מותו של הפשיסט האוסטרי יורג היידר בתאונת דרכים מגיע לשערי "מעריב", "הארץ" ו"ישראל היום". ב"הארץ" ו"מעריב" נמצא מקום על השער גם למגעים הפוליטיים הנמשכים להקמת ממשלה (זוכרים?). המהומות הלאומניות בעכו מגיעות לשערי כל העיתונים, ולכותרת הראשית של "הארץ". אבל הנושא הזוכה למירב תשומת הלב, ולכותרת הראשית של שלושת היומונים הנפוצים, הוא חדשות שעדיין לא קרו: הפתיחה העתידית (כלומר, שתהיה היום) של המסחר בבורסה אחרי האתנחתא של סוף השבוע.
עכו, 10 לאוקטובר 2008 (צילום: הרצל שפירא / פלאש 90)
המהומות בעכו
המהומות בעכו נמשכות זה היום הרביעי, כפי שאפשר להבין מהכותרת הראשית של "הארץ": "יום רביעי של פרעות בעכו". גם המגמה של הסיקור ב"הארץ" נמשכת. בשבוע שעבר בלט הדיווח ב"הארץ" בכך שהטיל את האחריות למהומות בעיקר על תושביה היהודים של העיר ועל המשטרה, לעומת העיתונים האחרים שמצאו פגם גם בכך שהתושבים הערבים פעלו באלימות ובכך שהנהג הערבי שהצית המהומות נכנס עם רכבו לשכונה יהודית ביום כיפור (לפי "הארץ", מדובר ב"שכונה מעורבת", והוא חוזר על קביעה זו גם היום. בדיווחים בטלוויזיה ניתן היה להבין מתושבי עכו ערבים שרואיינו כי השכונה אינה נתפסת כמעורבת. נחום ברנע כותב כי שיכון-המזרח היא שכונה יהודית עם מיעוט קטן של תושבים ערבים. ח"כ עבאס זכור ממפלגת רע"מ-תע"ל, תושב עכו, גינה את הנהג). כעת, כאמור, כותבים ב"הארץ" על "פרעות", ומתכוונים לפרעות של יהודים בערבים.
לפי ג'קי חורי ב"הארץ", לאחר יציאת השבת "הפורעים חזרו לרחובות", "התעמתו עם שוטרים", יידו לעברם אבנים, יידו אבנים גם לעבר ערבים, הציתו בית ערבי (אמנם ריק. ובהמשך הדיווח: הציתו גם ארבע דירות). "במקביל", כותב חורי, "יידו ערבים אבנים לעבר יהודים". לפי חורי, שלושה יהודים נפגעו מאבנים שזרקו ערבים, ולפי כותרת המשנה של הידיעה ב"הארץ", "שלושה מתפרעים נפצעו". עוד מדווח "הארץ" כי צלם העיתון תומר נויברג נפצע קל מתקיפת מתפרעים. ועוד ב"הארץ": יהונתן ליס מדווח בביקורתיות על התנהגות המשטרה, ומביא קולות הקוראים לה להגביר את האלימות ("ביקורת על המשטרה: לא עשתה די נגד הפורעים"; "על אף הצהרת המפכ"ל שיש לפעול 'בכוח וברגישות' נגד מפירי הסדר, הונחו השוטרים לנקוט איפוק ומתינות").
ראש עיריית עכו, שמעון לנקרי (מימין) ושרת החוץ ציפי לבני, שלשום (צילום: הרצל שפירא)
עובדות ומספרים: בעכו נמצאים כעת אלפי שוטרים, שעצרו בסוף השבוע 40 בני-אדם, כך "הארץ". לפי "מעריב": בסוף השבוע נעצרו 22 ונפצעו 12. ב"ידיעות אחרונות" וב"מעריב" נוקבים במספר 700 שוטרים, ולא אלפים, השוהים עתה בעכו.
