לצד צו עיכוב יציאה מהארץ, איסור כניסה לישראל, מעצר בית או סגר על יישובים, לכוחות הביטחון הישראלים אמצעי פיקוח נוסף על הפלסטינים שלא מדובר בו רבות – מניעת גלישה ברשתות החברתיות ובאינטרנט בכלל.
בשנים האחרונות, הלך וגדל מספרם של הפלסטינים "מנועי הכניסה" לרשתות החברתיות בהוראת בית משפט בישראל. זאת בשל פעילות ברשתות החברתיות שמוגדרת בחוק הישראלי כעבירות של הסתה, קריאה לאלימות או תמיכה בטרור. תופעה זו סוקרה לאחרונה בכתבתו של העיתונאי הפלסטיני מג'ד עלי שהתפרסמה באתר הביקורתי "אל-ערבי אל-ג'דיד" ושבה הביא את סיפוריהם של כמה פלסטינים ושל ערבים ישראלים שצעד זה ננקט נגדם.
באוקטובר 2015 פשט השב"כ על ביתה של המשוררת הפלסטינית דארין טאטור, תושבת הכפר ריינה שליד נצרת, בעקבות שיר פרי עטה בשם "התנגד, עמי, התנגד!" שאותו פרסמה טאטור באחת הרשתות החברתיות. כשלושה חודשים לאחר מעצרה, גזר בית המשפט בישראל על טאטור לעבור להתגורר "בגלות" בקריית אונו למשך שנה וחצי, ואסר עליה להיכנס לרשתות החברתיות או להיות פעילה בהן במשך שלוש שנים. טאטור סיפרה שהזהירו אותה שאם תפר איסור זה, יהיה עליה לשלם קנס בגובה 28,500 דולר. כוחות הביטחון גם נהגו לפקוד את הדירה שהועמדה לרשותה בקריית אונו כדי לוודא שאין ברשותה אף מכשיר אלקטרוני.
גורל דומה היה מנת חלקו של הפובליציסט והעיתונאי עלאא א-רימאווי, תושב רמאללה, שנעצר בידי כוחות הביטחון של ישראל ביולי 2018 באשמת הבעת תמיכה בהתנגדות הפלסטינית ברשתות החברתיות והסתה נגד ישראל. א־רימאווי שוחרר כעבור חודש ובית משפט צבאי אסר גם עליו להיכנס לרשתות החברתיות או להיות פעיל בהן למשך שנה (נאסר עליו גם לצאת מגבולותיה של רמאללה במשך כל אותה תקופה).
א-רימאווי סיפר שזימנו אותו לחקירה בשב"כ, ובמהלכה הציגו בפניו את הפוסט האחרון שהעלה לרשת והתריעו בפניו כי כל פוסט שיפרסם - יביא למעצרו. במהלך החקירה נתבקש א-רימאווי לחשוף את כל החשבונות שהוא מפעיל ברשתות החברתיות, ואלה הוזנו במערכת מעקב ממוחשבת שמנטרת את החשבונות שמוזנים לתוכה.
א-רימאווי הוסיף שישנה יחידה טכנולוגית בשב"כ שמנטרת את הרשתות החברתיות ואת האינטרנט כדי למצוא חשודים בהסתה ובקריאה לאלימות. חשודים אלה נעצרים, נחקרים ומובאים בפני שופט, לו מוצגים כל הפוסטים והפרסומים "הבעייתיים" שכתבו ובגינם ניתן להוציא נגדם "צו איסור כניסה" לרשתות החברתיות. לכך נלווים בדרך כלל גם איומים בדבר מעצר מחודש וקנס כספי אם יפרו את צו האיסור. גם נגד שייח' ראאד סלאח, מנהיג הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, יצא צו איסור כניסה לרשתות החברתיות ואף לאינטרנט בכלל, כפי שסיפר עורך דינו ח'אלד זבארקה. סלאח נמצא במעצר בית מאז יולי 2018, כשמכשיר אלקטרוני המותקן בביתו מוודא שאינו מפר את תנאי המעצר.
