ארבע שנים מלאו לאחרונה לתחקיר הגדול של "ניו יורק טיימס" על תרומת הטכנולוגיה של NSO להפרות זכויות אדם בידי ממשלת מקסיקו. זו הייתה החשיפה הבינלאומית המשמעותית הראשונה של החברה מהרצליה, שבישראל עדיין חגגו את האקזיטים שלה ותיארו אותה כגאווה ישראלית. אחרי ארבע שנים, מעניין לשים לב מה השתנה, ומה עדיין נשאר אותו הדבר.

מצד אחד, התקשורת ודעת הקהל המקומית התחילו להסתכל בתעשיית הסייבר ההתקפי ובייצוא הביטחוני בכלל בעיניים ביקורתיות יותר ונוצצות פחות. העיתונים הכלכליים ומהדורות החדשות מסקרים באופן שוטף את הגילויים על הפגיעה בזכויות אדם באמצעות טכנולוגיות סייבר ישראליות. גם בתעשייה הישראלית ובממסד הביטחוני כבר מבינים כמדומה שלפחות במקרה של NSO, הבחירה של החברה בלקוחות ובשותפים עסקיים ראויה לגינוי ולא לתשבוחות. תביעות הענק של פייסבוק ואפל נגד NSO עלו בישראל לכותרות הראשיות והחליפו את כתבות היח"צ שהחברה קיבלה קודם לכן.

המגמה הזאת גברה בעקבות ההחלטה הדרמטית של ממשלת ארה"ב להכניס את NSO וחברת סייבר ישראלית נוספת, קנדירו, לרשימה שחורה של חברות שאסור לעשות איתן עסקים ללא רישיון מיוחד, מחשש לפגיעה בזכויות אדם בעולם.

מצד שני, דווקא בדרג הממשלתי, שבו אירע כאן לכאורה מהפך דרמטי, נראה שבכל הנוגע למעקבים השינוי היה קוסמטי בלבד.

כאופוזיציונרית זנדברג לא הסתפקה בביקורת ציבורית על ייצוא הסייבר, אלא אפילו הגישה עתירות משפטיות. אבל בינתיים לא ברור עד כמה כניסת מרצ לממשלה משפיעה על מדיניות הייצוא הבטחוני

אחת הפוליטיקאיות הבודדות שביקרו בעבר את הסייבר ההתקפי ואת הגיבוי שהוא מקבל ממשרד הביטחון הייתה ח"כ תמר זנדברג ממרצ - עד לאחרונה סיעה קטנה בשולי האופוזיציה. ב-2021, עם נפילת ממשלת נתניהו והקמת ממשלת האחדות בראשות נפתלי בנט ויאיר לפיד, מרצ ושותפתה לשמאל מפלגת העבודה נעשו חלק מהממשלה. זנדברג הפכה לשרה להגנת הסביבה.

כאופוזיציונרית, זנדברג לא הסתפקה בביקורת ציבורית ובראיונות בטלוויזיה, אלא אפילו הגישה עתירה נגד ייצוא מערכת פגסוס למקסיקו. מינוי פוליטיקאיות ופוליטיקאים כמוה לתפקידים בכירים אמור היה לשמח את כל מי שתומך בדמוקרטיה וזכויות אדם. אבל בינתיים לא ברור עד כמה הכניסה של שרי מרצ והעבודה לממשלה משפיעה על מדיניות הייצוא הבטחוני, ועל השקיפות והפיקוח של תהליך רשיונות הייצוא. עו"ד איתי מק, פעיל בולט נגד ייצוא נשק למדינות רודניות, כתב השבוע בהארץ על עסקת נשק שנחתמה לאחרונה עם הממשל הדיקטטורי של גינאה המשוונית בתמורה להעברת השגרירות לירושלים. על ההסכם הזה חתומה הממשלה שבה משתתפת מרצ.

