בושה גדולה
"התקשורת אצלנו מלאה בחשיפות, אבל זו אחיזת עיניים, כי אנשי השררה לא מתפטרים בגלל חשיפות עיתונאיות, אלא נשארים על מקומם עד שחרב החוק מונחת על צווארם. העיתונות לא מפחידה את הפוליטיקאים כמו שזה קורה במערב [...] תשע שנים לקח עד שמערכת המשפט הכריחה את דרעי להתפטר. התקשורת חשפה את פרשת סיריל קרן, ושרון נבחר מיד אחרי זה מחדש. זו בושה גדולה לתקשורת. היש חולשה גדולה מזו?".
את הביקורת החריפה שלעיל מותחת ד"ר אורית גלילי-צוקר במסגרת ראיון עימה שמתפרסם הבוקר ב"מוסף הארץ" [אביבה לורי]. עלעול בעיתונים מגלה כי גם היום לא התפטר ראש הממשלה אהוד אולמרט מתפקידו בעקבות חשיפת טלנסקי וכרמיה וכל היתר, ושר הביטחון אהוד ברק לא הסיר את מועמדותו לראשות הממשלה בעקבות התסבוכת החדשה של חברת טאורוס. אמנם אזכורים לפרשיות מבצבצים פה ושם בעיתונים, אבל נראה כי אף אחד כבר לא מצפה מפוליטיקאי ישראלי לפרוש בשל חשדות. ואם כבר לפרוש, אז בחום הזה? כל הצדדים מעדיפים שהדרמה תתרחש אחרי החגים.
כלב לא נשך איש
"במרחב הנגב לא בוצעה ביממה של 20 באוגוסט אפילו עבירה אחת", מדווח הבוקר צבי אלוש ב"ידיעות אחרונות", ומציין כי לא זכורה כלל הפעם האחרונה שבה חלפו 24 שעות באזור בלא שתתבצע עבירה. "זו תוצאה של הפעילות היזומה שלנו בקרב העבריינים", אמר דובר מרחב הנגב בגאווה, אך לאלוש הסברים משלו: "נראה שהגנבים מעדיפים לפעול כאשר מזג האוויר קריר יותר".
אם כך, לא רק הפוליטיקאים דוחים את משימותיהם עד שיתקרר קצת האזור, גם הגנבים בדרום. מה לגבי העיתונאים? אם לשפוט לפי עמוד השער של "הארץ", גם שם יצאו יותר מדי גורמים בכירים לחופשה; אתמול הוקדשה הכותרת הראשית לממצאי סקר שניבא למפלגת העבודה כישלון בבחירות של השנה הבאה, והיום מוקדש רובו של עמוד השער לתגובת אהוד ברק לממצאי הסקר.
בשני העיתונים האחרים המצב לא טוב בהרבה. גם ל"מעריב" לא היה הבוקר חומר של ממש לכותרת ראשית דרמטית, ובכל זאת הוא יצא עם כותרת ראשית דרמטית: "אולמרט והמיליארדר לוחצים על אבו-מאזן". בקצרה – הסכם הקבע נמצא ממש מעבר לפינה, בשורה שכבר קראנו בכותרת ראשית אחת או שתיים בזמן האחרון.
בסיום כותרת המשנה לראשית, על עמוד השער של "מעריב", נכתב כך: "בן כספית, עמ' 3-2", ללמדנו שההרחבה על הכותרת הראשית הדרמטית תוגש במלואה בכפולה הראשונה של עמודי החדשות. בפועל, הידיעה של כספית קצרה למדי: שבע פסקאות בלבד בראש עמ' 2. באותו עמוד יש מקום לעוד ארבע ידיעות שונות, ובעמ' 3 של העיתון אין כל קשר לא לראש הממשלה, לא למיליארדר ולא לאבו-מאזן. זהו תרגיל לא הגון שנועד לשכנע את הצרכן המזדמן לקחת לידיו את העיתון. ב"ידיעות אחרונות" יש לפחות ציטוט אטרקטיבי ככותרת ראשית: "חבל שאסד ישלם על נשק שישראל תשמיד".
