מה שווה מלה של בנט

ראש הממשלה נפתלי בנט העניק אתמול ראיונות חג לשלושת ערוצי הטלוויזיה המרכזיים 11, 12 ו-13 (אך לא לערוץ 20), כמו גם לשני אתרי החדשות הגדולים ynet ו"וואלה". לעיתונים המודפסים לא העניק ראיון בסבב הנוכחי. כל אחד מהם התמודד עם הגזרה אחרת.

"בנט מדבר" היא הכותרת הראשית הילדותית של "מעריב" הבוקר, ערב יום כיפור. את הראיון העניק ראש הממשלה לטל שלו, כתבת אתר "וואלה", שכמו "מעריב" שייך לאיל המדיה העולה וצומח אלי עזור. בקבוצת עזור עושים את המתבקש ומסכמים עבור קוראי הדפוס את עיקרי הראיון שנתן בנט לזרוע הדיגיטל של הקבוצה. הקוראים מקבלים את התוכן, הקבוצה מחזקת את עצמה, כולם מרוצים.

ב"ידיעות אחרונות", לעומת זאת, מתעלמים לחלוטין מהראיון שהעניק בנט לאטילה שומפלבי, כוכב אתר הבית של הקבוצה, ynet. שומפלבי שוחח עם בנט במשך כ-23 דקות על שלל נושאים. בהנחה שבעיתון הדפוס "ידיעות אחרונות" פועלים מתוך שיקולים עיתונאיים מקצועיים, טובת קבוצת התקשורת כולה כמו גם רצון כן ליידע את הקוראים בכל מה שחדש, חשוב ומעניין – ולא משיקולי נקמנות בראש הממשלה שהחליט להתעלם מהם או במדיום המקוון שמאיים עליהם – המסקנה המתבקשת היא שבנט לא סיפק בראיון לשומפלבי אף אמירה הראויה לציטוט.

גם ב"ישראל היום" מתעלמים מראיונות החג של בנט, אולם לחינמון הממומן מכספי המכורים להימורים בארצות-הברית, סינגפור וסין יש נסיבות מקלות. בנט לא העניק ראיון לזרוע הדיגיטלית המקרטעת שלו, שאינה מתקרבת בתפוצתה ובהשפעתה ל"וואלה" ו-ynet.

ב"הארץ" החליטו שלא ניתן להתעלם לחלוטין מרצף הראיונות של ראש הממשלה; בכל זאת, עיתון רציני. על כן מפרסמים שם, בתחתית עמוד 4, ידיעה קצרה ובלתי חתומה המתמצתת מעט מדבריו. עם זאת, המסגור של הידיעה שלילי כלפי ראש הממשלה שהעדיף לפסוח על עיתון האליטות. שלילי במידה כזו שנודפת תחושת פאסיב-אגרסיב.

כותרת המשנה לידיעה על דבריו מציינת רק שבנט "עומת עם סתירות בין התנהלותו כעת להתבטאויותיו בעבר". גם כותרת הידיעה אינה כוללת אף ציטוט מפי ראש הממשלה, אלא מתמקדת דווקא בתגובת הליכוד לדבריו: "ראינו מה שווה מלה שלו, כשהוא מתראיין הוא בדרך כלל עושה ההפך". ב"הארץ", כך נראה, החליטו שמלה של בנט באמת לא שווה הרבה, בכל אופן לא שווה כותרת בעיתון שלא קיבל ממנו ראיון.

ההלכה מחייבת

ל"ידיעות אחרונות" צורף הבוקר מוסף ראיונות שקיבל את המיתוג "מוסף שיחות מיוחד". המוסף, בעריכת ענבל שלו-רכטמן, נפתח בראיון, סליחה, "שיחה", שערכו נחום ברנע וטובה צימוקי עם שופט בית-המשפט העליון לשעבר חנן מלצר. כותרת הראיון מתמקדת ברומן זדורוב ובאפשרות שבבתי-הכלא בישראל יושבים חפים מפשע, אך לקראת סוף הראיון מוזכר נאשם אחר, ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו.

