ההצלחה הגדולה של המשרד להגנת הסביבה בשנה הראשונה לכהונת השרה זנדברג לא התרחשה בגלזגו - אלא דווקא כאן בישראל. איש לא היה מאמין אבל מתברר שניתן לחנך את הציבור הישראלי. מזה מספר שנים קוראים משרדי הבריאות והגנת הסביבה לציבור שלא להדליק מדורות בל"ג בעומר, ואם חייבים - אז רק באזורים שהוגדרו לכך וללא חומרים מזיקים נוראיים הנפלטים משריפת פלסטיקים: דיאוקסינים וחלקיקים נשימתיים מסרטנים.
והנה השנה, הציבור נענה חלקית וברוב אזורי הארץ נרשמה, יחסית לשנים קודמות, ירידה בזיהום האוויר בחג. זוהי הצלחה גדולה לשרה תמר זנדברג, כי הרי אין תפקיד חשוב יותר לשרה להגנת הסביבה מאשר למנוע ולצמצם את זיהום האוויר בישראל.
מדוע זיהום אוויר חייב להיות מרכז העשייה של המשרד? כי זהו זיהום שלא רק הורג אלפי ישראלים כל שנה אלא פוגע גם בשורדים, שהם כולנו: זיהום אוויר גורם נזק לריאות, לכלי הדם וללב של כל אחת ואחד מאיתנו - תלוי כמובן במידת החשיפה המצטברת. האוויר, כמו שאמרו במחזמר "שיער", הוא בכל מקום. יחד עם האדמה והמים, האוויר הוא הסביבה בה אנו חיים. ולהגנה עליה הקמנו משרד ממשלתי שזהו שמו.
רגע, תוהה אולי הקוראת, נכון שבל"ג בעומר הזיהום גדול פי 11-7 מביום רגיל, אבל מה עם זיהום האוויר בכל שאר 364 הימים בשנה - מהו באמת הנזק המצטבר והאם פועלים במשרד להגנת הסביבה כדי למנוע אותו ולצמצם את החשיפה שלי ושל ילדי לזיהום? התשובה מסובכת, כי החיים אינם שחור ולבן. אבל כשבוחנים את הצהרות המשרד והשרה, את מה שנעשה בפועל ואת יישום המדיניות שיצאה לדרך בממשלות הקודמות, נדמה שהיא בכל זאת יותר שחורה מאפורה.
אם מישהו ציפה כי השרה זנדברג, שכחברת כנסת התבלטה במאבק על נושאים סביבתיים, תמקד את המשרד בראשותה בתיקון כשלים ארוכי שנים בתחומי זיהום האוויר, הרי שהוא נחל אכזבה
בכל משרד ממשלתי, והמשרד להגנת הסביבה אינו יוצא דופן, יש מגוון פעילויות מתמשכות. גם ללא שר בראשות המשרד, האינרציה לבדה מייצרת פעילות מסוימת בתחום שהמשרד אחראי עליו. פעם בכמה שנים מגיע לכל משרד ממשלתי שר אשר מחליט לייצר למשרד מיקוד מחודש ו"לנער" את הפקידות לרפורמות.
אם מישהו ציפה כי השרה זנדברג, אשר בעברה כחברת כנסת התבלטה כמי שנאבקת על נושאים סביבתיים, תמקד את המשרד בראשותה בתיקון כשלים ארוכי שנים בתחומי זיהום האוויר, הרי שהוא נחל אכזבה.
לא שחסר מה לעשות: פיקוח על תעשיות מזהמות, מערכת הניטור הנכנסת לכיול כאשר הזיהום עולה, מניעת שריפות הפסולת החונקות ישראלים רבים מדי לילה. השרה זנדברג החליטה לייצר למשרד חמישה תחומי מיקוד - ולמרבה הצער, נושא מניעת זיהום האוויר המקומי בישראל, שהיה אמור להיות בראש הרשימה - כלל אינו ביניהם.
