משבר האקלים

בראש שער גליון סוף השבוע של "ישראל היום", ליד דגל המדינה, נדפס איור של שמש זורחת ולידה התחזית: "היום – חום קיצוני". בעיתון, שמוציאה לאור המולטי-מיליארדרית ד"ר מרים אדלסון ועורך העיתונאי עמר לחמנוביץ, אין הבוקר כל התייחסות נוספת לגל החום הקיצוני שפוקד את אזורנו, שלא לדבר על הסיבות לו.

במדור חדשות החוץ של החינמון מדווח אלדד בק כי צרפת תממן לאזרחיה תיקוני בגדים ונעליים "כחלק מהמאבק בנזקים שהצרכנות גורמת לטבע". בק מדווח כי הצרפתים משליכים לפח 700 אלף טון בגדים מדי שנה והיוזמה החדשה, של שרת האקולוגיה, נועדה לצמצם זאת ולו במעט. עם זאת, בידיעה אין הסבר מדוע הצרכנות גורמת נזקים לטבע, ואין פירוט לגבי תרומת הרכישה העודפת של בגדים לנזקים אלו.

בשער "מעריב" נמצא מקום להפנייה "חום יולי: הטמפרטורות מגיעות לשיא – והסוף לא נראה באופק". בעמוד 8 מדווח משה כהן כי גל החום הקיצוני "קלאון", שהגיע אתמול לישראל, יימשך לפחות עד אמצע השבוע הבא. כהן מדווח על המעלות הצפויות (44 בעמקי הצפון) ועל תגובת הרשויות, מפיקוד כבאות והצלה, דרך רשות הטבע והגנים ועד לעיריית תל-אביב והספארי ברמת-גן. בידיעה של "מעריב", שבשליטת טייקון הגז אלי עזור, אין כל מידע על שכיחות גלי החום הקיצוניים בשנים האחרונות, לא כל שכן הסבר לתופעה המדאיגה.

ב"ידיעות אחרונות" של המו"ל הנאשם בשוחד ארנון (נוני) מוזס מדווחים אילנה קוריאל וירון דרוקמן בתחתית עמוד 6 כי "בקרוב יהיו יותר גלי חום כמו זה שאנחנו חווים – אבל ישראל לא ערוכה להתמודד איתם". כמו הידיעה ב"מעריב", גם ב"ידיעות אחרונות" מתמקדים בתגובה לתופעה, אך כאן הסיקור מעמיק בהרבה (עד כמה שאפשר בידיעה קצרצרה) ושם דגש על המחדל ארוך השנים של ממשלות ישראל.

הכתבים מזכירים את דו"ח מבקר המדינה מ-2021 שהתריע על חוסר המוכנות להשלכות משבר האקלים, מציינים כי האוכלוסיות החלשות צפויות להיפגע יותר מכל, מצטטים מפי פרופ' עדי וולפסון (שכותב באופן קבוע על הנושא באתר "העין השביעית") כמה משפטים על הנזק של גלי החום לאדם ולתשתיות החיוניות של המדינה, ומזכירים גם את המשמעויות הכלכליות של גלי החום.

ובכל זאת, ולמרות שהידיעה נפתחת במשפט "תדירות גלי החום עומדת לעלות בשל משבר האקלים", אין בה כל רמז לגורמים למשבר האקלים, ובוודאי שאין בה קריאה לנסות לפתור את הבעיה מהשורש ולא רק להגיב להשלכותיה באופן מוצלח יותר.

מעל הידיעה של קוריאל ודרוקמן מתפרסמת ידיעת תצלום שמביאה את סיפוריהם של חקלאים שנפגעו כלכלית באופן ישיר מגל החום. גם שם אין מילה על הגורמים לתדירות הגוברת של גלי החום.

ב"הארץ" של עמוס שוקן ידה של הקוסמופוליטיות שוב על העליונה. "ביפן, בקנדה ובאירופה: כבר אין דרך לברוח מחום קיצוני", נכתב בתחתית שער העיתון מעל תחילת ידיעה מאת ניר חסון. בידיעה מוזכרות המעלות הקיצוניות הצפויות באירופה (48 מעלות בסיציליה וסרדיניה) ומצוין עוד כי בשנה שעברה מתו באירופה למעלה מ-60 אלף בני אדם כתוצאה מבעיות בריאות הקשורות בחום.

גם מקומה של ישראל לא נפקד מהידיעה אך משמעותית יותר העובדה שחסון מדווח על גל החום הקיצוני, ובעצם על רצף גלי החום הקיצוני, כחלק משלל תופעות טבע קיצוניות שפוקדות את העולם גם בשבוע האחרון: שטפונות, גלי חום ושריפות ענק.