נתניהו מואשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים, בין היתר בשל יחסיו עם נאשם בכיר נוסף, ארנון (נוני) מוזס, מו"ל ובעל השליטה ב"ידיעות אחרונות", שביקש מנתניהו להסתכל לו בעיניים כשהבטיח לו שיעשה ככל יכולתו כדי שיישאר בתפקיד ראש הממשלה עוד שנים רבות. כל זאת בתמורה, כמובן, לכך שיקדם חוק שיפגע במתחרה העסקי הגדול של העיתון, "ישראל היום". כל זה לא מוזכר בשיחה שעורכים ברנע וצימוקי, עובדיו של מוזס, עם מלצר. לא מהות האישומים נגד נתניהו ולא השם של מוזס.

כן מוזכר בראיון עם מלצר נתיב מילוט לנתניהו ממאסר – כזה שיהיו לו, כמובן, השלכות גם על גורלו המשפטי של המו"ל הנאשם.

ארנון (נוני) מוזס, המו"ל והאיש החזק בקבוצת "ידיעות אחרונות", באחד הדיונים במשפט השוחד שלו ושל ראש הממשלה בנימין נתניהו. ברקע: שאול אלוביץ', לשעבר בעל השליטה בבזק וב"וואלה", שעומד לדין באישומי שוחד משל עצמו. 8.2.2021 (צילום: ראובן קסטרו)

ארנון (נוני) מוזס, המו"ל והאיש החזק בקבוצת "ידיעות אחרונות", באחד הדיונים במשפט השוחד שלו ושל ראש הממשלה בנימין נתניהו. ברקע: שאול אלוביץ', לשעבר בעל השליטה בבזק וב"וואלה", שעומד לדין באישומי שוחד משל עצמו. 8.2.2021 (צילום: ראובן קסטרו)

"באחרונה, אמרנו, עלה לסדר היום הציבורי התקדים מפרשת קו 300", כותבים ברנע וצימוקי. "הנשיא העניק חנינה לבכירי השב"כ מבלי שהוגש נגדם כתב אישום, ובג"ץ קיבל את הדין. איך לדעתך צריך לנהוג העליון אם הנשיא יחון את נתניהו בטרם הרשעה?".

נוסח השאלה מוזר, ולא בגלל ה"אמרנו" הברנעי המוכר. ה"באחרונה" שבפתח השאלה מתייחס לפרסומים מהשנים האחרות, כמו למשל אלו מספטמבר 2019, לפני שנתיים. כבר אז העלו שורה של עיתונאים את התקדים של קו 300 כאפשרות לחון את נתניהו. המכנה המשותף לעיתונאים שקידמו את היוזמה: קשר למו"ל "ידיעות אחרונות" מוזס.

מובן שחנינה נשיאותית לנתניהו אינה גוררת בהכרח מתן חנינה למי שהציע לו שוחד בדמות מכירת חיסול של האינטגריטי העיתונאי של מאות עיתונאי אימפריית התקשורת שלו, אבל היא בוודאי לא תחמיר את מצבו של המו"ל הנאשם.

השופט לשעבר מלצר, שניאות להעניק ראיון לעיתון של הנאשם ומדבר על תיק השוחד של ראש הממשלה בלי להזכיר את הפיל המושחת שבאמצע החדר, מספק לשאלה על חנינה נוסח קו 300 תשובה שלפי ברנע וצימוקי "צריכה לגרום אושר לפרקליטיו של ראש האופוזיציה". לדברי מלצר, "בקו 300 נקבעה הלכה שהדבר אפשרי. ההלכה מחייבת גם היום". מותר להניח שתשובה זו גרמה אושר גם לפרקליטים של הבוס שלהם, וגם לבוס עצמו.

