עכשיו זה סופי: שלמה קרעי הוא השולף המהיר במערב, אבל כזה שלעולם לא קולע. אם היה מופק מערבון בכיכובו, הוא היה נגמר אחרי סצנה אחת. לרוע מזלו של הציבור הישראלי, החיים בישראל תחת ממשלת נתניהו השישית אינם עונים להיגיון תסריטאי כלשהו, אלא מתנהלים בכאוס שתחת חסותו מתכוון ראש הממשלה שלנו לחמוק מהרשעה בפלילים.

במה מדובר? במסיבת העיתונאים שכינס היום שר התקשורת ד"ר שלמה קרעי. מסיבת עיתונאים נוסח נתניהו: ללא עיתונאים. ועם טוויסט קרעיסטי: כינוס מבוהל, הודעה נמהרת, נאום פומפוזי ואפס הלימה לכותרת האירוע. קרעי הבטיח "הצגת תוכנית העבודה של משרד התקשורת" ושסוף סוף ניחשף ל"רפורמת שר התקשורת ד"ר שלמה קרעי". בפועל קיבלנו אוסף כותרות שכבר שמענו יותר מפעמיים, ואפס תוכנית עבודה.

אבל החובבנות והיומרנות הן רק כיסוי לדבר החשוב באמת. קריאה בין השורות של ההצהרות העמומות שסיפק השר הד"ר מלמדת על כוונה להטיל רגולציה בררנית, כזו שתיטיב עם כלי תקשורת תומכי נתניהו ותפגע באלו שמתיימרים לפעול באופן חופשי משליטה פוליטית. הסרת הרגולציה החוסמת את פטריק דרהי מלשדר חדשות בעברית, והכבדת הרגולציה על ערוץ 12. שינוי החקיקה המאסדרת את השידור הציבורי במטרה להכפיף אותו שוב לשליטה פוליטית ולהחלישו, והעברת תקציבים ממשלתיים ותקציבי פרסום לתחנות רדיו הקשורות לנתניהו ולליכוד.

ראש הממשלה בנימין נתניהו יגשים את חלומו. מה שהפך לכתבי אישום בתיקי "2000" ו"4000", יהיה למדיניות ממשלתית. שוק התקשורת יהפוך לזירת התגוששות בין טייקונים שיזכו לגזרים אם ישאו חן בעיני משפחת נתניהו ולמקלות אם יעצבנו את הג'וניור. התקשורת תעוצב מחדש ברוח פורום קהלת: שוק חופשי למי שאיתנו, רגולציה למי שנגדנו.

רגולציה כנשק פוליטי

כאמור, קרעי לא סיפק תוכנית עבודה או מדיניות סדורה, אלא רק מספר כותרות עמומות. אלו המרכזיות: "הפסקת ההתערבות במודל העסקי, בהרכב חבילות המנוי ובלוח השידורים. שוק חופשי ותחרותי שיביא לפתיחת ערוצי תוכן חדשים, להוזלת מחירי תכנים ייעודיים כדוגמת הספורט ולדמי מנוי שווים לכל נפש", "ביטול הצורך ברישיון לשידור חדשות", "פינוי תדרים מתחנות הרדיו של התאגיד לטובת הקצאתם לתחנות רדיו ארציות מסחריות" ו"הקלה על בעלויות צולבות ועל היכולת להקים קבוצות תקשורת לשחקנים בעלי נתח שוק קטן, במקביל להגבלה משמעותית של כוחם המונופוליסטי של החזקים".

מה עומד מאחורי המלל הקרעיסטי? החלק החשוב והמעניין יותר בהצהרות קרעי, המצוטט לעיל, נוגע לא לתחום התשתית - התחום העיקרי בו פועל משרד התקשורת וזה שלא מעניין בלירה את השר - אלא לתחום המדיה. קרעי מצהיר מעל כל בימה שהוא השר לביטול הרגולציה, אולם זהו מסך שקרי מאחורי כוונתו להשתמש ברגולציה לקידום תקשורת תומכת נתניהו ופגיעה בתקשורת שלא נשבעה אמונים למשפחה.

