חברת הסייבר והריגול האינטרנטי NSO היא מה שנהוג לכנות "גאווה ישראלית". החברה, שהוקמה על-ידי יוצאי יחידת המודיעין הצבאית 8200, מפתחת מהרצליה תוכנות ריגול וציתות שהפכו אותה ואת תוכנת "פגסוס" שלה לשם דבר בעולם. בשנה שעברה חברת אפל הענקית נאלצה לפרסם עדכון אבטחה לאייפון בעקבות חשיפת ניסיון חדירה של "פגסוס". החברה הישראלית ניצלה פרצה במערכת ההפעלה שנחשבה עד אז לבטוחה בעולם.

על-פי הפרסומים, "פגסוס" היא מהתוכנות המתוחכמות והמתקדמות בעולם בתחומה. היא מאפשרת למחזיקים בה להשתלט מרחוק על טלפונים סלולריים ומחשבים אישיים, להקליט תמונה וקול באמצעות המצלמות והרמקולים הקבועים בהם ולהפוך אותם למכשיר ציתות וריגול אקטיבי המעביר כל פרט אפשרי על האדם המשתמש בהם.

הפיתוח הישראלי גרף מחמאות ממומחי סייבר ברחבי העולם, וגם לא מעט כסף – לאחרונה פורסם ב"כלכליסט" כי החברה תחלק דיבידנד של 850 מיליון שקל, על בסיס הכנסות של כרבע מיליארד דולר בשנים האחרונות. על-פי הערכות, הקרן שהשקיעה בחברה מעוניינת למכור אותה כעת לפי שווי של מיליארד דולר. ללא ספק – חלומו הרטוב של כל סטארט-אפיסט מתחיל וגולת הכותרת של ה"סטארט-אפ ניישן".

אך כעת מתברר כי הגאווה הזאת מפוקפקת ביותר. תחקיר נרחב, ביוזמת מכון המחקר הקנדי Citizenlab, שפירסם השבוע ה"ניו-יורק טיימס" בכותרתו הראשית תיאר כיצד ממשלת מקסיקו רכשה מ-NSO את תוכנת "פגסוס" והשתמשה בה כדי לרגל אחרי עיתונאים, עורכי-דין ופעילי זכויות אדם – דמויות בולטות במערכה נגד השחיתות הקשה שבה נגוע השלטון המקסיקאי מזה שנים.

התחקיר חושף כי בין הגורמים שאחריהם עקבה ממשלת מקסיקו באמצעות התוכנה הישראלית היו עורך-דין ידוע המייצג משפחות של 43 סטודנטים שנעלמו במהלך מחאה נגד המשטרה, איש אקדמיה בכיר שסייע לקדם חקיקה נגד שחיתות, שניים מהעיתונאים הבכירים והביקורתיים ביותר כלפי המשטר (ובנה הצעיר של אחת מהם) ופעיל אמריקאי שייצג נשים שעברו הטרדות מיניות בידי שוטרים. לכולם חדרו למכשירי הטלפון באמצעות שליחת הודעות טקסט עם מידע אישי רלבנטי שהכיל גם קישור זדוני שהוביל לשתילת תוכנת הריגול.

על-פי מסמכים שהציגו בעבר תחקירני ה"ניו-יורק טיימס", לצורך מעקב אחרי עשרה מכשירי אייפון חברת NSO גובה תשלום של 650 אלף דולר, בנוסף לעלות בסיסית של חצי מיליון דולר עבור ההתקנה. על-פי התחקיר הנוכחי, ממשלת מקסיקו שילמה ל-NSO מאז שנת 2011 כ-80 מיליון דולר עבור תוכנות הריגול. כאמור, אלו שימשו אותה למעקב אחרי עיתונאים ופעילי זכויות אדם וחדירה לחייהם האישיים במטרה לפגוע בפעילותם נגד השחיתות השלטונית והפרת זכויות אדם.

בתגובה לתחקיר ה"ניו-יורק טיימס", ופרסומים קודמים באותו עניין, טענה NSO כי היא מוכרת את טכנולוגיית הריגול רק למדינות, באישור משרד הביטחון ובכפוף להתחייבות כי לא ייעשה בה שימוש אלא למטרות לוחמה בטרור. טענה זו היא כמובן היתממות וגלגול עיניים במקרה הטוב. מבט חטוף במדד חופש העיתונות מגלה כי מקסיקו ניצבת במקום ה-147 מבין 180 מדינות, בדיוק בין דרום סודאן לרוסיה.

