חוסר עקביות

על אף תחושת הדז'ה-וו שמאפיינת את הבחירות שצפוית להתקיים בשבוע הבא, העיתונות המודפסת בישראל מציגה הפעם הרכב מעט שונה מזה שבארבעת הסבבים הקודמים שנערכו בשלוש השנים האחרונות. בראש ובראשונה בולט ההבדל ביחס שמפגין "ישראל היום" ליו"ר הליכוד בנימין נתניהו.

ב-5.4.2019, סוף השבוע האחרון לפני הבחירות הראשונות בסדרה, שער "ישראל היום" עוטר במודעת תעמולה גדולה של "הליכוד" והפנה את קוראיו ל"ראיון מיוחד" עם ראש הממשלה דאז נתניהו. בועז ביסמוט, אז עורך העיתון, ואמנון לורד, אז כהיום הפרשן הביביסטי (קרי: הפוליטי) הבכיר, העניקו לנתניהו ליטוף אחרון לפני הקלפי, בראיון שכבש את שער המוסף השבועי.

כמה חודשים אחר כך, ב-13.9.2019, שוב הופיע נתניהו בשער "ישראל היום" לקראת בחירות מועד ב' באותה השנה (המודעה בתחתית עודדה הצבעה לש"ס, ה"שותפים הטבעיים"). הפעם, לצד הפניה ל"ראיון מיוחד" עם ראש הממשלה, נמצא מקום בשער גם לצילום של נתניהו מסביר דבר מה לנשיא רוסיה מעל הכותרת "רה"מ לפוטין: לא נסבול איומי איראן". במוסף השבועי שוב הוקדש השער לראיון עם נתניהו, הפעם לורד לבדו ראיין, ללא סיוע ביסמוט.

ב-28.2.2020, סוף השבוע האחרון לפני הבחירות השלישיות, הכותרת הראשית כוונה לפגוע ביריב הבכיר ("יועצו הבכיר של גנץ: 'אין לו אומץ, הוא סכנה לישראל'") ואילו הקוראים הופנו לקרוא ראיון עם נתניהו שערכה עירית לינור (ובתחתית השער פורסמה מודעה מטעם ש"ס). באופן טבעי, נתניהו שוב תפס את הבכורה בשער המוסף השבועי אף כי הראיון הפעם לא הוגדר "מיוחד".

ערב הבחירות הקודמות, ב-19.3.2021, "ישראל היום" שב והציע לקוראיו "ראיון מיוחד" עם נתניהו, אולם רוחות חדשות נשבו. הפעם היתה זו מוריה קור, שבשונה מהמראיינים הקודמים אינה ידועה כתומכת נלהבת של נתניהו, אשר נשלחה לראיין אותו. באופן חריג, הראיון לא פורסם במוסף הפוליטי של העיתון וממילא לא תפס את שערו. המודעה בתחתית שער "ישראל היום" שוב המליצה לקוראים להצביע ש"ס.

הבוקר, בסוף השבוע אחרון לפני הבחירות החמישית לכנסת, ב"ישראל היום" אין ראיון עם נתניהו והמודעה בתחתית קוראת להצביע ל"מחנה הממלכתי" של גנץ. יתר על כן, בלב השער מתפרסמת סדרת תצלומים של "הצמרת הפוליטית" אשר התכנסה אתמול לאירוע שארגן העיתון. בעמודים הראשונים מובאים המסרים המרכזיים שהעבירו. לצד סמוטריץ, שקד, גפני, מיכאלי, ליברמן, גנץ וגלאון אפשר למצוא בשער "ישראל היום" גם נציג לליכוד. אך זהו לא יו"ר המפלגה בנימין נתניהו אלא יו"ר סיעת הליכוד, יריב לוין.

הבחירות הנוכחיות הן הראשונות שבהן עורך "ישראל היום" הוא עמר לחמנוביץ. ביסמוט, שערך את העיתון בסבבים הקודמים שנסקרו לעיל, העדיף להצטרף לליכוד באופן רשמי וצפוי בקרוב לכהן כחבר כנסת (תנחומים לאנשי הפרוטוקול). מאז החליטה המו"לית מרים אדלסון על חילופי העורכים, כרת העיתון גט כריתות מנתניהו. העדרו של ראיון עם ראש המחנה הלאומי-אמוני ערב הבחירות, הוא רק הדוגמה האחרונה לכך.