מתווה קרעי המסתמן הוא החלשה של כלי תקשורת מסחריים עצמאיים ושל השידור הציבורי, על חשבון כלי תקשורת המקורבים לנתניהו, בעלי אורנטצייה ימנית וכלי תקשורת חרדים.

להצהרות שנתן בכיוון זה הקדים השר הד"ר קרעי קביעה אבסורדית במיוחד. לדבריו, חוק הבעלויות הצולבות הוא בכלל חוק שבא "לשמור על השחקנים החזקים" בשוק התקשורת והוא מתכוון לשנותו כדי להיטיב עם השחקנים הקטנים בשוק התקשורת. במציאות, מדובר בחוק הירואי, שנחקק במאמץ סיזיפי מול התנגדות של אילי התקשורת החזקים בישראל, ולקרעי יש סיבה להציגו באור כוזב.

השינוי בחוק הבעלויות הצולבות מתקשר לשינויים הנוספים שקרעי הכריז שהוא מתכוון לבצע באסדרת התקשורת: ביטול הרגולציה על שידורי חדשות ופרסומות וסגירת תחנות רדיו ציבוריות כדי להקצות תדרים ארציים לתחנות רדיו מסחריות. אם התגנב החשש כי קרעי הוא פשוט ליברטריאן רדיקלי, מיהר הד"ר להכריז, בניגוד גמור להצהרותיו על ביטול הרגולציה, על הגברת הרגולציה על "שחקנים חזקים".

כאמור, רב הנסתר על הנגלה ב"תוכנית העבודה של משרד התקשורת של השר ד"ר שלמה קרעי", אולם מההכרזות התמציתיות ניתן לגבש את הכיוון המסתמן: הכבדת החובות הרגולטוריות על ערוץ 12, שהוא כרגע השחקן הגדול בשוק השידורים וקוץ במותניו של נתניהו, הכנסת ערוץ חדשות מתחרה בבעלות "הוט" של פטריק דרהי והקמת שורת תחנות רדיו ארציות בעלות גוון חרדי וימני.

השר קרעי מתעתד, ככל הנראה, להגביל את מגמת ההתפשטות של קשת 12, חיסול התוכנית להקמת גוף סטרימינג (מהלך מבורך בפני עצמו) ואולי גזירות חדשות ונוספות שתימצא הדרך להטילן גם על ערוץ 13 - שהפך בחודשים האחרונים מגוף חצי ביביסטי לגוף המתנגד למדיניות הממשלה. ככל שהדברים נוגעים לערוצים אלה, יתברר כי רגולציה היא דווקא דבר חשוב ונפלא. בפני קשת תעמוד ברירה: ליישר קו עם נתניהו, להפסיק את התמיכה בהתנגדות לסירוס מערכת המשפט ולזכות לאוזן קשבת במשרד התקשורת, או להישאר עצמאיים על מגרש משופע בו הן כבולות בכבלים רגולטוריים מול שחקנים שפועלים ב"שוק חופשי".

מנגד, יאפשר קרעי ל"הוט" לשדר פרסומות ולהפוך את i24news לערוץ חדשות בעברית שיתחרה בערוצים 11,12,13 ו-14. דרהי, כמו רוב הטייקונים האחרים בשוק המדיה, הוא אדיש אידיאולוגית. בעבר דיווחתי כאן כיצד דווקא חברי כנסת מהמחנה-הציוני נרתמו לעזרתו. הוא לא ימני או שמאלי אלא, כמו שאמר מוזס לנתניהו בשיחות "תיק 2000", נמצא כאן כדי להרוויח כסף. וכשמדובר בטייקון בעל עסקים מוטי רגולציה באופן כבד כמו חברת כבלים ומדיה, המשמעות היא התיישרות עם השלטון המכהן. ל-i24news ישנה ממילא אורנטצייה ימנית, ודווח בעבר כי המנכ"ל שלו מקורב לאיש העסקים הצרפתי המקורב לנתניהו מאיר חביב. בעבר כבר פורסם ב"הארץ" כיצד שינה הערוץ את תכניו כך שיחניפו לנתניהו כדי לקבל רישיון.