מי שאמור להכריע בסוגיית החנינות הוא כמובן נשיא המדינה יצחק הרצוג, שזוכה לאחרונה לעדנה מעל דפי העיתון של הנאשם. הנשיא הרצוג נכלל הבוקר בפרויקט חג המתפרסם במוסף נפרד שמצורף ל"ידיעות אחרונות", ובמרכזו סדרה של עיתונאים, אנשי ציבור וידוענים שבוחרים את "השורה היפה במוזיקה העברית".

בגליון סוף השבוע האחרון של "ידיעות אחרונות", במוסף "7 ימים", השתתף הרצוג בפרויקט עיתונאי אחר של "ידיעות אחרונות" ("הסוד שמאחורי השם שלי"). כמה ימים קודם לכן, במוסף ראש השנה של "ידיעות אחרונות" פתח הרצוג פרויקט חגיגי שלישי שערך העיתון ("כך התחלתי").

נשיא המדינה הוא דמות שכל כלי תקשורת מרכזי ירצה לשלב בפרויקט חג, אבל כשבראש תאגיד התקשורת שמפרסם שלושה פרויקטים חגיגיים בהשתתפות הרצוג עומד נאשם בשוחד תקשורתי, שזקוק לחסדיו של הנשיא כדי להימלט מגורל אפשרי של מאסר ממושך, אי-אפשר שלא לתהות היכן נגמר השיקול העיתונאי ומתחיל השיקול הפלילי.

טים מוזס

אחד העיתונאים שקידמו בספטמבר 2019 את האפשרות למתן חנינה נשיאותית לנתניהו נוסח קו 300 היה נחום ברנע עצמו. שניים אחרים היו בן כספית ועמית סגל. הבוקר נפגשים השניים האחרונים ב"מעריב", בראיון – עוד ראיון – לרגל צאת ספרו רב-המכר של סגל על הפוליטיקה הישראלית. סגל מתייחס בין היתר לאישומים נגד נתניהו. הוא מזכיר בחטף את "תיק 1000" ("התיק הכי בעייתי שלו"), אך בעיקר מבקר את ההחלטה להעמיד את נתניהו לדין ב"תיק 4000".

עמית סגל, 23.6.2020 (צילום: משה שי)

עמית סגל (צילום: משה שי)

"תיק 'וואלה'? אוסף הדוגמאות המוזרות האלה שהוגש לבית-המשפט? שוחד? זה נראה לי הזוי ומשונה", אומר סגל לכספית. "גם אתה יודע שביבי הוא אחד שרוצה סיקור טוב. הרי מה פשר הטלפונים היומיים לכל המערכות כבר 30 שנה? סיקור חיובי, נכון? פתאום, אחרי עסקה שבה הוא לכאורה משחד את אלוביץ‘ במיליארדים, הוא שוכח לגבות את התשלום? הרי בהתחלה דיברו על סיקור חיובי, עברו לשיפור הסיקור ואחר כך להיענות חריגה. אתה בודק את זה ורואה הודעות דובר שנשלחו לכל המערכות. באמת, זו בדיחה".

בהמשך מזכיר סגל גם את "תיק 2000", שבו מעורב אחד משני המעסיקים שלו, המו"ל הנאשם בשוחד מוזס, ששולט בקבוצת "ידיעות אחרונות", שבה מפרסם סגל טור פרשנות שבועי. "דעתי כדעת רז נזרי", אומר סגל לכספית. "הוא אמר לליאת בן-ארי: הטעות שלכם היא שאתם חיים במשרד בסלאח א-דין ועושים קרימינליזציה של הפוליטיקה. אתם לא מבינים מה זה יחסי מו"ל ופוליטיקאי, ואתם תגיעו לבית המשפט ותובכו מזה.

