוכן שיווקי בחדשות.
רה"מ בנימין נתניהו מתארח בתוכנית "הפטריוטים" בהנחיית ינון מגל, ערוץ 14, 13.4.23 (צילום מסך)
"לא פחות מדאיגה ההצעה להסיר את החומה הסינית שמבדילה כיום בין אמצעי התקשורת לבין מחלקת החדשות. מאחר ולפוליטיקאים יש אינטרס מיוחד בכיסוי התקשורתי שלהם ולא פחות מכך בחיסוי מידע שאינו נוח להם – הדבר ידרדר את מחלקות החדשות ויפגע באמינות שלהן. מכיוון שלשלטון ולממשלה יש אינטרס מיוחד בשליטה על החדשות, ומעתה יהיו להן גם האמצעים לכך, קיימת סכנה שהחדשות עלולות להפוך ל'חדשות מטעם', זאת תוך פגיעה בזכות הציבור לדעת".
נקודה רביעית אליה מתייחסת מועצת העיתונות היא פגיעה "דרסטית" בתאגיד השידור באמצעות הטלת החובה למסור את תכניו, כולל תכני הארכיון, בחינם לכל דורש, כולל גופים מסחריים וערוצים מתחרים. הוראה זו, כותבים במועצה, מנוגדת הן להיגיון הפשוט והן לחוק כבוד האדם וחירותו. באותה נימה ביקורתית מתייחסים במועצה גם לכוונתו של השר, בחקיקה נפרדת, לאסור על התאגיד הציבורי למכור פרסומות בתחנות הרדיו שלו.
"להבנתנו המקצועית, הוראותיה של הצעת החוק נגזרו לכאורה למידותיו של ערוץ 14"
בנוסף לכל אלו, מאשימה מועצת העיתונות את שר התקשורת קרעי בחקיקה פרסונלית שנועדה להיטיב עם כלי תקשורת התומך בממשלת נתניהו ולהזיק לכלי תקשורת המותחים עליה ביקורת: "להבנתנו המקצועית, הוראותיה של הצעת החוק נגזרו לכאורה למידותיו של ערוץ 14", כותבים בנייר העמדה, "כך נקבעו מדרגות החובה של ההשקעה ביצירה מסוגה עלית בסעיף 52, כך שערוץ 14 ייפול לכאורה מתחת למדרגה הנמוכה ויהא פטור מהשקעה. גם הריכוך של הדרישות בתחום שידורי החדשות משרת את ערוץ 14". בנוסף, העברת שידורי עידן פלוס לאפליקציה, "יאפשר לכאורה לערוץ 14 להתחמק מתשלום חוב של כ-7 מיליון ש"ח עבור הפצת השידורים".
מנגד, "הצעת החוק מרככת את ההגבלות על בעלות צולבת, אך מותירה אותן לגבי עיתונות כתובה. נקל לשער את הסיבה לכך לאור טענותיהם של חברי הכנסת מהקואליציה נגד העיתונות הכתובה אותה הם מאשימים בעויינות לממשלה". במועצה ממשיכים וכותבים: "לא רק מקלות יש בהצעת החוק אלא גם גזרים. שר התקשורת הודיע במסיבת העיתונאים על יצירתו של 'תקציב ייעודי לעידוד התחרות והמגוון בתחום החדשות והאקטואליה'. נקל לשער למה ישמש תקציב זה כשהוא נתון בידיה של הממשלה. זאת ועוד, הממשלה יכולה לעודד ערוצי תקשורת שהיא חפצה ביקרן באמצעות הסטת תקציבי פרסום שלה, כמו גם תקציבים לעידוד היצירה המקורית".
"מועצת העיתונות והתקשורת בישראל קוראת לשר התקשורת למשוך בחזרה את התזכיר ולהקים ועדה מקצועית, בשיתוף נציגי תקשורת ואקדמיה, שתבחן לעומק ובאובייקטיביות את שוק התקשורת ותגיש המלצותיה"
במועצת העיתונות מוחים גם על האופן הרשלני והלא מקצועי בו קודם החוק. "המועצה מבקשת להביע מחאה על סד הזמנים הקצר שהוקצב להערות הציבור לתזכיר מקיף כל כך, שאמור לחולל מהפכה של ממש בתחום התקשורת. מחאה זו מצטרפת לביקורת על שלא ניתנה הזדמנות נאותה גם לגופים המאסדרים: הרשות השנייה ומועצת הכבלים, שהם בעלי הידע והניסיון בתחום והם בין הנפגעים הישירים מהצעת החוק - לבחון ברצינות את ההצעה, שכן הם נדרשו להעביר הערותיהם לטיוטת חוק התקשורת החדש תוך יום אחד".
במועצה מבקרים גם את העובדה שהחוק נכתב בלא שום עבודת הכנה של ועדה ציבורית. הוא אמנם מתבסס על עבודת ועדה שהתכנסה בתקופת הממשלה הקודמת, אולם סוטה מהמלצותיה בחלקים משמעותיים של החוק, ובכל אופן גם אותה ועדה היתה לקויה משום שלא כללה כלל אנשי אקדמיה ותקשורת, טוענים במועצת העיתונות.
"לסיכום", כותבים במועצת העיתונות, "תזכיר חוק התקשורת (שידורים), התשפ"ג- 2023 פוגע פגיעה אנושה בחופש העיתונות והתקשורת ובזכות הציבור לדעת ומכרסם ביסודותיה הדמוקרטיים של מדינת ישראל. מועצת העיתונות והתקשורת בישראל קוראת לשר התקשורת למשוך בחזרה את התזכיר ולהקים ועדה מקצועית, בשיתוף נציגי תקשורת ואקדמיה, שתבחן לעומק ובאובייקטיביות את שוק התקשורת ותגיש המלצותיה".
את חוות הדעת של מועצת העיתונות חיברה ועדה בראשותו של פרופ' אשר מעוז ובהשתתפות רותם אברוצקי, עו"ד ענת גולדנצוויג-סבידור, ד"ר ענת פלג, עו"ד רחל שיבר ופרופ' עמוס שפירא.