מי שצפה בחדשות, קרא, האזין או דפדף באתרי כלי התקשורת המרכזיים בישראל, כמעט לא יכול היה לדעת ששלשום נסעו מאות רבות של כלי רכב ב"שיירת החופש" לירושלים ושאלפי בני אדם הפגינו מול הכנסת, בגשרים ובכבישים בדרישה לבטל את חוק הסמכויות שמאפשר הטלת מגבלות מרחיקות לכת על הציבור בישראל במסגרת המאבק בנגיף הקורונה. אך גם מי שכן נחשף לדיווחים המועטים בנושא, קיבל תמונה שגויה ורדודה.
"פקקים בירושלים בשל מחאת מתנגדי חיסונים"; "מחאת נהגי משאיות, מוניות ואפודים צהובים נגד יוקר המחיה"; "פקק בלתי מוסבר בכביש החוף, אם יש מאזינים שיודעים את הסיבה, דווחו לנו". אלה היו כמה מהאזכורים הספורים לאורך היום.
ואיך זה נראה במהדורות הערב? בחדשות 13 לא דיווחו כלל על הנושא. בחדשות 12 הקדישו לו דיווח של 40 מילים ו-22 שניות. "מתנגדי חיסונים נסעו היום בשיירות לירושלים והפגינו מול הכנסת בקריאה לבטל את כל הנחיות הקורונה שנותרו בתוקף בישראל, בהן התו הירוק המצומצם וחובת עטיית מסכות" הקריאה המגישה קרן מרציאנו על רקע צילום של שלטי המחאה, בעיקר כאלה על מצוקות העצמאים, שדווקא היו מיעוט השלטים באזור. "לצידם הפגינו גם פעילי תנועת 'עומדים יחד' במחאה על ההעלאה הנמוכה לדבריהם של שכר המינימום".
הדיווח הכמעט בלתי נראה הזה מוקם בשניות האחרונות של המהדורה, רגע לפני התחזית, ללא ציטוטים של מובילי המחאה או הסבר על המטרה הממוקדת שלהם - לבטל את חוק הסמכויות (ולא, כפי שתיארה מרציאנו, לבטל את כל תקנות הקורונה שנותרו בתוקף).
דיווח על ההפגנה בחדשות 12
גם בכאן 11 הוקדש לנושא דיווח קצרצר, אך מעט יותר מדויק ומעט מוקדם יותר במהדורה. 22 שניות הוקדשו ל-43 מילים של דיווח. "עומס תנועה כבד היום בירושלים בגלל מחאה נגד הגבלות קורונה, מאות מכוניות חסמו את כביש מספר 1, עמדו בצמתים וגשרים ברחבי העיר והפגינו מול משרדי הממשלה", הקריאה המגישה מיכל רבינוביץ', "שיירות מחאה דומות המכונות 'שיירות החופש' היו בימים האחרונים בקנדה והתפשטו גם לניו זילנד, אוסטרליה, צרפת והולנד".
באתרי החדשות כמעט ולא הופיעו אייטמים מלאים על המחאה, ורובם הסתפקו במבזקים קצרים שנגעו לפקקים. הדיווח המקיף ביותר על "שיירת החירות", והיחיד שהתקרב לדיוק בנוגע לזהות המוחים ומטרתם, התפרסם בעיתון "הארץ". שם פורט בהרחבה יחסית כי מדובר ב"שיירת החירות", הובאו כמה ציטוטים מפי מפגינים וצוין כי ההשראה להפגנה היא המחאה שהחלה בקנדה והגיעה למדינות נוספות.
סיקור מצומצם של מחאות והפגנות אינו חריג, ויכולות להיות לו סיבות רבות ומגוונות: אירועים בולטים נוספים שמתרחשים במקביל, שעת המחאה ביחס לשעת המהדורה ועוד. אך את הסילוף של מטרות המחאה וזהות המפגינים לא ניתן להצדיק. ברשתות החברתיות ובאתרים שונים בעולם דווקא התייחסו בהרחבה למחאה, עם תמונות, סרטונים וציטוטים של מוביליה.
