אחת ההצלחות של ארגוני המתנחלים בשנתיים האחרונות הייתה לגרום לישראלים לזהות כל פגיעה בעתיקות בשטחים כשוד עתיקות, וכל שוד עתיקות - כחלק מהמאבק בין שני העמים. אף על פי שהנחות אלו רחוקות מאוד מהמציאות, הן היכו שורש בשיח הישראלי בזכות התקשורת. בכל הנוגע לארכיאולוגיה בהקשר של הסכסוך, כלי התקשורת מועלים בתפקידם פעם אחר פעם, ומפרסמים מידע שהתקבל מגורמים בעלי עניין מבלי לבחון את נכונותו.
סביר להניח שאף כתב בריאות לא היה מפרסם נתונים ממחקר של שלושה "רופאים חובבים". בטח אם את המחקר היה מפרסם ארגון עם עמדה אידאולוגית, כמו למשל מתנגדי חיסונים. לעומת זאת סקר ארכיאולוגי של אתרי עתיקות בגדה המערבית שנערך על ידי שלושה אנשים שאינם ארכיאולוגים ופורסם על ידי פורום שילה (מיסודו של פורום קהלת) יחד עם שני ארגונים (לא רשומים) שאחד מהם הוא זרוע של עמותת הימין רגבים, דווקא זכה לסיקור בכלי תקשורת מרכזיים.
לפי הממצא שהבליטו עורכי הסקר, ואשר חזר בדיווחים העיתונאיים, 80% מבין 365 האתרים הארכיאולוגיים שנסקרו בגדה המערבית נפגעו בדרך כלשהי. לטענת המחברים, "הרשות הפלסטינית לא רק שאיננה שומרת ומגינה על אתרי המורשת [...] מטרותיה המוכרזות הן לקעקע את הקשר ההיסטורי של העם היהודי למחוזות יהודה ושומרון ולהשתלט על השטח; וכדי לעשות זאת היא מעודדת, או לכל הפחות מאפשרת, פגיעה מסיבית באתרי מורשת שהם בעלי חשיבות לנרטיב הישראלי ולמורשת היהודית".
הבעיה היא שעורכי הסקר לא פרסמו כמקובל את בסיס הנתונים שלהם, ולפיכך אין דרך לחלוק על המסקנות או לבקר אותן בכלים מדעיים.
לפני שנצלול קצת להטיות הפוליטיות שראוי היה שכתבים יביאו בחשבון לפני שהם מפרסמים נתונים כאלה, חייבים להבהיר כמה נקודות חשובות. אף על פי שכל שוד עתיקות הוא הרס עתיקות, לא כל הרס עתיקות הוא שוד עתיקות. הרס עתיקות אכן מתרחש בגדה המערבית (כמו בישראל וכמו בכל מקום ברחבי הגלובוס שבו יש פיתוח), אבל חשוב לשאול מהי מידת ההרס.
מאחר שכמעט כל כפר פלסטיני הוא אתר עתיקות, כמעט כל עבודת פיתוח או עיבוד חקלאי של שדה יכולה להיחשב להרס עתיקות. בכתבה שפרסמה הגר שיזף ב"הארץ" מסופר למשל על אדם שהשמיש בור מים עתיק בגדה המערבית לצורך אגירת מים, וקיבל צו התראה על הרס עתיקות. לעתים קורים מקרים מצערים שבהם אתרים עתיקים נפגעים במסגרת עבודות פיתוח, כמו המקרה בהר עיבל. אבל יש מרחק עצום בין המציאות הזו ובין הניסיון להציג את ההרס כחלק ממהלך מכוון ושיטתי למחיקת ההיסטוריה היהודית, כפי שגורסים עורכי הסקר.
קטע מ"סקר המורשת הלאומית" של פורום שילה, יולי 2021. כמעט כל עבודת פיתוח פלסטינית אפשר לסווג כהרס עתיקות
אשר לשוד עתיקות, הרעיון שהוא כלי פלסטיני בסכסוך עם ישראל רחוק מאוד מהמציאות. כמה רחוק? הוא כמעט מופת של דו-קיום כלכלי. הסחר בעתיקות שדודות כרוך בשיתוף פעולה ענף בין ישראלים ופלסטינים, שודדים ומתווכים, סוחרים וקונים. אחרי שנשדדו, העתיקות עושות את דרכן לבעלי ממון חובבי עתיקות בעולם כולו, ובהם לא מעט יהודים פרטיים עשירים. אבל לא רק אליהם: תחת מעטה תרבותי, גם מוזיאונים בעולם מציגים ממצאים שמקורם בשוד. גם כאן המסמך של פורום שילה שוכח להציג את התמונה המלאה.
את מה שאמרנו כאן יודע קרוב לוודאי גם אוהד חמו, כתב השטחים של חדשות 12 שהוא ארכיאולוג בהשכלתו. לכן לא ברור מדוע בחר לצטט את הנתון הדרמטי בכתבה ששודרה בספטמבר (10.9) ב"מהדורה המרכזית". במהלך הכתבה ביקר חמו עם עורכי הסקר ועם ד"ר לארכיאולוגיה מאוניברסיטת בר אילן בכמה אתרים שנפגעו משוד עתיקות. אין ספק שהאתרים שהוצגו בכתבה נפגעו, ואין עוררין על כך שבסיקור הפגיעה באתרים יש עניין חדשותי. אבל האם ניתן להסיק ממצבם של אתרים אלה על מצבם של 80% מ-365 האתרים שנסקרו? לא בטוח.