"מדענים רבים מעריכים שהשבוע האחרון היה השבוע החם ביותר בכדור הארץ ב-120 אלף השנים האחרונות", כותב חסון, ומיד בהמשך שב ומזכיר את ההסבר המדעי לרצף החריג: "שילוב בין ריכוז גבוה של גזי חממה באטמוספירה עם אירוע אל-ניניו, שהוא התחממות טבעית ומחזורית של חלקו המזרחי של האוקיינוס השקט".

"לפי כל ההערכות המדעיות", מסיים חסון, "בשנים ובעשורים הקרובים, וככל שהאנושות לא תצליח לאפס את פליטות גזי החממה שלה, משריפת דלקי מאובנים – נפט, פחם וגז – יוסיפו לפקוד את כדור הארץ אירועי אקלים קיצוניים יותר ותכופים יותר".

המתעקשים למצוא מקום לאופטימיות מוזמנים לקרוא את "מקור ראשון" הבוקר, שכמו "ישראל היום" גם הוא בבעלות המולטי-מיליארדרית אדלסון. בתחתית השער כותרת מדאיגה קוראת "בקצב הזה, כ-300 ישראלים ימותו מדי שנה מגלי חום בקיץ", אך האופטימיות אינה בשל תוכן הידיעה אלא מעצם קיומה.

לפני חודשים אחדים בלט לרעה "מקור ראשון" כשנתן במה נרחבת לכמה מחברי "הפורום לרציונליות סביבתית", שעמדותיהם בנושאי משבר האקלים והשלכותיו מנוגדות לעמדות של רוב מוחץ ממדעני העולם. לא היתה זו הפעם הראשונה שעמדת ספקנות כלפי עצם ההתחממות המואצת של כדור הארץ, ויתר על כן של הגורמים לה, מקבלת ביטוי מעל עמודי "מקור ראשון".

אולם הבוקר, הדיווח מאת ישי אלמקייס על גל החום הנוכחי מתמקד בשיחה עם ד"ר אסף הוכמן מהמכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית, שמחקריו מתמקדים בחיזוי מזג אוויר קיצוני. לפני חודשים אחדים פִרסם מחקר העוסק בגלי החום בעתיד ובהשפעות של עליית ריכוז גזי החממה באטמוספירה על עוצמתם.

במילים פשוטות מסביר ד"ר הוכמן לקוראי "מקור ראשון" כי "ככל שנוסף לאטמוספירה יותר פחמן דו-חמצני, כך משתפרת היכולת של האטמוספירה לשמור את החום שמגיע מהשמש ופוגע בכדור הארץ. בעקבות זאת מידות החום עולות, וכך יש יותר תופעות קיצון. גלי החום בקיץ צפויים להיות תכופים פי שבעה וממושכים פי שלושה, ולהוביל לפי עשרה יותר מקרי תמותה עודפת".

אמנם שריפת דלקי מאובנים אינה מוזכרת בידיעה של "מקור ראשון", וכך גם אין כל זכר לנזקי תרבות הצריכה, ובכל זאת טוב לראות שגם בעיתון זה ניתן להדפיס בהבלטה עובדות מדעיות מקובלות על קיומו של משבר האקלים וגורמיו, גם אם הן לא משתלבות עם האינדיבידואליזם הליברטריאני שפשה בשנים האחרונות בציונות הדתית.

הכותרות הראשיות (הפיכת המשטר)

"בכירים במשטרה: 'חשש אמיתי ממלחמת אחים'", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום" (עורך: עמר לחמנוביץ) מעל שני תצלומים מהפגנות בעד ונגד "הרפורמה המשפטית". איציק סבן מדווח שאותם בכירים מביעים "בשיחות סגורות" דאגה לנוכח האפשרות של "חיכוך פיזי בין מתנגדי הרפורמה לתומכיה". לא מצוין איזה צד צפוי לתקוף ואיזה לספוג, כך שניאלץ לחכות ולראות.

סבן מדווח על התארגנות פעילי ימין לחסום כניסות לקיבוצים, ומזכיר כי בעוד כעשרה ימים צפויה הפגנה גדולה של הימין ברחוב קפלן בתל-אביב. אחד ממארגניה, ברל'ה קרומבי, מספר כי לקראת ההפגנה הגדולה מתכננים פעילי הימין להגיע לבתים הפרטיים של ראשי המחאה בחמש בבוקר "כדי לעשות להם השכמה, כמו שהם עושים לתומכי הרפורמה מימין". דובר תנועת אם תרצו, מתן אשר, מבהיר כי המטרה היא "לא להפחיד, חלילה", אלא "לדרוש אכיפה שוויונית". על ההבדל בין נבחרי ציבור לאזרחים שמפגינים נגדם דובר אם תרצו לא עומד.

בטורו שב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" כותב נחום ברנע: "בשבוע שעבר כתבתי כאן, בחשש גדול, שאנחנו בדרך למלחמת אזרחים. נדמה שהדרך הולכת ומתקצרת".

הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" (עורכת: סיגל בוכריס-רגב, עורך ראשי: אבי משולם, עורך אחראי: ארנון מוזס) אינה קיימת. במקומה מופנים הקוראים לשלושת בכירי הפרשנים בעיתון, באמצעות הדפסת קטעים מטוריהם. במרכז השער קטע מטורו של ברנע, הנחתם במשפט על מלחמת האחים שצוטט לעיל. מימינו קטע מטורו של נדב איל, שמסביר מדוע נתניהו צפוי להעביר את החוק לביטול עילת הסבירות בקריאה שנייה ושלישית כבר במושב הנוכחי. בשמאל השער קטע מטורו של עמית סגל, שמגיעה למסקנה דומה "בבחירה בין טייסות לממשלה – נתניהו בחר" (ממשלה).

"בכיר במערכת הביטחון: 'אין משרת מילואים אחד שסירב להתייצב'", נכתב בכותרת הראשית של "מקור ראשון" (עורך: אלעד טנא). נועם אמיר מדווח כי "גורם בטחוני בכיר אומר ל'מקור ראשון' שיש פער עצום בין מכתבי האיום בסרבנות שהופצו השבוע ברשתות החברתיות ובין המציאות בצבא".

אמיר מצטט מדברי הקצין האלמוני: "אין משרת מילואים אחד שסירב להתייצב". לפי אותו גורם, "במערכת הביטחון ניסו להתחקות אחר החותמים על מכתבי האיומים, וגילו שרבים מהם כבר מזמן אינם משרתים בשירות מילואים פעיל, ושמות אחרים החתומים על המכתבים אינם קיימים".

בכפולה הפותחת של "מעריב", לעומת זאת, מופיעה ידיעה תחת הכותרת "צה"ל: גובר החשש מאי-התייצבות טייסים". טל לב-רם ומתן וסרמן מדווחים כי "בצה"ל מעריכים כי במידה שהחקיקה תימשך ואיתה גם עוצמת המחאה – מספר הטייסים שיודיעו על הפסקת טיסה עשוי להיות גבוה". עוד מדווח כי "בימים האחרונים יש עלייה משמעותית בקרב אנשי מילואים בזרועות אחרות, שהודיעו למפקדיהם כי הם אינם מתכוונים להתייצב למילואים".

הכותרת הראשית של "מעריב" (עורכים: דורון כהן וגולן בר-יוסף) מוקדשת להתפתחות האחרונה במאבק בין הרשויות בישראל. "בג"ץ ידון בעתירה הטוענת: 'נתניהו בניגוד עניינים'", נכתב בה. "השופטת רות רונן הפתיעה אתמול כשהודיעה כי עתירתה של 'מבצר הדמוקרטיה', המבקשת להפסיק את כהונת ראש הממשלה, תידון בבג"ץ בהקדם". נכתב בכותרת המשנה לראשית.

"ראשי הקואליציה: 'מזועזעים מההחלטה, מיליוני אזרחים לא יאפשרו זאת'". משני צדי הכותרת שובצו דיוקנותיהם של ראש הממשלה בנימין נתניהו ונשיאת בית-המשפט העליון אסתר חיות.

בכפולה הפותחת מדווחים אברהם בלוך ומתן וסרמן כי עילת העתירה היא הטענה שנתניהו הפר את האיסורים וההגבלות החלים עליו מרגע שהכריז כי הוא יהיה מעורב בקידום הרפורמה המשפטית.

"בלי להיכנס להתדיינות משפטית, נדמה לי שהדרישה למנוע מנתניהו לעסוק ברפורמה המשפטית היתה דווקנית", כותב נחום ברנע ב"ידיעות אחרונות". "בישראל מצפים מראש ממשלה שיציל מטיילים שהלכו לאיבוד בקמבודיה – לא סביר לדרוש ממנו להדיר את רגליו ממאבק שמפלג את הציבור בישראל. השאלה היא רק אם יעסוק בעניין בחשאי או בפומבי. אני מעדיף שיעסוק בכך בפומבי, לעין השמש".

"על הקצה", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ" (עורך: אלוף בן), מעל הפניות לטוריהם של יוסי ורטר, גידי וייץ, רוית הכט ואלון פנקס. ורטר צופה, כמו איל וסגל ב"ידיעות אחרונות", כי נתניהו לא יעצור את החקיקה במושב הנוכחי, אם כי פרשן "הארץ" נחרץ פחות מעמיתיו ב"ידיעות אחרונות" ומתמקד בחשיבה מייחלת שההפך יתרחש.

גידי וייץ כותב על נקודת המבט של היועמ"שית בהרב-מיארה, שלפיה לנתניהו יש מטרה אחת בלבד: עצירת משפטו. ברשימתו עומד וייץ על נרפות השופטים במשפט המו"לים, שבשבוע החולף נענו לדרישת הסנגורים שלא לאפשר לחקור את העדים על אירועים שאינם מוזכרים בנספח לכתב האישום, נספח שהוכן בחופזה ולא נועד להיות תיאור ממצה של כלל האירועים הפסולים שהתרחשו במערכת "וואלה" בעקבות התערבויות נתניהו ומקורביו.