בעיתון האח של משפחת אדלסון, "מקור ראשון", דווקא שומרים על המסורת שאפיינה גם אותם בחלק מסבבי הבחירות הקודמות, ומקדישים את שער המוסף הפוליטי לראיון עם נתניהו. אורלי גולדקלנג, שראיינה אותו לעיתון גם ערב בחירות 2019 מועד ב', מעלה בעדינות את הפיל שבחדר.

"אנחנו שואלים כיצד קרה שכאשר הוא מזכיר בספר [האוטוביוגרפיה שהוציא לאחרונה לאור] את המהפך בתקשורת הימנית, הוא מציין את גלי-ישראל וערוץ 14 בלבד. האם 'ישראל היום', 'מקור ראשון' ו'בשבע' אינם חלק מרכזי במהפך הזה ובעלי זכויות רבות בו?", היא תוהה.

"'אני מקווה שכן, לא תמיד זה עקבי', משיב נתניהו, וטוען כי 'התייחסתי בעיקר לתקשורת המשודרת, בגלל התופעה שדיברנו עליה שאנשים קוראים פחות. העיתונות בלאו הכי עוברת את השינוי הזה, מהטעם הפשוט שהרבה יותר זול להעביר אינפורמציה אלקטרונית ולא בדיו על שיירים של עצים כרותים'".

לנתניהו, "שקרן בן שקרן" כפי שכינה אותו השותף הבכיר לקואליציה העתידית שלו, היו כבר טיעונים משכנעים מזה. מותר להמר שאם מרים אדלסון המיליארדרית, שמממנת את הפסדי "ישראל היום", היתה בוחרת לדבוק בקו הביביסטי, אם ביסמוט היה נשאר בעיתון במקום לחוש לפתע "תחושת מיצוי", אם "ישראל היום" היה נותר מכשיר תעמולה דה-פקטו של נתניהו גם בבחירות 2022, ראש האופוזיציה היה מוצא דרך להתעלם ממשבר העיתונות המודפסת ולכלול בספרו קרדיט גם לחינמון הנפוץ בישראל. מה שמטריד אותו זה לא מחיר הנייר אלא חוסר העקביות.

מגוחך במיוחד הזלזול של נתניהו בעלות הדפסת והפצת אינפורמציה על גבי "שיירים של עצים כרותים". הרי רק בזכות הזרמת כמיליארד שקלים מרווחי הקזינו של משפחת אדלסון הצליח להתקיים במשך תקופה כל כך ארוכה החינמון התועמלני החד-צדדי שהתחזה לעיתון יומי.

עכשיו, אחרי שבמשך למעלה עשור השתמש נתניהו בכסף של אחרים כדי לפגוע בכיס של מי שתפס כיריביו התקשורתיים, וזמן קצר אחרי ש"ישראל היום" שינה פניו, הוא מתעלם בספרו מהעיתונים של משפחת אדלסון ומתרכז בערוץ 14 וגלי-ישראל. נראה שזו העיתונות שנתניהו רוצה לראות בישראל: עיתונות שאינה מנסה אפילו להעמיד פנים שאינה מכשיר תעמולה בשירות אדם אחד. ובאופן עקבי.

כשגולדקלנג מעלה בראיון עם נתניהו את המשפט הפלילי המתנהל נגדו (היא לא מבקשת התייחסות לאישומים, אלא רק לעניין הפרוצדורלי של ניהול מדינה ומשפט במקביל), נתניהו מספק עוד רמז לבכירי מפת התקשורת האופטימלית מבחינתו. "הייתי שמח מאוד אם מה שכינרת בראשי ואלי ציפורי ואחרים חושפים ישודר בטלוויזיה. משום מה הם לא משדרים את זה, אני לא יודע למה", הוא מצוטט. גולדקלנג מציינת כי נתניהו דיבר בציניות, אך המסר שלו חד וברור: התקשורת צריכה להפגין נאמנות מוחלטת למנהיג.