בני ברק בל"ג בעומר (צילום: מתניה טאוסיג)
בשלב הזה יתהה הקורא הבקי: האם טיפול במשבר האקלים, שהוא עיקר העיסוק המוצהר של זנדברג, אינו כולל בתוכו גם הבטחה לאוויר נקי יותר? זוהי שאלה שאכן צריך לברר לעומק. משבר האקלים, שהוא חלק ממשבר אקולוגי נרחב הכולל בתוכו גם את דלדול האדמה, המגוון הביולוגי ועוד, נגרם מפליטת גזי חממה לאוויר כתוצאה מפעילות האדם, ובעיקר הפקת ושריפת דלקים מאובנים (פחם, גז, נפט, פצלי שמן), יצירת פסולת וגידול בקר. גזי חממה אינם רעילים לאדם, אולם איתם נפלטים גם שלל חומרים מזיקים ומסרטנים, אותם אנו מכנים בשם הכללי "זיהום אוויר".
כך שטיפול במשבר האקלים יכול לתרום לטיפול בזיהום האוויר, אולם טיפול בזיהום האוויר יתרום בוודאות להתמודדות עם משבר האקלים. לכל פעולה שנעשה למען אוויר נקי יותר בישראל יש שתי תוצאות בלתי ניתנות להפרדה: האוויר המקומי יהיה נקי יותר ופליטת גזי החממה תפחת. נדגים זאת בשלושה תחומים.
תחבורה. מכוניות מונעות בדלק פולטות הן זיהום אוויר והן גזי חממה, ותהליך ייצור הדלק פולט גם הוא זיהום אוויר וגזי חממה. אם התחבורה בישראל תהפוך לחשמלית, ייעלם מסקטור התחבורה היבשתית (מכוניות, משאיות ואוטובוסים) 100% מהזיהום המקומי המרעיל שכולנו נושמים ואיתו גם כ-75% מפליטות גזי החממה. גזי חממה (וזיהום אוויר) עדיין ייפלטו בהליך ייצור החשמל, כל עוד הוא יופק מאנרגיות לא מתחדשות, אולם יעילות הפקת האנרגיה בתחנת הכוח הגזיות גבוהה בהרבה מזו שבמנועי בעירה ברכב. ברכב, רוב הדלק הנשרף מייצר רק חום ורק מעט ממנו גורם להנעת הרכב קדימה.
כמובן שככל שיותר כלי רכב יעברו להיות מונעים בחשמל, יקטן הביקוש לדלקים מזהמים ויירד הצורך לזקק סולר בבז"ן ולאחסן דלקים בקצא"א או במיכלים הדולפים של תש"ן בקריית חיים. חישמול כלי הרכב משיג מטרות סביבתיות רבות. למעשה אפשר להתמקד בו ולהשיג הרבה יותר הישגים, והרבה יותר מהר, בכל תחום סביבתי ואקלימי. זאת בגלל שישראל, כמדינה קטנטונת, מתאימה היטב לרכב חשמלי, שהמגבלה העיקרית שלו בעולם היא מגבלת טווח.
למחדל המתמשך בתחום חישמול התחבורה בישראל אחראים כמה משרדים ממשלתיים, ומשרד התחבורה בראשם, אך גם למשרד להגנת הסביבה אשם תורם גדול. האם השרה הנוכחית עשתה מספיק בתחום זה? בהמשך נענה במפורט על שאלה זו, אך ניתן רמז: גם נושא זה אינו מופיע בצורה מודגשת בחמשת תחומי המיקוד שקבעה זנדברג למשרדה.
