בדקה ה-36 של מהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 13 חשפה אמש (23 באפריל) המגישה תמר איש שלום בארשת צופנת סוד את זהותו של הכתב, שחולל את הסערה חסרת התקדים בחריפותה  בין היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט לממלא מקום פרקליט המדינה דן אלדד: על המרקע עלתה דמותו המוכרת של הכתב הפרלמנטרי של הערוץ, עקיבא נוביק.

כן, כן, נוביק, בעל המבע התועה-משהו, תלמידו של עמית סגל, חברו של אראל סג"ל, הצעיר מעופרה שהצטייר עד כה כעיתונאי הגון, ענייני, הוא שהתניע את מהומת האלוהים שגררה את שני בעלי התפקידים הבכירים ביותר במערכת אכיפת החוק להחליף מהלומות מילוליות שלא נרשמו כמותן במרחב המשפטי.

וכיצד הסביר נוביק את מעורבותו בפרשה? "לפני חודש וחצי", צייץ, "‏שאלתי את משרד המשפטים לגבי עילת הסגירה של תיק מנדלבליט, ובעיקר מה חשב הפרקליט דן אלדד על עילת הסגירה כשליווה את התיק. משרד המשפטים ניסו להתחמק מלהעביר לאלדד את הפניה בטיעון שקורונה ושעת חירום. רק אחרי לחצים העבירו לו אותה". נוביק הוסיף: "‏אלדד החל לבדוק את הנושא (למה נסגרה חקירת מנדלבליט בלי להחליט על עילת הסגירה, והאם בג"צ שהכריז שאין אשמה במעשיו נחשף לכל חומרי החקירה). זמן קצר מאד אחרי שהחל בבדיקה, הגיעה המתקפה של מנדלבליט".

הנה שאילתה לנוביק: מדוע פנית עתה בשאילתה לאלדד? איזה מידע חדש גילית מאז נטחנה עד דק פרשת הרפז שהניע אותך לחדש את התעניינות מ"מ פרקליט המדינה בהתנהלותו של מנדלבליט לפני עשר שנים? הרי מאז אותה פרשה נבחן לעומק אופן תפקודו של מנדלבליט הן לפני שמונה לתפקיד מזכיר הממשלה והן לפני שנבחר לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה ולא נמצאה סיבה לפסול אותו? הן דן אלדד עצמו היה מעורב בזמנו בבדיקת פרשת הרפז והוא מצא שאין לייחס להתנהלותו של מנדלבליט כל היבט פלילי. מה, אפוא, גרם לך לעורר אותה מחדש? אתה הכתב הפרלמנטרי של חדשות ערוץ 13, לא הכתב המשפטי – מדוע מצאת לנכון להתערב בנושא שאינו תחום הסיקור שלך?

להלן המשך השאילתה: מדוע, עקיבא נוביק, לא דיווחת לצופים שמשרד המשפטים משהה את תגובתו לפנייתך אליו ומנסה להתחמק מתשובה? האם עצם מעורבותך בעניין הזה היתה פרי יוזמתך, תוצאה טבעית של התעניינותך בסוגיה או שהיא היתה נגזרת של טיפ שמישהו הדליף לך? מה היה גלעינו של המידע החדש שהצדיק את התנעת ההתרחשות? נוסח השאילתה הוא בחלקו משפטי ואינו חלק מסגנונך המוכר - האם נעזרת במישהו בכתיבת הפנייה למשרד המשפטים?

עיתונאים מוצאים את עצמם לא פעם בתפקיד של מכשיר בידי גורמים בעלי עניין. טיבה של המלאכה הזו שהיא דומה לצנרת שדרכה מוזרם מידע. עיתונאים ראויים לשמם מתפקדים כמסננים (לעתים רחוקות, גם כמגופים) בזרימה המנותבת אליהם. הם נזהרים שלא להפוך את מערכת הטפטפות הזו לרשת ביוב: עליהם להתערב, באמצעות בדיקה, הצלבת מקורות, שמירה על החוק וכללי האתיקה, ובעיקר – הפעלת שיקול דעת, כדי למלא באופן ראוי את תפקידם כמתווכי המציאות.

עיתונאים הגונים לא יתנו ידם ביודעין להפצת מידע שקרי. הם יאזנו באופן הולם בין שאיפתם להביא סקופ לאחריותם להציג מידע שאינו מסולף או מוטה באופן קיצוני. הם ישאפו לא להיקלע לניגוד עניינים בין תפקידם כמדווחים ומפרשים למעמד של נותני שירות פסול לבעלי אינטרס זר. גם כשהם מתבססים על מקור עלום הם יזכרו לבדוק את מהימנות המידע שהוא מוסר ויהיו מודעים, באופן שבו הם מדווחים עליו, לאינטרס שהניע את המקור להפיץ את גרסתו. גם במערכת יחסים של תן-וקח עם מקורות מוכרים הם ייזהרו מלהגיע למעמד של צינורות מידע חסרי הבחנה.

הם יירתעו מלהגיע למצב שבו הם עצמם הופכים לחלק מהסיפור שעליו הם מדווחים, קל וחומר שהתנהלותם היא שמחוללת אותו. הם ישמרו על כבוד המקצוע באופן שבו הם ממלאים את תפקידם.

התנהלותו של עקיבא נוביק בפרשה הזו מעוררת שאלה האם מילא, מבלי דעת, תפקיד של "אידיוט שימושי" או שהיה חלק מקנוניה שנועדה לערער את מעמדו של אביחי מנדלבליט ערב פתיחת משפטו של בנימין נתניהו.