סטייט אוף מיינד אוסלואידי
"קבינט המומחים לממשלה: מדיניות הקורונה נכשלה", נכתב בכותרת הראשית של 300 אלף גליונות "ישראל היום" שהודפסו הלילה. "ביקורת חסרת תקדים של בכירי מערכת הבריאות", מודגש בכותרת הגג, לבן על רקע אדום, ואילו בכותרת המשנה מסופר כי לפי חברי קבינט המומחים "המדיניות הנוכחית קרסה ומסוכנת".
רן רזניק, כתב הבריאות בעיתון הביקורתי ביותר כלפי ממשלת בנט-לפיד, מדווח לרוחב הכפולה הפותחת כי "זו הפעם הראשונה מראשית המגפה שנשמעת מקבינט המומחים ביקורת כל-כך נוקבת ודרמטית על הממשלה". מראשית המגפה משמע מתקופת ראש הממשלה לשעבר, שלכבודו הוקם העיתון הכושל, בנימין נתניהו. חברי הקבינט, כך לפי רזניק, מתריעים מפני מחדלי משרד החינוך, שלא נערך כראוי לפתיחת שנת הלימודים תחת המגפה, וקוראים לממשלה להחיל הגבלות נרחבות על התכנסויות המוניות ולהדק את הפיקוח.
הכותרת הראשית של "מעריב" דומה ("המומחים נגד השרים: 'הגישה שלכם מסוכנת'") אך עוצמת האזעקה בעיתון זה נמוכה יותר. בכפולה הפותחת מדווח אליאב בטיטו כי גורמים בכירים במשרד הבריאות מבקרים את הממשלה ואת העומד בראשה (שמו של נפתלי בנט לא מוזכר) על רקע המשך התחלואה הנרחבת בקורונה. "קבינט הקורונה לא מתכנס כדי להימנע מהגבלות" הוא הציטוט המאשים שמכתיר את הידיעה.
הפגנה נגד מדיניות החיסונים של ממשלת בנט מחוץ לבית ראש הממשלה ברעננה, השבוע (צילום: אבשלום ששוני)
גם ב"ידיעות אחרונות" מקדישים את הכותרת הראשית הבוקר לקורונה, אולם במקום להדגיש את הביקורת על הממשלה מדגישים את יוזמתה במאבק במגפה. "הממשלה מעלה הילוך במאבק למניעת הדבקה", נכתב בכותרת הגג לראשית, שקוראת: "סערת החיסונים: מורים סרבנים לא יקבלו משכורת". מאיר תורג'מן, קורין אלבז-אלוש ואלכסנדרה לוקש מדווחים כי החל מהחודש הבא מורים לא מחוסנים המסרבים להיבדק לא יורשו ללמד ולא יקבלו שכר, זאת כחלק מהצעדים שמקדמת הממשלה לריסון המגפה.
היוזמה הממשלתית הזו מופיעה גם ב"מעריב" ו"ישראל היום", אולם בצנעה יחסית. ב"מעריב" היא זוכה לידיעה המתפרסמת בתחתית הכפולה הפותחת, לצד הדיווחים על הביקורת נגד הממשלה, וב"ישראל היום" היא מוזכרת בשולי ידיעה המוקדשת למערכת החינוך בצל הקורונה, ידיעה שנושאת כותרת שמדגישה גם היא, כמו כל סיקור המגפה ב"ישראל היום", את מחדלי הממשלה הנוכחית ("עשרות אלפי תלמידים יחזרו למסגרות יום קודם – בלי בדיקות").
מנגד, גם ב"ידיעות אחרונות" מזכירים את אזהרת קבינט מומחי הקורונה מפני המשך מדיניות הקורונה הנוכחית. אולם כפי שב"ישראל היום" מצניעים את היוזמה הממשלתית, ב"ידיעות אחרונות" מצניעים את הביקורת על מדיניותה. זו נכללת בידיעה שעוסקת בדברי מנכ"ל משרד הבריאות פרופ' נחמן אש. באופן טבעי, מנכ"ל משרד ממשלתי אינו בעמדה המאפשרת לו להביע ביקורת נוקבת על מדיניות הממשלה. ואכן, דברי פרופ' אש מתונים ביחס לעמדת קבינט המומחים ("הייתי מצמצם את ההתקהלויות הגדולות").