"זה דפוס כמעט קבוע אצל ההרכב, והוא מעלה את התהייה אם הירידה לחקר האמת היא אכן המטרה שלשמה התכנס", כותב וייץ. "במקרה הטוב, הקו הנוקשה של השופטים מעיד על תפיסה טכנית צרה של תפקידם. אבל ייתכן גם שהוא מבוסס על תפיסה משפטית מהפכנית ומסוכנת, שלפיה לחץ שיטתי להטיית סיקור לטובת רגולטור אינו טובת הנאה. מסקנה כזו, שהולמת את החקיקה שמקדמת ממשלת נתניהו, תקרין גם על 'תיק 2000': אם בני הזוג אלוביץ' לא ניסו לשחד את ראש הממשלה, אזי גם נוני מוזס יוכל לצאת בזול".

"במשרד המשפטים רווחת ההערכה שראש הממשלה ימשיך הלאה עד שהתובע 'שלו' יטה אוזן להמלצת השופטים וייסוג מהאישום בשוחד, עד שיבלום את המשפט או יתפור עסקה מגוחכת", כותב וייץ ומצטט את אחד הגורמים ששוחחו עמו: "נתניהו יימנע מלעסוק בנושא באופן אישי בשל ניגוד עניינים. הוא יֵצא מישיבת ההדחה ומישהו יעשה בשבילו את העבודה. זה יהיה נשף תחפושות, עבודה מלוכלכת בידיים נקיות".

"במערכת המשפטית משוכנעים: כך מבשלים את הדחת היועמ"שית", מוכתרת כתבה מאת טובה צימוקי הרואה או ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות". "שופט בכיר בדימוס מעריך שבהרב-מיארה מבינה שנתניהו ולוין גמרו אומר להדיח אותה, ובלי עילת הסבירות בית-המשפט העליון לא יוכל להגן עליה", כותבת צימוקי. אדם המוגדר "בכיר במערכת המשפטית" אומר לה: "'החומר בתיק ההדחה נאסף. נתניהו יוכל להגיש לגוף שיתבקש לאשר את ההדחה את פרוטוקול ישיבת הממשלה, ולהגיד: 'היא אחראית למה שקרה'".

"נכון לעכשיו", כותבת צימוקי, "ההערכה במערכת המשפטית היא שביטול עילת הסבירות ישמש בראש ובראשונה לפגיעה אנושה במוסד היועץ המשפטי, כולל יועצי משרדי הממשלה, ותגרום לפיטורי היועמ"שית. אז יהיה נתניהו חופשי לבחור יועץ או 'תובע מיוחד' (במסגרת הפיצול בין הייעוץ לבין התביעה) כדי שיבחן מחדש את תיקיו – וההמשך ידוע. מסגרת הזמן המוערכת לכך היא כמה חודשים".

מהי פריבילגיה אליטיסטית בעיניך?

פולמוס עוגיית המדלן של "תרבות וספרות" נמשך. ותחילה, קיצור הפרקים הקודמים. בחודש מאי השנה פרסם גיא יעקבי במוסף "תרבות וספרות" של "הארץ", שעורך בני ציפר, רשימה על ספרו של אנטואן קומפניון Proust du côté juif (לנבערים: "פרוסט מהצד היהודי").

יעקבי, תלמיד לתואר שני במחלקה לספרויות וללשון ב"אקול נורמל סופרייר" בפריז, עמד בעומק רשימתו על כך שאמו של פרוסט "היא זו המאפשרת את השינה, מסדירה את הזמן ומניעה את הסיפור המתקדם באופן ליניארי. היא גם זו שמגישה לבנה את עוגיית המדלן המוליכה אל הזיכרון הבלתי רצוני והעבר שנדמה כי 'מת לעולמים'".

הרשימה של יעקבי ב"תרבות וספרות" נקראה על-ידי מי שנקראה וחוללה בעולם את השינוי שחוללה. לרגע נדמה היה שלא נשמע עליה עוד, ולפתע, בשבוע שעבר, הופיעה לה תגובה. במוסף "תרבות וספרות" כמובן.

"רק עתה קראתי את מאמרו היפה של גיא יעקבי על אנטואן קומפניון וספרו 'פרוסט מהצד היהודי' ('תרבות וספרות', 17.5) אך לדעתי נפלה בו שגיאה קלה", כתב למערכת המוסף אביהו זכאי.