פס רחב, זיכרון קצר
זוכרים שהרמטכ"ל אמר לפני פחות מחודש שתוואי גדר ההפרדה הוא עניין מדיני ולא בטחוני? ודאי שלא. אין סיבה שתזכרו אלא אם כן בתצהיר השנתי שאתם מגישים למס-הכנסה כתוב במשבצת המקצוע "שמאלני". הידיעה על כך שהרמטכ"ל אמר את הדברים קיבלה בדיוק כותרת אחת (לא ראשית) לפני שנעלמה מן העולם.
היום מדווחים תומר זרחין ויובל אזולאי ב"הארץ" על שינוי נוסף הצפוי בתוואי גדר ההפרדה, שעתיד להעביר לצד הפלסטיני כ-4,000 דונם באזור מעלה-אדומים. בעקבות עתירות של פלסטינים לבג"ץ, החליטו שר הביטחון וראש הממשלה לשנות באזור את תוואי גדר ההפרדה. בני כשריאל, ראש עיריית מעלה-אדומים, אמר בתגובה להחלטה כי שינוי התוואי "יפגע ברוחב הפס הבטחוני בין השכונות שלנו ליישובים פלסטיניים עתידיים". תמיד טוב לשלב מושגים מעולם האינטרנט כדי להישמע מעודכן, גם אם ליישובים הפלסטיניים אין עדיין סיב אופטי עד הבית.
אגב, לפי הידיעה, עו"ד גלעד שירמן, עוזר ראשי לפרקליט המדינה, הודיע כי "לא ניתן להציג בצורה מדויקת את תוואי הגדר עליו הוחלט וכי השטח שיוצא ממזרח לגדר הוא בגדר הערכה", אך במפה המלווה את הידיעה ומתארת את "השינויים בתוואי גדר ההפרדה" נראה בבירור התוואי החדש לעומת הישן, על כל פיתול ופיתול שבו. מה בכל זאת חסר במפה? הקו הירוק, שמעבר לו כל התיישבות קבע של אזרחי המדינה אסורה לפי החוק הבינלאומי.
ציטוט שנפל מהשמים
כל חציו העליון של עמ' 8 בגיליון "ידיעות אחרונות" מוקדש הבוקר לכותרת שסיפק אתמול ירמי עמיר בבלוג שלו ב"קפה דה-מרקר", ולפיה כמה חודשים לפני מותו הודה בפניו בנימין גיבלי, לציטוט, כי הוא זה ש"נתן את ההוראה".
ראובן וייס, כותב הידיעה, מצטט באריכות מהפוסט שפירסם אתמול עמיר, אך לא נותן קרדיט לא לבלוג של עמיר ולא לפלטפורמה שבה הוא מתפרסם. תחת זאת, הפרסום מוצג כאילו הטענות של עמיר נבעו משיחה עם כתב "ידיעות אחרונות", או שפשוט נפלו מהשמים. בידיעה, משולבים בין היתר הביטויים "לדברי עמיר", "סיפר אתמול עמיר", "לטענת עמיר", "משחזר עמיר". הלקח – מעתה כל ציטוט ב"ידיעות אחרונות" שאינו מלווה בהודאה מפורשת בסגנון "כך אמר בשיחה עם 'ידיעות אחרונות'" ייחשב כציטוט שנלקח ממקור זר בלא מתן קרדיט.
זריף (לא) מאיים
אתמול התברר כי ביום שלישי השבוע הגיש ירון לונדון תלונה במשטרה לאחר שקיבל מאלמוני שיחת טלפון שבה איים על חייו. זה קרה מעט לאחר שלונדון סיים לראיין באולפנו את כוכב עולם הטלפתיה, אורן זריף, ראיון שבמהלכו כינה את זריף "נוכל". הבוקר שואלת כותרת ב"ידיעות אחרונות" "מי מאיים על חייו של ירון לונדון?" [זהר שחר לוי ורז שכניק].