"הוא אמר את זה על תיק 2000 ו-4000. על 'תיק 1000' לא היתה מחלוקת. בשני התיקים האלה יש אקט שלדעתי יסכן אותנו עוד שנים רבות; אקט שלוקח התנהגות פוליטית שאנחנו אוהבים לבקר, היא מסריחה ומציקה לנו, אבל ספק גדול אם היא פלילית. כשאתה שם אותה בזכוכית המגדלת הפלילית, אתה תגיע לתוצאות אבסורדיות. אני טים רז נזרי".

ההתנהגות הפוליטית שבלב "תיק 4000" היא מכבש המסרים (בניגוד לקביעה של סגל, רובם אינם הודעות דובר שנשלחו לכל המערכות), ששוגר מנתניהו ומקורביו היישר אל בעל השליטה באתר "וואלה" שאול אלוביץ' ואל אשתו איריס. נתניהו דרש שינוי בתוכן האתר ובתמורה קיבל (או נמנע מלקבל) החלטות רגולטוריות שהיו שוות מיליארדי שקלים לקבוצת בזק של אלוביץ', ועל חשבון הציבור הרחב. אלה לא טלפונים יומיים לכל המערכות גם אם הם נמשכים 30 שנה ברציפות. אפילו 300.

ההתנהגות הפוליטית שבלב "תיק 2000" היא הסכמתו של נתניהו לקדם חוק שיפגע ב"ישראל היום" כדי לקבל סיקור מיטיב יותר מהמו"ל מוזס. גם כאן, לא דומה הדבר לתדרוך טלפוני של פוליטיקאי לעיתונאי, אינטנסיבי ככל שיהיה.

אבל יש גם צד נוסף. ביחסי הון-עיתון-שלטון מושחתים אי-אפשר לטפל רק בחלק אחד של המשוואה. מהעבר השני של הקרימינליזציה של הפוליטיקה עומדת הקרימינליזציה של התקשורת. ובכל הנוגע ל"תיק 2000", מדובר בהתבטאות החד-משמעית של המו"ל הנאשם מוזס, שהוקלט בקולו מציע לנתניהו לשנות מן היסוד את הסיקור בכלי התקשורת שלו כדי להיטיב עמו – בתמורה לפגיעה ביריב מסחרי. זה לא עיתונאי שמציע לתגמל מקור, זו לא התנהגות תקשורתית מסריחה ומציקה. זו הצעת שוחד.

סגל עצמו גם חשב כך בעבר, כשהביע בפומבי, אחרי פרסום פרטי הפרשה, את פליאתו על כך שמוזס עדיין שומר על תפקיד מו"ל העיתון. אבל בהמשך קיבל סגל ממוזס הצעה לעבוד אצלו, נענה, ומאז הוא נמנע מלבקר פומבית את השחיתות של המו"ל. בראיון לכספית הוא כלל לא מתייחס למעסיק שלו, שנאשם בשוחד. כספית, כמובן, לא דוחק בו לעשות כן.

בנימין נתניהו, כשכיהן כראש ממשלת ישראל, נושא דברים זמן קצר לפני התייצבותו לפתיחת משפטו. מאחוריו: שרים וחברי-כנסת מהליכוד. ירושלים, 24.5.2020 (צילום מסך מתוך שידורי ערוץ 13)

בנימין נתניהו, כשכיהן כראש ממשלת ישראל, נושא דברים זמן קצר לפני התייצבותו לפתיחת משפטו. מאחוריו: שרים וחברי-כנסת מהליכוד. ירושלים, 24.5.2020 (צילום מסך מתוך שידורי ערוץ 13)

בעוד סגל מתמקד באזהרה מפני הקרימינליזציה של הפוליטיקה, פרקליטי הנאשמים במשפט המו"לים מתריעים מפני הקרימינליזציה של התקשורת. לטענתם, מרגע שהמשפט הפלילי נכנס ליחסי הפוליטיקאים והתקשורת טמונה בכך סכנה ממשית לחופש העיתונות. במיוחד נכון הדבר, הם מוסיפים וטוענים, כשמדובר במקרה תקדימי, ולא רק בישראל אלא בעולם המערבי כולו. את הטענה הזו מפרק הבוקר ב"הארץ" שחר גינוסר.

