סוף שבוע נטול חדשות קשות מאלץ שני עיתונים לפתוח את הבוקר עם מאמרי פרשנות. עמ' 2 ב"מעריב" מוקדש למאמר של בן כספית על המהלכים הפנים-מפלגתיים בקדימה, ואילו "ישראל היום" נפתח בסדרת מאמרים על מצבו של אולמרט. ביניהם, מאמר של עמוס רגב, עורך העיתון, המתייחס לטור שכתב יאיר לפיד ביום שישי האחרון במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" ובו השווה את אולמרט ליוליוס קיסר.

רגב מתייחס ללפיד באמצעות רמז עבה ("עיתונאי מפורסם, מקורב לאולמרט וחובב ציטטות ידוע") וכותב כי "באותה מידה יכולה היה אותו עיתונאי להשוות את אולמרט לישו הנוצרי". לדעת רגב, "אולמרט אינו יוליוס קיסר, וגם לא ישו הנוצרי. לכל היותר, בדומה לניקסון, הוא עבריין הנלחם עתה על חייו – ולעזאזל עם כל השאר".

אגאים ארורים, הנקמה בוא תבוא

"ידיעות אחרונות" מקדיש את הכותרת הראשית הבוקר ("דגל שחור") ואת הכפולה הפותחת של העיתון לחמשת הרוחצים בים התיכון שטבעו בסוף השבוע האחרון. העיתון מדווח בקיצור יחסי על כל אחד ממקרי הטביעה, מספק רשימת כללים לרחצה בטוחה (העצה כי אין להיכנס לים כשדגל שחור מתנוסס מעליו מופיעה כסעיף שלישי בלבד ובנוסח מרומז), ומזהיר כי "הים מסוכן עד יום שני", אבל בשום מקום אינו מספק הסברים למקור הזרמים הטובעניים שהגיעו לחופי ישראל. גם ב"מעריב" מקבל הים כפולת עמודים שלמה, אך גם בעיתון זה אין אצבע מאשימה, כאילו רצף הטביעות אינו אלא אסון טבע מקרי בעל היגיון פנימי משל עצמו.

בעיתון הפטריוטי "ישראל היום" לא קונים את השטויות האלה על טבע אנונימי ונטול מניעים זדוניים. הם טרחו ומצאו את האשם בטביעות שפקדו את מדינת ישראל. בעמ' 13 של העיתון מתפרסמת הבוקר ידיעה תחת הכותרת: "הזרמים המסוכנים מגיעים אלינו מהים האגאי" [דן לביא]. כך, בפשטות, נקבע כי הים האגאי, או גורם כלשהו המקורב לים האגאי ומניע את זרמיו, הוא האשם בטביעות ואיתו יש לבוא חשבון. האם יכולה ידן הארוכה של סוכנויות הביטחון הישראליות לחתור עד לים האגאי ולחסל את הבעיה אחת ולתמיד? ללא ספק. אבל מה שמעניין יותר הוא שאותה כותרת, המאשימה ישירות את הים האגאי, נתונה במרכאות. נראה כי היא שאובה משיחה שקיים כתב העיתון עם מנכ"ל המכון לחקר ימים ואגמים בישראל, פרופ' ברק חרות, אך דווקא בידיעה עצמה פריט מידע זה מופיע לא כציטוט ישיר מפיו של המנכ"ל, אלא כדיווח אינפורמטיבי רגיל.

מדוע בכותרת מקפיד העיתון להקיף את המידע במרכאות? נראה כי עורכי "ישראל היום" נוקטים כאן משנה זהירות, מאחר שהם מבינים טוב מאוד, בוודאי טוב יותר מיתר עורכי העיתונים, עם מי יש להם עסק. הרי רק בסוף השבוע האחרון הוכח מעל לכל ספק כי הים האגאי וזרמיו אינם חוששים כלל וכלל מנטילת חיי אדם. אם וכאשר יגיע גל אגאי קטלני למשרדי מערכת העיתון, יוכלו תמיד עורכיו לומר להגנתם כי לא הם האשימו את הזרמים האגאים בטביעות, זה בסך-הכל ציטוט של מומחה, ולהפנות את הגל הקטלני אל משרדי המכון לחקר ימים ואגמים בישראל.

"שקר במפגיע"

"הארץ" מפרסם הבוקר דרישה להתנצלות מ"ידיעות אחרונות". תקציר הפרקים הקודמים: ביום שישי האחרון פורסמה ב"ידיעות אחרונות" ידיעה [אורון מאירי] שטענה כי צילומיו המהממים של אורי מסר כשהוא מתהלך אנה ואנה בנתיבי איילון, שפורסמו בזמנו בלעדית בעיתון "הארץ" [מוטי קמחי], בוימו למעשה על-ידי המשטרה במטרה לסייע לה בחקירה.