אולם בדיווח של "ידיעות אחרונות" (אלכנסדרה לוקש, ירון דרוקמן ואיתמר אייכנר) לא נותנים ביטוי לביקורת על מדיניות הממשלה גם מפי המומחים המשוחררים ממגבלות. עמדת קבינט המומחים מובאת בידיעה בקצרה ובנוסח רפה בלבד: "מתחייב שינוי מדיניות לתקופת הביניים עד אשר תוכח ירידה משמעותית ומתמדת בתחלואה הקשה". אם לא די בכך, עמדת קבינט המומחים נארזת מן העבר השני בציטוט אנונימי מפי "שרים בקבינט הקורונה" שטוענים כי "אין טעם להגביל את כולם ולשלם פיצויים רק בגלל הלא מחוסנים".
עיתונאית "ידיעות אחרונות" סימה קדמון (צילום: אורן פרסיקו)
השירות שמעניק "ידיעות אחרונות" למדיניות הקורונה של ממשלת ישראל אינו מתמצה בדיווח החדשותי. בכפולה הפותחת של העיתון מתפרסם טורה של הפרשנית סימה קדמון, שמדבררת בנאמנות את עמדת ראש הממשלה בנט. "בנט משוכנע שרוב הציבור איתו במאבק בקורונה, פרט להיסטריים משני הצדדים: אלה שרוצים לסגור את המדינה ואלה שמכחישים את המחלה", נכתב בכותרת המשנה לטור.
כבר בפתח הטור משווה קדמון את בנט ליצחק רבין, ומיד בהמשך היא מסבירה מפיו מדוע לא כונס באחרונה קבינט הקורונה; מגדירה את החלטת הממשלה לחייב מורים בחיסון או בדיקות כ"אחת ההחלטות החשובות שהתקבלו כאן מאז פרוץ הגל הרביעי"; מפרגנת כי "הממשלה מסירה את הכפפות בכל מה שנוגע לסרבני החיסונים, בהחלטה לגמרי מאוזנת"; וקובעת ש"עם דבר אחד אי-אפשר להתווכח, גם בקרב מי שמחפשים את בנט בפינצטה: גם אם ממשלתו לא עמדה בהבטחותיה מלפני הבחירות, הרי שבכל הבטחותיה לציבור בעניין הקורונה היא עמדה גם עמדה".
"לא צריך להיות מלודרמטיים מעבר למידה המקובלת, גם לא להזכיר תקופות ואירועים מהעבר, כדי לרשום שקבוצות אוכלוסייה בישראל מעל גיל 50 מתחסלות", כותב בחוסר מלודרמטיות מופגנת ובלי להזכיר אירועים מהעבר אמנון לורד, בכיר פרשני "ישראל היום", בטורו שבפתח מוסף "ישראל השבוע".
לורד מזהיר מפני "סכנה אמיתית" הטמונה במדיניות הקורונה של ממשלת ישראל, מבקר אותה בגין העדפת "עידוד הצמיחה הכלכלית" תוך התעלמות מ"קציר המתים" וטוען כי מדובר ב"מדיניות אנטי-הומנית". לדבריו, "יש כבר עיתונאים שמבינים שיש התרחשות גדולה" אולם היא "סמויה מעיני התקשורת העצומות לרווחה".
עמיתו למוסף, איתן אורקיבי, מתמקד בנקודה זו של הגיבוי התקשורתי שניתן למדיניות הקורונה הממשלתית. "קורבנות הגל הרביעי לא קיבלו שער דרמטי בעיתון, איש לא מונה את מספרם בשלטי חוצות, הם אפילו לא שורה מתחלפת בתחתית המסך של תוכניות האקטואליה", הוא כותב, ובהמשך מדמה את היחס אליהם ליחס שקיבלו הרוגי פיגועי הטרור בשנות ה-90. כמו קדמון, גם אורקיבי, במשתמע, משווה את בנט לרבין.
"אנחנו בסטייט אוף מיינד אוסלואידי. הם כמו קורבנות השלום, אף שהאחרונים לפחות קיבלו יממה של שירי שכול ואבל ברדיו אחרי שעלו השמיימה בסערת חגורות הנפץ. [...] חזרנו גם לדיסוננס המקאברי והמצמרר ההוא שבין מציאות מטורפת של שכול, ודמעות, ופצועים אנוש, ונכים לכל החיים, ועומס רגשי בלתי נתפס על חיי היומיום ועל מערכות הביטחון, החירום וההצלה – מול ממשלה שחוגגת נצחונות ותקשורת שמהללת את הצלחותיה".