"נתניהו הצליח לנטרל את הדמוקרטיה הישראלית מבלי להידרש לחקיקת חוקים סמכותניים להצרת צעדי התקשורת. מבלי לזרוק את דרוקר לכלא. אפילו מבלי לשחד בעלי גופי תקשורת להטות את הסיקור לטובתו", כותב הבוקר רוגל אלפר במדור ביקורת הטלוויזיה של "הארץ". "הוא הצליח לעשות זאת באמצעות בניית גוש מצביעים מספיק גדול שהשתכנע עמוקות שאין דבר כזה תקשורת הגונה וחסרת פניות שמשרתת את כל הציבור. יש אך ורק תקשורת מטעם.

"אם הצלחת לשכנע את הציבור שלך שדרוקר איננו עיתונאי אלא שופר, תועמלן, אתה כבר לא צריך לזרוק אותו לכלא. שיגיד מה שבא לו. לפי הביביזם, כל התקשורת היא תקשורת מטעם. ערוץ 14 בסדר לא בגלל שהוא לא תקשורת מטעם, אלא משום שהוא תקשורת מטעם הצד הנכון.

"[...] התקשורת עשתה עבודתה נאמנה בעניין נתניהו. היא פרסמה מספיק תחקירים אמינים על מעשיו. אבל נתניהו ריסק את מעמדה כגורם המספק מידע, ושכנע את הציבור שלו שכל העיתונאים שופרות. שכבר אין 'תקשורת' בישראל, רק גופי תעמולה יריבים. וזה מה שיסלול את דרכו חזרה לראשות הממשלה ב-1 בנובמבר".

עקביות

ההטיה המופגנת של "ישראל היום" לטובת נתניהו במשך למעלה מעשור הפכה לשם דבר, עד כדי כך שגם בין מי שלא בקיא בענייני הברנז'ה היו כאלה שהתוודעו לה. מתעתעת הרבה יותר היא התמיכה שמקבלים פוליטיקאים מכלי תקשורת ניטרליים לכאורה. קחו לדוגמה את אביגדור ליברמן ו"מעריב" של אלי עזור.

הפרשן הבכיר של "מעריב" בן כספית מקדם את ליברמן זה שנים ארוכות. בשנת 2014 הציג את ליברמן כ"מבוגר אחראי" ומועמד ריאלי, כמעט מתבקש, לראשות הממשלה. שנתיים אחר כך דיבר כספית בשבחו של ליברמן ואמר ש"הוא לא מושחת יותר מפוליטיקאים אחרים מהמילייה והדור שלו". אלה רק שתיים מההתבטאויות היותר קיצוניות של כספית בשבח ליברמן. גם הפרשן הכלכלי הבכיר של "מעריב", יהודה שרוני, קידם במרץ את מינויו של ליברמן לתפקיד שר האוצר.

אבל לא רק בכירי הפרשנים, מערכת "מעריב" עצמה עמדה לצד ליברמן. הפוליטיקאי הבכיר פרסם בשנים האחרונות כמה וכמה "טורי אורח" בעיתון. זאת ועוד, יום לפני פתיחת הקלפיות בבחירות סבב א', 2019, הוקדשה כתבת השער במוסף היומי של "מעריב" לראיון עם דליה איציק, שסיפרה, וזה כמובן הודגש בשער, כי בבחירות הקודמות החליטה להצביע דווקא לליברמן. בסוף השבוע שלפני הבחירות האחרונות ב-2021 הוקדש השער של מוסף "מעריב" לראיון שערכה אנה ברסקי עם ליברמן, עם הפניה בולטת מאוזן שמאל בעמוד השער הכללי.

הבוקר שידור חוזר: אוזן שמאל בשער "מעריב" שוב מפנה לראיון עם ליברמן, שוב מוקדש שער מוסף העיתון לראיון, שוב זו אנה ברסקי שמראיינת. "שר האוצר אביגדור ליברמן פותח מבערים, יורה לכל עבר ומסביר איך, אם רק ייתנו לו ארבע שנים נוספות, נעקוף את שווייץ", נכתב בסוף כותרת המשנה לראיון.

הפרשן הכלכלי הבכיר שרוני תורם את חלקו. ליברמן הוא "היחיד שמציג כלכלה קפיטליסטית", לשון כותרת המשנה לטורו. בגוף הטקסט כותב שרוני כי "ליברמן הפתיע לטובה", וכי על אף שלא הספיק להצליח בכל תוכניותיו כשר אוצר הוא "מסיים כהונה מוצלחת".

