לן בלווטניק, מבעלי ההון המשפיעים ביותר על התקשורת בישראל, בעל השליטה ברשת 13 ומי שהתערב במישרין בהתנהלות חברת החדשות שלה - הוא מולטי-מיליארדר יליד ברית המועצות שהתעשר מעסקים עם השלטון הרוסי. על אוליגרכים אחרים בני המעגל שלו, כמו ויקטור וקסלברג ומיכאל פרידמן, הוכרזו מאז הפלישה לאוקראינה סנקציות חריפות במערב. בלווטניק עצמו לא נכלל עדיין בשום רשימה שחורה - אבל בשבוע האחרון נראה שהלהבות כבר מלחכות את סף בתי היוקרה שלו.
בלווטניק הוא אזרח אמריקאי ובריטי, מחזיק היום 70% מתאגיד הבידור "וורנר" ושולט בחברות נדל"ן ובתעשיות כימיות, ובהן יצרנית המלט "נשר" בישראל. יש לו מגוון מסחרר של בתים, דירות יוקרה ומטוסים פרטיים. שמו מעטר מוסדות אקדמיים שהוקמו בכספו, והוא תורם בקביעות לפוליטקאים ולמפלגות. בשורה של כתבות בעיתונים בארצות הברית, בריטניה וקנדה עלתה התהייה אם לא ראוי לנהוג בו, בנכסיו ובתרומות שחילק, בדרכים שכבר גובשו נגד אוליגרכים בעלי זיקה קרובה לפוטין.
האתר האמריקאי "פוליטיקו" דיווח על פוליטיקאים ופוליטיקאיות במדינה שנאלצים להתמודד עם שאלות על תרומות שקיבלו מבלווטניק ומאשתו, שאגב, אינם מבחינים בין פוליטיקאים דמוקרטים ורפובליקאיים, ותומכים בנדיבות לשני הצדדים.
אחד מאותם פוליטיקאים הוא הסנאטור ממסצ'וסטס ג'ייק אוקינלוס. "ניו-יורק פוסט" מנה רשימה ארוכה של נבחרי ציבור נוספים שהסתייעו בתרומות של בלווטניק, ובראשם המושלת החדשה של ניו יורק, קאתי הוקול. הול קיבלה מבלווטניק 10,000 דולר בקמפיין הבחירות שלה בקיץ שעבר, ועוד כ-60 אלף דולר אחרי שנבחרה לתפקיד בינואר. ה"פוסט" מזכיר שבלווטניק תרם עם השנים 180 אלף דולר למושל ניו-יורק הקודם אנדרו קואומו, והעביר כספים לאינספור אישים וארגונים, ובהם התובע הכללי של ניו יורק אריק שניידרמן וחברי קונגרס מטעם ניו יורק ועוד, הן אישית והן באמצעות חברת האחזקות שלו "אקסס".
כותרת ב"ניו ריפבליק" תוהה אם מוסדות דמוקרטיים צריכים להחזיר תרומות שקיבלו מבלווטניק, כשם שהם מנערים עכשיו את חוצנם מהמעגל הקרוב של פוטין. עד כה, אומר הכתב דניאל שטראוס, גורמים בוושינגטון שקיבלו תרומות כאלה ב-2021, כגון מנהיג הרוב הדמוקרטי בסנאט צ'אק שומר, לא הגיבו לשאלות בנושא.
מגזין הנדל"ן Curbed הקדיש כתבה לנכסים מנקרי העיניים שכמה אוליגרכים מוכרים מחזיקים בניו יורק, ועשויים להיות מועמדים להחרמה בידי הממשל האמריקאי. סעיף מיוחד עוסק בבלווטניק, שבבעלותו בתים, מבנים ודירות ענק בבניינים משותפים. אחד מהם הוא בניין במנהטן שבלווטניק קנה ב-2007 תמורת 51 מיליון דולר מאדגר ברונפמן - מיליארדר יהודי אחר שמכר לו כעבור כמה שנים את תאגיד "וורנר". נכס אחר הוא דופלקס בן 14 חדרים בשדרה החמישית שבלווטניק רכש ב-2014 ב-80 מיליון דולר, מחיר שיא לדירה בבניין משותף.
בכתבה ב"גלוב אנד מייל" הקנדי, אריק רגולי, ראש הדסק האירופי של העיתון, דן בהיתכנות החוקית של החרמת נכסי האוליגרכים. אף ששמו של בלווטניק לא מוזכר בכתבה, היא מלווה בתמונה של אחד ממגדלי היוקרה הניו-יורקיים שבהם הוא מחזיק דירה.
