ראיון עטוף קטיפה
סוף השבוע האחרון לפני עוד בחירות לכנסת, והעיתונים עמוסים בראיונות עם פוליטיקאים. הראיון התועמלני מכולם נדפס הלילה ב-300 אלף עותקי חינם שחולקו הבוקר ברחבי המדינה: בכפולה השלישית של "ישראל היום" מתפרסם ראיון שערכה מוריה קור עם ראש הממשלה בנימין נתניהו. עוד ראיון עם נתניהו.
מבט ראשון בראיון מלמד שהוא מהסוג שמקובל לכנות בעגה הברנז'אית "בנעלי בית", דהיינו ראיון הממוקד באישי וכולל שאלות רכות. אלא שקריאה בראיון מעלה שהוא ביתי ונוח במידה כזו שהמושג "נעלי בית" עושה לו עוול. בכל זאת, על נעליים דורכים. הראיון הזה כל-כך נעים ומתכרבל, שאולי ההגדרה ההולמת אותו יותר היא ראיון "עטוף קטיפה".
השאלה הראשונה שקור מפנה לנתניהו היא בעצם קביעת עובדה: "אתה פורח בקמפיינים". בהמשך, המראיינת מתעניינת אצלו כיצד יגיב אם האיחוד האירופי יציע לו לעמוד בראשו (ובלשונה: "תגיד, אם עכשיו האיחוד האירופי יפנה אליך ויגיד 'בחייאת, בוא תנהל אותנו'"), וכן תוהה "מה הכי מגניב בלהיות ראש ממשלה?", וגם: "שנ"צ אתה מחבב?". אגב, התשובה של נתניהו לשאלה האחרונה היא "לעולם לא".
שלושה ראשי מפלגות אחרים מתראיינים גם הם ל"ישראל היום" בסוף השבוע האחרון שלפני פתיחת הקלפיות, אך הראיונות עמם מתפרסמים בעומק המוסף הפוליטי וניחנים בטון שונה בתכלית. השאלה הראשונה שמפנה עדי רובינשטיין לבני גנץ היא "אולי בסופו של דבר העובדה שהתומכים הולכים ומתמעטים קשורה בכך שגם הפעם אתה מתכנן לשבת עם נתניהו?".
השאלה הראשונה שמפנה אריאל כהנא לגדעון סער היא "גדעון סער, אנחנו לקראת סוף מערכת הבחירות. בתחילת הדרך הגדרת את עצמך כמועמד לראשות הממשלה. אבל מאז, הכוח שלך על-פי הסקרים נחלש משמעותית ואתה נמצא רחוק מהמקום שרצית".
היחיד שנהנה משאלה רכה לפתיחת ראיון הוא נפתלי בנט, שנשאל כך על-ידי כהנא: "נפתלי בנט, איך אתה מעריך שייראה היום שאחרי הבחירות? איזה תרחיש ריאלי של ממשלה אתה רואה כאן?". אבל הראיון עם בנט קצרצר ומתפרסם בעמוד 8 של מוסף "ישראל השבוע".
הראיון המחניף עם נתניהו אמנם לא כובש את שער "ישראל היום" (הוא היה שם אתמול) אך גם שער גליון סוף השבוע משרת היטב את הקמפיין של ראש הממשלה. ב"הארץ" כותב אנשיל פפר על המופע של נתניהו בדרכים. המסקנה של פפר: "לא משנה על מה מדברים – בסוף תמיד מגיעים ללפיד". משני צדי הכותרת הראשית של "ישראל היום" מתפרסמים תצלומיהם של שני פוליטיקאים: בנימין נתניהו ויאיר לפיד. כרגיל, בשעת מבחן, "ישראל היום" שב להיות ביביתון על מלא. מלא-מלא.
תעמולת בחירות
בשערי כמעט כל העיתונים מתפרסמת מודעת תעמולה מטעם אחת המפלגות. ב"ידיעות אחרונות" המודעה היא מטעם יש-עתיד. ב"ישראל היום" היא מטעם ש"ס. ב"הארץ" מטעם מרצ. ב"מקור ראשון" וב"בשבע" נדפסת מודעה מטעם מפלגת הציונות הדתית.