קרטל הפרשנים

בן כספית כותב ב"מעריב" כי רה"מ לפיד אמר השבוע "בשיחות סגורות" כי "אם המצב הנוכחי הוא תיקו הרי שניצחנו. המצב הוא שנתניהו יכול לנצח או להפסיד בבחירות. אני צריך רק לא להפסיד".

עם מי התנהלו השיחות של לפיד? לא ברור. מה שבטוח שהן לא היו סגורות.

"הבחירות הללו, אומר יאיר לפיד בשיחותיו, הן לא על מי ינצח, אלא על מי יפסיד. אם נתניהו נבלם ב–59 מנדטים, הוא הפסיד ואני ניצחתי", כותב יוסי ורטר ב"הארץ".

"המכונה שלנו ליום הבחירות משומנת ויעילה יותר ממה שיש ליריבינו", מוסיף ומצטט כספית את לפיד, שוב מ"שיחות סגורות". לדבריו, ראש הממשלה מסביר כי "בליכוד החליפו את מטה השטח, החליפו את ראש מטה יום הבחירות, יש שם כאוס. אצלנו אין. אם ביום הבחירות יש מנדט או שניים על הרצפה, הם יהיו שלנו".

"האופטימיות הזהירה של לפיד נסמכת בעיקר על התשתית הארגונית המוכחת של יש עתיד", כותב בינתיים ורטר ב"הארץ". "ה'שטח' הלפידיסטי מסוגל להביא עוד מנדט וחצי-שניים ביום הבחירות".

ב"ידיעות אחרונות" מקיים נחום ברנע ראיון גלוי עם לפיד, ומייתר את הצורך להלבין את דבריו ב"שיחות סגורות". המסרים אותם מסרים, כמובן.

"נניח שנתניהו לא מגיע ל-61, אמרתי. אני לא רואה איך אתה מקים ממשלה", כותב ברנע. "'מי שיש לו זיכרון פוליטי, יודע שהאווירה אחרי בחירות משתנה', אמר. הוא התכוון למפלגות החרדיות".

"הדינמיקה שתתפתח לאחר היוודע התוצאות היא פרק חדש, הוא מעריך/מקווה", כותב ורטר ב"הארץ". "בלוק הימין לא ילך לבחירות נוספות עם מי שלא השיג להם רוב חמש פעמים. דברים יקרו. אני עובד קשה כדי שהם יקרו".

"הוא לא מתרגש מזעקות השבר העולות מכיוון ראשות מרצ והעבודה. בסקרים שלו, לדבריו, הוא אינו מזהה סכנה לאף אחת מן השתיים", כותב ורטר ב"הארץ".

"הוא לא מוטרד באמת ממצבן של מרצ והעבודה. אין לו שום דבר טוב להגיד על מרב מיכאלי, שדחתה ביהירות את כל ההפצרות לאיחוד בטרם פורענות, אבל הסוקר המעולה שלו, מרק מלמן, טוען ששתי המפלגות עוברות. לא בגדול, אבל עוברות", כותב כספית ב"מעריב".

האופציה השלישית

ב"ידיעות אחרונות" משווה ברנע בין הקדנציה הקצרה של לפיד כראש ממשלה לבין החודשים הראשונים של נתניהו בקדנציה הראשונה שלו, ב-1996.

"מעניין כמה מעט אנחנו יודעים על מה שקורה שם, בתוך האקווריום", כותב חתן פרס ישראל לתקשורת. "בקדנציה הראשונה של נתניהו, ב-1996, החודשים הראשונים היו משופעים באירועים. היה סיפור מנהרת הכותל, מהלך בוסרי, חובבני, שהתגלגל למרחץ דמים בין ישראלים לפלסטינים ולאובדן שליטה. בלשכת ראש הממשלה ובסיעת הליכוד לא היה רגע אחד של שקט: התככים, ההשמצות ההדדיות וההדחות רדפו אלה את אלה. לפיד נהנה בינתיים מדממת אלחוט. אני תוהה אם זה משום שאנחנו, העיתונאים, התעייפנו, או פשוט כי אין חומר".

