פרשת ביבי-נוני, "תיק 2000" בשמה המשטרתי, חשפה קשר מושחת לכאורה בין ראש ממשלת ישראל לבין מו"ל קבוצת התקשורת מהחזקות במדינה. את מירב תשומת הלב תופס, בצדק, המקח והממכר של שני האישים ביחס לתכנים המתפרסמים ב"ידיעות אחרונות" – לפי תמלילי ההקלטות שפורסמו עד כה, נתניהו הציע למוזס לפגוע כלכלית ב"ישראל היום" תמורת שינוי הסיקור העוין ב"ידיעות אחרונות".
אולם לצד זאת נחשפה לכאורה גם המעורבות של נתניהו בנסיונות של מוזס למצוא קונה לחלק או לכל מניות "ידיעות אחרונות". לפי הפרסומים של גיא פלג בחדשות ערוץ 2, נתניהו שידך את מוזס עם לא פחות משלושה רוכשים פוטנציאליים: קבוצת התקשורת הגרמנית אקסל-שפרינגר, איל ההימורים האוסטרלי ג'יימס פאקר ומייסד אורקל לארי אליסון. אף אחת מהעסקאות לא יצאה לפועל.
כפי שכתב כאן אורן פרסיקו, אקסל-שפרינגר היתה גם מי שרכשה ב-2014 את "יד2" מ"וואלה", בעסקה שעוררה תמיהה בשל הסכום הגבוה ששולם עבור אתר הלוחות. "וואלה" נמצאת בשליטת בזק, הנשלטת על-ידי איש העסקים שאול אלוביץ', חברו הקרוב של נתניהו. בעבר נטען כי "וואלה" העניק לנתניהו סיקור נוח, בעוד בזק זוכה להקלות רגולטריות שערכן נאמד במיליונים רבים. אקסל-שפרינגר הכחישה אתמול כי קיימה משא-ומתן לרכישת "ידיעות אחרונות" או כי פוליטיקאים היו מעורבים בעסקת הרכש של "יד2".
אם הפרסומים השונים על עיסוקו הצדדי של נתניהו כמתווך נכונים, הרי שלא מדובר בתחביב חדש. ארי רט ז"ל, שהובא אתמול (ב') למנוחות, היה עורכו של ה"ג'רוזלם פוסט". ב-1998 פירסם ב"העין השביעית" מאמר שבו חשף את מעורבותו של נתניהו במכירת העיתון לחברה זרה. לפי רט, ב-1989 התחרו על רכישת העיתון מספר אישים וחברות, אולם חברת הולינג'ר הקנדית הציעה סכום דמיוני של 20.7 מיליון דולר – פי שבעה מהסכום שהמוכרת, חברת כלל, ציפתה לקבל עבור ה"ג'רוזלם פוסט", אז העיתון הישראלי היחיד בשפה האנגלית.
"לאיש לא היה אז הסבר הגיוני מדוע חברת הולינג'ר, אשר בבעלותה למעלה ממאה עיתוני פרובינציה קטנים בארה"ב וקנדה וגם ה'דיילי טלגרף' היוקרתי בלונדון, מוכנה לשלם מחיר כה גבוה בעבור 'הג'רוזלם פוסט', שהוא אמנם עיתון בעל רמה אבל עם פוטנציאל כלכלי מוגבל ומוגדר מראש", כתב רט. "את התשובה לחידה", סיפר, סיפק לו מאוחר יותר אריה מקל, יועץ התקשורת של ראש הממשלה יצחק שמיר ולאחר מכן מנכ"ל רשות השידור.
עורך ה"ג'רוזלם פוסט" ארי רט, בארוחת צהריים של ועדת העורכים לכבוד הנשיא הנכנס יצחק נבון והנשיא היוצא אפרים קציר, מלון קינג דייוויד בירושלים, 1.6.1978 (צילום: יעקב סער, לע"מ)
לפי מקל, דייוויד רדלר, מנכ"ל הולינג'ר, התייצב ב-1987 בלשכת ראש הממשלה ואמר כי ברצונו לסייע לו. "הוא ביקש לפגוש את יצחק שמיר והציג את עצמו כשמרן מובהק התומך בנשיא רייגן, ושותפו הבכיר, קונרד בלק, היושב בלונדון כמו"ל ה'דיילי טלגרף', הוא שמרן נלהב התומך במרגרט תאצ'ר. לשאלתו כיצד יוכל לסייע לראש הממשלה, השיב מקל מיד כי לחץ הדם של שמיר עולה כל בוקר כאשר הוא קורא את ה'ג'רוזלם פוסט' והיה טוב אילו היה יכול רדלר לרכוש את העיתון".
שנתיים מאוחר יותר, כשהעיתון הועמד למכירה, "איתר מקל את בנימין נתניהו בניו-יורק, שם היה בסיור הרצאות וגיוס כספים למען הליכוד, והטיל עליו מיד ליצור קשר עם רדלר בטורונטו או בוונקובר, כדי לעניין אותו בהזדמנות לרכוש את ה'ג'רוזלם פוסט'". רדלר, כתב רט, לא היסס הרבה ו"השאר הוא היסטוריה".
"כך הצליחו אנשי ליכוד זריזים לנצל את חוסר התבונה וחוסר הערנות של אנשי תנועת העבודה ולקבל לידם נכס חשוב מאין כמוהו שהיה בבעלותה המלאה של ההסתדרות באמצעות קונצרן כור ובנק הפועלים", כתב עוד רט. "בכך תם העידן הליברלי ושוחר השלום של ה'ג'רוזלם פוסט'. למרות השבחים וההבטחות שהרעיף רדלר על עורכי העיתון ועל עובדיו בשבועות הראשונים לאחר הרכישה, שונתה צעד אחר צעד המדיניות המערכתית של העיתון".
בהמשך תיאר רט כיצד בהמלצת בנימין נתניהו צורף למערכת דוד בר-אילן (מי שיהיה בעתיד יועץ ההסברה של נתניהו בכהונתו הראשונה כראש ממשלה), בתחילה כעורך מאמרי המערכת ובהמשך כעורך הראשי של העיתון. "בעל המאה הפך לבעל הדעה לפי התסריט הגרוע ביותר של יחסי מו"ל ועורכים", סיכם.
ה"דיל" הרקוב של נתניהו ומוזס מלמד כיצד הם תופסים את תפקידה של העיתונות: לא אבן יסוד בדמוקרטיה, אלא מכשיר לשמירה והגשמה של אינטרסים כלכליים ופוליטיים; לא רשות רביעית שנועדה לפקח על השלטון, אלא כלי לשמירה על השלטון. היחס הזה מתגלם גם בנסיונות הכושלים של נתניהו ליזום ולהתערב בעסקאות מכר של כלי תקשורת, ועוד יותר מכך בניסיון שהצליח להקים כלי תקשורת חדש שיוקדש לשיקום וקידום הקריירה הפוליטית שלו – "ישראל היום".
החשיפה של העורך המנוח של ה"ג'רוזלם פוסט" מזכירה לנו כי נתניהו לא המציא את היחס הציני והמושחת לעיתונות עצמאית וחופשית, ומשמשת גם כאות אזהרה מפני האפשרות שיחס כזה יתגשם במציאות. אפשר להתנחם בכך שהפעם, ייתכן כי העסקה הרקובה תסתיים בחדרי חקירות וכתב אישום, ולא במינויים אפלוליים של עורכים מטעם.