"במאמר זה טוען המחבר כי אמו של פרוסט היא זו שהגישה לו את עוגיית המדלן, אשר מוליכה אל העבר שנדמה כי 'מת לעולמים'. אך ככל שאני זוכר מקריאה שלי לפני שנים את 'בעקבות הזמן האבוד' שתירגמה הלית ישורון, דווקא היתה זו לאוני, הדודה של פרוסט, שהגישה לו את עוגיית המדלן. שאלתי את עצתו של פרופ' שאול פרידלנדר, שכתב באחרונה ספר על פרוסט, וגם הוא טוען כי אכן זו היתה הדודה לאוני".

כבר בשבוע שעבר התגובה של זכאי נראתה, על פניה, תמוהה. מדוע לפנות לפרופ' פרידלנדר ולא למדף הספרים? מדוע לא מצוין האם הפרופסור המומחה, שספרו "בחיפוש אחר מרסל פרוסט" מוזכר ברשימתו של יעקבי, דיבר מזכרונו שלו או שמא בדק את הסוגיה? מדוע לא להפנות לציטוט המדויק התומך בגרסה זו או האחרת?

כצפוי (ובוודאי כמצופה על-ידי רבים מקוראי המוסף), השבוע קיבלנו את התשובה, שאינה אלא דוגמה למגבלות הזיכרון האנושי. יעקבי, מחבר הרשימה המקורית, הגיב לתגובה בתגובה משלו.

"ניגשתי אם כן בסקרנות אל הספרייה כדי לבדוק אם אמנם שגיתי והחלפתי את הדודה באם בסצינת המדלן הנודעת", כותב יעקבי, ולא מפספס את ההזדמנות להזכיר את "יוסף צ'פסקי, צייר וסופר פולני, שהעביר בעת מאסרו במחנה עבודה סובייטי סדרה של הרצאות על פרוסט לחבריו הכלואים בהעדר גישה לרומן, כשהוא מעלה אותו מהזיכרון במעין קריאה ללא ספר ומשבש לא אחת פרטים בעלילה".

יעקבי אינו צ'פסקי וה"אקול נורמל סופרייר" בפריז, על אף ההתרחשויות שפקדו בשנים האחרונות את המוסד, עדיין אינו מחנה עבודה סובייטי. לכן אין מקום להפתעה מכך ש"עיון קצר ברומן מבהיר שהאם היא זו שמגישה למספר כוס תה ועוגיות מדלן (או דואגת שיגישו לו אותן), והטעם של אחת מהעוגיות הטבולה בתה מזכיר לו, בהיזכרות הבלתי רצונית המפורסמת, את העוגיות שהגישה לו בילדותו הדודה ליאוני שכבר מתה מזמן", כפי שכותב יעקבי בתגובה לתגובה.

כדי למנוע ספק, יעקבי מצטט את הקטע הרלבנטי מהספר, בתרגומה של הלית ישורון: "אמי, שראתה כי קר לי, הציעה לי לשתות, שלא כמנהגי, תה. תחילה סירבתי, ואז, משום מה, חזרתי בי. היא שלחה להביא מאותן עוגיות סמיכות וגוצות המכונות מדלינות קטנות". רק בהמשך המספר כותב כי "הטעם הזה היה טעמה של פיסת המדלין הקטנה, שבבוקרי יום ראשון בקומברה [...], כשניגשתי לחדרה לומר לה בוקר טוב, הגישה לי דודתי ליאוני".

לכאורה תם ונשלם. ועדיין מנקר הספק, יותר נכון מתעוררת התקווה, כי הפולמוס יימשך. בימים כגון אלה מגיעים לנו יותר משלושה פרקי פולמוס פרוסט ב"תרבות וספרות". אולי שגתה ישורון? אולי פרוסט עצמו התבלבל? בכל זאת, עברו כמה שנים.

מה שלום נתניהו

יוסי ורטר מציין ב"הארץ" כי ראש הממשלה נתניהו הצהיר בנאום במפקדת הימ"מ: "אתם מצדיקים את ההחלטה שקיבלה ממשלתי, להגדיר את הימ"מ כיחידה הלאומית שלנו ללוחמה בטרור". ורטר מזכיר כי את ההחלטה קיבלה הממשלה הקודמת, בראשות נפתלי בנט, וכי בנט עצמו יחד עם השר לבטחון פנים עמר בר-לב הגיעו ליחידה כדי לבשר זאת לאנשיה.

"זו כבר אינה סתם 'גניבת קרדיט' אופיינית לאיש. זו שקרנות כפייתית. התנהגות פסיכוטית", כותב ורטר, "איך הוא מסוגל לעמוד מול אנשים שכולם נכחו במעמד המקורי עם נפתלי בנט, ולייחס לממשלתו את ההחלטה? מאילו חומרים הוא עשוי?".

גם בן כספית מזכיר את המקרה בטורו שב"מעריב". "ללשכת ראש הממשלה לקח זמן להתעשת", כותב כספית. "את הסיפור הזה צייצתי ביום רביעי בערב. רק אחרי חצות הגיעה התגובה, שהיא מדהימה אפילו יותר מהשקר עצמו: 'בשנת 2019, בכהונת רה"מ נתניהו ובהנחייתו, נעשתה עבודת מטה במל"ל אשר המליצה להכיר בימ"מ כיחידה מבצעית-לאומית ללוחמה בטרור".