ב"ידיעות אחרונות" מקדישים לעניין שתי כפולות, עמודים 9-6. זו שעתם היפה של משוררי השטח. בכפולה השנייה כותב יגאל סרנה, בראשונה נחום ברנע. "מלחמת עניים בעניים" קורא סרנה למהומות, בדיוק כמו גדעון לוי ב"הארץ". המסר העיקרי של ברנע הוא "מה שקורה בעכו נשאר בעכו", ככותרת המאמר. "זה סיפור מקומי", כותב ברנע, ההפך מגדעון לוי, שכותב ב"הארץ" על "בוסניה הקטנה שבדרך" ומיואב שטרן, הכותב ב"הארץ" על פחד בערים מעורבות אחרות מכך שהעימותים יגלשו אליהן. ברנע משרטט את מפת העימות: נהג ערבי נכנס בנסיעה לשכונה יהודית ביום כיפור; יהודים קווקזים מכים אותו; המואזין במסגד קורא לערבים לנקום, והם יוצאים במאותיהם למסע הרס בשכונה היהודית; תושבים יהודים יחידים יוצאים ומציתים בתי ערבים. יוסי יהושוע וגואל בנו מדווחים על "מאות צעירים יהודים" שהשליכו אבנים והציתו בתים, ולא על יחידים.
ברנע מתאר גם את סירובו העיקש של ראש העיר, שמעון לנקרי, לקיים את פסטיבל התיאטרון המתוכנן כמדי שנה בסוכות. "אפשר לחלוק על ההחלטה של לנקרי", כותב ברנע לאחר שהוא מפרט את רשימת הפוליטיקאים וגופי התרבות שעשו בדיוק את זה, "אי-אפשר להתעלם מהנכונות שלו לקחת אחריות". ומסכם יגאל סרנה: "להסתובב בעכו היה כמו לעבור ממים קפואים לחמים ובחזרה. דו-קיום – שנאה. דו-קיום – שנאה. ואוויר מזוהם משמועות ומפחד וממצוקה".
למה לי פוליטיקה עכשיו
"לבני וברק: מאמץ לילי לגיבוש הסכם" היא אחת הכותרות על שער "מעריב". "מסתמן: פגישה לילית בין לבני וברק בניסיון לסכם את המו"מ", מודיע "הארץ". בשני העיתונים הנושא מקבל בערך חצי עמוד, יחד עם עניין חזרתו של שאול מופז לבחישה המפלגתית. ב"הארץ": "מופז שב לפעילות" (מזל מועלם). וב"מעריב": "הערכה: מופז מגבש מחדש מחנה נגד לבני" (מרב דוד).
כיצד מדווחים על אירוע שטרם התקיים בעיתון שיופיע רק אחרי מועד האירוע, שאולי התקיים ואולי לא? כך נולדים משפטים כמו "צפויים היו להיפגש הלילה" ("הארץ"). יובל קרני מ"ידיעות אחרונות" יכול לחייך בסיפוק: "ברגע האחרון בוטלה אמש פגישה מתוכננת בין ברק ללבני" היא כותרת הגג של חצי העמוד שלו. קרני עומד על המתח בין לבני ("אפשר לחתום תוך שעה") ובין ברק (יש מחלוקות).
מותחים את המתח
"מתח" היא הכותרת הראשית של "מעריב" היום. לא מדובר במתח בבניין "מעריב", המוצע למכירה, אלא במתח לא רחוק משם: בבניין הבורסה באחד-העם. מהו המתח? "האם הבורסה בתל-אביב תיגרר הבוקר למפולת?". גם הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" עוסקת בענייני כלכלה, אולם מביאה קצת יותר בשר ממתח: "האוצר מתכנן: רשת ביטחון". האם זו אותה תוכנית חירום שעליה דיברו העיתונים בשבוע שעבר? גד ליאור טוען כי הממשלה מתכננת ביטוח חשבונות בנק, וזו חריגה משמעותית מהתוכנית שעליה כתבו העיתונים קודם לכן. כותרת השער ב"דה-מרקר": "האוצר שוקל להזרים כסף למערכת הבנקאית". "כן, להתערב, ומיד", קורא בפסקנות עורך "ישראל היום" עמוס רגב על שער העיתון. ההשראה שלו היא ברוס ויליס שמציל את העולם בסרט המדע הבדיוני "ארמגדון". בדף המאמר מופיעה תמונתם של השחקנים בסרט עם הכיתוב "מצילים את העולם", לצד תמונתם של "שרי ה-G7" (זה לא צריך להיות שמונה?), עם הכיתוב "מנסים להציל את הכלכלה". השוואה מופרכת היאה למקומון תל-אביבי? בהחלט כן.