מקסיקו הגיעה למקום הבלתי מכובד הזה בגלל מספר העיתונאים החריג שנהרגו במדינה במהלך עבודתם, בגלל השחיתות הגואה, היעדר השקיפות השלטונית והקשרים בין פוליטיקאים לבין הפשע המאורגן. ברור גם כי מדינה כזאת, הנתונה במלחמה אכזרית ועקובה מדם עם קרטלי הסמים, תהיה גמישה ביותר בכל הנוגע להגדרת "גורמי טרור" וסכנות בטחוניות.

העיתונאית המקסיקאית כרמן אריסטגי, מקורבנות תוכנת הריגול "פגסוס" של חברת NSO הישראלית, לפי תחקיר ה"ניו-יורק טיימס" (צילום: Eneas De Troya, רישיון cc-by-2.0)

המעורבות של חברות וממשלות ישראליות במלחמות המלוכלכות של משטרים רודניים או מושחתים באמריקה הלטינית היא ותיקה מאוד. עוד מימי המלחמה הקרה, כתף אל כתף עם ממשלת ארצות-הברית – הפטרון המרכזי של הדיקטטורות הצבאיות הרבות ביבשת, באמתלה של בלימת ההתפשטות הקומוניסטית ובמחיר של רמיסת זכויות אזרח, עינויים ורצח. המעורבות של ישראל בפשעי הדיקטטורה של פינושה בצ'ילה, למשל, לא נחשפה במלואה עד היום הזה.

לאורך השנים, יוצאי המערכת הצבאית הישראלית המירו את הידע והמקצועיות שרכשו בלוחמה בטרור ובדיכוי האינתיפאדות הפלסטיניות בחוזים שמנים עם משטרים מפוקפקים באפריקה ובאמריקה הלטינית. מסמכים שנחשפו על-ידי "ויקיליקס" ב-2011 גילו כי ממשלת ארצות-הברית חששה מהתעצמות חברת "גלובל סי.אס.טי" של האלוף במילואים ישראל זיו, שהשיג לעצמו השפעה וקשרים רבים במדינות כמו קולומביה (שגם היא נחשבת למפירת זכויות אדם סדרתית במאבקה נגד ארגוני הסמים), פנמה, פרו, אקוודור ועוד.

אך ההבדל הגדול בין חברות הביטחון הוותיקות של יוצאי צה"ל לבין חברת NSO ושאר נסיכי הסייבר הישראלים יוצאי 8200 הוא התדמית המתעתעת. בעוד שבעבר היה ברור כי מדובר בתחום המפוקפק של סחר בנשק, שהשותפים לו ברחו מאור הזרקורים ומחשיפה תקשורתית, כעת מדובר בחברות הייטק נוצצות שמחלקות דיבידנדים למשקיעים, עורכות קוקטיילים, מפארות את חלון הראווה התדמיתי של ישראל בעולם וזוכות לככב בשערים וברשימות היוקרתיות של עיתוני הכלכלה.

החשיפה הגדולה השבוע ב"ניו-יורק טיימס", כמו אלו שבטח יבואו בעקבותיה, מגלה כי גם מתכנתים חנונים שיושבים במגדלי זכוכית בהרצליה ומייצרים פיתוחים טכנולוגיים יכולים להיות חלק משמעותי בתעשייה של חדירה לפרטיות, הפרה בוטה של זכויות אדם, דיכוי ושימור של משטרים רודניים ומושחתים.

בסיפור הסינדרלה התקשורתי והציבורי של ענף הסייבר הפורח והאהוב ראוי לחשוף את השימוש והייעוד של כלי המשחית הישראלים החדשים גם במדינות האפלות ביותר ברחבי הגלובוס. שכירי החרב החדשים לא נועלים מגפי קומנדו או נוחתים במסוקים, אך התרומה שלהם לפגיעה בזכויות אדם ולחיזוק שחיתות ודיקטטורה – עבור הכנסות של עשרות ומאות מיליונים – כנראה אינה פחותה.

ובמציאות שבה עיתונאים ישראלים הפכו לאויבי ציבור ומסומנים כבוגדים ו"שמאלנים" על-ידי ראש הממשלה ושליחיו, ראוי שניתן תשומת לב מיוחדת לתרומה של החברה הישראלית, ובעיקר ענף ההייטק הישראלי הנחשק, לפגיעה ולדיכוי של עיתונאים ופעילי זכויות אדם ברחבי העולם בימים אלה ממש. בסופו של דבר, לכל אחד מאיתנו יש טלפון סלולרי וכולנו קיבלנו פעם סמס עם קישור מפוקפק. אם לא ניזהר, גם כאן אנחנו עוד יכולים להפוך למטרות נעות בלי שבכלל נשים לב לכך – בדיוק כמו במקסיקו או בטורקיה.

Read this article in English