לבנט יש תשובות לטענות האלה, והן כלולות כמובן בטור מאת קדמון ב"ידיעות אחרונות". "ראש הממשלה לא אדיש לביקורת שהוטחה בו ובממשלתו", היא מרגיעה, "אבל הוא לא מוכן, הוא אומר, להכניס את המדינה בקלות דעת לעוד אוברדראפט של מאות מיליארדי שקלים שייקח עוד 15 שנים לסגור אותו. הוא משוכנע שבכל מה שקשור למדיניות הקורונה רוב הציבור איתו: רוצה לחיות חיים נורמליים".
לפי קדמון, "יהיו מי שיגידו שהמחיר כבד, 20-15 מתים ביממה, רובם לא מחוסנים. אבל לדברי בנט, בגלל מספר המתים הזה הוא לא מתכוון לסגור את המדינה, כמו שלא היה סוגר את התחבורה אם 15 איש היו קופצים לכביש ונדרסים. כן, ככה מתייחס בנט ללא מחוסנים – כמו אל מתאבדים". את גל הקורונה הרביעי ממתגת קדמון, בשליחות בנט, כ"גל הלא מחוסנים".
אם אליבא דלורד מדיניות הקורונה הממשלתית היא "אנטי-הומנית", נראה כי המדיניות התקשורתית של הממשלה היא דה-הומנית. מי שמת מקורונה אשם בכך שמת כיוון שלא התחסן, ועל כן אין לראות בו אלא מתאבד.
ובינתיים, ב"הארץ"
ב"הארץ", עיתון האליטות, זוכה הדיווח על התרעת קבינט המומחים להפניה פצפונת בשער וידיעה בצד עמוד 7. בזירה הפרשנית, שלא לומר השופרית, פוסע הפרשן יוסי ורטר צעד אחד אחורנית. אחרי שבשבוע שעבר קבע כי "90 הימים הראשונים של בנט היו נטולי שגיאות. כמעט" והוסיף כי "בנסיבות הקואליציוניות והפוליטיות שבהן הוא מתפקד מגיע לו ציון גבוה", הבוקר כותרת הטור של ורטר ממתגת את ראש הממשלה כ"מנהל" ולא "מנהיג".
בגוף הטור טוען הפרשן כי "בתום הרבעון הראשון של הקואליציה המעניינת שהקים עם (ובזכות) יאיר לפיד, בנט עדיין נראה כפוליטיקאי נטול כיוון". לדבריו, "במבחן הביצועים, בנט מתנהל לא רע. אבל, ישנם מקומות שבהם הדפיציט ב'כובד' מנהיגותי מוחשי יותר".
מה השתנה בין סוף השבוע שעבר לנוכחי? עיון בטור של ורטר מלמד שההגדרה "מנהל" ולא "מנהיג" אינה שלו, אלא של גורמים בקואליציה. מכאן ניתן להסיק כי אם לפני כתיבת הטור בשבוע שעבר שוחח ורטר עם בנט, לפני כתיבת הטור השבוע דיבר איתו סער או לפיד.
עוד קצת ביקורת על הממשלה
ב"מעריב" מבקר קלמן ליבסקינד את ראש הממשלה בנט, ובחריפות, על הקמת ממשלה עם מפלגת רע"מ. "ראש הממשלה מציין מאה ימים ראשונים בתפקיד ללא עקרונות, ללא אידיאולוגיה, ללא קווים אדומים וללא השפעה על מה שעושים שריו, עם שתיקה רועמת מול שותפיו שתומכים בטרור, ועם עצימת עיניים מול המהלכים המדיניים שמקדמים עמיתיו מול הפלסטינים", נכתב בכותרת המשנה למאמרו.
