שר התקשורת ד"ר שלמה קרעי ידוע בסגנונו המשתלח, כבר כשהיה ח"כ טרי למד שמעשייה פרלמנטרית רצינית התקשורת נוהגת להתעלם, ואילו מגידופים היא נוהגת להתפעם. גילוי זה נחת כגשם על אדמה זרועה שכן קרעי ניחן ממילא בלשון מתגלגלת וניכר עליו כי הוא נהנה הנאה רבה מלהקשיב לעצמו.

אמנם לעיתים התגלגלה לשונו של קרעי במהירות רבה יותר מיכולתה של המציאות לעכל מה שנקרא בלעז בולשיט, וקרה שקרעי מעד על לשונו שלו. כך מיד עם קידומו המהיר והנמהר למשרת שר, החל לפזר הצהרות מעל כל מיקרופון לא רענן בדבר תוכניותיו הלא אפויות לתחום התקשורת, עליו הופקד - ונכשל פעם אחר פעם אחר פעם בהגשמת מאוויו, בזכות ציבור עירני ומסור לדמוקרטיה ולחופש העיתונות ובזכות שרידי המינהל התקין בקרב הפקידות הממשלתית.

לכל אורך הדרך מזימות החקיקה שלו לשליטה על התקשורת תפסו מקום משני בהצהרותיו, שגולת הכותרת שלהן היתה הפצה של שנאת ישראל, השתלחות במוסדות המדינה וקידוש שלטון ממשלת נתניהו. מבין אלה זכורה הפעם בה כינה את המוחים נגד מדיניות הממשלה בשם "ערב רב", ובמיוחד הפעם בה ליווה ברכת פורים שמח באיחול "לכו לעזאזל" לאנשי טייסת המילואים שהודיעו כי יסרבו להגיע לאימונים אם יימשך בליץ החקיקה של ממשלת נתניהו נגד מערכת המשפט.

כעת הפיץ קרעי ברכה לרגל חג השבועות, הפעם - ללא קללות בכלל. כמנהגו, ליווה את ברכת החג ביידישקייט - סיפורי מעשיות ודרושים שנפוצים בספרים ל"בעלי בתים" שאין בידם לקבוע עיתים לתורה. קרעי בחר להגג על מושג האחדות, פתח בשנאת זרים וסיים בשנאת אחים.

ראשית ניפק קרעי תיאוריה גזענית, לפיה רק בקרב היהודים ישנה אחדות אמיתית, מהותית ("אנחנו מאוחדים במהותנו") ואילו הגויים מאוחדים רק ברצון שלהם להילחם בעם ישראל. האחדות הזו, הישראליות, הסביר קרעי, קודמת אפילו לתורה. היא הדבר הקדוש והנעלה ביותר. משם עבר השר להסביר מהי אותה אחדות מהותית: היא כוללת, מסתבר, רק את מי שתומך במהלכים של ממשלת נתניהו. מי שמתנגדים לה, כלל אינם חלק מעם ישראל:

"בימים אלו", כך קרעי, "מתחדדת ביתר שאת ההבנה של חשיבות אחדות עם ישראל אל מול אלו שאינם מוכנים לקבל את הכרעת העם ואומרים יקוב הדין את ההר ויקעקע המשפט את הזהות היהודית ומורשת ישראל. אל מול אותם אלו, עלינו לעמוד 'כאיש אחד בלב אחד'".