"אנחנו על סיפון הטיטאניק ואתם עסוקים בתלונות על התפריט בחדר האוכל", הלינה באזניי דמות עיתונאית בכירה כשחשפתי בפניה את תמצית ממצאי מחקר הקידומים שערכנו בחודשים האחרונים, ובמיוחד את התמורות שחלו בתחום מאז התמזגו רשת וערוץ 10. בדרכה החיננית, רמזה לי אותה דמות מרכזית, שככל הנראה יש בעיות בוערות יותר בתקשורת הישראלית מעוד קידום של ריאליטי במהדורה מרכזית. למעשה, היא החמיצה את עצם העניין.

החלחול של האינטרס המסחרי העצמי של הערוצים למהדורות החדשות המשודרות אצלם באמצעות חברות חדשות שאמורות להיות מבוצרות בעצמאותן מאחורי חומות סיניות של בלימת כל השפעה ואינטרס, הוא הברומטר והאינדיקטור הטוב ביותר לאבדן עצמאותן של חברות החדשות האלו. האקדח המעשן המובהק ביותר לשבירת המחיצות המוחלטת מאז ינואר 2019.

נקודת המפנה של המיזוג ואיתו כינונם של שני ערוצים מסחריים נפרדים ולהם שתי חברות חדשות נפרדות, הביאה עימה גם את עידן ההכרעה. האינטרס המסחרי שהכריע את המנגנון החוקי שאמור היה לבלום אותו בדרכו לתודעת הציבור – באמצעות מכונת התודעה המובהקת ביותר שקיימת כאן – שידורי החדשות בטלוויזיה.

ניתן לחזור ולצטט ולהפנות אל הוראות החוק שחייבו שידורי חדשות רק באמצעות חברות חדשות, שהפקידו בראש חברת החדשות מנכ"ל שעצמאותו מבוצרת והוא העורך הראשי והפוסק היחיד בענייני תוכן. אפשר להזכיר את הוראות הכללים והרשיונות שנכתבו במפורש כדי למנוע קידומים של תוכן מסחרי בשידורי החדשות שאמורים להיות נקיים מהשפעות והטיות.

כל אלה נמוגים בעשן המדורה המיתמר מהשריפה שחוללו בקבוקי התבערה, מטעני הצד ומוקשי הנעל שהושלכו אל תוך חדר החדשות בדמותם של תכנים שמשמעותם ומשקלם החדשותי מוטל בספק, אך תרומתם לקידום עסקי הערוץ ברורה ומפורשת. ולא רק לעסקי הערוץ אלא גם לטובת מפרסמיו - שהרי התוכניות המקודמות הן לא פעם במה למיזמי תוכן שיווקי, השמת מוצרים ופרסומות אגב או פרסומות מוסוות. כל אלה משרתים במישרין ובעקיפין את מוכרי הפרסומות, כשהם יכולים להביא איתם בסל גם עוגיית מזל בצורת אייטם קידומי במהדורת החדשות המרכזית.

אבי ניר, מנכ"ל קשת (משמאל); אבי וייס, מנכ"ל חדשות 12 (מימין), צילומים מקוריים: פלאש90 (שדרני חדשות 12: צילומי מסך)

הנתונים ברורים: כל עוד היתה כאן חברת חדשות ששירתה שני אדונים, רשת וקשת, וכל עוד היה כאן ערוץ נוסף שנבנה בעיקר על תכנים אקטואליים ולא על מפעלות ריאליטי ותכניות בישול, היו קידומים - אך שיעורם היה נמוך באופן משמעותי מההתפרצות האפידמית שתקפה את מהדורות החדשות עם השלמתו של המיזוג והפרדת הערוצים וחברות החדשות.

כמו גל צונאמי מוטט מבול האייטמים הזה את החומה בין הערוץ לחדשות והפך אותה לשלולית בוץ מלאה במי אפסיים עכורים. בהיעדרו של מציל בדמות רגולטור סמכותי או שומרי סף מתוך חברת החדשות, לא היו לחומות האלה סיכויים רבים מלכתחילה. הרי למדנו פעם אחר פעם שאין כח פנימי בחברות האלה שמסוגל או רוצה להתנגד לרצון הפריץ מחברת האם.

כעת, נוכח הנתונים החד-משמעיים הנפרסים על פני תקופה ארוכה ומתייחסים רק לקודש הקודשים של החדשות, המהדורה המרכזית, דומה כי אין ברירה אלא לצאת לחשבון נפש מערכתי, לו צריכים להיות שותפים המפקחים והמפוקחים גם יחד. במסגרתו צריך להזכיר לכל אלו המקלים ראש בהתנהגות העבריינית המתמשכת הזאת ששכרה בצידה, כי מדובר בהפרת חוק בעלת משמעות כספית כבדה. מישהו מפיק תועלת משיטת הפעולה הזאת.

דברי ההגנה שיעטפו בתירוצים ובהסברים את הנתונים, המספרים וההוכחות שנאספו ורוכזו בחודשים האחרונים יהיו ודאי דומים לאלו של דמות מרכזית מוכרת אחרת. "אני רוצה שתבינו על מה הם מדברים כשהם מדברים על שוחד", אמר אותו אדם לא לפני זמן רב. "הם לא מדברים על כסף, הם לא מדברים על מעטפות, הם לא מדברים על מזומנים. הם מדברים על שתיים וחצי כתבות באתר וואלה, מתוך אוקיינוס - לא ים - אוקיינוס של כתבות עוינות נגדי".

באותו אופן אתם צפויים לשמוע שמדובר על שתיים וחצי כתבות בחדשות, מתוך ים של כתבות שלא היה בהן שום קידום ושום כלום. מעבר לעובדה שלא מדובר בשתיים וחצי כתבות ושקצב הגידול בשנה שלאחר המיזוג בכמות הקידומים הוא של מאות אחוזים במקרה הטוב, הרי שיותר מכל יש בהן כדי להכתים את המוצר כולו ולבטל את תו התקן שלו.

כמו שעטנז בבגד, תולעים בתפוח וצלם בהיכל, גרמו המקדמים במעשיהם הפסולים לאובדן היושרה העיתונאית, שהיא המרכיב החשוב ביותר בחדשות. והם עשו זאת במכוון ובמודע. והם עשו זאת בשמו של אינטרס כלכלי ברור. ואנחנו נותרנו באותה שלולית בוץ מלאה במי אפסיים, מדשדשים בשאריות של מה שהוכח כחומות חימר.