הנה אפשרות שלישית: העיתונות המרכזית בישראל לא חוקרת כל מהלך של לפיד כראש ממשלה ולא קוטלת אותו בכותרות ענק גם משום שלפיד הוא בשר מבשרה. נתניהו, לעומת זאת, נתפס אז בתקשורת המרכזית (ולמעשה גם היום על ידי חלק ממתנגדיו) כמי שלא רק "רצח" את יצחק רבין אלא גם ירש באופן לא הוגן את השלטון.

איך הימין מחלק את הקולות שלו

הכותרת הראשית של "מקור ראשון" היא "בחירות תשפ"ג: הימין 'הרך' והערבים יכריעו". כיוון שקהל היעד המוצהר של העיתון אינו "הערבים", יש להבין את הכותרת כפנייה אל "הימין הרך". לצד הכותרת הראשית תמצית מטורו של העורך חגי סגל שקורא לאותו ימין "רך" (בטור המלא הוא מכנה אותו "הימין המיוסר") לצאת ולהצביע "לאחת ממפלגות הימין" אך לא לבזבז את הקול לרשימות שאינן צפויות לעבור את אחוז החסימה. במילים אחרות, לא להצביע לאיילת שקד.

נראה כי הנאמן האחרון לשקד בעיתונות המרכזית הוא נדב העצני. "יש להקשיב למצפון" הוא כותב וקורא לנאמניה של שקד לצאת ולהצביע על אף התחזיות שלא תעבור את אחוז החסימה. עמוד לפני הטור של העצני מתפרסם טורו של יעקב ברדוגו, מאחרוני נאמני נתניהו ב"ישראל היום". ברדוגו חוגג את החלטת העם בישראל להעדיף מדינה נאורה פחות ויהודית יותר ומביע תקווה שאחרי הבחירות תגיע "העת של הריבון".

ברדוגו קורא "לתקן את הנזקים הרבים מספור של דמויות כמנדלבליט ושי ניצן, לרפא את הפצעים שיצרו המהפכה השיפוטית ותפיסת 'הכל שפיט' של אהרן ברק, ולתבוע את עלבונם של אזרחים, שזמן רב מדי ראו כיצד נשללת מהם הזכות להשפיע על הנעשה בין הים לירדן, ואיבדו את הזכות לעצב ולשמור על המדינה על פי תפיסותיהם, בזמן שבמקומם ניכסו לעצמם את הכוח הזה קומץ משפטנים".

כמה עמודים קודם לכן מוקדש עמוד ב"ישראל היום" לסיכום דיון שנערך אתמול בכנס של העיתון בהשתתפות העצני וברדוגו. בכותרת הדיווח מאת נועם (דבול) דביר מצוטט העצני כמי שאמר לברדוגו "שמח שאנחנו לא באותו מחנה". בגוף הידיעה נכתב כי היה זה ברדוגו שאמר את המשפט הזה להעצני. כך או אחרת, לראשונה זה שנים "ישראל היום" יכול להתהדר במתן פתחון פה קבוע ובולט ליותר מעמדה ימנית אחת.

ישראל הרביעית

בעוד ברדוגו מתלונן בשם האזרחים שראו כיצד נשללת מהם הזכות להשפיע על הנעשה בין הים לירדן, מנויי "הארץ" קיבלו הבוקר חוברת דקה מאת ארגון "בצלם", המזכירה כי יש מי שיכולתו להשפיע על הנעשה במרחב הזה קטנה אף יותר מזו של אזרחי ישראל השנייה.

"כחמישה וחצי מיליון נתינים פלסטינים חיים בשטחים שכבשה ישראל ב-1967: כשלושה וחצי מיליון בגדה המערבית (בהם כ-350,000 תושבי מזרח ירושלים) וכשני מיליון ברצועת עזה", מזכירים ב"בצלם" לקוראי "הארץ". "כל הנתינים הפלסטינים אינם רשאים לבחור בבחירות לכנסת או להיבחר בהן ואין להם כל ייצוג במערכות הפוליטיות הקובעות כיצד ייראו חייהם.