עוד ב"דה-מרקר", גיא רולניק כותב משפט ששווה למסגר: "הניסיון של החודשים האחרונים לימד שאסור להתבטא בפסקנות בשום נושא פיננסי", ועוד: "צריך להיות טיפש גמור כדי לעסוק בימים אלה בתחזיות אחרי שהתחזיות של רוב האנשים שנחשבו לחכמים או למיודעים ביותר התפוצצו להם בפרצוף". בימים האלה, בזמן הזה, ואולי בימים האלה ובכל זמן. וב"ידיעות אחרונות" מסכם סבר פלוצקר את טורו הארוך: "מה צריך להסיק [...] ש'יהיה בסדר' או ש'לא יהיה בסדר'? אתם תחליטו". אם תאמינו לעיתונאי הכלכלה, העיתונות הכלכלית פושטת רגל יחד עם הבורסה. הבעיה היא שהם עצמם מבקשים מכם לא להאמין להם.
היידה היידר
מנהיג הימין הקיצוני באוסטריה, יורג היידר, נהרג בתאונת דרכים. כיתוב תמונה ב"ידיעות אחרונות": "הלך כלאומן שבא". כותרת משנה על שער "מעריב": "יש מי שכבר טוען: 'המוסד חיסל אותו'".
ענייני תקשורת
עמוס הראל מקבל הפניה בשער לכתבה שבה הוא סותר את הדיווח ב"מעריב" מיום שישי בנוגע לאירועים סביב חטיפת גלעד שליט. כתבת השער של מוסף "מעריב" שלשום טענה כי בידי השב"כ היה מידע מוקדם על נסיון החטיפה, אולם לא נעשה בו שימוש מושכל. הראל דוחה היום את הטענה וכותב כי המידע הושג רק אחרי החטיפה. במסגרת נפרדת, תחת הכותרת "דם רע בצמרת", טוען הראל כי גל הפרסומים האחרון בפרשת גלעד שליט אינו מקרי, ונובע מכך שכהונת אולמרט מתקרבת לסיומה. שליט עדיין כלוא ו"זהו זמן מתאים לסיכומי ביניים", ולכן אולמרט, אהוד ברק ובכירים בצה"ל ובשב"כ מנסים לגלגל זה על זה את האחריות לכישלון. הראל גם מותח ביקורת, אם כי מפותלת ולא בהירה, על שיתוף הפעולה המסחרי בין "ידיעות אחרונות" ובין עופר דקל (שפרק מיומנו, שהוא עומד להוציא כספר יחד עם עיתונאי "ידיעות אחרונות" שמעון שיפר, התפרסם לאחרונה ב"ידיעות אחרונות").
מדורי התשבצים הם מהראשונים להיפגע כאשר חרב הקיצוצים והצמצומים חותכת בכוח האדם של מערכות העיתונים. האנשים הנוקדנים, העמלנים, שאמורים לוודא, למשל, כי התשבץ הוזן כהלכתו, על לוחו והגדרותיו, לדף העיתון, הם בדיוק מסוג אלה שהמנהלים נוטים לוותר עליהם בזמנים של הידוק חגורה. לכן אולי הטעויות ב"מעריב" (שמציע פי שלושה תשבצי היגיון יותר מ"הארץ" ו"ידיעות אחרונות") נעשו בלתי נסבלות, עד שבתשבץ של מוסף "סופשבוע" האחרון הודפס בטעות לוח שכלל אינו תואם את ההגדרות. אמנון בירמן צריך להרים קול; הוא יודע לעשות זאת. ואם כבר ענייני תקשורת, הנה הגדרה מאחד התשבצים של בירמן בשישי האחרון: "שם היחצ"ן במקרה בולט בהתאמתו" (3). בין הפותרים יוגרל התשבץ מהשבוע שעבר.