ב"מעריב" של אלי עזור אין מודעה מטעם מפלגה אבל יש הפניה בולטת בראש עמוד השער לראיון שערכה אנה ברסקי עם אביגדור ליברמן, מחביביו הקבועים של העיתון (ופרשנו הראשי). ליברמן גם מככב בשער מוסף "מעריב", שמפנה לראיון הממוסגר כולו באופן שיעביר את מסריו על הצד הטוב ביותר.
יום לפני פתיחת הקלפיות בבחירות סבב א', 2019, הוקדשה כתבת השער במוסף היומי של "מעריב" לראיון עם דליה איציק, שסיפרה, וזה כמובן הודגש בשער, כי בבחירות הקודמות החליטה להצביע דווקא לליברמן. מעניין מה מתוכנן ליום שני.
בבטאוני המפלגות החרדיות התעמולה היא הכותרת הראשית עצמה. "שרי התורה החסידות שליט"א מזעיקים להצביע ולפעול אך ורק עבור יהדות-התורה והשבת ג'", נכתב בכותרת הראשית של "המבשר", המזוהה עם אגודת-ישראל.
ב"יתד נאמן", המזוהה עם דגל-התורה, הולכים על קמפיין געוואלד, וסוף-סוף מעניקים במה ראויה לביטוי היידישאי: "'סכנה גדולה מרחפת'! 'מי להשם אלינו'!", נכתב בכותרת הראשית של העיתון מפי "מרנן ורבנן אדירי התורה חברי מועצגה"ת שליט"א".
בכותרת המשנה לראשית ב"יתד נאמן" מובהר, גם כן מפי גדולי התורה, כי כדי לסלק את הסכנה המתרגשת לפתחנו יש "להצביע למען רשימת יהדות-התורה המאוחדת והשבת שסימנה ג' ולהגדיל נציגותה בכנסת, והיא הרשימה האחת והיחידה אשר אנו קוראים להצביע בעבורה ויש בזה משום קידוש שם שמים ברבים והכרזה כי ג' הוא הא-לוקים ומשה אמת ותורתו אמת".
תעמולת אנטי-בחירות
"גם בבחירות הללו, כמו במערכות קודמות, אין למי להצביע, ולכן אסור להצביע", נכתב במאמר המערכת של אחד מעיתוני הבוקר. לא שבועון הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית (שנסגר לאחר שהתנועה הוכרזה כהתאחדות בלתי מותרת), אלא "הפלס", בטאון אחד מפלגיה הקיצוניים של החברה החרדית.
לפי מאמר המערכת ב"הפלס", המועמדים החרדיים לכנסת סטו מדרך הישר ועל כן "קידוש ד' הוא – שלא להצביע!". אל ועדת הבחירות המרכזית המסר הזה כנראה לא הגיע, ולכן היא או מי מטעמה רכשו שלושה עמודי מודעות ב"הפלס", שבהם נדפס היום מידע על הדרך הפשוטה לאתר את מקום הקלפי, איך מצביעים חולים ומבודדים וכדומה. ב"הפלס" לקחו את הכסף.
ובינתיים, בכותרות העיתונים הפלסטינים
עיתונים פלסטינים 19.3| אלקודס- ממשל ביידן לקראת נרמול היחסים עם הרשות הפלסטינית; אלחיאת אלג'דידה- ועידת י-ם הבינל' ה-10 הדגישה את מרכזיות ירושלים בקרב ערבים ומוסלמים; אלאיאם- המגיפה: 18 מתים ו-2311 נבדקים, חיסונים בדרך; פלסטין- מתנחלים פרצו לאלאקצא, הכיבוש תקף במכות משפחה בחברון pic.twitter.com/yOTrAn5fD8
— Yasser Okbi (@OkbiYasser) March 19, 2021
אפוקליפסה אחר כך
ההנחה הרווחת בקרב הפרשנים הפוליטיים היא שבנימין נתניהו ירכיב ממשלה לאחר הבחירות. חלק מבעלי הטור מתארים את הצפוי אם הצד שהם תומכים בו יפסיד. "חוקים אנטי-להט"ביים, אסון כלכלי של ממשלה שאין לה יכולת להעביר רפורמות כלכליות ולהיחלץ מהמשבר הכלכלי", מתריעה סימה קדמון ב"ידיעות אחרונות", מגלותה שבכפולה הפותחת בקונטרס החדשות. "הקואליציה תלך על הראש של בית-המשפט העליון והמערכת המשפטית. פיטורי מנדלבליט, בן-ארי ואחרים ירוקנו לחלוטין את התביעה נגד נתניהו. הכנסת תהפוך להיות זרוע של הממשלה, האיזונים של משטר דמוקרטי תקין ייעלמו".