"מציאות זו קיימת למרות שישראל היא הגורם האחד הקובע והמנהל את חייהם מזה יותר מ-55 שנים. ישראל שולטת בקרקע, בים ובאוויר והיא מחזיקה בהיבטים מרכזיים של השלטון גם לאחר השינויים הגיאו-פוליטיים שהתרחשו בשטחים לאורך השנים. ישראל מנסה להיתלות בשינויים אלו כדי לטעון שלתושבי השטחים יש מסגרות פוליטיות נפרדות המאפשרות להם להשתתף בקביעת עתידם – הרשות הפלסטינית בשטחי הגדה, משטר חמאס ברצועת עזה – אך טענות אלה תלושות מהמציאות".

מומלץ לקרוא את הטקסט המלא.

עולם ישן עדי יסוד נחריבה

"אין זו הפרזה להגיד שהדמוקרטיה המערבית עומדת במשבר החמור ביותר שלה מאז השפל הגדול של שנות ה-30", כותב יואב קרני בסיום טורו הקבוע במוסף G של "גלובס". "זה הזמן להזכיר למצביעים, על סף הקלפי, כי היא אינה מובנת מאליה. היא שברירית, היא מועדת לפורענות, היא זקוקה לתשומת לב אוהבת כדי להוסיף ולהתקיים".

בעוד קרני מתנסח גם הבוקר באנדרסטייטמנט הנפלא שלו, פרשנים אחרים הופכים לעת בחירות לדרמטיים. ארי שביט הוא ארי שביט בכל ימות השנה. אבל ערב בחירות כולם רוצים להתריע מפני הגורל הנורא שהנה-הנה מתרגש עלינו.

סימה קדמון מזהירה ב"ידיעות אחרונות" כי "נתניהו דוהר על נמר שהוא לא יכול לרסן". לדבריה, ממשלת נתניהו, אם יזכה ל-61 מנדטים, "תשנה את כל אורח החיים במדינה". היא מגדירה את הבחירות הנוכחיות כ"קרב האחרון על זהותה של המדינה כפי שהכרנו אותה".

ב"הארץ" מסביר יוסי ורטר כיצד יבצע נתניהו את תוכניתו. "בשבוע הראשון לכהונת ממשלתו יתקיים בליץ חקיקה בכנסת. בסיומו, לא תישאר אבן על אבן משלטון החוק בישראל. החוק הצרפתי בנוסח זה או אחר, פסקת התגברות ברוב של 61, חוק חסינות משודרג, שינוי דרך בחירות השופטים [...] היועצת המשפטית לממשלה תפוטר, או שתפקידה יהפוך לריק מתוכן כמעט [...] סעיף המרמה והפרת האמונים בחוק יבוטל, חד-משמעית. [...] כך יתבטלו מאליהם תיקי 1000 ו–2000. בתיק 4000 תישאר עבירת השוחד".

לפי הטור של עמיתו לעיתון גידי וייץ גם היועץ המשפטי לממשלה לשעבר אביחי מנדלבליט, ובכירי הפרקליטות דהיום "משוכנעים שהיעד הראשון במעלה של ממשלת נתניהו הבאה, אם תקום, יהיה לשים קץ למשפטו". אם באמצעות הדחת היועמ"שית הנוכחית גלי בהרב-מיארה ואם באמצעות פיצול תפקידה והפקדת סמכויותיה בעניינים פליליים בידי "תובע כללי" שיפעל על פי דרישות נתניהו.

בהרב-מיארה, מנגד, רגועה. וייץ מצדד "משפטן בכיר" ששוחח איתה לאחרונה . "כשדיברנו על זה היא אמרה לי 'מה אתה חושב, שזה כל כך פשוט לשנות סדרי עולם?'", הוא אומר לוייץ.

גם מהצד השני של המתרס לא בוחלים באלרמיזם.

"הפעם הן באמת הגורליות ביותר", נכתב בכותרת טורו של יותם זמרי ב"מקור ראשון". "אם הימין לא ינצח הפעם, הוא לא סתם יפסיד, אלא גם יוכיח שהחלופה לא נוראית כל כך בעיניו, והיא תרגיש בטוחה הרבה יותר לממש את מה שהיא באמת מאמינה בו", הוא מזהיר.