ערוץ 14 כבר הביע התמרמרות על הכוונה להכניס לשוק התקשורת הביביסטית מתחרה נוסף, אולם אחרי יממה של קרבות טוויטר נדם קולו ונראה כי ראשיו קיבלו הבטחות שהשביעו את רצונם. מההצהרות ב"מסיבת העיתונאים" של קרעי, ניתן לנחש כי מדובר בהמשך הרגולציה המפלה מול הערוצים המתחרים (קרעי כבר המשיך את הוראת השעה המעניקה לערוץ הטבות בשווי עשרות מיליוני שקלים והפסיק את הוראת השעה שאיפשרה לערוצים 12 ו-13 לגבות כסף על שידור תכניהם בסלקום ופרטנר) ואולי ישנן גם מתנות נוספות בקנה, על חשבון משלם המסים.

תחום חשוב אחר הוא הרדיו. היום בישיבת ועדת הכנסת "לצמצום פערים חברתיים בפריפריה" נשא דברים דוד בן-בסט, יו"ר התאחדות תחנות הרדיו האיזוריות. בן-בסט, פעיל ליכוד, הוא הבעלים של רדיו לב המדינה ורדיו רדיוס ומגיש התוכנית הפוליטית "הנבחרים" (ששודרה גם בערוץ 20). בן-בסט פרש את חזונו להפיכת כל תחנות הרדיו האיזוריות לארציות. הוא התמקד בתחנות החרדיות - קול ברמה ורדיו קול חי. כלי תקשורת שנתניהו לא סובל משידוריהן.

הבעיה היא שתדרים הם משאב מוגבל, בין השאר בשל ההשתלטות הרחבה של מערכת הביטחון על תדרי רדיו. בישראל אין כרגע תחנות רדיו מסחריות המשדרות בפריסה ארצית. אלו שייכות כולן לשידור הציבורי: שמונה תחנות של תאגיד השידור ושתיים של גלי-צה"ל. כל עוד לא יוקם כאן רדיו דיגיטלי, מדובר במשחק סכום אפס: מתן תדר לתחנה אחת משמעותו ביטול תחנה אחרת (לקביעה זו ישנה כוכבית: משרד התקשורת לדורותיו ניהל באופן כושל את שוק התדרים, ועד היום לא ברור לגמרי מהו הפוטנציאל האמיתי שלו).

גלי-צה"ל כנראה לא תיפגע, משום שנתניהו סבור שיצליח להשתלט עליה, אולם על הכוונת של קרעי נמצאות תחנות הרדיו של התאגיד. הפרטה של חלקן, בליווי איסור על פרסום בתחנות הציבוריות הנותרות, תשחרר לשוק תקציבי פרסום בגובה של כמאה מיליון שקל ותאפשר לדמויות כמו צביקה שלום (שכמו קרעי הוא חסיד של הרב מאיר מאזוז) ודוד בן-בסט להפוך את תחנות הרדיו שלהם לארציות. שלום הוא הבעלים (בין היתר) של "גלי ישראל", תחנת רדיו ביביסטית למהדרין שגם מעסיקה את בנו של ראש הממשלה, וסביר להניח כי תהיה מהראשונות ש"רפורמת קרעי" תהפוך לארצית.

מהי מטרתו של שינוי חוק הבעלויות הצולבות? קרעי כמובן לא פירט. אלי עזור יכול להיות מותב של השינוי. עזור מחזיק ב"ג'רוסלם פוסט", "מעריב", "וואלה" ורדיו 103FM. אם ישונה החוק, הוא יוכל להיכנס גם לשוק הברודקאסט ולהפוך את מודל "רדיו הצעקות" לטלוויזיוני. גם מרים אדלסון תוכל להקים את ערוץ "ישראל היום".

יתכן גם שהשינוי יאפשר לנתניהו להציע הצעות קורצות יותר, נטולות מגבלות בעלות, לטייקונים נוספים שירתמו את כלי התקשורת שלהם עבורו. נתניהו עסוק בשידול אילי הון להיכנס לשוק התקשורת בישראל כבר מתחילת הקריירה הפוליטית שלו, עת היה שותף עוד בשנות השמונים להשתלטות של איל תקשורת קנדי על ה"ג'רוסלם פוסט" והפיכת הקו הפוליטי שלו. בחקירות תיקי האלפים נחשפו מספר מגעים של נתניהו בכיוון זה, בין השאר עם המולטי-מיליארדרים רופרט מרדוק ולארי אליסון, ג'יימס פאקר וארנון מילצ'ן.