בן כספית מחזיק בדעה דומה, אך מתג התבהלה שלו מכוון הרבה יותר גבוה. "האסון בפתח. קרוב ומוחשי מתמיד" הן המלים הראשונות בטורו השבוע. "אם בנימין נתניהו יצליח בנסיונו הרביעי לנפץ את מחסום 61 הח"כים תתגשם גם תוכניתו לריסוק מה שנותר מחוט השדרה של המדינה שהקימו כאן אבותינו".
"אם נתניהו ירכיב שוב ממשלה, כבר לא יהיה בה מי שיעצור אותו" היא הכותרת הראשית (!) של "הארץ", המפנה למאמר מאת יוסי ורטר. "ניצחון לגוש נתניהו עלול להביא להקמת הממשלה הכי קיצונית, לאומנית, גזענית וחרד"לית שכיהנה כאן אי פעם; משולחת רסן ודורסנית", כותב פרשן "הארץ". "ממשלה, שאחת מהצעות המחליטים הראשונות שעל סדר יומה תהיה פיטורי היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה. הם יוחלפו בבובות, שהנושא הראשון על סדר יומם יהיה עיכוב ההליכים לנאשם מספר 1. זהו נתיב המילוט המעשי היחידי שנותר לו – לכן, יש להניח שכך יהיה".
ידידיה מאיר, לעומת זאת, מבקש לעודד את קוראיו להצביע לציונות-הדתית ולא לימינה, ולשם כך מתאר מה יקרה אם המפלגה בראשות סמוטריץ' לא תעבור את אחוז החסימה. מאיר אמנם מזהיר מפני "מכה אנושה לגוש הימין כולו, למדינה כולה", אולם החורבן בגרסה של מאיר אינו דומה לזה שמתארים קדמון, ורטר וכספית אלא מתבטא בעיקר בשמחה לאיד של הצד שמנגד: "דמיינו: חגיגות של הדגלים השחורים בבלפור (בכל מוצ"ש). ניצחון לבג"ץ. לרביב דרוקר. לקרן החדשה. למפלגות הערביות. יונית קורנת מאושר באולפן, אברמוביץ' רוקד. והכל בגללכם, כי רציתם להוסיף עוד קול לבנט".
הצטרפות של מקרים
"כשיש עריקים אף אחד לא מכריז על קיומם כדי לא לשבש את העריקה. כשאין עריקים, מחוללים מהומה כדי לייצר ייאוש בקרב המצביעים הפוטנציאליים של סער, בנט או גנץ" (בן כספית, "מעריב").
"עריקים מאתרים בסתר. לא בדברי רהב באולפנים. אם היה בכיסו ולו מועמד פוטנציאלי אחד, הוא לא היה מעז להציף את הנושא" (יוסי ורטר, "הארץ")
מסע אחר
מנויי "מקור ראשון" קיבלו הבוקר "גיליון מיוחד" בשם "בחירות 2021" – "מסע בין עמדות המפלגות השונות בסוגיות שעל סדר היום, רגע לפני שהולכים לקלפי".
הגיליון, שמתפרסם במימון פורום קהלת, רגבים, ריבונות, התנועה למשילות ודמוקרטיה והמרכז למדיניות הגירה ישראלית, מבקש להציג בפני הקוראים את עמדות המפלגות השונות ב"סוגיות המפתח", כדי שיוכלו לבחור באופן מושכל. היוזמה מבורכת, הביצוע בעייתי.