ב"ישראל היום" מקבל יעקב ברדוגו עמוד שלם כדי לספר כיצד היועצת המדינית של בנט, העיתונאית לשעבר שמרית מאיר, דחקה הצדה את יועץ התקשורת משה קלוגהפט, עד שנאלץ לפרוש מכוורת ראש הממשלה. ברדוגו מתאר אותה כך: "בעולם מקבלי ההחלטות ומעצבי המדיניות לא היה לה כל משקל משמעותי, והיא לא הותירה שום חותם בממסדים העוסקים בתכנון ובעיצוב אסטרטגיה. היא פרשנית מדרג בינוני, נטולת סמכות ידע מוכרת או ניסיון מהותי, אבל היא מוצאת חן בעיני טוויטר – ובממשלת היח"צ של לפיד ובנט, זה הקריקטריון העיקרי", כותב ברדוגו, כדי להבהיר שביקורתו מכוונת לממשלה הנוכחית.
ב"מקור ראשון" כותב רן ברץ, מדובריו לשעבר של ראש הממשלה לשעבר נתניהו, על "שלטון מטורלל של סכסוך, ריב ושקרים, לצד הרמוניה של שונאים". הוא מתכוון לממשלה הנוכחית, כמובן, לא זו של ראש הממשלה הקודם. לחובבי ברץ כדאי להשיג את הטור המלא. יש שם שפע של ביטויים מרנינים.
420:9
"בית הנבחרים אישר את ההצעה החדשה למימון כיפת ברזל ברוב מוחץ", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ".
"אושר מימון כיפת ברזל בבית הנבחרים", נכתב בכותרת בולטת בשער "מעריב".
"ההתנגדות יורטה: הסיוע לישראל אושר ברוב מוחץ", קוראת כותרת בראש עמוד 7 של "ידיעות אחרונות".
רק ב"ישראל היום" מצניעים מאוד את החלטת הקונגרס לאשר את מימון הסיוע הבטחוני לישראל ומעניקים לו כותרת משנה בלבד לידיעה בעמוד 8, שמוקדשת קודם כל לנאום הצפוי של בנט בעצרת האו"ם.
אגב, שמרית מאיר, אותה עיתונאית לשעבר ויועצת לבנט בהווה שברדוגו הגדיר ב"ישראל היום" כמי ש"מוצאת חן בעיני טוויטר", צייצה הבוקר את הספרות 420:9, היחס בין התומכים למתנגדים בקונגרס האמריקאי למימון הסיוע הבטחוני לישראל. חיש קל צבר הציוץ למעלה מאלף חיבובים.
אינפנטיליזציה
ב"הארץ" מדווח חן מענית על גורלו של איתן בירן, ילד בן שש, שמשפחתו נהרגה בתאונת רכבל באיטליה. כותרת הידיעה מנוסחת כך: "איתן בירן ישהה בישראל עם משפחות אביו ואמו לסירוגין עד להכרעת ביהמ"ש". ב"מעריב" מופיעה כותרת דומה אם כי קצרה ועילגת יותר, ונתונה בין מרכאות ("איתן בירן יהיה גם אצל דודתו וגם אצל סבו").
ב"ידיעות אחרונות" ויתרו על שם המשפחה של הילד במוקד הטרגדיה. "איתן ישהה לסירוגין אצל הסבא והדודה" נכתב בכותרת הידיעה בעיתון זה, שעורכיו סבורים כי בימים אלה יש רק "איתן" אחד בישראל. הוויתור על שם המשפחה מדגיש גם את היותו של גיבור הדרמה ילד.
ב"ישראל היום", העיתון שממומן מכספי הקזינו של משפחת אדלסון, לא מהמרים על הרגישות של הקוראים שלהם לניואנסים כמו היעדרו של שם משפחה. בכותרת הידיעה בחינמון הוא מוגדר פשוט כ"איתן הקטן".
ב"מקור ראשון", גרסת המצח הגבוה של העיתונות הימנו-שמרנית בישראל, אוחזים בחבל משני קצותיו. הכותרת הראשית בעיתון מוקדשת ל"פרשת הילד איתן בירן".
כנופיית שלטון הדיו
למעלה משנה ו-240 ימים חלפו מאז הוגש כתב אישום בשוחד נגד המו"ל והעורך האחראי של "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס, והוא עדיין מחזיק בשני התפקידים. למעשה, אחיזתו בהם רק התחזקה במהלך התקופה. ובעוד מוזס פועל לקדם, כך על-פי גידי וייץ ב"הארץ", עסקת טיעון שתחלץ אותו ממאסר, העיתון שתחת ניהולו ועריכתו ממשיך במסע החנופה למי שלאורך שנים ספגו יחס של "כנופיית שלטון החוק".