סימן שאלה נוסף שנותר מרחף הוא זה שמעל "תקציב ייעודי לעידוד התחרות והמגוון בתחום החדשות והאקטואליה". קרעי הודיע כבר כי קיבל הבטחה ל-60 מיליון שקל מתקציב המדינה שנצבעו למטרה זו. בעבר פרסמנו כי באוצר לא מכירים הבטחה כזו, וכי היא חלק מכאוס ההבטחות בגובה של מיליארדי שקלים שנזרקו בליל אישור התקציב בממשלה, ללא תיעוד מסודר ובטח שללא מסמכי מדיניות או שקיפות מינימלית.

מה יעשה קרעי ב-60 מיליון שקל? מי יודע. אולי יקים את "מטה הזהות היהודית" עליו חלם סגן השר (לשעבר) ההומופוב אבי מעוז, ויחלק עוד כספים לתחנות הרדיו הימניות והחרדיות ולערוץ 14. אם לשפוט לפי חוסר הבושה המוחלט של ממשלת נתניהו השישית, הכל יכול להיות, גם הקמת "ערוץ קרעי" שישדר בלופ את השר שולח לעזאזל דמויות מתחלפות. ועדת המדרוג הממשלתית החדשה צפויה להכריז כי לערוץ רייטינג גבוה, אולי אפילו של יותר ממאה אחוז.

קרעי נגד נטפליקס? נראה אותו

מאפיין בולט ב"הצהרת העבודה" של קרעי הוא הסתירה המובנית: בפה אחד מכריז השר על ביטול הרגולציה על התקשורת, ובפה שני מכביר חובות רגולטוריות. אותו חוסר היגיון מפעפע גם בהצהרה על ביטול הגופים המאסדרים בתחום התקשורת - הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו ומועצת הכבלים והלוויין. בלי גופים מאסדרים, איך בדיוק מתכוון השר קרעי לאכוף את שלל תיקוני החוק החדשים עליהם רמז?

לגמרי נכון שמדובר בגופים נרפים שמעולם לא מילאו את תפקידם, ושיותר מוועדה אחת המליצה על ביטולם. אלא שהחלק המשמעותי בהמלצות אינו הביטול אלא ההקמה - של גוף חדש, שאמור, בתחזית האופטימית ביותר, להחליף את משרד התקשורת כולו בגוף סטטוטורי מקצועי ולא פוליטי. הבעיה היא, כמובן, שטרם נמצא השר שיבטל את המשרד שבראשו הוא עומד. הד"ר קרעי בוודאי לא יהיה הראשון.

והיו עוד הצהרות, רובן נשאבו מהמלצות מדיניות של ועדות ציבוריות וצוותים מקצועיים שפעלו במשרד בקדנציות קודמות. קידום דור 5, שהוא ממילא חלק מתוכנית העבודה של המשרד. מודרניזציה של מדידת הרייטינג, מהלך מבורך שהיה צריך להיות מקודם כבר מזמן. "הגנה על ילדים" ו"הוזלת דמי מנוי" בשוק הטלוויזיה, סיסמאות שגם הן לא זכו לשום פירוט. וזהו, פחות או יותר. למה הדבר דומה? שמשרד המשטרה יודיע על רפורמה: קידום אכיפת החוק.

עוד שתי סיסמאות נגעו להטלת רגולציה על חברות ענק זרות הפועלות בישראל. קרעי הודיע שיטיל חובת הפקות מקור על "שחקנים בינלאומיים" בשוק השידורים ויפעל לחיזוק השקיפות והאכיפה על שחקנים בינלאומיים אחרים: הרשתות החברתיות. מדובר בצעדים חיוביים, אבל כאלה שמצריכים תבונה פוליטית שקרעי הוכיח שאין לו. נראה את שר הגימטריה מתמודד עם הלוביסטים של נטפליקס ופייסבוק.

מהנאום הלא קוהרנטי אפשר היה ללמוד גם על כוונה להטיל חובת הפקות מקור על המשדרים המקוונים (OTT) המקומיים, כמו סלקום ופרטנר. כמו שאמר הגוסס לעיוור: נחיה ונראה.