עורכי הסקר מציינים שתצלומי אוויר יכולים לתעתע, ולכן חשוב שארכיאולוג יגיע לשטח כדי להסיק מהו היקף הפגיעה באתר. למרות זאת הם מציינים כי ביקרו פיזית ב-24 אתרים בלבד, ואלה מפורטים ברשימה בסקר. רשימת 341 האתרים האחרים נעדרת ממנו. גם אם 24 האתרים שנבדקו מקרוב חשובים במיוחד בהשוואה לשאר האתרים, הם עדיין מהווים חלק קטן מאוד מהאתרים שנסקרו, ולפיכך המסקנות דווקא כן מבוססות בחלקן הגדול דווקא על תצלומי אוויר.
את הטענה להרס עתיקות בידי הרשות הפלסטינית מבססת העצני כהן על עובר אורח פלסטיני שאמר: "אני חושב שאין כאן עתיקות ששייכות ליהודים". גם אם היה זה בעל תפקיד ברשות, הציטוט כלל לא מוביל למסקנה
יכולנו לצפות מחמו, שמבין את המניעים הפוליטיים של הדו"ח ואת משמעות המסקנות, להקשות על עורכי הסקר ולשאול למשל מדוע לא פורסמה רשימת האתרים המלאה, וכיצד הגיעו למסקנות מבלי להגיע לשטח. אבל השאלות האלה לא נשאלו.
חמו הביא את הנתונים, אבל הניח לצופה להגיע בעצמו למסקנות שעורכי הסקר כיוונו אליהן. ב"ג'רוזלם פוסט" וב"ישראל היום" לא הסתפקו בפרסום הנתונים אלא גם לעסו את המסקנות עבור הקורא. ב"ג'רוזלם פוסט" קבע מיכאל פרוינד (22.9) שאם למישהו עוד היו ספקות לגבי כוונתה של הרשות הפלסטינית למחוק את ההיסטוריה היהודית - כעת הוא יכול להניח אותן בצד. ב"ישראל היום" קבעה שרה העצני כהן כי "בשנים האחרונות מבצעת הרשות הפלשתינית הרס שיטתי וחסר תקדים של האתרים הארכיאולוגיים ביהודה ושומרון". מסקנתה נשענה על ציטוט של עובר אורח פלסטיני שהופיע בכתבתו של חמו, שאמר: "אני חושב שאין כאן שום עתיקות ששייכות ליהודים". אפילו אם עובר האורח היה בעל תפקיד רשמי ברשות, ברור שהציטוט כלל אינו מוכיח שההרס לכאורה מכוון נגד עתיקות, ובוודאי לא נגד היסטוריה יהודית.
שרה העצני-כהן (צילום: הדס פרוש)
אריה אלדד, כיאה לפרופסור, הוא אדם חד עין. בניגוד לחמו, להעצני כהן ולפרוינד, אלדד שם לב לאנומליה שאת הסקר לא ערכו ארכיאולוגים. ככל הנראה הוא גם קרא את המסמך, ושם לב ש"מנהל התוכן" שחתום עליו הוא "ארכיאולוג, בעילום שם". אבל פרופ' אלדד, איש הימין העמוק, החליט לעשות מהלימון הזה לימונדה, ובמאמר שפירסם ב"מעריב" טען כי "ג.ק הוא ארכיאולוג ישראלי שנחרד מהרס העתיקות ביו"ש, אבל לא העז לחתום בשמו המלא על הדוח – פן יבולע לו". הגורמים שמהם חושש אותו ארכיאולוג, לדברי אלדד, הם השמאל באקדמיה והחוק הבינלאומי.
אנחנו לא יודעים אם אלדד צודק, אם הוא דיבר עם הארכיאולוג ואם הוא יודע לבחון עד כמה הוא מקצועי. אבל גם אם נניח שאלדד מציג את המציאות כהווייתה - האם הוא-עצמו היה מוכן להסתמך בעבודתו על מחקרים רפואיים שפורסמו בעילום שם וללא בסיס נתונים? האם אתם הייתם מוכנים לקבל טיפול על בסיס מחקר חדש שלא נערך על ידי רופאים ושהעורך המקצועי שלו חתום עליו בעילום שם?
מי שהיה מוכן להתבסס על הנתונים האלה, בנוסף לעיתונאים, היתה ועדת החוץ והבטחון של הכנסת. כבר בדיון שנערך לפני כשנה וחצי בנושא הובאו נתוני הסקר, אף שהם היו אז בגדר ממצאים מסקר שנערך אך טרם פורסם. מעניין לגלות ששיעור ההרס שציינו עורכי הסקר היה קצת יותר מחצי מזה שהם מצהירים עליו כיום – 44% בלבד. לכנסת אמנם יש מרכז מחקר משלה, ומי שאמור לספק לה נתונים הוא המנהל האזרחי ולא גוף בעל אג'נדה פוליטית. אבל לפעמים כתבה כמו זו שפורסמה ערב הישיבה ב"ידיעות אחרונות" וב-ynet, עם נתונים מופרכים אחרים מאותו הסקר, יכולה לקבוע את סדר היום של הכנסת ולפעמים אפילו להוביל לשינוי מדיניות.
לכן גם אם עיתונאים אוהבים להדהד נתונים עגולים וחזקים, הם חייבים להפעיל את השכל הישר. אם מי שהפיק את הנתונים אינו איש מקצוע, או שהוא איש מקצוע שאינו מוכן לעמוד מאחוריהם, אולי ראוי שלא לפרסם אותם. אם ידעתם על הבעיות ובכל זאת פרסמתם, בלי להביא זאת לידיעת הצופה או הקורא, חטאתם לתפקידכם ולכללי האתיקה. אם לא ידעתם, יש כאן כנראה בעיה מקצועית.
אורי ארליך הוא הדובר ורכז הניו-מדיה של ארגון עמק שווה, העוסק בין השאר בשמירה על אתרי עתיקות כנכס ציבורי השייך לכל הקהילות והעמים