במוסף הממומן (עורך: ישי הולנדר) מתפרסמים מאמרים מאת נציגי הגופים המממנים לצד טבלאות המציגות את תשובות המפלגות לשאלות השונות. במערכת המוסף הממומן פנו לכל המפלגות, אולם קיבלו תשובות רק מחלקן. הליכוד, כחול-לבן, הרשימה-המשותפת ורע"מ לא שיתפו פעולה. ניחא, אי-אפשר להכריח דובר של מפלגה, גם אם היא מפלגת שלטון, להציג את עמדותיה בפני הציבור. לא במצע, ולא במענה לפניית עיתונאי.
למרבה הצער, הנושאים שלגביהם התבקשו המפלגות להשיב מוגבלים לנושאים שבהן עוסקים הארגונים שמימנו את המוסף: התיישבות, משפט, כלכלה, הנגב והגליל, ריבונות, הגירה ודת ומדינה. על משבר האקלים, האיום הגדול ביותר על עתיד האנושות (כולל עתיד היהודים החיים בארץ ישראל), לא נשאלה אף שאלה אחת. אולי משום שב"מקור ראשון" לא רואים במשבר האקלים "סוגיית מפתח". אולי משום שלא נמצאה תנועה חוץ פרלמנטרית שפועלת למניעת משבר האקלים והיתה מוכנה להשתתף במימון המוסף.
החלטתי למי אצביע (ואני רוצה שכולם ידעו)
אהוד אולמרט, ראש הממשלה לשעבר שהורשע בשוחד, נכלא, שוחרר, וקיבל טור ב"מעריב", מודיע הבוקר בטורו כי החליט להצביע למרב מיכאלי. דרור פויר הודיע אתמול ב"גלובס" כי יצביע ליאיר לפיד. ידידיה מאיר, כאמור, קורא מעל דפי מוסף "אתנחתא" של "בשבע" להצביע לציונות-הדתית. גם עורך "בשבע" עמנואל שילה כותב כי הוא תומך במפלגה בראשות סמוטריץ'. ניר קיפניס ב"מעריב" מודיע כי יצביע ליאיר לפיד, ואילו בן כספית, באותו העיתון, מספר כי בבחירות האחרונות הצביע לליברמן.
ב"הארץ", במקום וידוי אישי-מפלגתי, מפרסמים מאמר דעה מאת יגאל בן-נון המפקפק בתועלת שבהענקת זכות הצבעה לכלל אזרחי המדינה. "האם טוב עושה המדינה כשהיא מעודדת אזרחים להצביע בבחירות למרות שאין להם מושג מינימלי בסוגיות פוליטיות? האם המדינה צריכה לתת זכות הצבעה באופן גורף למיליוני אזרחים שאינם יודעים למה ולמי הם מצביעים?", תוהה בן-נון.
"האם לא צריך להגביל באופן דרסטי את קטגוריית האנשים שתינתן לה זכות הצבעה? האם מיליוני אזרחים שמצביעים על-פי שיקולים לא רציונליים צריכים לקבוע את גורל הכלל ואת גורל המדינה? האם לא רצוי שהחברה תקבע כללים שיגבילו את בעלי זכות ההצבעה למספר קטן של בעלי ידע וכישורי הבנה?".
שיקולי עריכה
הפגנה בת"א במחאה על האלימות בחברה הערבית ואוזלת ידה של המשטרה.
"ידיעות אחרונות": ידיעה.
"מעריב": ידיעה.
"הארץ": ידיעה.
"ישראל היום" כלום. pic.twitter.com/aQ2GDEo6fr— העין השביעית (@the7i) March 19, 2021
מה שווה הסאטירה אם אנחנו לא שולטים בה?
בשער מוסף "שישבת" של "ישראל היום" מופיעים חמישה מכוכבי "ארץ נהדרת" כשהם מחופשים לראשי מפלגות: בנימין נתניהו, יאיר לפיד, נפתלי בנט, גדעון סער ומרב מיכאלי. יוצרי תוכנית הסאטירה המובילה בישראל אולי היו מעדיפים שלא לשווק את מרכולתם בפמפלט התעמולה האישי של השלטון, אבל בקשת רצו לקדם את משדר הבחירות ביום שלישי הקרוב ואחד הכשרונות הידועים של טאלנטים בערוצים מסחריים הוא שהם עושים מה שאומרים להם.