אנרגיה ותעשייה. שתי תחנות הפחם של חברת חשמל, יחד עם מפעל נשר ברמלה, הם שלושת המפעלים המזהמים ביותר בישראל. זיהום אוויר מרעיל ומסוכן. שלושתם, ולא במקרה, הם גם שלושת פולטי גזי החממה הגדולים ביותר. צמצום פעילותם יוריד זיהום ואיתו פליטות גזי חממה. אולם זנדברג, למרבה הצער, אינה פועלת להגבילם. נהפוך הוא:
המשרד להגנת הסביבה נגרר לעסוק בזיהום ממפעל המלט נשר רק בלחץ תושבים שיצאו להפגין נגד הסרטן, וקומץ עיתונאים. במשרד הציבו ניידת לניטור הזיהום, אך במישור המהותי דווקא פועלים כדי להקל על נשר לזהם
המשרד להגנת הסביבה נגרר לעסוק בזיהום ממפעל נשר רק בלחץ תושבים שיצאו להפגין נגד הסרטן וקומץ עיתונאים שסיקרו את הנושא (בולטות יעל געתון ב"שקוף" ושני אשכנזי ב"גלובס"). במשרד הציבו ניידת לניטור הזיהום (אולי בתקווה שיוכח כי אין עלייה בערכי הזיהום), אך במישור המהותי דווקא פועלים כדי להקל על נשר לזהם. אם בעבר היה המשרד שומר לעצמו את הזכות לעדכן את המגבלות המוטלות על המפעל אחת לשבע שנים, כעת השרה זנדברג תומכת, ואפילו בהתלהבות, במתן היתרי פליטה לעשר שנים - כך שנמנעת מהציבור ומשרי הגנת הסביבה הבאים האפשרות לצמצום הזיהום בחלוף שבע שנים מההיתר הנוכחי. שלוש שנות זיהום נוספות ללא התערבות רגולטורית. שלוש שנות מתנה למזהמים.
ומה בנושא הפחם, הניצב כאמור בראש טבלת המפעלים המזהמים? הממשלה כושלת שוב ושוב בעמידה בלוחות הזמנים שלה עצמה לסגירת ארבע יחידות הפחם המזהמות ביותר (אורות רבין 1-4), ובחוק ההסדרים 2022 משרד האוצר מתכוון להחריג את תחנות הפחם מעמידה בחוק אוויר נקי. בנושא הזה, דממה מוחלטת מצידה של השרה: כל חיפוש גוגל על המילים "תמר זנדברג" ו"פחם" בשנה האחרונה מוצא רק השוואות בין פחם לגז מחצבים.
זאת למרות שהפחם מזהם הרבה יותר מהגז - בכל פרמטר כמעט הוא מזהם בין פי 30 לפי 1,000. גם גזי חממה נפלטים בכמות כפולה, לכל קוט"ש חשמל המופק מפחם, יחסית להפקה בגז. נכון שהמתאן, המרכיב העיקרי בגז המחצבים, הוא גז חממה אגרסיבי עשרות מונים מהפחמן הדו-חמצני, ושהוא נפלט לאוויר בתהליך ההפקה וההולכה של הגז, אך כל עוד לא יהיו לנו נתונים בדוקים על המצב בישראל, אין שאלה בכלל שסביבתית ואקלימית צמצום השימוש בפחם הוא הדבר הנכון. אבל גם שם זנדברג נעדרת מהשטח.
פסולת. שריפות הפסולת הן כיום, לדברי השרה עצמה, "גורם הזיהום מספר אחד במדינה". למרות זאת, הן אינן זוכות למענה מספק מהמשרד. אל מול אלפי שריפות בשנה, הפולטות לא רק גזי חממה אלא גם מזהמים מהגרועים ביותר הידועים לנו - אין כמעט פעילות אכיפה. התכנית של זנדברג היא לבנות מתקני טיפול לקליטת פסולת - אלא שהיא עצמה מודה שהדבר יקח עשר שנים לפחות.
שריפת פסולת אלקטרונית בלתי חוקית בטירה. ברקע: כפר-סבא, רעננה והרצליה (צילום: עמותת אזרחים בעד אוויר נקי)
בעלי זכרון סביבתי ארוך זוכרים שהבטחות דומות שמענו כבר מהמשרד בעבר. כמו מיסי ששינסקי שיגיעו בעתיד, כך גם ההבטחות למתקני טיפול בפסולת הם מטרה נעה - תמיד הם "רק עוד חמש או עשר שנים" בעתיד. ובינתיים הזיהום נמשך.
פולטים דיבורים
ומה עם כיוון חשיבה הפוך - אולי הדגש ששמה השרה על הצלת העולם ממשבר האקלים יביא גם לשיפור איכות האוויר בישראל?