הבוקר מפרסם "הארץ" בעמ' 4 ידיעה בלתי חתומה [כתב "הארץ"] המבשרת כי הוא תובע מ"ידיעות אחרונות" לפרסם התנצלות על האשמה זו, שמהווה, לדבריו, "לשון הרע קשה ושקר במפגיע". הידיעה קטנת מידות, אך מופיעה בראש העמוד ומקבלת הפניה משער העיתון.

לטענת "הארץ", הידיעה ב"ידיעות אחרונות" "פורסמה בלי לקבל את תגובת 'הארץ' לטענות". ב"הארץ" מופיע ציטוט ארוך למדי מהמכתב הדורש התנצלות: "כל המיוחס בפרסום ל'הארץ' אינו נכון. [...] מרשינו אינם כלי שרת של המטרה, והתצלום והידיעה שסקרה אותו פורסמו במהלך עבודה עיתונאית מן המעלה הראשונה".

מנעד הספקנות של הפרשנים לענייני מודיעין

הפיצוץ המסתורי של מצבור כלי נשק באיראן, שעליו דיווח ה"דיילי טלגרף", הוא הזדמנות נוספת למומחי המודיעין של העיתונים להוכיח לקוראיהם (ובעיקר זה לזה) מי מקורב יותר לסודות הכמוסים בעולם.

ב"מעריב" מקבל הפיצוץ את הכותרת הראשית ("תעלומת הפיצוצים באיראן"), והפרשן נדב זאבי מזכיר לקוראים כי "על-פי פרסומים זרים, מתחוללת מתחת לפני השטח מלחמה חשאית, אותה מובילות, ככל הנראה, ישראל וארצות-הברית נגד הגורמים המתחמשים בעולם הערבי". לפי הערכתו, ייתכן כי מקור הפיצוץ בפעולה מתואמת של המוסד וה-CIA. הסייגים שהוא שותל בטקסט אמורים לעורר את הרושם כי עצם הרמיזה לזהות מחוללי הפיצוץ עלולה להוות סכנה לשלום הציבור, ולכן יש בה גם אמינות רבה.

ב"ידיעות אחרונות" מטפלים רונן ברגמן ומודי קרייטמן לא בפיצוץ עצמו, אלא בדיווח על הפיצוץ. בידיעה קצרצרה מוסיפים השניים כי לפי "גורם מודיעין מערבי", הסיפור הודלף כנראה על-ידי סוכנות ביון מערבית. "על הנשק לא היה פתק 'אנחנו מיועדים לחיזבאללה' שעף ברוח והגיע לכתב העיתון", מצוטט הגורם.

ב"הארץ" מעמיקים את הספק ומערערים על מהות המלחמה השקטה שמנהלים המוסד וה-CIA. מאמר הפרשנות של יוסי מלמן, הנושא את הכותרת "מבצע מתוחכם או דיסאינפורמציה", מעלה את הסברה כי "לא מן הנמנע שהידיעה היא בעצם דיסאינפורמציה, חלק מלוחמה פסיכולוגית של ארגוני ביון, ובראשם ארה"ב וישראל, נגד איראן". כלומר, בעוד זאבי מדווח על ההערכות באשר למחוללי האירוע, וברגמן מסביר לקוראים מהיכן הגיע המידע לזאבי, מלמן נמצא בליגה אחרת של ספקנות – הוא מפקפק בעצם קיומו של הפיצוץ. האם יוסי מלמן עצמו קיים? כן, ככל הנראה, לפחות לפי פרסומים זרים.

מחדל: אזל מלאי הכותרות הסנסציוניות

דו"ח הסניגוריה הציבורית על תנאי הכליאה בישראל, החושף ממצאים קשים ומזעזעים על יחס שירות בתי-הסוהר לאסירים, זוכה הבוקר ב"הארץ" לכותרת בולטת בראש עמוד השער של העיתון [תומר זרחין]. ב"מעריב", להזכירכם, מוקדש עמ' 2 למאמר פרשנות פוליטית של בן כספית. דו"ח הסניגוריה נדחק לפיכך לעמ' 17, ללא כל הפניה בשער.

ב"ידיעות אחרונות", שעמוס הבוקר בשלל דיווחים סנסציוניים על מעשי פשע פליליים ("הילדים התחננו: 'אבא, אל תרצח את אמא'"; "בת 5 סיפרה: אבא דקר את אמא"; אליאור חן, החשוד שהנהיג את כת הסדיסטים בירושלים: "רודפים אותי בגלל שנאת חרדים"), מופיע דיווח קצר על הדו"ח בכפולת עמודי מודעות האבל של העיתון. ברור כי לו אזרחים היו מעוללים את המעשים המתוארים בדו"ח (כבילה במשך 17 שעות, גז מדמיע בעיניים, שיסוי כלבים בבני-אדם), הטיפול ש"ידיעות אחרונות" היה מעניק לפרשה היה בולט בהרבה. פשעים של הממסד לא מעניינים כמו פשעים בתוך המשפחה, כנראה.