בזכות האלימות והיהירות

זו מסיבת העיתונאים השלישית שמכנס קרעי, אבל הראשונה שבאמת מתקיימת. כבר פעמיים הודיע הדוקטור על מסיבות עיתונאים רק כדי לבטל אותן בבושת פנים אחרי שחטף תמרור עצור מהבוסים שלו. מסיבת עיתונאים? כאמור, עיתונאים לא ישבו בקהל ושאלות לא נשאלו. במקומם, כינס קרעי קהל שבוי: עובדי משרד התקשורת, שנאלצו למחוא כפיים לפי סימן מהבוס שלהם.

הלא-אירוע מלמד בעיקר על אופיו של השר קרעי. אם לא היה פותח את הקדנציה בשלל הצהרות בומבסטיות, לא היה נקלע למצוקה בגינה הרגיש צורך להציג מדיניות סדורה כבר בחודש השלישי לכניסתו לתפקיד. נבחר ציבור אחראי ושקול היה נכנס למשרד במתינות ולומד קודם כל את החומר (הזר לו לחלוטין). חומר כזה לא חסר: קודמיו בתפקיד של קרעי כינסו ועדות ציבוריות וצוותים מקצועיים שהניחו על השולחן שלל המלצות.

קרעי, שכוחו בפיו, התייחס לתפקיד המיניסטריאלי שזכה בו בשל נאמנותו למשפחה הקיסרית כאל המשך ישיר לקריירה שלו כצייצן. מיד עם כניסתו לתפקיד החל בבליץ הצהרות אלימות, על חיסול השידור הציבורי וביטול כל מוסדות הרגולציה. בתחילה הודיע על חיסול חטיבת הטלוויזיה האהודה בתאגיד השידור והשתלטות על תקציביה כדי לחזק את ערוץ התעמולה 14, אחר כך ניסה להשחיל לחוק ההסדרים תוכנית לביטול עצמאות התאגיד וחזרה לימי רשות השידור הלא עליזים.

אבל תוכנית סדורה? אין כלום כי לא היה כלום, כמו שאמר הבוס. המסמכים היחידים שנחשפו היו מסמך דל בן ארבעה עמודים שחובר בפורום קהלת ומסמך קצר עוד יותר שחובר בחופזה על-ידי ממלאת מקום היועצת המשפטית במשרד התקשורת. לעומתה, היועץ המשפטי במשרד האוצר הדף את קרעי בהסבר כי המסמך הוגש באיחור משווע, ללא עבודת מטה מקצועית וכי הוא נוגד באופן מפורש את החוק בו הוא מנסה להתערב. קרעי בתגובה שלח לשר האוצר מנשר בו התרעם על כך שפקידונים חושפים את ערוותו.

ההתנהלות הבריונית והיהירה האופיינית לקרעי שיחקה לטובת הציבור, משום שהיא חשפה מיד את חוסר הענייניות שלו וקוממה נגדו חזית יוצאת דופן של ארגוני היוצרים והעיתונאים והתנגדות ציבורית רחבה. בדיוק אותו אפקט של האופן הבריוני והיהיר בו פעלו נתניהו, לוין ורוטמן בתוכניתם לחיסול עצמאות מערכת המשפט.

להתנהלות של קרעי אפקט חשוב ולא מדובר נוסף: בחודשים הספורים בהם הוא מכהן בתפקיד הצליח קרעי לפגוע באופן משמעותי במשרד עליו הוא מופקד. משרד התקשורת פועל ללא מנכ"ל, בכירים אחרים עזבו ובמשרד מתקשים למלא משרות מקצועיות. לא פלא שהשר הטרי מתקשה להציג אפילו מסמך מדיניות קוהרנטי ונאלץ להסתפק בנאום חלול ומחיאות כפיים מוזמנות. באמצע הנאום, אחרי שדיבר על ישראל כ"חלוצת טכנלוגיה עולמית", לא הצליח השר לתפעל את המחשב הנייד בו נעזר לשאת דברים. באולם לא נמצא מי שיוכל לעזור לשר עם האתגר.