ארנון (נוני) מוזס, מחוץ לבית-המשפט המחוזי ירושלים, 8.2.2021 (צילום: אורן פרסיקו)
בשער "המוסף לשבת" מתנוססת הבוקר דמותה של נשיאת בית-המשפט העליון לשעבר ומי שעמדה קודם לכן בראש פרקליטות המדינה, דורית ביניש. אולי המטרה הבולטת ביותר של מבקרי מערכת המשפט והפרקליטות, אחרי אהרן ברק. נחום ברנע וטובה צימוקי, שלפני שבועיים ריאיינו את שופט העליון בדימוס חנן מלצר, נפגשו לשיחה עם ביניש לרגל הוצאת ביוגרפיה על חייה (בהוצאת ידיעות-ספרים כמובן).
בעבר, כש"ידיעות אחרונות" היה קשור בטבורו לפוליטיקאים מושחתים תחת חקירה פלילית או כתבי אישום (אריאל שרון ואהוד אולמרט היו הבולטים שבהם), הפרקליטות תוארה מעל דפי "ידיעות אחרונות" כחיית טרף תאבת דם וחסרת סיבולת לביקורת, ומערכת המשפט צוירה כמפלצת שיצאה מכלל שליטה ומאיימת להשתלט על המדינה. כן, נתניהו לא המציא כלום. כיום, כשגורלו של המו"ל והעורך האחראי נתון בידי היועץ המשפטי לממשלה ושופטי המחוזי בירושלים, היחס התהפך.
דוגמה מובהקת לשינוי הרוחות ב"ידיעות אחרונות" טמונה במעמדו של דניאל פרידמן. שר המשפטים לשעבר, שבתקופת המאבק בכנופיית שלטון החוק כתב באופן קבוע ב"ידיעות אחרונות" טור ביקורתי כלפי מערכת המשפט, וכיום מוצא את עצמו בעמדת האיש הרע.
"פרידמן הוא אדם מאוד אובססיבי", אומרת ביניש לברנע וצימוקי על השר לשעבר. "פרידמן ניהל מאבק עקרוני נגד התפיסות של ברק. הוא התגעגע לדור הראשון בעליון בלי לדעת איך באמת פעל הדור הראשון. הוא היה מאוד אישי ומאוד זועם. הבעיה היא שסיפר סיפורים לא נכונים". פרידמן, שכיום מפרסם מפעם לפעם את טוריו ב"מעריב" של אלי עזור, אינו מקבל את זכות התגובה.
בשונה מהראיון שקיימו לאחרונה עם השופט בדימוס מלצר, בראיון עם ביניש לא שואלים ברנע וצימוקי מה דעתה על הרעיון לחון את ראש הממשלה לשעבר נתניהו במתווה דומה לחנינת ראשי השב"כ בפרשת קו 300. חנינה שתשפיע על מצבו של המו"ל הנאשם בפלילים שלהם. אולי הם נמנעים מכך מפני שהם יודעים שהתשובה שלה תהיה שונה מזו של מלצר. כפי שמצוין בראיון עצמו, היא התנגדה לחנינה של פושעי קו 300.
ב"ישראל היום" דואגים לסביבה
"ישראל היום" ועורך המדור הכלכלי המצומצם של העיתון, ערן בר-טל, ממשיכים לשרת את תעשיית אנרגיית הגז המזהמת. אחרי שמִסגרו את הידלדלות קרן העושר כבוננזה כלכלית למדינת ישראל, הבוקר מתפרסמת בעיתון ידיעה תחת הכותרת "משבר הגז באירופה: בישראל הגז זול ב-80%".
בידיעה עצמה לא מתעכב בר-טל על ההבדל בין מחירי גז טבעי במדינות המפיקות אותו לבין מחיריו במדינות הנאלצות לשנע אותו על פני מאות קילומטרים, ומעדיף במקום זאת להתריע מפני "חתירה יומרנית מדי" לעבר אנרגיות לא מזהמות.
