"חופש הביטוי" של הצהובונים הצבועים
"מאבדים תקווה", קוראת הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" הבוקר, וצמוד לסמליל העיתון "מעריב" מופיעה הכותרת "הזמן אוזל". מדובר, נעדכן את מי שהרגע נחת בארץ, בפרשת היעלמותה של הילדה הנתנייתית רוז, שעל דבר היעדרותה הממושכת התבשרה האומה שלשום בערב, תחת איפול כבד של צו איסור פרסום.
מה קרה ש"מאבדים תקווה"? מדוע לפתע "הזמן אוזל"? הרי הילדה נעדרת כבר שבועות ארוכים, ורק אתמול אותם עיתונים ממש הטיחו בפני קוראיהם את השאלות "איפה היא" ו"מה עשו לה". מה השתנה ב-24 שעות האחרונות שמצדיק את המעבר מתדהמה לחרדה? פרט לעובדה שהפרסומים לא הביאו למציאת הילדה, מדווחים לנו העיתונים כי לא התחדש דבר בחקירה, אך דווקא משום כך מופיעות הבוקר הכותרות שלעיל. כיוון שהעיתונים סוחרים ברגש, ולא בעובדות, הם מבקשים לצעוד עקב בצד אגודל לאורך ציר הרגשות שמוביל מהתדהמה הראשונית ועד לאבל ולנהי, בלי שיפספסו אף תחנה אחת בדרך.
ב"ישראל היום" מונה דן מרגלית, היודע על הפרשה יותר מאיתנו, תחנה נוספת הצפויה לנו בדרך: "ככל שיפורטו המעשים תגבר הפרנויה. אדם חושד בשכנו. אשת איש בבעלה. בנות ובנים בהוריהם. כולם בכולם. כל אחד בעצמו". מי שיקרא את המשפט האחרון די פעמים יוכל להתחיל לחוש בדגדוג של חשדות גם כלפי העיתונאי מרגלית. מה הוא מסתיר שם, מאחורי החזות המהוגנת שלו? מאיפה הוא יודע כל-כך הרבה על פרשת היעלמותה של הילדה?
באותו טור מעורר פרנויה מספק מרגלית גם תמרורי אזהרה לעתיד. "הדרמה הנוראה של הילדה רוז", הוא כותב, "מתנהלת בתחתיות השאול של הנפש האנושית. במרתף שבכניסה אל חשכתו רשומות המלים 'בעתה', 'חרדה', 'זוועה', 'פלצות', 'שטן'". ובכן, ילדים, אם מישהו מנסה להוביל אתכם למרתף שבכניסה אל חשכתו רשומות המלים הללו – סרבו. ושאלה לרשויות ההגנה על הילדים בישראל: האם לא הגיעה העת שכל מרתף שבכניסה אל חשכתו רשומות המלים הללו יידרש להוסיף תרגום שלהן גם לצרפתית, רוסית וערבית, כדי שגם ילדים שאינם קוראים עברית יידעו להיזהר?
אם נחזור לרגע לטון רציני, ולאור ההתנהלות האקסטטית של העיתונים בפרשה הדבר לא פשוט כלל, יש לשבח את עיתון "הארץ" על כך שהוא מביא לקוראיו הבוקר הישג עיתונאי נאה, גם אם צו איסור הפרסום מותיר אותו כמעט חסר ערך. בעמוד השער מתפרסם ראיון בלעדי עם אבי הילדה [ורוניק שמלה], אך כיוון שעדיין אסור לפרסם כמעט אף פרט על הפרשה, כל שניתן להדפיס הוא כמה משפטים סתומים המלמדים מעט על אופיו של האב: "רוז נעלמה, ואני לא יודע מה קורה"; "ידעתי שיהיו בעיות, אבל לא כאלה"; "הרבה ילדים נעלמים"; והשיא – "נדמה לי שכולם יודעים מה קרה, חוץ ממני".
הראיון כולו מתפרש על פני שתי פסקאות בלבד, ובהן כלול גם סיפור אחורי הקלעים שלו. שמלה מספרת כי "קשה היה ליצור קשר עם אביה של רוז, וקשה היה עוד יותר לקבל את הסכמתו לראיון. במשך כעשר עד חמש עשרה דקות התנהל דו-שיח מאחורי דלת דירתו". לא ברור אם הראיון עצמו התנהל מאחורי דלת הדירה או רק מאמצי השכנוע, אך כדי למנוע כל ספק מודגש כי "חלקים גדולים מהראיון לא ניתנים לפרסום".
הסתירה בין הדיווח המקיף למיעוט העובדות הניתנות לפרסום הביאה לגל שמועות וניחושים באשר לגורלה של הילדה, כך מדווחים היום בכל העיתונים. כמה מהניחושים הללו פורסמו באתרי אינטרנט. ב"ידיעות אחרונות" מגלים עידן אבני וירון דורון כי "במשטרה כבר החלו אתמול לאסוף חומר נגד אתרי אינטרנט שהפרו את צו איסור הפרסום בפרשה", ואילו ב"הארץ" מדווחים רוני זינגר-חרותי, יהונתן ליס ופאדי עיאדאת כי "ככל הנראה, עד סוף השבוע יותר פרסום מלא של הפרשה".