במאמר נרחב מספק גינוסר, בעבר כתב תחקירים של "ידיעות אחרונות" שלמד להכיר מקרוב את שיטות העבודה של מוזס וכיום עורך מחלקת התחקירים בתנועה לאיכות השלטון, שלל דוגמאות למדינות, חלקן מערביות ומתוקנות לעילא, שהחליטו לחקור ולעתים גם להעמיד לדין ולהעניש פוליטיקאים שהעניקו שוחד תמורת סיקור שיפעל לטובתם.

בגרמניה נחקר פלילית ראש עירייה בחשד לקבלת סיקור חיובי בתמורה להדלפת מסמכים לתקשורת; בבריטניה נחקר פלילית ראש מועצה בחשד להזרמת כספי ציבור לכלי תקשורת תמורת סיקור חיובי; בטייוואן נפתחה חקירה פלילית נגד סגן מזכיר מחוז בחשד להזרמת תקציבים לערוצי תקשורת שסיקרו אותו ואת עמיתיו; ביפן יש דוגמאות כבר משנות ה-70 לחקירות בגין "שימוש לא חוקי בעיתונות" מטעם נבחרי ציבור.

"יש הבדלים בין האנשים ובין המקרים", מודה גינוסר, "אבל לכולם מכנה משותף: הם בעלי תפקידים שהסתבכו בפלילים לאחר שביקשו לקבל סיקור עיתונאי חיובי".

עוד כותרות ראשיות (ומסורת התקשורת הסובייטית)

"זמן סליחה ומחילה" נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום". איש אינו חתום על הסקופ.

"עד התביעה אליסון הציע לנתניהו תפקיד בשכר בחברה שבבעלותו", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". מיכאל האוזר-טוב מדווח כי המיליארדר לארי אליסון, מהאנשים העשירים ביותר בעולם, שבבעלותו גם האי בהוואי שבו התארח לאחרונה נתניהו לחופשה, הציע לראש הממשלה לכהן כדירקטור בתאגיד אורקל שבשליטתו תמורת שכר נאה.

הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" היא "לפיד על המרחק של איראן מפצצה: הרבה יותר מחודשים", והיא מפנה לראיון שהעניק שר החוץ, ראש הממשלה החליפי ובעל הטור בעבר בעיתון, יאיר לפיד, לעיתונאי נדב איל. בעומק הראיון, המתפרסם במוסף החג של העיתון, מספר איל אנקדוטה מחיי השר לפיד.

"שר החוץ היה בשבוע שעבר בביקור בזק במוסקבה", כותב איל. "בחלק המורחב של המפגש עם מקבילו הרוסי, סרגיי לברוב, חזו הישראלים במיצג פוליטי: הוכנס דף מודפס לחדר והנוכחים ראו כיצד הרוסים פוסלים בניחותא שאלות שהעיתונאים המקומיים רצו לשאול במסיבת העיתונאים, כמיטב המסורת
של ברית-המועצות; מין מפגן של כוח".

בניין מערכת TASS במוסקבה (צילום: Robert Wielgórski, Barry Kent, רישיון CC BY-SA 3.0)

בניין מערכת TASS במוסקבה (צילום: Robert Wielgórski, Barry Kent, רישיון CC BY-SA 3.0)

במוסף החג של "ישראל היום" מראיין אריאל בולשטיין את העיתונאי הרוסי מיכאיל קרוטיחין, לשעבר עובד במערכת המזרח-תיכונית של טאס"ס, סוכנות החדשות הראשית של ברית-המועצות. הראיון איתו מאלף.