לא משום שחתירה להחלפת תעשיית הגז ואנגריה סולארית תבוא על חשבון הרווחים הגדולים מדי של טייקוני הענף בישראל, חלילה. מה פתאום. לבר-טל אין כל עניין בכמה, אם בכלל, ירוויחו המולטי-מיליארדרים של תעשיית הגז המקומית. בר-טל דואג לסביבה. עורך הכלכלה ב"ישראל היום" כותב שבמדינות אירופה התקדמו מהר מדי לאנרגיות לא מזהמות, וכעת, על רקע מחסור מגבלות האגירה של האנרגיות המתחדשות, החלו שוב לשרוף פחם, המזהם עוד יותר מגז.
שיחות מנוקבות ככברה
שילה פריד מדווח ב"מקור ראשון" כי נציבת שירות בתי-הסוהר, רב-גונדר קטי פרי, אמרה "בשיחות סגורות עם מקורביה" שהבריחה מכלא גלבוע מעניקה לשב"ס "הזדמנות לדיון רציני ומעמיק בתנאי הכליאה של האסירים".
עד כמה השיחות של פרי עם מקורביה היו סגורות? ובכן, ב"מעריב" מדווח אלון חכמון כי קטי פרי אמרה למקורביה שהיא "לא מתכוונת להתפטר" וכי "המחשבה הזו לא עברה לה בראש אפילו לשנייה". כמו פריד, גם חכמון מציין כי פרי אמרה זאת "בשיחות סגורות".
ב"ישראל היום" מצטט איציק סבן דברים שאמרה פרי למקורביה, בין היתר כי היא מצפה שמפקד הכלא יתפטר. לפי סבן, השיחות שלה עם מקורביה היו "סגורות".
ב"ידיעות אחרונות" מדווח מאיר תורג'מן כי פרי שוחחה אתמול עם מקורביה ואמרה בין היתר כי המחדל בבריחת האסירים מכלא גלבוע "הוא גדול, אבל הוא לא שלי". בשונה מעמיתיו, תורג'מן לא מגדיר את שיחותיה של פרי עם מקורביה "סגורות".
ב"הארץ" מדווח ג'וש בריינר על דברים שאמרה פרי "בשיחות סגורות שקיימה בימים האחרונים עם קצינים בשב"ס". לפני שאתם מחמיאים לעיתון על שאינו משתף פעולה עם משחק שמות הקוד המטופש שמחייב את הכתבים לייחס את הדברים ל"מקורבים", דעו כי באותה ידיעה מצטט בריינר כמה משפטים שאמר מפקד כלא גלבוע ל"מקורביו". עם זאת, בידיעה לא מובהר מה היתה מידת הסגירות של השיחות שבהן התבטא.
איראן
בשער "מקור ראשון" מתפרסמת תמצית מאמר מאת ארי שביט על תוכנית הגרעין של איראן. תאמינו או לא, השנה תהיה גורלית לפרויקט הגרעין האיראני. "עלינו להכין את ישראל לעידן של סערה", כותב שביט. "אנחנו עומדים לעבור למצב קיום אחר. יהיו לכך השלכות על כל מערכות חיינו. תהיה לכך השפעה דרמטית על עתיד ילדינו ונכדינו".
הנה מה שנכתב כאן בסקירת העיתונות ב-2012: "הבלוגר 'נביא שקר' ליקט במאי האחרון הצהרות של הפרשן והמראיין ארי שביט שהתפרסמו מאז 2006 בעיתון 'הארץ'. הנה מדגם תמציתי מהן: '2007 היא השנה הקובעת. היא מזמנת לישראל מפגש עם גורלה', קבע שביט במאי 2006. שנה אחר-כך קבע כי 'בכל הנוגע לאיראן, השנה היא שנת הכרעה'. שנה אחר-כך קבע כי 'השעה היא שעת מבחן'.
"שנתיים אחר-כך קבע כי 'השעה היא השעה שבה השעון עומד להכות חצות', וכי 'תרחיש המלחמה העיקרי הוא תרחיש העימות עם איראן'. שנה אחר-כך קבע כי 'הרגע הזה הוא רגע מכריע. המשבר הוא הזדמנות, וההזדמנות היא הזדמנות אחרונה', ואחר-כך ש'2012 תהיה שנת ההכרעה'. אולי הקביעה היפה ביותר היתה 'ספטמבר יכה בנו בכל כוחו', שנכתבה באוקטובר אשתקד".