ערן סויסה שוחח עם שמונה מכוכבי התוכנית ושאל אותם על החיקויים הפוליטיים האהובים עליהם. ובכל זאת, הפיל שבחדר קיים ואי-אפשר להתעלם ממנו. ברשימת החיקויים של רועי בר-נתן לא מוזכר כי הוא מגלם בין היתר גם את יאיר נתניהו; עלמה זק אמנם מקדישה את עיקר דבריה לחיקוי שלה את שרה נתניהו, אך היא מצולמת בדמות מרב מיכאלי; ובעיקר בולט בהיעדרו מהכתבה מריאנו אידלמן, המגלם בתוכנית את ראש הממשלה, בנימין נתניהו.
שיעור באזרחות
א. עירית לינור מבקרת בטורה שבמוסף "ישראל השבוע" של "ישראל היום" את הספר "להיות אזרחים בישראל – מדינה יהודית ודמוקרטית", המשמש ללימודי אזרחות במערכת החינוך. "בספר לימודי האזרחות, שעודכן בשנת 2016, יש יותר ציטוטים של אנשים כמו אהרן ברק, מאיר שמגר, מישאל חשין, חיים כהן ואיילה פרוקצ'יה, ואפילו חגי אלעד, יו"ר הארגון האנטי-ישראלי בצלם, מאשר ציטוטים ממקורות יהודיים", קובלת לינור.
ב. "אפליה על רקע גזעי היא פסולה, אבל" – במלים אלה נפתחת כותרת משנה לטורו של יהודה יפרח במוסף "יומן" של "מקור ראשון". לכותרת המשנה יש המשך, כמובן, אבל כל המשך שיבוא אחרי הפתיחה הזו הוא בעייתי. אצל יפרח, אחרי ה"אבל" מגיע: "הדרך למגר אותה איננה באמצעות גוף ממשלתי-פקידותי שפעילותו זולגת לפוליטיקת זהויות".
יפרח יוצא נגד היחידה הממשלתית לתיאום המאבק בגזענות, זאת על רקע דו"ח פעילות היחידה שפורסם השבוע. יפרח מצטט מדברי הפתיחה לדו"ח, מאת עו"ד אווקה זנה העומד בראשה, שכתב כי "היחידה מהווה כתובת מרכזית עבור כלל הציבור בישראל: ישראלים ממוצא אתיופי, ערבים, חרדים, להט"בים, בני עדות המזרח, ישראלים דוברי רוסית, מבקשי מקלט ועוד".
יפרח משמיט את ה"ועוד" שמופיע במקור וטוען כי "היחידה שהיתה אמורה לעסוק בגזענות זולגת אל עולם פוליטיקת הזהויות, אותה פרקטיקה פרוגרסיבית מוכרת שבמסווה של קידום שוויון ואחווה משתמשת בזהויות של מיעוטים 'מדוכאים' ככלי נשק לפירוק 'זהויות הגמוניות' של הרוב הלאומי המדכא".
כדוגמה ראשונה לפעילות פסולה לטעמו של היחידה מצטט יפרח מהדו"ח כיצד אחד הממונים מטעמה פעל ל"זיהוי תופעה של גיוס לתפקידים בכירים מקרב יוצאי צבא – דבר שמדיר ערבים וחרדים מתפקידים אלו, והצפת התופעה בפני ההנהלה". "הבנתם?", שואל יפרח, "ארגון גדול המגייס לשורותיו קצינים בכירים שהשתחררו מקבע נגוע בעצם בגזענות, ועל הממונה מוטלת חובה לפעול לשינוי הדפוסים ולקידום השוויון".
עוד יוצא יפרח נגד פעילות היחידה למניעת "פרופיילינג" בחברת אבטחה, טיפול של היחידה בתלונות על "פלאיירים אשר יוצאים נגד מערכות יחסים בין יהודיות וערבים" ("למען השם, מה הקשר בין קמפיין למניעת התבוללות ובין גזענות?"), וטיפול בתלונות על "קריאות גזעניות של אוהדים התומכים בקבוצת בני-יהודה בצורת נהמות שהופנו כלפי שני שחקני בית"ר ירושלים אנטואן קונטה ופרדי פלומיין על רקע צבע עורם". לדברי יפרח, אין צורך בהתערבות יחידת משרד המשפטים במקרה שכזה, שכן "ההתאחדות לכדורגל בישראל יודעת לטפל היטב באוהדים וולגריים, בין היתר באמצעות קנסות לקבוצות".