עוד ב"הארץ", עפרי אילני מדווח כי "באתרי החדשות מצנזרים טוקבקים שמפירים את איסור הפרסום". העורך הראשי של חדשות וואלה מספר לו: "אנו מנסים לצנזר תגובות שמעלות ספקולציות המתקרבות לאמת [...] הפעם יש הרבה ספקולציות ושטויות. אבל נראה שמעגל האנשים שיודע את הפרטים האמיתיים הוא די מצומצם".
בינתיים הסקרנים מוזמנים להתחיל ללמוד צרפתית. כתב "ידיעות אחרונות" בצרפת, ליאור זילברשטיין, מדווח כי פרטי הפרשה עתידים להתפרסם היום בעיתון "לה פריזיאן". "במערכת העיתון 'לה פריזיאן' הביעו אתמול תמיהה על מידע לא מבוסס ולא מהימן שפורסם מצד נציגי המעורבים בפרשה", כותב זילברשטיין, ומביא ציטוט מהיומון הצרפתי: "זה מה שקורה כשיש צו איסור פרסום". בדומה לפרשת טלנסקי, גם כאן נזעקת התקשורת נגד הסוגר שהונח על פיה.
מתי גולן, לעומת זאת, מחה אמש בטורו שב"גלובס" נגד הפרסומים על הפרשה, העלולים להזיק למהלך החקירה. "לא רוצים עכשיו את 'חופש הביטוי' של הצהובונים הצבועים", כתב גולן, "רוצים שקט – עד לסיום הפרשה". היה מת.
דרושה: דירה צנועה באזור לא מנוכר ולא מנקר
ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק, המעוניין להיות ראש הממשלה גם בעתיד הקרוב, החליט למכור את דירת היוקרה שבבעלותו, כדי לשנות את תדמית הנהנתן שדבקה בו. המחיר המבוקש – 40 מיליון שקל. "מעריב" ו"ידיעות אחרונות" מדווחים על כך בכפולת האמצע של העיתון. ב"הארץ" שולחים את הסיפור ל"דה-מרקר", וב"דה-מרקר" שולחים אותו למדור הרכילות. בדרך כלל, יש להזכיר, התהליך הוא הפוך, וידיעות הראויות להתייחסות במדור הרכילות מוצאות את מקומן בעמודי החדשות.
עופר פטרסבורג מדווח ב"ידיעות אחרונות" כי לפי "מקורב לברק", שר הביטחון "מחפש דירה צנועה יותר ופחות מנקרת עיניים במקום פחות מנוכר ופחות מזוהה עם האלפיון העליון". סימה קדמון כותבת בעיתון טור פרשנות על ההחלטה הנדל"נית של ברק, וכמעט שמרחמת עליו. "אפשר רק לנחש כמה ההחלטה הזאת היתה קשה לברק", היא כותבת, ומוסיפה כי "ברק קיבל בסופו של דבר החלטה נכונה וראויה ואפשר רק לשבח אותו על כך".
באמת כל הכבוד, ורק נותרת השאלה איך שר הביטחון לא חשב על זה קודם. הרי מי רוצה שראש ממשלתו יגור בדירת פאר בת 350 מ"ר בקומה ה-31 של מגדלי יוקרה? מי ירצה לבחור באדם שחי בדירה הכוללת, לפי הדיווח ב"ידיעות אחרונות", "מתקני שמע בקירות [...] סאונה רטובה ויבשה, ג'קוזי, רצפת פרקט מעץ מייפל, מטבח סופר-מודרני, ספרייה מדהימה ביופיה ושני פסנתרים הניצבים בסלון"? הרבה יותר קל להצביע למועמד שהרגע קיבל לכיסו הפרטי 40 מיליון שקל.
לצד הדיווח על המכירה מציע "ידיעות אחרונות" לקורא אהוד ברק כמה אפשרויות להוצאת הכסף שיקבל עבור הדירה. "מה אפשר לקנות ב-40 מיליון שקל?", שואלת הכותרת, ובין התשובות האפשריות – "500 דירות 2 חדרים בשיכון ד' בבאר-שבע".
מגדלי אקירוב בתל אביב (צילום: פלאש 90)
מקורות (לא) יודעי דבר
בתחתית עמ' 3 של "הארץ" מופיע הבוקר תיקון: "בידיעה 'בוחן את השטח' ('הארץ' אתמול) נפלה טעות. מבדיקה חוזרת עולה כי אבו-עלא לא נכלל בין בכירי הרשות הפלסטינית אשר השתתפו בסיור המאורגן באריאל".
