הכותרת הראשית בגיליון "ישראל היום" הבוקר (10.5) הוקדשה לביקורת על היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט. שני הטורים המרכזיים בעיתון הטילו ספק ביושרתו וקראו לו לפרוש מתפקידו על רקע מעורבותו בפרשה המכונה "פרשת הרפז".
הביקורת על מנדלבליט, שהחליט להאשים את נתניהו בשוחד, נפוצה ב"ישראל היום" בשבועות האחרונים. בשבוע שעבר התפרסם טור מאת חיים שיין תחת הכותרת "מנדלבליט אשם בשפל שאליו הגיעה מערכת אכיפת החוק". לפי שיין, ההחלטה על כתב אישום נגד נתניהו בסמוך לבחירות עוררה תחושה של "ניסיון להשפיע על תוצאות הבחירות ולהטות את הכף לטובת כחול לבן". לאור תוצאות הבחירות, הוסיף הפובליציסט, על מנדלבליט "לסיים את תפקידו".
שיין אף העריך כי "לאור מצבו המסובך של מנדלבליט, לא יהיה זה מופרך לשער כי ראשי הפרקליטות שכל רצונם היה כנראה להפיל את נתניהו ושלטון הימין ידעו את נקודות החולשה שלו, ואולי אף לחצו על הכפתורים הנכונים שהובילו להגשת כתב האישום".
היפוך עמדות שכזה אינו דוגמה יוצאת דופן. בעבר תיעדנו עוד ועוד דוגמאות לאופן בו ב"ישראל היום" מאמצים עמדה והיפוכה, בהתאם לאינטרס העתי של בנימין נתניהו
אולם לא תמיד היה חיים שיין, מוותיקי הפובליציסטים ב"ישראל היום", מתנגד נחרץ כל כך של מנדלבליט. בעבר אף תלה בו תקווה כי דווקא הוא יחזיר את אמון הציבור במערכת המשפט, וזאת אם ישכיל "להתמודד בנחישות עם המושחתים". בתחילת שנת 2016, לקראת כניסתו של מנדלבלט לתפקיד, את תפקיד המתריעים בשער מילאו ב"ישראל היום" דן מרגלית ומרדכי גילת. השניים, שמאז פוטרו מהעיתון, הזהירו כי המועמד ליועמ"ש מקורב לראש הממשלה בנימין נתניהו וספק אם יפעל כראוי בכל הקשור לחשדות נגדו. דווקא שיין חשב אז אחרת.
"מנדלבליט יצטרך לעשות מאמץ עילאי על מנת לחדש את אמון הציבור בנכונות שומרי הסף להתמודד בנחישות עם המושחתים שאינם יראים מהעמדה לדין, כשהעונשים במקרים רבים מגוחכים", כתב שיין עם כניסת מנדלבליט לתפקיד. "אין לי ספק שהוא בעל היכולות והכישורים לבסס את מעמד היועץ המשפטי, כמי שאמור למצוא את נתיב החיבור שבין המשילות השלטונית לבין שלטון החוק. הצלחתו הצלחתנו".
"אף שוועדת האיתור המליצה עליו כמועמד יחיד, המינוי נאלץ לעבור גם את מבחן בג"ץ", כתב עוד שיין, "בידוע שמינוי המומלץ על ידי רה"מ ושרי הימין, יש להתנגד לו ולנסות למנוע אותו. הכל כמובן בשם איכות השלטון ואומץ לב ציבורי. את המוטיבציה של אותם ארגונים אי אפשר לצנן". עילת העתירות אז, ב-2016, היתה בין השאר מעורבותו של מנדלבליט בפרשת הרפז, אותה פרשה ששיין ו"ישראל היום" סבורים עכשיו שבגינה צריך מנדלבליט להתפטר מהתפקיד שאליו מינה אותו אז נתניהו.
יומני השבשבת
היפוך עמדות שכזה אינו דוגמה יוצאת דופן. למעשה, בעבר תיעדנו עוד ועוד דוגמאות לאופן בו ב"ישראל היום" מאמצים עמדה והיפוכה, בהתאם לאינטרס העתי של בנימין נתניהו.
