התפוצצות פרשת השימוש שעשתה משטרת ישראל בכלי הפריצה והריגול של NSO הוכיחה שלהצלחה של תעשיית הנשק הישראלית אבות רבים, אבל הכישלון המוסרי והחוקי שלה יתום. אף אחד לא שמע ואף אחד לא ידע. חובב ינאי ועידן רינג ("איפה חברי הכנסת כשצריך לרסן את NSO?") מפנים אצבע מאשימה לעבר הכנסת. על הנייר הם צודקים. תפקידם של נבחרי ציבור הוא לפקח ולהגן על הציבור. אבל במציאות, הבעיה אינה בכנסת.

טעות להאשים את הח"כים בדבר שלא היה בכוחם להשיג, עד עכשיו. הבעיה היא הממשלה, הרשות המבצעת, שלמרות הפרדת הרשויות שכולנו גדלנו עליה, בפועל היא זו שקובעת את העניינים. בממשלה יש משרדי ממשלה, ושניים מהחזקים שבהם, הביטחון והחוץ, נהנים מרישיון לעשות כמעט כל מה שירצו, מבלי שאף אחד ידע.

לרישיון קוראים: "פגיעה בביטחונה של מדינת ישראל וביחסי החוץ שלה". ואם מישהו בכל זאת ישאל, וגם אם השואל הוא חבר כנסת, יענו לו שזה חסוי. מסווג. ואתה הרי לא רוצה לפגוע במדינה, נכון?

למציאות המדכדכת הזו יש פיתרון: שקיפות, אחריותיות ופיקוח. הוא יגיע ביום שבו משרדי הממשלה יצטרכו לתת דין וחשבון לציבור על החלטות כמו אישור של עסקאות נשק או ריגול אחרי אזרחים. פיקוח אמיתי, לא חשאי, לא יאפשר לאשר לחברות ביטחוניות פרטיות לפתח מוצרים פוגעניים ומזיקים שמטרתם להפר זכויות אדם, תוך כדי ניסוי וטעייה על האוכלוסיה הכבושה הפלסטינית.

ביום שבו נפרק את כל העסק הזה שנקרא חיסיון ביטחוני, שמאחוריו מתחבאים משרדי הביטחון, החוץ, ביטחון הפנים ועוד גם כשאין לכך כל הצדקה - תהיה כאן שקיפות

שקיפות, אחריותיות ופיקוח לא יאפשרו לאשר לחברות ביטחוניות למכור אמצעי ריגול ומעקב למשטר הדרום סודני כדי להקל עליו במאמצי הטיהור האתני, או למשטרים רודנים אחרים שרודפים ופוגעים בחברי קהילת הלהטב"ק, בפעילי זכויות אדם, באופוזיציה פוליטית, בחוקרים, רופאים ואזרחים שמתנגדים למדיניות ממשלתית זו או אחרת.

ביום שבו נפרק את כל העסק הזה שנקרא חיסיון ביטחוני, שמאחוריו מתחבאים משרדי הביטחון, החוץ, ביטחון הפנים ועוד גם כשאין לכך כל הצדקה - תהיה כאן שקיפות. ביום שבו נבחרי הציבור שלנו יהיו חייבים לתת לנו, הציבור, דין וחשבון; כשהשרים יצטרכו לתת דין וחשבון לחברי וחברות הכנסת - תהיה כאן אחריותיות. רק אז יהיה פיקוח אמיתי של משרדי הממשלה, ולא התנהלות של חותמת גומי ושותף לדבר עבירה במקרה הרע.

לא במקרה הגענו לרגע שבו אנשים פשוטים מן השורה הופכים למטרות ריגול משטרתי ולאויבי המדינה רק כי הם מעוניינים להחליף ראש ממשלה. בין אם זה יצוא ביטחוני ובין אם זה ביטחון פנים - כל עוד משרדי ממשלה וכוחות ביטחון יכולים לקבל החלטות במחשכים, ימשיכו להתקבל החלטות מושחתות, אינטרסנטיות ולא חוקיות, ש"ביטחון" הוא לא הערך הראשון שמנחה אותן, ודאי שלא אינטרס הציבור.

ממשלת ה"שינוי" שהבטיחה לנו שינוי משחיתות לשקיפות ומניתוק לאחריותיות - עליה המשימה לחקור ולחשוף את הכשלים הרבים, שהתגלו ושממשיכים להתגלות, ולהסדיר, יחד עם חברי וחברות הכנסת המחוקקים, את מנגנון הפיקוח היעיל ביותר להגבלת כוחם האדיר של משרדי הממשלה, לחייבם לשקיפות ודיווח ולמתן דין וחשבון. זה האינטרס של כולנו.

חן אגרי היא פעילת זכויות אדם וקמפיינרית ב"זזים"