כולם מדברים על קורונה, אף אחד לא מדבר על סמכויות
ועכשיו לתמונה המדויקת: הרוב המוחלט של אלפי המפגינים שנכנסו אתמול לכלי הרכב שלהם (גילוי נאות: הכותבת היא אחת מהם), קישטו אותם בדגלים ושלטים ואף הביאו את ילדיהם ובני משפחתם, ביקשו לייצר שיח על זכויות אדם ועל דמוקרטיה.
מטרת המחאה, שהשיח הציבורי עליה חשוב כעת מאי-פעם, היא ברורה וממוקדת: ביטול חוק הסמכויות. אותו חוק שנולד בתחילת משבר הקורונה כפתרון חוקי להטלת מגבלות מסוגים שונים על הציבור, באופן מיידי וכמעט ללא פיקוח פרלמנטרי.
זה אותו חוק שבחסותו ישראל נמצאת במצב חירום מיוחד כבר שנתיים, ובהחלט ייתכן שהגיע הזמן לדיון מחודש בעצם הצורך בו. אותו חוק שמאפשר שלילת זכויות שנחשבו עד לפני שנתיים כמקודשות - חופש התנועה, חופש העיסוק, זכות האדם על גופו. אמנם החוק עבר שינויים משמעותיים מאז עלה לדיון לראשונה, אך גם בצורתו הנוכחית הוא מערער את הפרדת הרשויות כפי שהכרנו אותה ומעניק לממשלה כוח רב יותר מאי פעם ביחס לאזרח.
ההפגנה נגד חוק הסמכויות מול הכנסת, 14.2.22 (צילום: אוליביה פיטוסי)
אך לצערנו רוב הציבור בישראל אינו מודע לעובדה שהוא עדיין נתון במצב חירום. מתגובות חלק גדול מהנהגים שחלפו על פני שיירת המחאה ניתן גם ללמוד את עומק חוסר המודעות. "על מה אתם מפגינים?", שאל נהג אחד, "אין מצב חירום, נגמרה הקורונה, היא לא רלוונטית". אך האמת לא יכולה להיות רחוקה יותר מזה: מצב החירום נמשך, וההגבלות אמנם צומצמו אך הממשלה יכולה להטיל אותן בכל רגע.
לכלי התקשורת יש במצב הזה חלק מכריע. היעדר הסיקור של חוק הסמכויות על גלגוליו הרבים מבטל את היכולת של הציבור לבקר את המצב. חומרת הסכנה הנשקפת לציבור מהתפשטות וירוס הקורונה, גם אם אי פעם הצדיקה את מצב החירום שהוטל, משתנה כל הזמן. גם יחס הציבור ומדיניות הממשלה עברו בגל האומיקרון האחרון שינוי מרחיק לכת - ממציאות הסגרים למציאות התו הירוק.
מה יקרה בעוד שנה? בכל 60 יום חוק הסמכויות מגיע לדיון בוועדת החוקה של הכנסת, שפעם אחר פעם מאריכה את תוקפו. הדיון יכול להתקיים בחדר כמעט ריק, עם שניים שלושה חברי כנסת שלא טרחו להיכנס לסעיפי הסעיפים - והוא יכול להתקיים על רקע דיון ציבורי ותקשורתי מעמיק בהשלכות ההחלטה ותוך תהייה על עצם נחיצות החוק לאור המציאות המשתנה. אם העיתונות מתעלמת מהנושא, מי יהיה בחדר כדי לשאול האם יש צורך ב"מצב מיוחד" או אפילו "מצב חירום" כדי לוודא שהממשלה לא התרגלה לכוחה המוגבר?
ההתעלמות של התקשורת מאלפי בני אדם שמוחים על הרחבת כוחה של הממשלה לשנות את מהלך חייהם, כמוה כביטול החשיבות של השינוי שאנחנו עדים לו בדמוקרטיה. כל עוד הם מתויגים כ"מתנגדי חיסונים", "ימין קיצוני" או פשוט מפגינים נגד יוקר המחיה - לא יוכל להתקיים שיח ציבורי אמיתי על טענותיהם.