בינתיים בוועדת החוץ והביטחון, למרות שלל הפרסומים וההחלטה של ממשלת ארה"ב, עדיין לא ברור מתי יתקיים דיון, אם בכלל. יו"ר הוועדה ח"כ רם בן ברק מסרב לספק מידע, ואינו מתכוון להזמין לישיבה נציגי ארגונים אזרחיים.

עוד דבר שהיה צפוי לחולל שינוי הם החילופים במשרד הבריאות. לפני שנה וחצי, שר הביטחון בממשלת נתניהו - אחד בשם נפתלי בנט - סבר שהמאבק בקורונה מצדיק שימוש בכלי המעקב של שב"כ, ואף לחץ לשלב את NSO בפיתוח מערכת מעקב מקיפה שתאפשר לזהות נדבקים ולבודד אותם. במקביל, למרות שלל הידיעות שכבר פורסמו אז על עסקי NSO עם דיקטטורות ועל פגיעה בזכויות אדם, אגף הייצוא של משרד הביטחון רתם את ערוצי השיווק שלו לטובת NSO, וכלל את החברה בקטלוג עם טכנולוגיות ישראליות למאבק במגפה שהפיץ בעולם.

המלצה על מערכת פלמינג של NSO לניטור הקורונה, בעלון של האגף לייצוא ביטחוני במשרד הביטחון (סיב"ט)

זנדברג מחתה אז על השימוש בכלי השב"כ בטענה שהוא כרוך ב"הפרת זכויות אדם בסיסיות" אשר "צריכה להדאיג כל אזרח שחרד לדמוקרטיה הישראלית", וכינתה את הצעד "התנהלות קיצונית וחסרת אחריות". חבר מפלגתה ח"כ ניצן הורוביץ דיבר על "פגיעה קשה בפרטיות ובחירויות האזרח הבסיסיות", והתעקש שאסור לנצל את כלי המעקב במדינות דמוקרטיות.

והנה, בינתיים התמנה הורוביץ, שנבחר מאז ליו"ר מרצ, לתפקיד הקריטי של שר הבריאות. מלבד זה נחשפו עוד עובדות על טכנולוגיות המעקב של NSO, והתברר כי הן פוגעות בפעילי זכויות אדם ועיתונאים לא רק במקומות רחוקים אלא גם כאן, בשטחים הכבושים. לפי הגילויים האחרונים, פעילי זכויות אדם פלסטינים ופקידי הרשות הפלסטינית היו נתונים למעקב באמצעות מערכת פגסוס, בשעה שצה"ל מפעיל מערכות דומות משלו. במילים אחרות, אמצעי הסייבר ההתקפי הם חלק אינטגרלי מניהול הכיבוש הישראלי בשטחים.

האם המדיניות השתנתה? ובכן, אתמול התברר שהממשלה החדשה בהשתתפות מרצ והעבודה שוב מאשרת את מעקבי שב"כ (בחסות המילה המכובסת "איכונים"), בניגוד גמור להחלטות בית משפט ולהצהרות הקודמות של השרים. הפעם לא נשמע מן הסתם הצעות לגייס את NSO למשימה, אבל אחרי הפרסום אתמול כי השב"כ מציע להקים לשם כך גוף אזרחי - לא אופתע אם מישהו מבקש להיעזר בשירותיה של חברה פרטית אחרת, גרועה לא פחות ממנה.

שמירה על יציבות הממשלה היא בוודאי צורך חשוב, במיוחד במשבר בריאותי וכלכלי. אבל יש עקרונות ועמדות חשובים לא פחות, שאסור להתפשר עליהם. עכשיו, כשנזקי טכנולוגיות המעקב וסכנותיהם ברורים לכול, אסור לנציגי השמאל בממשלה לשכוח את הביקורת שהשמיעו מהאופוזיציה. זו אחת הסיבות העיקריות לאמון שקהל הבוחרים נתן בהם.