בית הספר לממשל ע"ש בלווטניק באוניברסיטת אוקספורד (צילום: Jonas M, ויקיפדיה, CC)
בבריטניה, תוכניות להחרמה להחרמת נכסים של אוליגרכים המקורבים לפוטין נבחנות במשרדו של שר השיכון מהמפלגה השמרנית, מייקל גוב, לפחות לפי דיווחי העיתונים. המפלגה הליברל-דמוקרטית, שיושבת היום באופוזיציה, הרוויחה כמה כותרות בזכות הצעה להשתמש בנכסים האלה לשיכון פליטים מאוקראינה. המגזין "פורצ'ן", בכתבה על התוכניות האלה, לא מציין את הנדל"ן של בלווטניק, אבל מזכיר יעד אחר לפגיעה: קשריו של בלווטניק עם מוסדות אקדמיים שנועדו להלבין את תדמיתו.
המקרה הבולט ביותר הוא בית הספר לממשל באוניברסיטת אוקספורד, שבלווטניק נתן 100 מיליון דולר להקמתו ונקרא על שמו. מלגות בלווטניק מוענקות גם באוניברסיטת קיימברידג'. דוגמאות כאלה יש גם בישראל: בית הספר למדעי המחשב באוניברסיטת תל אביב נקרא על שם בלווטניק, וכך גם קרן שנוסדה ב-2014 לתמיכה בדוקטורנטים ובאנשי סגל. החרפת הביקורת הציבורית על בלווטניק יכולה להוליד לחצים על המוסדות להתנער מהזיקה לבלווטניק ואולי להחזיר את התרומות. היום הודיעו ב"יד ושם" כי ישעו קבלת תרומת עתק על סך כמה עשרות מיליוני דולרים מאוליגרך אחר, רומן אברמוביץ', עליו הוטלו סנקציות בבריטניה.
במקביל, ערוץ "פוקס" בסולט לייק סיטי דיווח על יוזמה בעניין המטוס הפרטי של בלווטניק, שהעלה קונסול כבוד של אוקראינה ביוטה, אדם בשם ג'ונתן פרידמן. לפי הכתבה, מטוסו של בלווטניק מוחזק למעשה בחשבון נאמנות ב"בנק אוף יוטה", סידור מקובל בקרב אוליגרכים. פרידמן קורא לבנק לנתק את הקשרים עם בלווטניק.
7 מיליארד דולר בברכת פוטין
בניגוד לבעלי ההון שכבר נכללו ברשימות העיצומים של האיחוד האירופי ושל הממשל האמריקאי, בלווטניק לא נחשב תומך פעיל בפוטין. הוא אמנם לא מתנגד מוצהר של הנשיא הרוסי כמו ליאוניד נבזלין, נציג נוסף של האוליגרכיה הפוסט-סובייטית בתקשורת הישראלית. האחרון, שהיה מראשי חברת הנפט יוקוס, עלה לישראל ב-2003 והשקיע את כספו בכלי תקשורת בעלי קו פוליטי ליברלי - עיתון "הארץ" (שבו הוא מחזיק 25%) והמגזין "ליברל". הפרסומים שעוסקים בבלווטניק מדגישים שהוא "הרחיק את עצמו" מקשרים ישירים לשלטון הרוסי, אולם בעוד נבזלין הודיע לאחרונה כי הוא מוותר על אזרחותו הרוסית כמחאה על הפלישה לאוקראינה, לא ידוע על התנערות רשמית של בלווטניק מפוטין ומעשי התוקפנות שלו.
בלווטניק, שנולד באודסה שבאוקראינה בימי ברית המועצות, היגר עם משפחתו לארצות הברית ב-1978, בהיותו בן 21. בשנת 1986 הוא הקים את חברת האחזקות "אקסס" שמשמשת אותו עד היום. בעשור האחרון אין לו, ככל הידוע, עסקים חשובים ברוסיה. כמחצית מהונו מבוססת על שתי חברות שרכש: תאגיד "וורנר" שרכש ב-2013, וחברת הכימיה LyondellBasell ההולנדית-אמריקאית שבה הוא הגדיל את אחזקותיו באותה שנה. מגזין "פורבס" העריך לאחרונה ש-116 מיליארדרים רוסים איבדו במצטבר יותר מ-100 מיליארד דולר מאז השבוע שקדם לפלישה, בין היתר בשל צניחת הרובל; בלווטניק כנראה לא חשוף לסיכונים דומים.
