יו"ר הליכוד בנימין נתניהו נואם בפני יוצאי רוסיה בתל-אביב, אתמול (צילום: מיכל פתאל)

אוטובוס חולף על פני שלט בחירות של יו"ר קדימה ציפי לבני, אתמול בתל-אביב (צילום: מרים אלסטר)

יו"ר ישראל-ביתנו אביגדור ליברמן מבקר בקיבוץ נירים, אתמול (צילום: צפריר אביוב)

מדבקת תעמולה של יו"ר העבודה אהוד ברק, על עמוד רחוב בירושלים (צילום: קובי גדעון)

הילדים המפגרים של העיתונות הישראלית

לפני שנגיע לכותרות הראשיות, ברשותכם, כמה מלים על ידיעות פנימיות. אם לא נוח לכם לשמוע כיצד יאיר לפיד מקריין בערוץ 2 מהדורת חדשות כאילו הצופים הם חברים ותיקים שלו, אם אתם נעים באי-נוחות כשאתם שומעים כיצד גיא זוהר מדווח בערוץ 10 על ידיעות חדשותיות כאילו הצופים הם הילדים המפגרים שלו – מומלץ לכם להימנע מלהכניס גליונות של עיתונות ההמון הישראלית לביתכם, או לפחות להימנע מלקרוא בהם. אלה עמוסים בעלבונות לאינטליגנציה כמעט בכל עמוד ועמוד.

הנה כך נפתח דיווח של עופר פטרסבורג ואיתמר אייכנר ב"ידיעות אחרונות" על חרם שהטילו בדרום-אפריקה על סחורה ישראלית: "קר, גשום, סוער. שלושה מיילים מהכניסה לנמל דרבן בדרום-אפריקה. האונייה הישראלית ג'ואנה של חברת צים, עמוסה במכולות כחול-לבן, אינה מורשית להתקרב לרציף". קראו שורות אלה שוב. באותה מידה הן היו יכולות להיות שורות הפתיחה של ספר הילדים "צ'יפופו פורץ את החרם על ישראל".

ובאותו עיתון מבוזבזת מחצית מעמ' 5 על תצלומים של שלושת המועמדים לראשות הממשלה כשהם לוגמים משקה. "צמאים לקולות" היא החותמת הצהובה שהוטבעה על העמוד, והטקסט אומר: "ראשי המפלגות ניצלו אתמול את האירועים ואת הסיורים שבהם השתתפו כדי להרוות מעט את צמאונם לקולות הבוחרים" [ניסן שטאוכלר, יובל קרני וצביקה ברוט]. ממש כמו פתיחה למדור הקבוע של הקריקטוריסט ג'קי במוסף "7 ימים" של העיתון. אנא, ילדים, עזרו למצוא את הסיבה להקדיש כל-כך הרבה מקום בעיתון הנפוץ במדינה לסיקור שטויות, פחות משבוע לפני הבחירות.

בעיתון המתחרה, המבקש להיות האינטליגנטי מבין הטבלואידים, ניכרת הבוקר אינפלציה של ה"א הידיעה. כותרת אחת ב"מעריב" נפתחת במלה "הנער", אחרת קוראת "ההורים שתקו", שלישית מתעקשת על "החדשות הרעות למובטלים החדשים", ואילו כותרת רביעית סתומה לחלוטין – "המרדף בעקבות המכונית הגנובה של טוביה צפיר". האם אין בעולם עוד שמות עצם אשר אינם ראויים ליידוע? האם לא עולה בדעת עורכי העיתון כי קורא כלשהו עשוי להתעניין בידיעה גם אם זו תעסוק בנער ולא ב"הנער", או תבשר, סתם כך, על "חדשות רעות למובטלים חדשים"? ומה לעזאזל פירושה של הכותרת "המרדף בעקבות המכונית הגנובה של טוביה צפיר"? רק תוספת כגון "הגיע עד לכותרת של ידיעה חדשותית ב'מעריב'" יכולה להכניס מעט היגיון לניסוח הזה.