במוסף "ישראל השבוע" של "ישראל היום" כותב אמנון לורד כי "אנשים שרואים את תפקודו של נתניהו מקרוב סיפרו כי ביום שני נתניהו התנהל והתנהג אחרת לגמרי מאשר בסבב ההסלמה הראשון שהביא להקפאת החקיקה. זה היה לפני כארבעה חודשים, נתניהו היה מתוח ולחוץ. ואילו השבוע הוא נצפה רגוע ובוטח בעצמו במובן החיובי של המילה".

לפי לורד, "בעימות הנוכחי הוכיח נתניהו את עליונותו האינטלקטואלית בכך שגרם למארגני המרי לצאת מהמסתור ולחשוף את שיטות הפעולה שלהם".

עוד מילה על המחאה

מאז עזב אורי פסובסקי את "גלובס" אין בעיתון עוד מי שיתריע בקול מפני השלכות הפיכת המשטר. במוסף "G" של העיתון (שבתיבת הקרדיטים שלו עודכן שהעורכת היא כעת עדי אהרוני-מילשטיין) כותב יואב קרני כי "תנועות מחאה נוטות לאבד תנופה".

"עצם ההצלחה להוציא רבבות אל קפלן ובנותיה במשך 27 שבועות רצופים, בחורף, באביב ובקיץ, היא מיוחדת במינה", כותב קרני, "אינני חושב שנראתה דוגמתה. היא תילמד בכל-כך הרבה דיסציפלינות אקדמיות עוד שנים רבות, לא רק בישראל. אבל ייתכן שסימני ההסלמה של השבועות האחרונים משקפים ביטוי כלשהו של חשש מפני אובדן התנופה. [...]

"כדי להאריך ימים ולטבוע חותם תנועת המחאה בארץ צריכה לעשות הסבה. היא אינה יכולה להתקיים רק במוצאי שבת, או ביום שלישי לפנות ערב, בקפלן או באיילון. עליה לעשות מה שלא הצליחו לעשות תנועות המחאה של מלחמת יום הכיפורים: לכונן ארגון פוליטי, לגייס תומכים, להניח תשתית ולהתכונן לבחירות הבאות כדי שגנץ ולפיד לא יהיו בעלי החזקה.

"עליה להתכונן לקראת האפשרות של תבוסה-לפי-שעה במאבק להצלת החוקה. היא צריכה לעשות כן בקור רוח, בסבלנות ובבגרות. עליה להכשיר את הקרקע לקראת הפאזה הבאה, כדי להבטיח שהמחאה לא תדעך, או תיחטף. יש חיים גם לאחר הג'סטה המהוללת".

במדור "ספרים" של "הארץ" ממליצה איריס לעאל על "רודנות בחסות החוק" מאת הסוציולוגית קים ליין שפלי, שראה אור לאחרונה בהוצאת תלם וקרן ברל כצנלסון. מחבר אחרית הדבר בספר, יונתן לוי, התארח לאחרונה בפודקאסט משפט המו"לים כדי לדבר על התיאוריה של שפלי ולספק למי שמעוניין בכך תוכנית פשוטה להשתלטות על מדינה דמוקרטית וריקון מתוכן של מוסדותיה.

אנטי-ווטאבאוטיזם

עוד בטור של לורד ב"ישראל היום", הקביעה כי הניסיון של מתנגדי ההפיכה להפריע לקיום ההצבעה בכנסת ביום שני האחרון היה "6 בינואר ישראלי", כלומר שווה ערך להסתערות של אלפי תומכי טראמפ על בניין הקפיטול בוושינגטון בניסיון למנוע את אישור זכייתו של ביידן בבחירות לנשיאות.

בטור של לורד משולב בהקשר זה המשפט היפה "מה ההבדל בין כניסה לקפיטול בכוח, דרך חלון מנופץ, לבין כניסה בעורמה תוך הונאת מערך האבטחה של הכנסת?", אבל אין בו את התשובה המתבקשת.

צ'ופרים באדיבות יד נעלמה

אבי בר-אלי ממשיך לתעד מקרוב ולפרטי פרטים את הזוועה המתרחשת לנגד עיניו בכנסת: השחתת המינהל התקין בישראל. הבוקר חלק מטורו מוקדש ליפעת בן-חי שגב. "באותה שעה, לא רחוק ממשרד ראש הממשלה, ישבו ברשות החברות הממשלתיות על המדוכה", הוא כותב ב"דה-מרקר". "הסיבה: בקשה מפתיעה שנחתה לא מזמן על השולחן: למנות את ד"ר יפעת בן-חי שגב לדירקטורית בדואר ישראל.