כך למשל שינה "ישראל היום" מקצה לקצה את עמדתו כלפי מערכת המשפט ושלטון החוק. מעיתון שהמוטו שלו הוא "לתמוך בשלטון החוק" ושכותרת גליונו הראשון היתה "התוכנית למלחמה בשחיתות", הפך "ישראל היום" לנושא הדגל במאבק נגד הפרקליטות והשופטים. עיתוי המהפך: כל עוד יריביו של נתניהו, ובראשם ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט, היו מסובכים בפרשיות פליליות, תמך "ישראל היום" במלחמה בשחיתות ובניקיון כפיים. מרגע שנתניהו עצמו הסתבך בפלילים, הפכה מערכת המשפט למוקצה.
בכך הפך העיתון לתמונת מראה של "ידיעות אחרונות", הנוקט באותו יחס אינסטרומנטלי כלפי מערכת המשפט והמציאות בכלל. אצל "ידיעות אחרונות" אבן הבוחן אינה האינטרסים של חביבו הפוליטי של המו"ל, כמו ב"ישראל היום", אלא של המו"ל עצמו, ארנון (נוני) מוזס. "הזזת הספינה" ב"ישראל היום" התבצעה גם ע"י החלפה של כותבים בכירים בעיתון (כמו דן מרגלית ומוטי גילת או הפרשן המשפטי ד"ר אביעד הכהן) בכאלה שקרבתם ומחויבותם לנתניהו ברורה יותר, אך במקרים רבים אחרים מדובר היה פשוט בשינוי דעה מקצה לקצה אצל אותו אדם, כמו בדוגמה של חיים שיין, דרור אידר ואחרים.
בני הזוג בנימין ושרה נתניהו עם מרים ושלדון אדלסון, בעלי "ישראל היום" (צילום מקורי: פלאש 90)
שיין שינה את דעתו בנוגע לסוגיות נוספות: כך למשל בעת שהתפרסמו סקרים בעיצומו של גל טרור, שלא היו נוחים לנתניהו, הזדעזע שיין מפרסומם של סקרים בעת של אירוע בטחוני, אך כששנה קודם לכן התפרסמו סקרים כאלה בעיצומו של מבצע צבאי בעזה, לא מצא בכך שיין שום פסול ודיווח עליהם בהתלהבות. במועד אחר כתב שיין בשבח ממשלת אחדות על רקע סיכוי להסכם שלום, כשחודשים ספורים קודם לכן כתב בגנות ממשלת אחדות על רקע חלום השווא של הסכם שלום.
בהזדמנות אחרת כתב שיין כי ראש הממשלה הוא סמל של הממלכתיות העברית בארץ ישראל ולכן אסור בשום פנים ואופן לפגוע בכבודו. מושא הטור היה כמובן ראש הממשלה נתניהו. כמה שנים קודם לכן, כשאולמרט היה ראש הממשלה, תקף אותו שיין בחריפות וקבע שהוא "הוריד לשפל שלא נודע את ערכי היסוד שלנו בחברה הישראלית" ואחראי למהדורה מתוחכמת של "ההונאה הגדולה ביותר בתולדות המדינה".
בעת שגיא אליהו, עובד לשעבר במעון רה"מ, הגיש תצהיר נגד משפחת נתניהו, הבליטו ב"ישראל היום" את טענותיהם של חיים שיין והכתב איציק סבן כי אסור להסתמך על תצהירים משפטיים מבחינה עיתונאית, וכי פרסומם הוא "רשעות ונבזות". אולם כשהתצהיר התאים לאינטרסים של העיתון, כמו במקרה של תצהיר של אהוד ברק נגד גבי אשכנזי, הוא זכה למקום של כבוד בשער "ישראל היום" (שוב, תמונת מראה של ההתנהלות ב"ידיעות אחרונות").
וכמובן, שיין כתב נגד התערבות של כסף אמריקאי במערכת בחירות בישראל - זאת מעל במה שממומנת במאות מיליוני דולרים אמריקאיים (וסיניים).