ניחא, יגיד לעצמו הקורא התמים. דיווחו על ביקורים של בכירי הרשות, וגם שמו של אבו-עלא שורבב לרשימת הבכירים. אלא שכותרת הידיעה אתמול לא היתה "בוחן את השטח", כפי שנכתב בתיקון, אלא "בוחן את השטח? אבו-עלא סייר באזור אריאל" [אלוף בן וברק רביד]. לא זו אף זו, בשער העיתון, לצד תצלום של אבו-עלא, הופיעה הפניה לידיעה תחת הכותרת: "ישראל לקחה את אבו-עלא לסיור באריאל". הידיעה לוותה בתצלום בולט של אבו-עלא, שהולבש על רקע תצלום של קמפוס מכללת אריאל, והיא נפתחה במשפט: "ראש צוות המו"מ הפלסטיני, אחמד קריע (אבו-עלא), סייר בשבועות האחרונים עם בכירים ישראלים ליד אריאל". לדברי "מקורות מדיניים בירושלים", נכתב בידיעה, "אבו-עלא לא נכנס להתנחלויות עצמן, אלא רק השקיף עליהן".
במלים אחרות, הימצאותו של אבו-עלא בקרב המסיירים באזור אריאל היתה הפרט המרכזי שהודגש בידיעה, ולא פרט שולי בה. אגב, מי שיחפש את הידיעה באתר "הארץ" ימצא אותה בנוסח מעודכן, שממנו הושמט שמו של אבו-עלא. ביתר דיוק, שמו של אבו-עלא כמעט והושמט - הוא עדיין מופיע כתגית נושא לכתבה.
פגישה בירושלים. מימין: קונדליזה רייס, אבו עלא, ציפי לבני (צילום: יוסי זמיר)
פינת הכותרת שהיתה יכולה להפוך לראשית
והיום, בפינת הכותרת שהיתה יכולה להפוך לראשית, ידיעה על צמצום חלקה של המדינה בשירותי הבריאות הניתנים לציבור. בפינה התחתונה של עמ' 18 ב"מעריב" מדווח, במשבצת קטנה, על כך ש"מדינת ישראל משקיעה בבריאות פחות מהממוצע" [דן אבן]. בידיעה הקצרה נמסר כי לפי נתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ומשרד הבריאות, ההוצאה הממשלתית על בריאות בישראל נמוכה בהשוואה למדינות המערב, ואף הולכת ופוחתת עם השנים. הנה מידע על תופעה מתמשכת שבוודאי משפיעה על יותר קוראים וקוראות מאשר היעלמותה של ילדה נתנייתית או מעצרו של ראש ארגון פשע.
ענייני תקשורת
יעל גאוני כותבת ב"גלובס" (בידיעה שמתהדרת בעיטור "לפני כולם") על התארגנות העובדים החדשה בעיתון "מעריב", שעליה נכתב בין היתר גם כאן. גאוני מדגישה בדיווחה כי המהלך עשוי "להוות בעיה עבור רוכש חדש לעיתון", אך את עיקר הידיעה היא מקדישה למשמעות ההחלטה להצטרף להסתדרות העובדים ולא לאגודת העיתונאים, הן לגבי שישים מעיתונאי "מעריב" החברים באגודת העיתונאים והן לגבי האגודה עצמה. לדברי גאוני, "צפוי שהעיתונאים לא יהיו מעוניינים לשלם פעמיים" (דמי חבר לאגודה ודמי חבר להסתדרות), ועל כן חברי האגודה מבין עיתונאי "מעריב" עתידים לפרוש ממנה. יוסי בר-מוחא, יו"ר אגודת העיתונאים בתל-אביב, אומר בתגובה כי הוא אינו חושב שהמהלך טוב וכדאי לעיתונאי "מעריב", ומוסיף: "אנו ארגון יציג לא פחות מההסתדרות".
בהקשר זה ניתן להוסיף כי אכן היתה מחלוקת בקרב מארגני ועד העיתונאים ב"מעריב" באשר לארגון היציג שאליו יצטרפו, ורק לאחר שהתקיימה הצבעה בעניין הוחלט לבחור בהסתדרות העובדים.
אמיתי זיו מדווח ב"דה-מרקר" כי "התחלת הפרסום בכבלים ובלוויין נדחתה ל-2010". לפי הטיוטה לחוק ההסדרים שניסח משרד האוצר, החל מאפריל 2010 יורשו חברות הכבלים והלוויין לשלב פרסומות בשידוריהן, אך יחויבו במקביל לשווק חבילת ערוצים צרה במחיר מופחת.
במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות", מדווחת בהרחבה נופר סיני על הוועדה שימנה שר התקשורת לצורך הרפורמה שהוא מבקש להוביל, שתשנה את שוק הטלוויזיה המסחרית בישראל משוק של זכיונות לשוק של רשיונות. "אני מאמין שהחוק למעבר מזכיונות לרשיונות יהיה כבר ב-2009", אומר שר התקשורת לעיתון.