דעות

איפה חברי הכנסת כשצריך לרסן את NSO?

הח"כים לא הצטיינו עד היום בפיקוח נשכני על חברות הסייבר • הדיון מחר הוא הזדמנות לשנות כיוון

23.01.2022
מימין: השר לביטחון פנים עמר בר-לב, שר הביטחון בני גנץ ומפכ"ל המשטרה קובי שבתאי (צילומים: יונתן זינדל ופלאש 90)

"מערכת החיסון של השופטים ויכולתה להתמודד עם מערכת הביטחון רק הולכת ונחלשת", כתב לאחרונה יוסי מלמן ב"הארץ" על התרפסות מערכת המשפט בפני שיקולי ביטחון. ההתרפסות הזאת נחשפה במערומיה עם חשיפת "כלכליסט" על השימוש המשטרתי בתוכנת פגסוס של NSO. אלא שחוץ מהשופטים ישנו גורם נוסף שאמור לפקוח עין על רשויות הביטחון: הנציגים שלנו בכנסת.

בעקבות הפרשה החדשה צפוי להתקיים מחר (24.1) דיון דחוף בוועדה לביטחון הפנים של הכנסת. כותרת הישיבה: "הטענות אודות שימוש משטרת ישראל בתוכנת פגסוס". הדיון הזה עשוי להיות קריאת כיוון להמשך העיסוק הפרלמנטרי בפרשה. אבל הרקורד של הכנסת בטיפול בפרשות קודמות שנקשרו ב-NSO מעורר דאגה שההתרפסות תגיע גם לשם.

ביולי האחרון חשפו הארגונים פורבידן סטוריז ואמנסטי אינטרנשיונל אלפי מספרי טלפון שסומנו כמועמדים לחדירה באמצעות פגסוס. עם הנעקבים הפוטנציאליים נמנו ראשי מדינות, פוליטיקאים בכירים, פעילי אופוזיציה, עיתונאים ופעילים וחברתיים. היו בהם אפילו נשיא צרפת, עמנואל מקרון, כמה שרים בממשלתו, ואישתו של העיתונאי הסעודי ג'מאל חאשוקג'י, שהופיעה ברשימה הזאת חודשים אחדים לפני שחשוקג'י נרצח בטורקיה.

למרות הנזק הדיפלומטי והתדמיתי שספגו ישראל ותעשיית ההייטק הישראלי, הכנסת נשארה כמעט דוממת.

ח"כ עופר כסיף מהרשימה המשותפת הפנה שאילתה לשרי החוץ והביטחון, בבקשה לדעת אם האגף לייצוא ביטחוני במשרד הביטחון (סיב"ט) מפקח על ייצוא המערכות של NSO. ב-13 באוקטובר הואיל סגן שר הביטחון אלון שוסטר להשיב לשאילתה במליאת הכנסת, והרגיע: "מדינת ישראל מאשרת יצוא של מערכות סייבר […] בכפוף להתחייבויות והצהרות שימוש ומשתמש סופי מטעם המדינה הרוכשת".

חברי הכנסת עופר כסיף, רם בן-ברק ומוסי רז (צילום כסיף: נעם ריבקין-פנטון, צילום בן-ברק ורז: יונתן זינדל)

גם ח"כ מוסי רז פעל להציף את הפרשה בכנסת. הוא כתב עליה וניסה לקדם דיון פומבי בוועדת החוץ והביטחון, אבל נדחה בידי יו"ר הוועדה, ח"כ רם בן-ברק מיש עתיד. בן ברק הכחיש שדיון כזה יתקיים בדלתיים סגורות, ושלח את העיתונאי אמיתי זיו מ"דה מרקר", שדיווח על כוונה כזו, "לבדוק את מקורותיו". ככל שהתקיים דיון כזה, הוא התקיים ללא מומחים מהאקדמיה ונציגי החברה האזרחית.

ד"ר תהילה שוורץ-אלטשולר מהמכון הישראלי לדמוקרטיה כתבה לבן-ברק לשקול מחדש את החלטתו. "לא ייתכן שמערכת הביטחון תפעל מול NSO ללא שום שקיפות; החברות העוסקות בסייבר איסופי יקימו לעצמן לובי, כפי שהתפרסם בתקשורת, וישפיעו באמצעות כוחן ומיופי כוחן על מקבלי ההחלטות - ורק הציבור הישראלי לא יידע על כך דבר".

כעת, עם חשיפת הניצול הנרחב של פגסוס בידי משטרת ישראל כמעט ללא פיקוח, והשימוש של רשות המסים במידע שמושג באמצעותה - הכנסת חייבת לגלות ערנות רבה יותר. חברי הכנסת מסוגלים לטפל בפרשה ביסודיות אפילו במסגרת הכלים הפרלמנטריים המוגבלים שעומדים לרשותם. הם יכולים לנצל את כוחם הציבורי כדי להפסיק לאלתר את השימוש בכלי המעקב על ידי גופי הביטחון ורשויות המדינה, לקיים דיונים ולהגיש שאילתות, ובכך לקיים פיקוח שוטף על פעולות המשטרה.

בפרשת מעקבי המשטרה, חברי הכנסת יכולים להשתמש בחסינותם הפרלמנטרית כדי להביא לידיעת הציבור דברים שיש בהם אינטרס ציבורי רחב, כפי שכבר נעשה בעבר בפרשת העציר X

חברי הכנסת יכולים אפילו להשתמש בחסינותם כדי להביא לידיעת הציבור דברים שיש בהם אינטרס ציבורי רחב, כפי שנעשה בעבר בפרשת העציר X. הם יכולים לדרוש לחקור אם עובדי NSO היו מעורבים בהפעלת התוכנה שלהם נגד מספרים ישראליים, ולבדוק אם אנשי החברה היו חשופים למידע אישי של אזרחים, כפי שהציע עידו באום ב"דה מרקר".

אבל חשוב מכל: על חברות וחברי הכנסת להפעיל שיקול דעת ביקורתי ועצמאי, ולהיות צנועים לגבי היקף ידיעתם והיכרותם עם הנושא. שיקול דעת ביקורתי יעזור להתייחס בערבון מוגבל למיתוסים על הצורך להפר את זכות הפרטיות של האזרחים כדי לטפל בפשיעה. על המיתוס הזה והפרכתו כתב כאן לאחרונה מיכאל בירנהק.

בנוסף, חברי הכנסת צריכים להכיר בכך שהמומחים העיקריים לסוגיות של ריגול דיגיטלי נמצאים היום בארגוני חברה אזרחית, במכוני מחקר, באקדמיה ובעיתונות, ולאו דווקא בכנסת. חוות הדעת הבטחוניות והמשפטיות של המשטרה וכוחות אכיפת החוק צריכות לעמוד לדיון ציבורי מול חוות הדעת האזרחיות והמשפטיות של מומחים לפרטיות ולזכויות אזרח, והכנסת מוכחה לשקול היטב את האיזון ביניהן.

חובב ינאי הוא יועץ לקידום מדיניות בשתיל - הקרן החדשה לישראל

עידן רינג הוא מנהל שותף של המחלקה לחברה משותפת בעמותת סיכוי

תגובות