"אלה בחירות גורליות יותר מכפי שחשבנו", נכתב בכותרת טורו של אראל סג"ל ב"ישראל היום". "עננים קודרים בשמיים. הברירה היא בין מועמד שטחי לבין מנהיג בעל תודעה היסטורית ויכולת ניווט מדינית", כותב סג"ל לקוראיו, ואז, ליתר ביטחון, מוסיף: "אם זה לא ברור, אני בוחר נתניהו".

הטיה סיסטמטית

רק שני עיתונים, "מעריב" ו"ישראל היום", מפרסמים הבוקר סקרי דעת קהל בניסיון לחזות את מפת הכנסת הבאה.

"מעריב" החליט במערכת הבחירות הזו לפרסם מדי שבוע סקר מנדטים, ולהעניק לו (כמעט תמיד) את הכותרת הראשית. הכותרת הראשית שהוצמדה לסקר הראשון בסדרה, ב-24.6.22, היתה "שומרים על שוויון". הכותרת הבוקר היא "התיקו נשמר".

ובכל זאת יש הבדל. ה"שוויון" מסוף חודש יוני היה 57-57 עם הרשימה המשותפת כלשון מאזניים. ה"תיקו" מהבוקר הוא 60 לגוש נתניהו ו-60 לכל היתר, כולל חד"ש-תע"ל.

"קיימת הטיה", קובע ד"ר נדב גבאי, חוקר סקרי בחירות ודעת קהל מאוניברסיטת אריאל, בראיון לרן פוני המתפרסם במוסף השבועי של "ישראל היום". במחקר שערך ובדק את הסקרים בשלוש מערכות הבחירות של 2019-2020 מצא ד"ר גבאי כי כלי תקשורת שאחזו בעמדה נגד נתניהו פרסמו סקרים שבהם הליכוד ומפלגות הגוש הוערכו בחסר.

"התוצאות הראו שגופי תקשורת שהתנגדו לנתניהו על רקע אידיאולוגי, עסקי או אישי - 'ידיעות', התאגיד, וואלה, 12 ו-13 – נטו להקטין באופן עקבי ומשמעותי את גודלו של גוש נתניהו ביחס לתוצאות האמת; בעוד גופי תקשורת שהיו בעד נתניהו או לפחות לא נגדו – 'מקור ראשון', 'ישראל היום', 'מעריב' ו-103 – היו יותר סולידיים בתחזיות שלהם וקרובים מאוד לתוצאות האמת. התוצאות לא השתנו גם לאחר שהוצאנו את 'מעריב' ו-103 מקבוצת גופי התקשורת שתמכו בנתניהו. ככלל, 77 אחוזים מהסקרים שהוזמנו ופורסמו בתקשורת שהיא נגד נתניהו, עשו הערכת חסר לגוש נתניהו".

לפי ד"ר גבאי, "בקרב התקשורת שהתנגדה לנתניהו, כיכבו במיוחד התחזיות ב'ידיעות אחרונות' ובערוץ 12. כל הסקרים שפורסמו ב'ידיעות אחרונות' ביצעו הערכת חסר לגוש נתניהו, כאשר יותר ממחצית מהתחזיות האלה היו מעבר לטעות הדגימה - כלומר חזו שגוש נתניהו יקבל חמישה או יותר מנדטים פחות ממה שהגוש קיבל בבחירות.

"בערוץ 12, 70 אחוזים מהסקרים ביצעו הערכת חסר, וכשליש מתוך התחזיות האלה היו מעבר לטעות הדגימה. גם בתאגיד, בערוץ 13 ובוואלה רוב גדול של הסקרים שפורסמו ביצעו הערכות חסר, אבל בתוך טעות הדגימה. יש לציין שאף אחד מהסקרים שהתפרסמו בתקשורת בעד נתניהו לא ביצע הערכת חסר או הערכת יתר של גוש נתניהו מעבר לטעות הדגימה".

"מה אנחנו למדים מזה? שהעיתונות מהצד הימני של המפה אמינה יותר בסקרי בחירות?", שואל פוני את החוקר, שמשיב: "הייתי אומר שבתקשורת נגד נתניהו קיימת הטיה סיסטמטית, שמבצעת הערכות חסר באשר לכמות המנדטים שלו. אתה לא מוצא אפקט כזה בתקשורת שבעד נתניהו".