איל ההון היהודי-רוסי מיכאל פרידמן, המקורב לוולדימיר פוטין, מדבר בטקס הענקת פרס "בראשית" בתיאטרון ירושלים, 18.6.2015 (צילום: מארק ישראל סאלם)
מה שמבקריו מדגישים הוא זיקותיו העקיפות לנשיא רוסיה, באמצעות זיקות ענפות למעגל המקורבים הראשון של פוטין. ההשקעות המשותפות שבלווטניק השקיע ברוסיה עם האנשים האלה - רובם יהודים - אחראיות לחלק ניכר מהונו. קייסי מיצ'ל, עיתונאית שחיברה את הספר "הקלפטוקרטיה האמריקאית", אמרה למשל ל"ניו-יורק פוסט" כי פוליטיקאים ומוסדות אקדמיים צריכים להפסיק לקבל תרומות מבלווטניק בשל קשריו העסקיים לאילי הון הקשורים לקרמלין.
בלווטניק נעשה מעורב בכלכלה הרוסית במחצית השנייה של שנות ה-90, עם הפרטת החברות הממשלתיות של ברית המועצות לשעבר בניצוחו של בוריס ילצין. זו העת בה "נולדו" האוליגרכים הרוסים. הוא נכנס לשותפות בעסקי האלומיניום ברוסיה עם וקסלברג, שהיה חברו ללימודים. ב-2003 יצרו השניים שותפות עם ענק האנרגיה הבריטי BP (בריטיש פטרוליום), יחד עם גרמן חאן ומיכאל פרידמן, גם הם מיליארדרים יהודים שהתעשרו מהפרטת בריה"מ. החברה החדשה, TNK-BP, אפשרה ל-BP לפעול בענף הנפט הרוסי.
שלושת השותפים של בלווטניק הם תומכים ידועים של פוטין. חאן ופרידמן נמנו עם קבוצת אוליגרכים יהודים שליוו את הנשיא הרוסי בביקורו בישראל ב-2012. חאן הואשם בידי BP כי בשנת 2008 סייע לשלטונות רוסיה לנהל מסע הפחדה נגד מנכ"ל TNK-BP, כדי ללחוץ עליה למכור את פעילותה במדינה. בלווטניק הכחיש קשר לפרשה הזו.
ב-2013 נמכרה TNK-BP לחברת הנפט הממשלתית הרוסית "רוסנפט" תמורת 55 מיליארד דולר. הנשיא פוטין היה מעורב אישית באישור העסקה, שהניבה לבלווטניק עצמו 7 מיליארד דולר. BP שמרה על 20% ממניות החברה; אחרי הפלישה הרוסית לאוקראינה, היא הודיעה שתיפטר מהן.
חזית נגד חופש העיתונות
בלווטניק מעורב בתקשורת הישראלית מאז 2008, הרבה לפני שנכנס לשוק הבידור הבינלאומי, ולפני שרכש מנוחי דנקנר ב-2012 את "כלל תעשיות", החברה האם של "נשר". באותה עת הוא רכש 20% ממניות RGE של אביב גלעדי ואודי רקנאטי, שהפעילה בין השאר את ערוצי ספורט 5, ערוץ הילדים וערוץ 8. ב-2010 הגדיל את אחזקותיו לשליש מהחברה.
לקראת בחירות 2015, כשראש הממשלה דאז בנימין נתניהו שקל דרכים לריסון ערוץ 10 וחברת החדשות הביקורתית שלו, הוא הציע ביוזמתו לבלווטניק לרכוש את הערוץ. בעלי השליטה בערוץ 10 היו אז יוסי מימן וארנון מילצ'ן, והסיקור בחברת החדשות של הערוץ נחשב נקי יחסית מלחצים חיצוניים. נתניהו חשש שהערוץ יימכר לפרסומאי אילן שילוח, מבקר חריף שלו. השתלשלות הדברים נחשפה בחקירות בתיקי נתניהו, הן בעדות שמסר ניר חפץ והן בזו שמסר בלווטניק עצמו.
בלווטניק, שמפעל המלט שלו עדיין היה אז מונופול מוכרז התלוי בחסדי הממשלה, נעתר, ו-RGE קנתה את ערוץ 10 במאי 2015 במחיר כפול מזה שהציע שילוח.
בשנים הראשונות נשמרה בדרך כלל, ככל הידוע, העצמאות של עיתונאי חברת החדשות. כך לפחות טען בלווטניק עצמו, שסיפר בחקירה במשטרה על מקרה בודד שבו ניסה נתניהו להיעזר בו כדי להתערב בסיקור ביקורתי - סדרת כתבות שהכין מתן חודורוב על מונופול הגז. לדברי בלווטניק, שכאמור עשה את הונו בעסקי האנרגיה, הוא הסכים עם תלונתו של נתניהו כי הטיפול בנושא היה "לגמרי לא הוגן ולא מקצועי".