"בן-חי שגב, לשעבר יו"ר מועצת הכבלים והלוויין, היא עדת מפתח ב'תיק 4000'. עובדיה העידו במשטרה כי באותו לילה מדובר ב-2015, הבוסית לחצה עליהם לקדם במהירות את אישור עסקת בזק-yes – זו שהכניסה לשאול אלוביץ' מיליארד שקל, ואולי תכניס אותו ואחרים לכלא. [...]

"כשעלתה לפני חצי שנה להעיד בבית-המשפט, הפליאה בן-חי שגב בפליק-פלאק ביחס לעדותה במשטרה. היא תיארה את התנהלותה כתקינה, ביקרה בחריפות דווקא את התביעה – וזו, בתגובה, ביקשה להכריז עליה עדה עוינת. והנה, חצי שנה חלפה, וערב הדחת התובעת הכללית מתגייסים השרים דודי אמסלם ושלמה קרעי לסדר ג'וב לגברת. הגם שבימים כתיקונם שני הלצים בכלל מחרימים את הדואר, מחרימים את רשות החברות ומחרימים את נבחרת הדירקטורים – לפנינו, כך נראה, מקרה חריג.

"או שלא. שהרי עדים אחרים בתיקי האלפים – כאלה שנמלכו בדעתם רגע לפני עדותם ושינו גרסה — זכו אף הם לצ'ופרים באדיבות יד נעלמה: שלמה פילבר – שהתבלבל בעדותו ב'תיק 4000', זכה להזמנת סקרים מהליכוד ומערוץ 14; דוד שרן – שלא זכר הכל בעדותו ב'תיק 3000', קיבל מהליכוד חוזה ייעוץ לנתניהו; ואילו שגרירנו באו"ם, גלעד ארדן – שהכניס כמה אינפוטים תועלתניים בעדותו ב'תיק 4000', הושאר בניו-יורק".

שבריריות הזמן

במדורו שבמוסף "יומן" של "מקור ראשון" כותב חגי סגל על החלטת השופטת חנה מרים לומפ לזכות את שוטר מג"ב שירה למוות באיאד אל-חלאק. "מה לעשות, הרוצחים הפלסטינים לא לובשים מדים, ומגיחים בהפתעה מתוך אוכלוסייה אזרחית, ולפיכך אין מנוס מטעויות זיהוי לפעמים", כותב סגל, "הן תאונה מבצעית, לא כשל מוסרי".

סגל מצטט את פסקת המפתח מהכרעת הדין של השופטת לומפ: "הפעילות הלוחמתית מאופיינת בעצימות ייחודית – בתחושת חוסר ודאות, האופפת כל זירה מבצעית, בתכיפות האירועים הרודפים זה אחר זה, כאשר כל הכרעה של הכוחות הלוחמים, המתקבלת בשבריר של רגע, עלולה להיות הרת גורל וקטלנית".

במוסף "שישבת" של "ישראל היום" מעניק א', שהרג את אל-חלאק, ראיון לטל אריאל-יקיר ואייל לוי. הכותרת היא ציטוט מפיו: "אם הייתי מודע למצבו של איאד לא הייתי יורה, הייתי עוזר לו".

"בדיעבד, היית פועל אחרת?", שואלים המראיינים, וא' משיב: "הייתי עושה בדיוק אותו הדבר, וגם אמרתי את זה בבית-המשפט. אמנם זה אירוע מצער, אבל הייתי בתוך פעילות מבצעית ובאותן שניות, על-פי כל מה שידענו, היה מדובר במחבל חמוש שמסכן חיים". בהמשך אומר א' למראיינים: "האירוע נמשך בדיוק תשע שניות ונורו בסך הכל חמישה כדורים על-ידי כל הכוחות [...] אי-אפשר להפיל את כל תשע השניות האלה על לוחם אחד".

במוסף "הארץ" כותב גיא פרחי על משמעות המונח "שבריר שנייה", בהקשר זיכויו של שוטר מג"ב, אף שבפסק הדין, כאמור, נעשה שימוש בביטוי "שבריר של רגע".

"על-פי ראיון עיתונאי שהעניקה ורדה אבו-חדיד, מדריכתו של אל־חלאק שליוותה אותו ביום הירי", כותב פרחי, "שבריר השנייה ארך במקרה זה חמש דקות שלמות. השוטר ירה באל-חלאק ברגלו; לאחר מכן, בחדר האשפה שבו ביקשו להסתתר, ניהלה אבו-חדיד לדבריה שיח של 'חמש-שש דקות' עם השוטרים, כלומר, הסבירה להם שמדובר באדם על הרצף האוטיסטי שאינו חמוש, ורק אז בוצע באל-חלאק וידוא הריגה (בבית-המשפט נקבע כי עדותה רצופת סתירות)".