שנה של תמר זנדברג בתפקיד מדגימה לנו היטב מהי בעצם התוצאה העיקרית של "לשים את האקלים בראש": נאומים, כנסים, ועידות בינלאומיות וטיסות לחו"ל. שום דבר מהפעולות החשובות שפורטו לעיל ומשורה ארוכה של צעדים נוספים שצריכה ויכולה ישראל לעשות אינם נעשים, או שהם נעשים בקצב איטי להחריד - ובמקומם אנו מקבלים הרבה הצהרות. הצהרות על כמה גרוע מצב העולם או כמה אנו חייבים לפעול להצלת כדור הארץ.
השנה של זנדברג בתפקיד מדגימה היטב מהי התוצאה העיקרית של "לשים את האקלים בראש": נאומים, כנסים, ועידות בינלאומיות וטיסות לחו"ל. מה שישראל צריכה ויכולה לעשות לא נעשה, או נעשה לאט להחריד
הצהרות נכונות אך חלולות: אין לישראל השפעה אמיתית על מצב האקלים העולמי. תרומתנו לפליטת גזי החממה העולמית היא 1/500. גם אם ישראל תחסל כליל את פליטת גזי החממה משטחה, לא תהיה לכך השפעה ממשית על המשבר העולמי. וממילא המדיניות הישראלית בנוגע לפליטת גזי חממה תוכתב בהתאם להסכמות הבינלאומיות, גם אם אף שר לא יטוס יותר לעולם לאף ועידת אקלים.
למעשה, ישראל, כמו שאר מדינות העולם, כלל אינה יודעת עדיין איך ניתן יהיה להשיג את היעד של אפס פליטות ב-2050 ("net zero in 2050"), ואילו טכנולוגיות ישמשו אותה לספוג חזרה פליטות פד"ח מהאוויר. בניגוד למחשבה לפיה "net zero" פירושו הפסקה מוחלטת של פליטת גזי חממה, המשמעות היא צמצום ככל הניתן של פליטה וקליטה חזרה של מה שימשיך להיפלט (כפי שמצביע השימוש במילה "נטו").
אבל העיקר: הצהרה ריקה יש. כאילו שזה שינה משהו למישהו שישראל העלתה את היעד העתידי (2050, כן?) מ-85% ל-100%. הכל דיבורים. תמר זנדברג כמובן לקחה לעצמה קרדיט על ההישג הסמלי הזה. תוכן אמיתי אין שם כי איש אינו יודע כיצד לעשות זאת.
מיחזור הודעות לעיתונות
אז האם הכל רק דיבורים?
בוודאי שלא. יש גם עשייה. אולם כאשר בוחנים את כ-400 ההודעות לעיתונות שהוציא המשרד בשנה החולפת מתגלה תופעה מדהימה. לצד 150 הודעות בנושאי אקלים מצטיינת השרה להגנת הסביבה גם בתחום המיחזור. לא מיחזור פסולת, אלא מיחזור הודעות לעיתונות.
הנה כמה דוגמאות:
1. מייד בתחילת כהונתה יצאה זנדברג בהודעות על התנגדותה לעיסקת רד-מד של קצא"א. אולם מתברר שקודמתה בתפקיד גילה גמליאל יצאה לפניה בדיוק באותן הודעות נחרצות.
זנדברג מראש הלכה עם גישה שאין לה היתכנות משפטית והורתה לפקידי המשרד לנתק מגע ולא לטפל בפניות קצא"א. כמובן שהתוצאה היא שבתי המשפט (מחוזי/עליון) כופים עליה לפתור את המחלוקת מול שר האוצר שהוא השר האחראי על קצא"א.
מיכלית במסוף קצא"א באילת, בכתבת "זמן אמת" בכאן 11 (צילום מסך מערוץ היוטיוב של כאן 11)
אם במקום הזווית האקלימית חסרת התוחלת (אם הנפט מהמפרץ לאירופה לא יעבור דרך ישראל, הוא יעבור בתעלת סואץ) היתה זנדברג מתבוננת בהיקפי הסרטן באשקלון ושוקלת את ההשפעה המקומית של מיכליות ותעבורה ימית על זיהום האוויר ומפגעי הריח בעיר - היה לה קייס חזק בהרבה מאשר נושא האקלים. ואכן, ביום שני 27.6 יתקיים בכנסת, ביוזמתו של ח"כ פרופ' אלון טל, דיון על תלונות התושבים בנושא מפגעי הריח מחוות המיכלים של קצא"א.
