חינוך, במובן הרחב של המילה, מהקניית ידע, עבור בהגברת המודעות ועד לפיתוח דרכי מחשבה ופעולה, הוא משאב מרכזי להבטחת זכויות הדורות הבאים. לכן תמוה מאוד מדוע המשבר האקולוגי-אקלימי - המשבר הגדול ביותר שניצב כיום בפני אנושות וזה שישפיע משמעותית על הדורות הבאים - נפקד מתוכניות הלימוד ומהשיח במערכת החינוך בישראל.

למה בבתי הספר בישראל מתעלמים ממשבר האקלים? את השאלה הזו הציגה יפעת גליק במהדורה האחרונה של מוסף "הזמן הירוק" בכאן 11. נכון, יש פה ושם התייחסות בשיעורי הטבע או הגאוגרפיה לסוגיות אקולוגיות וגם כמה מילים בספר זה או אחר על אנרגיות מתחדשות ושינויי אקלים. ישנם גם לא מעט מורים שמתעקשים להכניס תכנים אקטואליים בנושא המשבר. אך בתוכנית נחשף כיצד בתוכניות הלימודים הפורמליות, התכנים בתחום האקלים מעטים מאוד אם הם בכלל קיימים, ואם בכל זאת יש הוראה בתחום הרי שזה רק בזכות אותם מורים, או בזכות הורים וילדים שמבינים את גודל השעה, ולא בזכות המערכת.

יתרה מכך, כתבות שונות הראו לאחרונה איך לתוך מערכת החינוך חדרו כל מיני כוחות חיצוניים שמציגים את משבר האקלים כסוגיה שבמחלוקת, או אפילו מתכחשים לו. שני אשכנזי חשפה ב"גלובס" תכנים שהופצו למורים ולתלמידים במסגרת מיזם "עולםON", שקיבל במה גם בפורטל הרשמי של משרד החינוך, והטיל שוב ושוב ספק במשבר ובהשלכותיו.

לומדה מתוך הפורטל החינוכי "אנרגיה בראש אחר" (צילום מסך)

גם גליק באותה מהדורה של "הזמן הירוק" הראתה כיצד לא רק שמשרד החינוך לא מקדם לימודים או מעדכן תוכניות לימוד בנושא מרכזי כמו המשבר האקולוגי-אקלימי, הוא מאפשר לגורמים חיצוניים בעלי אינטרסים זרים למלא את הוואקום שנותר. כך קורה שדווקא החברות המזהמות הן מי שמציגות לתלמידים, באופן מוטה ומטעה, את הנושא האקולוגי.

גליק הראתה איך חברת או.פי.סי שבבעלות עידן עופר, המפעילה תחנות כוח מונעות גז בחדרה ובאשקלון, מקדמת תוכנית בנושא אנרגיה מתחדשת ועוד בטכנודע בחדרה, ויחד עם ארוחה חמה לילדים משכבות סוציו-אקונומיות חלשות גם מאכילה אותם במידע סלקטיבי ומגמתי על אנרגיה ואיכות סביבה. די היה לשמוע את ההכרזה של מנכ"ל החברה, גיורא אלמוגי, לפיה החברה שבראשה הוא עומד, שכפי שגליק ציינה פולטת מזהמים מסוכנים וגזי חממה כחלק משגרת הפעילות שלה, "מנקה את הסביבה".

שרת החינוך יפעת שאשא-ביטון (צילום: יונתן זינדל)

מעורבות של חברות תעשייתיות בחינוך "מדעי" או "סביבתי" מתקיימת גם בחינוך הפורמלי ואפילו בחסות משרד האנרגיה. דרור גורני מ"שקוף" חשף כיצד תוכנית "אנרגיה צעירה" של חברות האנרגיה הפוסילית קצא"א ודוראד, "מאדירה את השימוש בגז בפני התלמידים, ללא ציון הנזקים, ומעבירה סיורים במתקניה". בעקבות החשיפה התוכנית הוקפאה על ידי משרד החינוך. גורני גם חשף איך "לומדות שמשרד האנרגיה רכש בכסף ציבורי הוצגו לעשרות אלפי תלמידים והציגו טיעונים חד צדדיים בשבחי הגז, ללא אזכור הנזקים מהתעשייה", ודיווח שבעקבות החשיפה משרד החינוך שינה את הלומדה המטעה.

בתוכנית האקלימית שאישרה הממשלה לפני ועידת האקלים בגלזגו, הובטח כי עד שנת 2023 יגבשו תוכנית שיעורים, כולל דיגיטליים, בנושא משבר האקלים במסגרת תוכנית הלימודים במערכת החינוך, יבצעו הכשרות בתחום האקלים במסגרת ההשתלמויות המקצועיות של עובדי ההוראה, ויפעילו תוכניות להסמכת גני ילדים, בתי ספר וקמפוסים ירוקים. עד אז, הילדים שרוצים ללמוד על הנושא צריכים לחפש מקורות חליפיים, מטיק-טוק ורשתות חברתיות ועד כתבות בתקשורת וספרות מקצועית.

בלב ליבו של המשבר האקולוגי-אקלימי עומד העיקרון של צדק בין דורי: אבותינו ואנחנו צרכנו, ייצרנו, זרקנו ופלטנו גזי חממה ומזהמים עד בלי די, וילדינו, והדורות הבאים יצטרכו להתמודד עם ההשלכות של המשבר. נדמה שבמשרד החינוך לא רוצים לקחת אחריות על העבר, מפחדים להתמודד עם העתיד ומעדיפים להפריט את הטיפול בהווה.

עדי וולפסון הוא פעיל סביבה, מומחה לקיימות, פרופסור להנדסה כימית ומחבר הספר "צריך לקיים" (פרדס, 2016)