אבל לקראת המיזוג בין ערוץ 10 לרשת, בינואר 2019, גברה הבחישה של בלווטניק. כחודש לפני כן הועמד בראש דירקטוריון RGE נדב טופולסקי - בן טיפוחיו של בלווטניק שעבד במשך שנים בחברת האחזקות שלו בתחומי התשתיות והפיננסים. כשהושלם המיזוג בין הערוצים, טופולסקי התמנה ליו"ר הערוץ הממוזג, וכעבור חודשים ספורים - למרות ההבטחות של אנשי RGE - הדיח את מנכ"ל חברת החדשות גולן יוכפז, בתירוצים דחוקים של "שיקולים מקצועיים".
לאחר מכן, בלווטניק ראיין אישית את המועמדים להחלפת יוכפז, שהוטסו אליו ללונדון. בתפקיד זכה ישראל טוויטו, עיתונאי חדשות 10 לשעבר שעבר לעבוד כיועץ תקשורת לפוליטיקאים בליכוד כישראל כץ וגדעון סער ולאנשי עסקים כאלדד פרי. טוויטו משך לכיוון אוהד יותר לנתניהו, פחות חדשותי ויותר בידורי, ועיתונאים ביקורתיים קיבלו פחות זמן מסך. העורך ניר בכר טען לימים, אחרי פיטוריו מחברת החדשות, כי טוויטו הביא את "רוח בלפור" למערכת.
בלווטניק עצמו סייר במוקדי השידור של הערוץ בשתי מערכות הבחירות שנערכו באותה שנה, ונאמנו, טופולסקי, הרשה לעצמו לשוחח ישירות עם כתבים ועורכים על תוכן המהדורה - תוך הפרת ההפרדה המתחייבת בחוק בין הערוץ ובין חברת החדשות שלו. בתחילת 2020 הוחלף גם מנכ"ל הערוץ, יוסי ורשבסקי, במנכ"ל ynet אבי בן-טל, וכעבור חצי שנה פוטרו כמה וכמה עיתונאים בערוץ, שבהם בלטו כתבים ביקורתיים כמו ברק רביד ואבי עמית. זאת במקביל למסע קיצוצים בחברת החדשות.
לפני כשנה מכר בלווטניק את חלקו ב-RGE למשפחת רקנאטי, אבל השאיר בידיו את השליטה ברשת 13 ובחברת החדשות שלה.
ראש ממשלת ישראל, נפתלי בנט, במסיבת עיתונאים. משרד ראש הממשלה, ירושלים, 18.8.2021 (צילום: יונתן זינדל)
לפי אחת הטענות, מה שגרם לשינוי בגישתו של בלווטניק לערוץ היתה כתבה ביקורתית של הכתב הכלכלי מתן חודורוב נגד מונופול המלט "נשר", דווקא בשעה שהממשלה שקלה להטיל היטל מיוחד על יבוא מלט שהיה מיטיב עם המפעל. כעת, כשנשמעות גם בישראל קריאות להצר את צעדיהם של אוליגרכים הפועלים בישראל, מעניין להזכיר שראש הממשלה נפתלי בנט פתח בשעתו חזית מוצהרת נגד המונופול של "נשר".
כשר הכלכלה בשנים 2015-2013, בנט אימץ המלצות להרחבת התחרות בענף, שצמצמו את נתח השוק של החברה של בלווטניק. בנט הרבה להתפאר אחר כך בראיונות כי פירק את המונופול של "נשר", דבר שהיה הגזמה בשעתו, אבל הוכר רשמית בידי רשות ההגבלים העסקיים בספטמבר 2020.
האם בנט יהיה נכון להתעמת עם בלווטניק גם מלשכת ראש הממשלה, אם יופעלו לחצים מחו"ל או מישראל לנקוט נגדו צעדים במסגרת ניתוק הקשרים עם פוטין? מה שאפשר לנחש הוא התגובה הצפויה של בלווטניק לניסיון כזה. בתגובה שהעביר ל"ניו-יורק פוסט" באמצעות חברת האחזקות "אקסס", הוא נעזר בקלף היהודי-ציוני: "כאזרח אמריקאי זה קרוב ל-40 שנה", לשון התגובה, "מר בלווטניק תרם לרפובליקאים ולדמוקרטים כאחד. התרומות נובעות מרצונו של בלווטניק לקדם מדיניות שלטונית אוהדת יותר לעסקים ולמדינת ישראל".
בלווטניק סירב למסור תגובה לכתבה זו, אולם אנשיו ביקשו להדגיש כי הוא יליד אוקראינה, מעולם לא היה אזרח רוסיה, ומזה כ-40 שנה הוא אזרח אמריקאי, בוגר קולומביה והרווארד ושומר בקפדנות את החוק. בלווטניק, כאמור, אכן נולד באוקראינה בזמן שהיתה חלק מברית-המועצות, אולם הסנקציות לא מוטלות על אוליגרכים משום שנולדו ברוסיה דווקא, אלא בשל קשריהם לממשל פוטין ולאנשים המקורבים אליו.