צמצום נזקים
עובדי ידיעות אחרונות ו-Ynet - תודה רבה על התמיכה שלכם! pic.twitter.com/q6Pq3QSiyW
— Benjamin Netanyahu - בנימין נתניהו (@netanyahu) March 16, 2021
ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" טוען נחום ברנע כי ציוץ שהפיץ נתניהו מביקור במערכת העיתון בראשון-לציון עיוות את המציאות. "מוקף במאבטחיו הוא הלך מהאולפן אל אולם החדשות. כשראה אנשים, עצר מלכת. אחדים שלפו טלפונים והתחילו לצלם. גם הדובר שלו צילם", כותב ברנע. "בתוך כמה דקות הפיצה לשכתו תצלום ברשת. רואים בו כמה אנשי ביטחון, הוא באמצע, וסביבו שמונה אנשים, ביניהם שלושה שעומדים בגבם אליו ומצלמים סלפי. זה הכיתוב שמלווה את התצלום: 'עובדי ידיעות אחרונות ו-ynet – תודה רבה על התמיכה שלכם!'. לפעמים כיתוב תמונה משקר יותר מאלף מלים".
עושים לביתם
ב"מעריב", כבכל שבוע, מתפרסם עמוד במימון בנק הפועלים. במוסף העיתון רואה אור כפולת עמודים במימון "ועידת מעגלים", ועוד עמוד במימון תנועת דרכנו.
בעמוד שבמימון ארגון דרכנו מראיינת כרמית ספיר-ויץ את המנכ"ל יאיא פינק, שרץ ב-2019 בפריימריז של העבודה אך לא נכנס לכנסת וערק למפלגה קצרת הימים של אהוד ברק. פינק מספר על מטרות התנועה והדרכים להשגתן. אחת מהן היא הקמת דמוקרטTV, ערוץ טלוויזיה במימון המונים.
ספיר-ויץ מצטטת מנאום שנשא פינק בחודש ספטמבר האחרון ובו הזהיר כי כיום "קשה כבר להבחין בין אמת ושקר". אולם אחת הסיבות לקושי להבחין בין אמת ושקר היא כתבות קנויות כמו זו שרכשה דרכנו ב"מעריב", וכמו רבות אחרות שהיא רוכשת באתר "וואלה". אם התנועה והמנכ"ל שלה באמת רוצים לסייע לציבור, אפשר להתחיל בלא לקנות פרסומות שנחזות לכתבות עיתונאיות.
ענייני תקשורת
ב"גלובס" מדוות ענת ביין-לובוביץ' כי קבוצת קשת רכשה 49% ממניות RGE בתמורה ל-90 מיליון שקל.
במוסף "ישראל השבוע" מפנה אראל סג"ל את תשומת לב קוראיו לכך שטור מאת בן כספית, שפורסם בשנת 2017 והוקדש לפרשת הצוללות, נעלם מאתר "מעריב". הטור של סג"ל הוא מיחזור של פרסום שלו מתחילת השבוע בערוץ 20, ולפיו לא היה לחץ פסול לרכוש את הצוללות ופרשת השחיתות החמורה אינה אלא עלילת דם.
במוסף "יומן" של "מקור ראשון" כותבת בתאל קולמן על האופן שבו סוקרה פרשת יהודה משי-זהב בעיתונות החרדית. הפרשה, כותבת קולמן, לא הוזכרה בעיתונות החרדית המודפסת, שאינה מתייחסת כלל לעבירות מין, אך באתרים "כיכר השבת" ו"חרדים 10" דווקא הופיעו ידיעות על החשדות נגד משי-זהב. קולמן מציינת באגביות כי הפרשה "לא הוזכרה משום מה ב'בחדרי חרדים'", אך לא מספקת הסבר.
במדור הפותח במוסף "מוצ"ש" של "מקור ראשון", שבוחן בכל פעם את עניין הציבור בסוגיות שונות, שוב בחנו השבוע בין היתר את העניין שגילה הציבור בעמית סגל, בנו של עורך העיתון.