2. זנדברג מתהדרת, ובצדק, בכך שיום הרחבתו של חוק הפיקדון הוא "יום היסטורי", אך ההחלטה על כך התקבלה על ידי קודמתה השרה גילה גמליאל. ורק לאחרונה דיווחה יפעת גליק ב"כאן 11" כי ביצוע הרחבת החוק מקרטע: המשרד לא נערך נכון לסילוק המיחזוריות מרחובות הערים ואזרחים רבים מתקשים במציאת תחליף. התוצאה שמתארת גליק היא: "אמנם הכוונות היו טובות אבל בפועל, הפכנו למדינה שממחזרת פחות".
3. זנדברג התהדרה בהחלטת הממשלה לקבל את המלצת ועדת המנכ"לים המקצועית שהמליצה על סגירת התעשייה הפטרוכימית בחיפה, אולם מי שהקימה את הוועדה היתה קודמתה גילה גמליאל. למעשה, קריאת ההודעות לעיתונות של שתי השרות מגלה דמיון מפליא. דווקא החלק הקריטי בהחלטת ועדת המנכ"לים, לנקוב במועד סגירה תוך עשור - הושמט מההחלטה שהביאה זנדברג לאישור הממשלה וההחלטה נותרה גם היא כמטרה נעה, בדיוק כמו הקמת מתקני הטיפול שאמורים "עוד עשר שנים" לפתור את בעיות הפסולת.
חברת הכנסת גילה גמליאל בישיבת ועדת הכלכלה, 23.6.13 (צילום: פלאש 90)
4. אפילו "חוק האקלים", שהוא גולת הכותרת של שנתה הראשונה של זנדברג בתפקיד, הובא תחילה לממשלה על ידי קודמתה בתפקיד, אשר ניסחה את החוק ביחד עם ארגוני הסביבה. אולם על התוצאה שהעבירה זנדברג בממשלה יש ביקורת קשה אצל האירגונים, הטוענים כי החוק חסר צעדים מעשיים שהיו משיגים גם יעדים אקלימיים וגם את שיפור איכות האוויר המקומי. באנקדוטה משעשעת, ניצלה גמליאל את המצב בכנסת והעבירה בקריאה טרומית את נוסח החוק שהיא יזמה עוד בטרם העבירה הקואליציה המתפרקת את החוק המסורס של זנדברג. אם יעבור, ידונו ועדות הכנסת בשני הנוסחים.
5. שריפות הפסולת מטרידות אזרחים רבים "בצפון, בדרום ובמרכז", לפי דבריה של השרה זנדברג בכנסת אשר תיארה כיצד שריפות האשפה הן הנושא שעליו היא מקבלת את מירב התלונות מאזרחים ומראשי ערים. בעוד זנדברג לוקחת כעת קרדיט על אסטרטגיית הטיפול בבעיה ומערבבת גם לתוך נושא אקוטי זה את חלומה להציל את האקלים העולמי, מתברר שהאסטרטגיה גובשה כבר בזמן קודמתה.
6. ומה לגבי אוטובוסים חשמליים? במילים המשרד חזק: "בישראל, נכון להיום, אוטובוסים מונעי דיזל הם פחות מ-1% מסך כלי הרכב בישראל אך פולטים כ-16% מסך תחמוצות החנקן וכ-7% מסך חלקיקי הפיח מכלל כלי הרכב. לעומת זאת, אוטובוס חשמלי מביא להפחתה של 60%-80% בפליטות גזי החממה, מפחית פי שלושה את מטרדי הרעש ואינו פולט זיהום כלל במרכזי אוכלוסייה".
זנדברג הביאה לממשלה תוכנית מרשימה שבמסגרתה החל משנת 2036 האוטובוסים העירוניים יהיו כולם חשמליים. אלא שהאוטובוסים העירוניים הם כשליש מהאוטובוסים בישראל, מה עם שני השליש הנותרים? להם עדיין אין תכנית כוללת. אגב, גם כך, 2036 נראית שנה קצת רחוקה להורדת אוטובוסי דיזל עירוניים מהכביש, בפרט באזור גוש דן מוכה הזיהום. בלוס אנג'לס, למשל, המהלך הזה הושלם כבר בשנת 2012.