בעד ונגד ליברמן

מהכותרות הראשיות ניתן ללמוד הבוקר על הנטייה הטבעית המצופה מקהל היעד של כל עיתון ועיתון. ב"ישראל היום" מבשרת הכותרת הראשית כי בנימין נתניהו הצהיר שימנה את אביגדור ליברמן ל"שר חשוב". מנגד, ב"הארץ", הכותרת הראשית קוראת "ברק: 'ליברמן לא כוס התה שלי, אך איני פוסל ישיבה עימו בממשלה'".

במקרה הראשון התמיכה בליברמן נועדה, ככל הנראה, לעודד מתלבטים בין הליכוד לישראל-ביתנו לראות בנתניהו שותף פוטנציאלי ולא אויב, ולהצביע עבורו. מיה בנגל ומרב דוד מדווחות הבוקר ב"מעריב" כי "בליכוד חוששים מהתחזקותו [של ליברמן] בסקרים, ולכן פתחו בקו הסברה חדש: הצבעתם ביבי, קיבלתם ליברמן בממשלה".

במקרה השני, לעומת זאת, התמיכה בליברמן משמשת תמריץ לא להצביע עבור מי שהביע אותה. בידיעה המופיעה ב"הארץ", מאת יוסי ורטר, ניתן פתחון פה נרחב לתגובה החריפה שהשמיעה ח"כ שלי יחימוביץ' בעקבות הצהרה זו.

הצלת חיי אדם (ישראלי)

לפני יומיים פירסם יזהר באר, מנכ"ל עמותת קשב, מאמר באתר זה שבחן את האופן שבו החדירה המערכת הצבאית, תוך שיתוף פעולה עם עיתונאים שונים, ספקות בלבותיהם של אזרחי ישראלי על נסיבות הפגיעה במשפחתו של ד"ר אבו אל-עייש, הרופא העזתי שאיבד שלוש מבנותיו במהלך מבצע "עופרת יצוקה".

הבוקר מתפרסמות ידיעות על התחקיר הצה"לי הרשמי, ולפיו בנות הרופא אכן נהרגו מפגזים שירה טנק ישראלי (אבל מדובר ב"טעות סבירה", ובכלל, ביקשו מכולם באזור לעזוב, והיו תצפיתנים על גג ביתו של הרופא). ב"הארץ" אומר אבו אל-עייש לאנשיל פפר ועמוס הראל כי הוא מודה לצה"ל על שפירסם את ממצאי התחקיר, ובכל זאת מבקש להוסיף כי "בתחקיר מדברים על סג'עיה, ואני גר בכלל באזור ג'באליה". וגם, לדבריו, בניגוד לטענת התחקיר שבאזור התנהלו קרבות קשים וכי מבית סמוך לזה שלו זוהה ירי צלפים ומרגמות – "אצלנו היה שקט אז".

אמיר בוחבוט ואילן מציק מדווחים ב"מעריב" על הפרשה ומוסיפים כי חיילים מחטיבת השריון שהשתתפו במבצע "עופרת יצוקה" (לא כתוב אם הם אלה שירו על בית הרופא) אמרו אמש כך: "המפקדים נתנו לנו חופש פעולה לירות ברגע שהרגשנו מאוימים, והיה לנו חשד סביר שאנחנו, או הכוחות בשטח, עומדים להיפגע". מי שחושב כי התבטאות זו מאששת את הביקורת על הירי של צה"ל במהלך המבצע מתבקש לקרוא את המשך הידיעה. שם מספרים החיילים כי ההקלה בהוראות הפתיחה באש, לעומת מלחמת לבנון השנייה, הביאה לתוצאה חיובית: "הפעם הצלנו חיים במבצע יותר מפעם אחת", הם אומרים. את התיבה "חיים" יש לקרוא במקרה זה "חיים של חיילים ישראלים", כמובן.