צעדים אלה, טוען עו"ד זבארקה, נועדו להשתיק דמויות משפיעות בציבור הערבי והפלסטיני שהשלטונות הישראלים חוששים מהם. בשנים האחרונות נרשמה עלייה ניכרת במספר העצורים בירושלים באשמת הסתה ברשתות החברתיות, טוען אמג'ד אבו עצב, יו"ר ועדת משפחות האסירים בירושלים. עוד הוסיף אבו עצב כי ישראל עוקבת אחרי חשבונות פלסטיניים ברשתות החברתיות גם באמצעות חשבונות פיקטיביים וחשבונות של סייענים.
אדם הנתון תחת פיקוח אלקטרוני שכזה, טוען סאאד חסונה, מומחה לביטחון מידע, חשוף לגמרי בפני עוקביו במרחב האינטרנטי - הוא מאוכן באופן תמידי, שכן היחידה העוקבת אחריו יכולה למפות את המקומות שבהם הוא שוהה באמצעות זיהוי החתימות האלקטרוניות שהוא מותיר אחריו; "גם אם הוא יפתח חשבון פיקטיבי, כנראה יעלו עליו ברגע שיצור קשר עם החשבונות של בני משפחתו ושל חבריו דרך החשבון הפיקטיבי", שכן השב"כ יכול לנתח את תוכן השיחות ולזהות אם זה הוא שיוצר עימם קשר. כמו כן, ישראל יכולה לעקוב בקלות אחרי כל המכשירים האלקטרוניים שברשות אותו אדם, שהרי היא ספקית שירותי האינטרנט העיקרית של הפלסטינים.
אמנם, אפשר להערים על צעדי המעקב הללו, מוסיף חסונה, באמצעות שימוש בדפדפנים מאובטחים או תוכנות מסרים מוצפנות דוגמת "טלגרם". אלא שלא כל אדם יודע להשתמש ברשת באופן זה.
עוד צעד מניעה שנוקטת ישראל במרחב האינטרנטי הוא פנייה לרשתות החברתיות עצמן בדרישה לסגור דפים וחשבונות או להסיר פוסטים שונים, בטענה שהם מקדמים הסתה, תמיכה בטרור או קריאה לאלימות. ישראל נוחלת הצלחה לא רעה בכך: בשנת 2018 פייסבוק נעתרה לכל בקשותיה של ישראל בתחום זה, טוען מוסעב קפישה, מנכ"ל מרכז צדא למדיה חברתית.
לדידם של פעילים חברתיים ופוליטיים פלסטינים, כשחברות כמו פייסבוק נעתרות לפניותיה של ישראל לסגור דפים אלה, הן למעשה משתפות פעולה עם ישראל בהשתקת קולם של הפלסטינים ובפגיעה בזכויות היסוד שלהם לחופש הביטוי והמידע.
הגם שישראל רואה בכל הפעולות האלה צעדים מונעי טרור והסתה, בצד הפלסטיני נתפס הדבר כמעצר לכל דבר ועניין, מעצר באזיקים דיגיטליים. לתפיסתם, זהו ניסיון לכפות את ההגמוניה הישראלית גם על המרחב האינטרנטי של הפלסטינים וליצור מנגנון הרתעה שימנע מפלסטינים מלשתף את דעותיהם הלאומיות ברשתות החברתיות.
מאמר זה מתפרסם במסגרת פרויקט אופק, שיתוף פעולה בין מרכז מנאראת במכון ון ליר בירושלים ובין הפורום לחשיבה אזורית. הפרויקט מנגיש לקהל קוראי העברית תוכן מעובד מאתרי תקשורת, מגזינים, מרכזי מחקר ומידע וכתבי עת אקדמיים בערבית. חלק קטן מהמאמרים מתורגם במלואו ומתפרסם בשיתוף פעולה עם מרכז אעלאם בנצרת. לדף הפרויקט באתר הפורום>>