קוראים חדי עין ישאלו: האם גם תכנית חישמול האוטובוסים של זנדברג נהגתה בתקופת השרה גמליאל? אכן, אבל יש הבדלים. את הדרישה ש-50% מהאוטובוסים החדשים יהיו חשמליים זנדברג דחתה בשנתיים, ל-2025
קוראים חדי עין בודאי ישאלו כעת: האם גם תכנית חישמול האוטובוסים של זנדברג נהגתה במשרד בזמן קודמתה גילה גמליאל? התשובה היא כן, אבל יש הבדלים. בעוד התכנית מתקופת גמליאל דרשה מחברות האוטובוסים שכבר ב-2023 יותר מ-50% מהאוטובוסים החדשים יהיו חשמליים, זנדברג דחתה דרישה זו ל-2025. את החובה ל-100% רכש חדש שכולו רק חשמלי דחו מ-2025 ל-2026.
שוב אנו מקבלים עוד כמה שנות זיהום במתנה. במקום לדרוש הורדה מיידית של האוטובוסים הישנים ביותר והמזהמים ביותר מאפשרים לחברות לרכוש עוד אוטובוסי דיזל ולהשאירם בפעילות בערים עוד עשר שנים תמימות לאחר הרכישה המקורית.
7. אז התוכניות הגדולות במשרד להגנת הסביבה הן פרי מיחזור משר לשר. אולי יש בכך היגיון במציאות הפוליטית של ימינו, בה ממשלות קמות ונופלות כל שנה שנתיים. אבל בקדנציה של זנדברג במשרד להגנת הסביבה, המיחזור הוא גם בדברים הקטנים:
זנדברג התהדרה במהלך רכישת מדיחי כלים לגני ילדים. כל גן ילדים שיתחייב לא לרכוש כלים חד פעמיים יקבל מדיח כלים. אולם המהלך יצא לדרך כבר בזמן קודמתה גמליאל אשר הקצתה 45 מיליון שקל לרכישת מדיחי כלים ל-13,500 גני ילדים שיימנעו משימוש בחד-פעמי.
זנדברג בירכה על תו תקן לבנייה ירוקה (שוב הכניסה פנימה את המושג "אקלים"), אבל התקנות לכך הועברו בזמן קודמתה בתפקיד.
אפילו הגנה על השליו הנודד והתור המצוי היא הארכה של תקנה מהקדנציה הקודמת.
אנחנו רק שאלה
מה לא מצאנו בהודעות לעיתונות של המשרד להגנת הסביבה בראשותה של תמר זנדברג? לא מצאנו שם הקשחה משמעותית של דרישות מהמפעלים מזהמים. לא מצאנו פעילות אכיפה נמרצת נגד משליכי ומבעירי הפסולת, לא קנסות בהיקף משמעותי למי שנתפס, ולא מימוש, סוף סוף, של המלצות ועדת גרמן בנושא מניעת שריפות הפסולת. זנדברג הייתה אז חברה בוועדה.
הנה מה ששאלה את השרה דאז, גילה גמליאל: "אני רוצה לחדד בנושא שריפות הפסולת. התייחסת לנושא של שריפות הפסולת החקלאיות ואני רוצה קצת לחדד בנושא הזה וגם להוסיף את שריפת הפסולת העירונית. נושא של שריפות פסולת זה מפגע סביבתי שמטריד אזורים גיאוגרפיים נרחבים בארץ ויש לו אחריות כבדה לפליטת מזהמים לאוויר. ב-2018, אם אינני טועה, או בשנת 2019, תוקצבו 50 מיליון שקלים להתמודדות עם הנושא. למיטב ידיעתי רק 25 מיליון תוקצבו ורק חלק עוד יותר קטן ממנו, של 13 מיליון או משהו כזה, יצא בפועל. כאמור, זו תופעה שיש לה השפעה גיאוגרפית נרחבת בעיקר בגבול המזרחי של המדינה וגם בגליל. מה עושה המשרד ואיך אפשר להעמיק את הטיפול בתופעה? תודה".
אנחנו מצטרפים לשאלה.