בדיווחים השונים בסוגיה זו אין ניסיון לעמת את הצבא עם הטענות של אבו אל-עייש, וכמו כן אין התייחסות לאחריותם של גורמים צבאיים להפצת רמזים כאילו הירי הקטלני לא היה של צה"ל. אין כל פנייה למח"ט גולני, למשל, שאמר לרוני דניאל: "ממה שאני מבין, אבק השריפה הוא לא אבק שריפה צה"לי", כדי לשמוע מדוע הבין כך ולא אחרת, ומדוע ציין זאת אף שהמידע טרם אושש סופית.

הקולות השונים של "הארץ"

מאמר המערכת של עיתון "הארץ" הבוקר מופיע תחת הכותרת "אין טעם להצביע מרצ". לפי המאמר, מפלגה זו איבדה את הזכות לקולות השמאל משום שתמכה במבצע האחרון בעזה, וברגעי האמת "לא השמיעה עמדות ברורות וחדות".

ראוי להזכיר כי גם "הארץ" לא השמיע קול ברור וחד ברגע האמת. מאמר המערכת של העיתון שהתפרסם יומיים לפני תחילת המתקפה הישראלית על עזה הוכתר בקביעה "כך אי-אפשר להמשיך". מאמר זה דיבר בשני קולות, לפחות, כשאחד מהם קובע כי "על מצרים, כמו מדינות אחרות, להבין כי הציבור הישראלי וממשלתו הולכים ומאבדים את סבלנותם. על מובראכ להבהיר לראשי חמאס כי הם נושאים באחריות לשלומם של תושבי רצועת עזה, שישאו בתוצאות ההסלמה בדרום".

ענייני תקשורת

בן דרור ימיני יוצא הבוקר ב"מעריב" נגד ארי שביט והמאמר שפירסם אתמול ב"הארץ" על אי-כשירותה של ציפי לבני להנהיג את מדינת ישראל. ימיני כותב כי "אתמול נשבר שיא של שפל עיתונאי", מכנה את שביט "תועמלן" ואת המאמר שלו "דוגמה ומופת לרמיסת האתיקה הבסיסית של עיתונות ראויה" ו"קשקוש תעמולתי, שמתחזה למאמר עיתונאי". לגרסתו של ימיני, שביט כתב כך רק משום קרבתו למועמד אחר, אהוד ברק. אך גם בנימין נתניהו נהנה מהמאמר הזה. אתמול הועלה המאמר בשלמותו לאתר האינטרנט של הליכוד. הבוקר מופיע תצלום של המאמר של שביט ב"ישראל היום", עם התוספת "מוגש כחומר למחשבה לקוראי 'ישראל היום' מטעם הליכוד".

רז שכניק מדווח במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" כי בימים האחרונים שלח משרד האוצר מכתבים לעיתונאים העובדים ברשות השידור, ובהם הודעה על "חריגות שכר לכאורה" שבוצעו על-ידי הרשות. שכניק מפרט את שמות העיתונאים שקיבלו את המכתב ומעלה את האפשרות כי תזמון שיגורו קשור למגעים שמתנהלים בין העובדים לרשות השידור והאוצר על יישום הרפורמה ברשות.

ב"דה-מרקר" מתפרסמת כתבה מתורגמת מה"ניו-יורק טיימס" [בריאן סטלטר] על ההצלחה של אתר הבית של רשת החדשות CNN. לפי הכתבה, האתר צפוי לעקוף בהכנסותיו את הערוץ הטלוויזיוני בעוד עשור או שניים.

גילי איזיקוביץ מראיינת במוסף "גלריה" של "הארץ" את חיים יבין, הטוען כי כלל אינו מתגעגע לתפקידו הקודם כמגיש מהדורת החדשות של ערוץ 1.

עידו סלומון מדווח ב"דה-מרקר" כי לפי סקר שערך בית-הספר לתקשורת של המכללה למינהל, כשני שלישים מכלל בוגרי לימודי התקשורת בישראל מדווחים כי הם עובדים במקצועם.

חבר מערכת "הארץ" והפרשן הכלכלי רפי פרסיץ מת. דפנה מאור מספידה אותו בעמודי העיתון.