ב"הארץ" ממליץ בני מוריס להתקיף את מערך הגרעין של איראן, גם במחיר של מלחמה כוללת. מלחמה כזו, כולל הפצצות של איראן, חיזבאללה וחמאס, כמו גם אינתיפאדה חדשה בשטחים הכבושים והתקפות אלימות גם מקרב פלסטינים אזרחי ישראל, טוען מוריס, עדיפה מתסריט שבו לאיראן יש נשק גרעיני, בין אם תממש את פוטנציאל ההרס שלו ובין אם תימנע מכך.
#רגשות_יהודים_חשובים
ב"מקור ראשון" מבקר אריאל שנבל את קמפיין הרשת #חיי_ערבים_חשובים, שפרץ השבוע על רקע הזינוק המתמשך במספר קורבנות הפשע בחברה הערבית בישראל.
"אופן פעולתו של מסע התעמולה הזה – שכוונותיו אולי טובות, אם כי קשה לומר זאת בוודאות – לא יתרום דבר לפתרון הבעיה", קובע שנבל. "איך אני יודע? כי באמצעות ההקשר [למחאת BLM האמריקאית] הוא מתעלם במופגן משורש הבעיה – התנהלותה של החברה הערבית בינה לבין עצמה".
לפי שנבל, "ראשי מסע התעמולה הזה צריכים לדעת שהוא מתריס, יוצר הקשרים שקריים ומעמיק את הפערים ואת הפחד הקיימים ממילא". בעל הטור של "מקור ראשון" קורא למפיצי ומעודדי הקמפיין לגלות התחשבות דווקא ברגשות היהודים.
שנבל גם מתעכב על ההבדלים בין השחורים בארצות-הברית לערבים בישראל. הוא מכיר בכך כי בארצות-הברית היה "משטר ארוך של עבדות בן מאות שנים, שלאחריו המשיכה אפליה ממוסדת על רקע גזעי", אך וטוען כי בישראל יש "הסכמה גורפת" על כך ש"לא מדובר בעם של עבדים מול נוגשים".
את הסכסוך הישראלי-פלסטיני בן למעלה ממאה שנים, כולל ניסיון חיסול היישוב היהודי מחד ונכבה וכיבוש מן העבר האחר, מתאר שנבל במלים "הסכסוך הדתי", משל היה מחלוקת תיאולוגית ולא מאבק רווי דם על אדמה ומשאבים.
מחירי הדיור
נשיא התאחדות הקבלנים ראול סרוגו מתראיין ל"ישראל היום". "אני תמיד אומר למי שצריך דירה – שיקנה עכשיו", הוא מצוטט. "לסרוגו גם ביקורת נוקבת על תוכנית 'מחיר מטרה' של השר זאב אלקין", כותב המראיין, ערן בר-טל. אולם סרוגו התראיין גם ליהודה שרוני ב"מעריב", ושם הוא בעיקר מחמיא לממשלה ("ליברמן ואלקין עובדים בהחלט בכיוון הנכון בכל מה שקשור לשוק הדיור"). אשר למחירי הדירות, סרוגו אומר לשרוני כי אלו לא יתמתנו עד למחצית השנייה של 2022, לכל המוקדם.
שר השיכון זאב אלקין מתראיין ל"דה-מרקר" (הדר חורש) ומשחרר הערכה שלפיה "הטיפול בהיצע הדירות, במחיר הדירה לזכאים ובצעדים נוספים שאנחנו מתכננים יהפכו את ההשקעה בדירה ללא-כדאית בטווח הארוך".
הקבלן העשיר בישראל, יגאל דמרי, מתראיין ל"גלובס" (אביב לוי) ומעריך כי "ייקח הרבה מאוד זמן לשינוי במחירי הדיור ובביקושים". לדבריו, "יכול להיות שקצב עליית המחירים יתמתן או יתייצב, אבל בסך הכל הכיוון הוא למעלה, ואני לא רואה את המחירים הולכים לאחור".
העיסוק המשפטי
"בשנתיים האחרונות שלך בתפקיד, נתניהו נכנס להליך משפטי והועמד לדין, ועברנו ארבע מערכות בחירות. מהזווית שלך, התפקוד שלו נפגע?", שואל אריאל כהנא את ראש המל"ל מאיר בן-שבת, מנאמניו הקרובים של נתניהו, בראיון המתפרסם במוסף "שישבת" של "ישראל היום".