זהותו של המאיים אינה נחשפת בידיעה, אך תגובתו של זריף לאירוע מלמדת שגם זריף יודע דבר או שניים על הפחדה ואיומים. "אין לי שום דבר נגד ירון לונדון", אומר זריף, אך מיד מוסיף: "ומעבר לזה אני מציע שיתחיל ללכת עם שומרי ראש ולהיזהר בצורה בלתי רגילה – כי זה יכול להיות מאוד מסוכן [...] אני מטפל שנים באלפי אנשים ומגיעים אלי לקליניקה לקוחות שקשורים למשפחות הפשע בישראל".
רייטינג טוב
גם עמיתו של לונדון, מוטי קירשנבאום, זוכה הבוקר ליחס בעיתונות. במוסף "גלריה" של עיתון "הארץ" מתפרסם ראיון עם קירשנבאום, לרגל סרט תעודה שהכין על חיות בר באפריקה [רותה קופפר].
קירשנבאום משווה בראיון את עצמו ואת לונדון לחיות בר בזקנתן, ואומר: "ירון ואני – אנחנו אריות בחורף". לקירשנבאום גם ביקורת על הגישה של הטלוויזיה המסחרית לצופים המבוגרים. "יש פרדוקס בטלוויזיה המסחרית. היא מדברת אל הארנק, והארנק בדרך כלל נמצא אצל המבוגרים. מבוגרים גם צופים יותר בטלוויזיה, [...] ובכל זאת הטלוויזיה פונה לצעירים", הוא אומר.
אבל הציטוט המעניין ביותר בראיון עולה לאחר שקירשנבאום מעומת עם ביקורת שספג בעבר מידי גדעון לוי על מה שלוי ראה כמידת פטריוטיות מוגזמת שלו. "להיות לטובת המדינה", אומר קירשנבאום, "נותן רייטינג טוב. אם תהיה ביקורתי, מי שיצפו בך הם הקולות של מרצ".
ענייני תקשורת
נחום ברנע מקדיש חלק מטורו השבועי ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" לסיפור פציעתו של שימי גת, צלם ומפיק טלוויזיה בן 58 שתיעד עבור ערוץ זר הפגנה נגד גדר ההפרדה ליד הכפר נעלין, ונורה בחזהו. גת מתאר כיצד החיילים כיוונו אליו נשק לאחר פציעתו במקום להושיט לו עזרה רפואית, וכיצד הרופא במקום סירב לטפל בו ואפילו לא הסתכל לכיוונו, בעוד הוא מתחנן ליחס. דובר מג"ב מוסר בתגובה שדווקא גת הוא שהעניק יחס לא ראוי לרופא וכי העניין כולו נמצא בבדיקה. ברנע נוטה לקבל את גרסת העיתונאי.
יעל גאוני מדווחת ב"גלובס" על פתרון אפשרי למשבר בין ערוץ 10 לרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, ולפיו יפקיד הערוץ 60 מיליון שקל בידי נאמנות חיצונית, יתחייב להשקיע את סך כל הכסף בתוכן עד לשנת 2010, ובתמורה לכך יוארך זכיונו בשנתיים. לפי הידיעה, את הרעיון הגה במקור ח"כ גלעד ארדן.
לי-אור אברבך מדווח ב"מעריב" כי יולי תמיר מאיימת לתבוע את ערוץ 10 על שדיווח כי היא מתכננת להוציא את זאב ז'בוטינסקי מתוכנית הלימודים, ועוד הוסיף בכתבה על כך את הקטע שבו דיברה על "ניקוי חרא" במשרד החינוך, אף שלא היה לעניין הזה כל קשר למקרה המדובר.
יוסי מלמן כותב על סיקור הספורטאים הישראלים באולימפיאדה ועל הביקורתיות המוגזמת שבה לוקה התקשורת הישראלית. עמדה דומה הביע שלמה מן בטורו ב"העין השביעית".