אפשר לציין בסוגריים כי בית-המשפט קבע שעדותה של המדריכה רצופת סתירות, אפשר גם להתרעם על חוסר הצדק שמאפיין את היחס ארוך השנים של מערכת המשפט בישראל לאוכלוסייה הפלסטינית, אבל אפשר גם להסתמך על עובדות פשוטות. בפסק הדין מציינת השופטת לומפ כי לפי תיעוד מצלמה שהיתה באזור, "מרגע כניסתו של הנאשם למתחם, כשאחריו נכנסו המפקד והשוטרים, ועד ליציאת המפקד מהמתחם, עוברות כ-14 שניות בלבד".

מהנעשה ב"בשבע"

עורך "בשבע" עמנואל שילה קורא להשלים את ביטול עילת הסבירות (ודוק: שילה כותב על ביטול ולא צמצום העילה) כבר במושב הנוכחי, וזאת למען הדמוקרטיה בישראל. עוד בשבועון הנפוץ בחברה הציונית-דתית, טור מאת חגית רוזנבאום על התנכלות ראש עיריית רמת-גן לבעל חנות דתי, וזאת "לנוכח דגלול להט"בי משתולל ברחבי העיר". ויש גם טור מאת ברוך מרזל.

בניסוח חיובי

ב"מקור ראשון" לא מתפרסם השבוע מדורו של ארנון סגל על הר הבית, מן הסתם בשל העובדה שהשבוע עבר ניתוח שבמסגרתו הוצאה מגופו כליה לצורך תרומה.  "התנאי היחיד שלי היה שהכליה תלך ליהודי", צוטט סגל באתר ynet ועורר דיון ציבורי. בעיתון הבית של התורם הוא מפרסם דברי הסבר.

תחת הכותרת "צאו לנו מהכליות" כותב סגל כי העניק את כלייתו לרפאל ישראל מאשקלון, שבנו תרם כליה משלו לבת-שבע קריאף, שאחת מבנותיה תרמה את הכליה שלה לאילן אסולין ממושב הזורעים בגליל. במילים אחרות, לא רק האיבר שלו נתרם ליהודי, גם כל רצף הנתרמים בניתוחי ההצלבה המשולשת היו יהודים.

"לא באתי לחנך, לא באתי להטיף מוסר, לא באתי להתנשא ולא באתי להפגין עליונות יהודית", כותב סגל במענה לביקורת שספג. "אדם קרוב אצל עצמו ואצל עמו, וכפי שכל אחד רשאי להתנדב להציל את אחיו ובן משפחתו באמצעות תרומה כזו, הוא רשאי גם להרחיב מעט את המעגלים המשפחתיים ולהחליט – דווקא בימים של חרחור מלחמת אחים – להזכיר מושג מושכח של נאמנות ומחויבות לעם שלו".

לצד דברי סגל מתפרסם טור מאת חיים נבון תחת הכותרת "הטהרנים נגד האחווה". לפי נבון, "מי שמחליט לתרום כליה בלי שום מגבלה הוא צדיק, וגם מי שמחליט לתרום למעגל קרבה מסוים סביבו הוא צדיק. את בקשתו לתרום ליהודי צריך להבין בניסוח חיובי ולא בניסוח שלילי. אין כוונתו לומר 'אסור לתרום לערבי', אלא 'אני מעדיף לתרום לאחי היהודי'".

ובכל זאת יש הבדל בין צדיק ש"מעדיף לתרום לאחי היהודי" לבין צדיק שאומר "התנאי היחיד שלי היה שהכליה תלך ליהודי". לו היה סגל נזקק חס וחלילה לתרומת כליה, היה יכול להעדיף שהיא תינתן לו על ידי תורם יהודי אבל אם היו מציעים לו אחרי שנות סבל של טיפולי דיאליזה כליה מגופו של גוי, קשה להניח שהיה מעמיד תנאים.

ענייני תקשורת

במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" כותבת אתי אברמוב על השימוש שנעשה בקול-ישראל בערבית כזרוע של לוחמה פסיכולוגית, זאת בעקבות סרט תיעודי חדש שעולה בימים אלה.

רון מיברג מספר בטורו שבמוסף "מעריב" על הסרט שהכין למיכאל קרפין בערוץ 1, ואיך נגנז בשל עבודתו כמבקר טלוויזיה.

במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" ממשיכים בינתיים להדפיס את המדור "הציור השבועי לילד", שיוצרו הלך לעולמו לפני כשבועיים. המדור החליף את שמו ל"הציור השבועי מהארכיון" ובאופן עקרוני יכול להמשיך ולהופיע בלי לחזור על עצמו עד 2083.

טייקון רב עוצמה וכושל במיוחד, שדרס את העיתון שבשליטתו למטרותיו העסקיות. 9 אותיות. וגם 11.
(מתוך תשחץ "מעריב") pic.twitter.com/bhGJppasy8

— העין השביעית (@the7i) July 14, 2023