"שיטת העבודה נבנתה באופן כזה שמכתבי טאס"ס בשטח נדרש להביא אלינו מידע מלא, מעודכן ואובייקטיבי", מספר קרוטיחין. "אחר-כך, במערכת, כבר עיבדו וערכו אותו באופן מגמתי, כדי שלציבור הכללי יגיע באמצעות הרדיו, הטלוויזיה והעיתונות המודפסת רק חלק קטן ממנו – כ-25 אחוזים, שתאמו את תמונת העולם הרצויה".

למעוניינים להרחיב דעת על שיטות העבודה של סוכנות הידיעות הסובייטית מומלץ לקרוא פרק מספרו של רון בן-ישי שפורסם בעבר באתר זה.

עושים לביתם

במוסף העסקים של "מעריב", בבעלות אלי עזור, מוקדשת כפולת עמודים ל"שולחן עגול" בנושא רכבים מונעי מימן ירוק. על הדיווח חתומה סוניה גורודיסקי. לפני כחודשיים פורסמה כפולה דומה, אף היא בחתימת גורודיסקי, שהוקדשה לסיקור מפגש שנערך ביוזמת "מעריב" בין מומחים שונים לגבי עתיד התעשיות הפטרוכימיות במפרץ חיפה. רק מי שקרא בעיון את הטקסט ההוא גילה כי הדיון נערך "בשיתוף בז"ן", יופמיזם תקשורתי מקובל ל"במימון בז"ן". בז"ן, ראשי תיבות של בתי-זיקוק לנפט, היא מהתאגידים המזהמים בישראל, אם לא המזהם שבהם.

בכפולה הנוכחית לא נכתב בשום מקום, גם לא בעומק הטקסט, כי השולחן העגול נערך "בשיתוף בז"ן". המיזם מוצג כ"שולחן העגול של 'מעריב'". ובכל זאת ראשון המשתתפים בו הוא שלומי בסון, מנכ"ל בז"ן.

"מעריב", 15.9.2021

"מעריב", 15.9.2021

"בז"ן היא יצרנית אנרגיה, ומחובתנו להסתכל על העתיד", אומר מנכ"ל החברה שאין כל עדות ישירה לכך שמימנה את מה שנחזה לכתבה עיתונאית. "אנחנו חייבים למצוא את היכולת לייצר מענה לצורך הלאומי". ובאופן מקרי לחלוטין, הציטוט הזה מפי מנכ"ל אחת החברות המזהמות בישראל מופיע בליד היחיד של הכתבה המסקרת את "השולחן העגול של 'מעריב'".

ענייני תקשורת

כל המראיינים במוסף ה"שיחות" של "ידיעות אחרונות" עושים ביסמוט. כלומר מצטלמים בעצמם לראיון כאילו הם חלק מהסיפור: נחום ברנע וטובה צימוקי, נדב איל, רענן שקד, יוסי יהושוע וענת לב-אדלר. כולם מלבד מבקר הטלוויזיה עינב שיף, שמראיין את עינב גלילי אך נמנע מלהצטלם לצדה. שיף בולט לטובה ב"ידיעות אחרונות" גם בעובדה כי הוא העיתונאי היחיד בעיתון שלאורך השנים האחרונות העז לכתוב פומבית ביקורת ישירה וחריפה נגד השחיתות העיתונאית של בעל הבית מוזס.

ב"גלובס" עברו לפני כשנתיים לחלוקת בוקר של העיתון, מהלך שנועד בראש ובראשונה לחסוך בעלויות. כתוצאה מכך העיתון מתפרסם ראשית במהדורה דיגיטלית בשעות הערב, ורק למחרת במהדורה מודפסת. אמש לקח העיתון את אסטרטגיית הדיגיטל-פירסט צעד אחד קדימה והודיע לקוראיו כי במוצאי יום הכיפורים "לא יופץ עיתון הערב הדיגיטלי בשל החג, ולפיכך גם לא יחולק עיתון מודפס ביום שישי".