אגב, ייתכן שלראשונה זה שנים, המאבק הבוקר בתאי האסירים יהיה לא על מוסף הספורט של "ידיעות אחרונות", אלא על עמודי החדשות של  "הארץ".

השב"כ מעדכן

זוכרים את הגל העצום של הערכות מודיעיניות מזרות אימה על ההתחמשות העצומה שעומדת להתרחש ברצועת עזה, אם וכאשר תיכנס לתוקפה הרגיעה מול חמאס? ובכן, הבוקר, בתחתית עמ' 8 של "מעריב", מופיעה ידיעה לא גדולה [עמיר רפפורט ואמיר בוחבוט] הקובעת כי "בניגוד לתחזיות: מלאי הנשק בעזה לא גדל מאז הרגיעה". כך "על-פי הערכות מעודכנות של השב"כ".

ברוכים אתם, דנקנר ו"ידיעות אחרונות", מקדשי השבת

דיווח של נורית קדוש במוסף העסקים של "מעריב" מתייחס הבוקר לעלון הפרסומי שצורף ל"ידיעות אחרונות" בסוף השבוע האחרון כחלק ממבצע חדש המשותף לעיתון ולרשת שופרסל שבבעלות נוחי דנקנר.

בעלון, שעל צדו האחד פורסם טקסט קידוש ליל שבת, כלל בצדו האחר תצלום של משפחה כל-ישראלית חילונית בארוחת ליל שבת תחת הכותרת "שישי שמור למשפחה שלי", וקריאה בנוסח "לדבר, לצחוק, לאכול ביחד. יש יום אחד בשבוע שבו אתם יכולים לשבת עם כל המשפחה ולהתחבר". בתחתית העלון הפרסומי אף הוסיפו כוכבית קטנה, ולצדה המלים "אנא שמרו על קדושת העלון".

לפי הדיווח ב"מעריב", עלון זה התפרסם ימים אחדים לפני ששופרסל משיקה תת-רשת בשם "יש", שתפנה בלעדית למגזר החרדי.

ענייני תקשורת

מדור חדשות החוץ של "מעריב" מביא ידיעה [סוכנויות הידיעות] על "הפתק שהסעיר את העולם". הכוונה לפרסום ב"מעריב" של הפתק שתחב המועמד הדמוקרטי לנשיאות ארה"ב, ברק אובמה, אל בין אבני הכותל המערבי, במהלך ביקורו האחרון. "מעריב" מדווח/מתגאה כי "חשיפת הפתק [...] אינה מפסיקה לעורר הדים ברחבי ארה"ב", ומציין כי "למרות החשש מחדירה לפרטיותו של אובמה, מרבית העיתונים הגדולים כמו ה'לוס-אנג'לס טיימס' והשבועון 'טיים' בחרו גם הם לחשוף את בקשותיו של מועמד לנשיאות מהאל". זאת, להבדיל מ"ידיעות אחרונות", שהחליט לא לפרסם את תוכן הפתק.

ב"דה-מרקר" מצוטט פול סטייגר, עורך ה"וול סטריט ג'ורנל" לשעבר, שאמר לאחרונה לאתר Portfolio כי אינו מבחין בשינוי לרעה בעיתון מאז שנרכש על-ידי איל המדיה רופרט מרדוק: "בתור קורא [...] איני רואה סימנים להופעתו של 'רופרט הרע', שמנסה להשפיע על הסיקור כדי שיקדם את ענייניו העסקיים" [נמרוד הלפרן].

ג'ק שייפר, מבקר העיתונות של האתר "סלייט", מסביר בטורו האחרון כי אין "רופרט הטוב" ו"רופרט הרע", יש רק רופרט מרדוק אחד, והוא מתערב בתוכני העיתונים שבבעלותו כשמהלך זה פועל לטובתו, ונמנע מהתערבות כשזו עלולה להזיק יותר מלהועיל. לפי שייפר, כיוון שערכו של ה"וול סטריט ג'ורנל" מבוסס לא מעט על עצמאות המערכת העיתונאית שלו, מרדוק מבין היטב כי התערבות בו תגרום לו יותר נזק מתועלת.

רפי מן כותב, במדור הדעות של "מעריב", על היתרונות שבפרסומי הפרוטוקולים מחקירות אולמרט: "בעולם של הדלפות וספינים, סוף-סוף מציגים לציבור לא רק גרסאות מעובדות, מיוחצנות ובהכרח מעוותות, אלא מסמך מלא".

לי-אור אברבך מדווח כי חרף מצבה הקשה של רשות השידור, יצאה מבקרת הרשות, איתנה גרגור, להשתלמות בארצות-הברית על חשבון הרשות  בעלות של כ-5,000 דולר. מדוברות הרשות נמסר כי זו ההשתלמות הראשונה של גרגור לאחר 30 שנות עבודה.

וב"כלכליסט" מדווח אמיר טייג כי משרד התקשורת שוקל שלא לבחון מעבר לשיטת הרשיונות בטלוויזיה המסחרית.