עוד תביעה בדרך

בן כספית, שכבר נתבע בעבר כמה פעמים על ידי ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו ורעייתו, ואף מתמודד בימים אלה עם תביעה מטעמם, מפרסם הבוקר איום נוסף בתביעה מצד בני-הזוג נתניהו.

"שקר מוחלט מא' עד ת'. אם השקר הזה יפורסם נתבע דיבה", מצוטט עורך-דינו של נתניהו, עמית חדד, בסיום הטור של כספית ב"מעריב" שמוקדש בחלקו לסיפור לפיו בחודש יולי האחרון, ארגן לעצמו נתניהו נסיעה ללונדון, יחד עם רעייתו שרה, ראש המטה צחי ברוורמן והדובר טופז לוק (השניים האחרונים, טוען כספית, מומנו על ידי הליכוד).

נתניהו התעקש להגדיר את הטיול כ"ביקור עבודה רשמי" על אף שהממשלות בבריטניה היו באמצע חילופי שרים, וזאת כדי ליהנות מתקצוב הכנסת למסע.

לפי כספית, בלונדון נפגשו בני-הזוג נתניהו עם מקורבו המולטי-מיליארדר האמריקאי ספנסר פרטרידג', בין היתר במלון היוקרה שבו התאכסן החבר העשיר. פרטרידג' אף הזמין לבני-הזוג תור כפול ב"מספרת יוקרה" ושילם עבור שתי התספורות 214 פאונד ("כאלף שקלים", כותב כספית, אף כי לפי השער הנוכחי מדובר על כ-875 שקלים).

מדריך לבוחר

מכל המיזמים העיתונאים שמתפרסמים הבוקר לקראת פתיחת הקלפיות, מומלץ לקרוא את זה שמפרסמת ליאת לוי ב"דה מרקר", ואשר משרטט את דיוקנאותיהם של כל ראשי המפלגות מזווית ההון-שלטון.

ענייני תקשורת

מירילשוילי. ב"דה מרקר" כותב גור מגידו על תביעה שהגיש שבתאי אלון, בן דודו ושותפו לשעבר של מיכאל מירילשוילי, ולפיה המיליארדר ובנו יצחק (בעל השליטה בערוץ 14) היו מעורבים בהברחת יהלומים שיטתית בהיקף של עשרות מיליוני דולרים מרוסיה לישראל ולמדינות נוספות.

אמסטרדמסקי. במוסף "גלריה" של "הארץ" מראיין מורן שריר את שאול אמסטרדמסקי. העיתונאי הכלכלי זוכה פרס סוקולוב מספר שכשעבד כראש מערכת החדשות של "כלכליסט", העיתון הכלכלי מבית המו"ל הנאשם בשוחד ארנון (נוני) מוזס, הוא הרגיש חופש פעולה. "לא התערבו לי בתוכן", הוא נזכר.

כששריר מספר לו שעיתונאי כלכלי הגדיר באוזניו את אמסטרדמסקי כ"חרוץ" אך נטול אומץ של ממש לבקר את מוקדי הכוח המשפיעים במשק, משיב המרואיין: "אני יכול להבין מאיפה האמירה הזאת באה. יש לוחמי צדק שמשחו את עצמם. אני לא בקבוצה הזאת. אני מנסה לעשות את העבודה שלי ואם אני לא מספיק חד לטעמם של חלק מהאנשים, אז סבבה, אני מבין מאיפה הביקורת באה ומקבל אותה. יש אנשים שאוהבים לעלות על בריקדות רק בשביל לעלות עליהן".

לפיד. במוסף "דיוקן" של "מקור ראשון" מביא ישי פלג כמה ציטוטים מכתבי לפיד בתקופת היותו כתב "במחנה". בין היתר, כיצד לפני שחזר מביקור בפריז, "היה לי סיפור ו'מספר'" עם פרוצה בשם לואיז, וכן כמה משפטים מכתבה שחיבר בעת שהיה שליח העיתון בלבנון: "טיפות כבדות, סעורות של גשם חורף נפלו במין מחול-זעם מוכר, מתעלסות עם האדמה המתרככת".​ לא בטוח איזה משני הציטוטים מביך יותר כיום את ראש הממשלה.