"אני מפריד בין העיסוק המשפטי לבין הבחירות, כי בחירות מאוד משפיעות", משיב בן-שבת. "הן לוקחות קשב מראש המדינה ומקפיאות תהליכים. אינך יכול לעשות כל מה שאתה רוצה, כל דבר נבדק בשבע עיניים, אם אין לו משמעויות פוליטיות. גם מדינות זרות מעדיפות להמתין עם מהלכים חדשים, ואתה נאלץ לדחות חלק מהתוכניות. במה שקשור למשפט, אני כעובד מקצועי לא הרגשתי בעיה. קיבלתי את הקשב שהייתי צריך, וכל מה שנדרש – ניתן. מה שאני יכול לומר, שאילולא הקורונה ומערכות הבחירות, היו לנו יחסים פומביים עם מדינות נוספות".
כמה זמן באמת הקדיש נתניהו לעיסוק המשפטי? על שאלה זו ממש נדרש לאחרונה ראש הממשלה לשעבר להשיב כשבית-המשפט המחוזי בירושלים הורה לו לחשוף את היקף הפגישות שקיים עם עורכי-דינו. בינתיים, נתניהו אינו ממלא את הוראת בית-המשפט.
ענייני תקשורת
במוסף "מעריב" כותב עורך העיתון לשעבר עידו דיסנצ'יק כיצד קיבל לידיו ממקור אנונימי את הסקופ המדהים על פרשת קו 300, אבל העדיף שלא לפרסם את המידע הנפיץ עד שהקדימו אותו כלי תקשורת אחרים. הכתבה כמובן לא ממוסגרת כך.
במוסף "מוצ"ש" של "מקור ראשון" מתפרסמת ביקורת מאת אברהם אליצור על ספרו החדש של עמית סגל בלי להזכיר לקוראים כי הוא בנו של עורך העיתון חגי סגל. הביקורת, יצוין לשבח העיתון, אינה חיובית לגמרי. "ייתכן שיד של עורך טוב היתה מיטיבה עם הספר", כותב אליצור, שטוען כי "סגל לפעמים גולש אסוציאטיבית" וכי הספר "סובל מגודש קל של סיפורים ומשחקי מלים" כמו גם "שגיאות לשוניות קלות [...] בכמות מעט רבה מדי עבור ספר שמכבד את עצמו".
בטורו שב"מעריב" כותב בן כספית לאבישי בן-חיים: "אני הרבה יותר ישראל השנייה ממך". כספית מפרט: "אנחנו מכירים עוד מהימים ההם ב'מעריב', כשאמנון דנקנר הצניח אותך בתפקיד הכתב לענייני חרדים לבקשתו של אריה דרעי. אני הגעתי ל'מעריב' בלי המלצות. התחלתי הכי למטה (כתב ספורט בנתניה) ועברתי את כל המסלול המפרך. לא היה לי פטרון כמו דרעי". כספית אולי התחיל למטה, אבל ללא שירות נאמן לפטרונים שונים לאורך השנים כנראה לא היה הופך לבעל הטור הבכיר בעיתון.
בערוצים המסחריים מעבירים את הימים האחרונים של תקופת החגים בשידורים חוזרים של מופעי סטנד-אפ וסדרות מקור. לעיתונות המודפסת אין המותרות לפרסם מחדש כתבות שכבר פורסמו וכעת, לקראת סוף עונת החגים, המחסנים כבר מרוקנים כמעט לחלוטין.
מוסף "יומן" של "מקור ראשון" הוכן מבעוד מועד, וכולו כתבות מתורגמות מהעולם. ב"גלובס" כבר הלכו על הקונספט הזה במוסף "G" של השבוע שעבר ומשום כך השבוע מוקדש המוסף (עורכת: אילאיל בן-צור) לפרויקט המלצות. ליתר דיוק, "80 המלצות לפתוח איתן את השנה": ספרים, סרטים, פודקאסטים, הצגות, טיולים, מסעדות וכדומה. זהו פתרון זול למצוקה אמיתית, והתוצאה דלה בהתאם. אולי עדיף כבר לקט כתבות בהדפסה חוזרת.