ספי קרופסקי הוא עיתונאי עצמאי ("המקום הכי חם בגהינום", "שיחה מקומית"), מנהל מאגרי המומחים ב"אנו - עושים שינוי", בעבר כתב ועורך ב"וואלה", עורך וראש דסק ב"הארץ", כתב בריאות, חינוך ורווחה ב"כלכליסט", ראש מערכת חדשות ופרשן בריאות ב"דבר".
אתה מחוץ למעגל העיתונאי המדווח היום. מאכזב לראות שדווקא עכשיו שתחומי הבריאות והרווחה שעסקת בהם ממריאים, אתה לא שם כדי להיות חלק מזה?
כן ולא. מצד אחד אני שמח לראות שישנו עניין רב יותר בנושאים שעד לא מזמן נחשבו לאפרוריים, ולכן זה מעט מאכזב שאין לי את היכולת להיות חלק מהפרונט. מצד שני, אני חייב לומר שאני לא מקנא בכתבים המסקרים את התחומים האלה, כי אני יודע איך המערכות עובדות. הלחץ הוא עצום ומשפיע לעתים לרעה על התוצר. זה לא שאין כתבים מעולים ומקצועיים, אבל אין לי ספק שהם נתונים תחת מערכת לחצים עצומה משלל כיוונים ובזה אני פחות מקנא.
זאת נקודה מעניינת. אשמח שתסביר על אילו לחצים אתה מדבר ואיך הם פוגעים בתוצר.
ברוב המערכות יש מעין נוהל קרב. כשנושא מז'ורי ניצב בראש סדר היום ודוחק כמעט את כל הנושאים האחרים. זה קורה למשל במלחמות, במבצעים צבאיים בעזה וכולי. המערכת מגויסת לעסוק בנושא האחד הזה, במקרה שלנו - משבר הקורונה, ומייצרת לחץ עצום על הכתבים שעוסקים בתחום, בליבתו. מצד שני הלחץ גם מגיע ממקומות אחרים, באופן טבעי - מהגורמים המסוקרים, מהמקורות, מהתחרות על כל בדל חדש של מידע. יש בתחרות הזו משהו בריא אבל גם פתח ללא מעט חיכוכים ואי דיוקים. כולם עובדים על ספידים וזה עלול לפגוע באיכות הדיווח.
אבל אלו לחצים מהסוג המובן מאליו והם נובעים מאילוצים וסדרי עדיפויות ענייניים פחות או יותר. מה לגבי לחצים אחרים בתקופות כאלה או בשגרה?
יש את העניין הזה של "תביא דחוף משהו, כלשהו". אני מכיר את זה, הייתי בשני הצדדים. לעתים זה לא הוגן. בנוגע ללחצים אחרים, אני חושב שהמערכות הממשלתיות נוטות להיות על הקצה, למשל. זה מביא לכך שהאנשים שאמונים על התשובות פועלים תחת לחץ שמשתקף גם כלפי הסביבה, במקרים מסוימים - אנו העיתונאים - ונכנסים לכל מיני פינות. למשל: תשובות לשאלות יחסית פשוטות הופכות למעין קרדום מבחינתם. במקום לענות עניינית נכנסים לפינות. אם בכלל עונים, שזו גם סוגיה בפני עצמה.
יש תלונות של כתבים על האופן שבו משרד הבריאות מוסר או לא מוסר מידע הפעם. יש תלונות על העדפות ועסקאות בלעדיות. זה משהו שנשמע לך זר ומוזר או ברור מאליו ומוכר?
זה נראה לי משהו שמאוד התאפיין במשבר האחרון. אני מכיר היטב את אנשי דוברות המשרד, ויודע בוודאות שכוונותיהם טובות. אני יכול להעיד שבשגרה המערך עבד היטב ולרוב קיבלתי מענה הולם. מה שקורה עכשיו הוא אירוע שהם התקשו ככל הנראה להיערך לו וזה ניכר ביכולת התגובה שלהם. בזמינות המידע, בדיוק, במהירות. אבל נגעת בנקודה חשובה שצורמת לי מאוד: סוגיית הבלעדיות. עיני לא צרה ואני מפרגן לעיתונאי או עיתונאית שעושים עבודה קשה ומביאים מידע ראשונים. מגיע להם את כל הפרגון שבעולם. אבל מציק לי שמשרד ממשלתי מחזיק נתון, סטטיסטיקה כלשהי, מספר - ומחליט להביא אותו כמעין מתנה לכתב או כתבת מסוימים. אם משיקולי רייטינג או קשרים. לא זו צריכה להיות המשמעות של פרסום ראשון, ולצערי ראינו כמה מקרים כאלה באחרונה.
דיברנו על משברים ולחצים ואני רוצה להחזיר אותך מעט לעבר. שתי המערכות האחרונות שעבדת בהן, הן מערכות שיש מי שיגדיר אותן "לא פשוטות" בהיבטים האלה.
נכון מאוד. זה היה מאוד מחשל ומאתגר לעבוד שם. גם בגוף ענק כמו "ידיעות" שהמנטרה מאוד מיינסטרימית, אנחנו נשיג, אנחנו ננצח, אנחנו נפרסם ראשונים. זה מאוד מאוד שוחק. ב"דבר ראשון" (לשעבר) חוויתי משהו שמעולם לא חוויתי בקריירה שלי, וקיוויתי שלא אחווה. הגעתי לשם בכוונות טהורות ובהמון מוטיבציה, וכן - גם עם טונות של אג'נדה שהתאימה למה שאני סברתי שהמערכת מקדמת. אני לא מתבייש בזה. אבל נתקלתי אני וחלק מחבריי שלבסוף נפלטו מהמערכת במנגנון שיקולים עקום, אינטרסנטי, ואני ממש נזהר במילותיי. זו היתה חוויה קשה מאוד. גוף שמרים דגל מסוים פועל בדיוק בניגוד לדגל שאותו הוא מרים.
אתה אומר שאתה נזהר במילותיך ואולי זאת בדיוק הבעיה. אם היו לנו יותר עדויות מפורשות מתוך המערכות שבהן נוצרים קלקולים ועיוותים, אולי היה לנו קל יותר להצביע עליהם, לדרוש את תיקונם ולתמוך במי שממשיך לעבוד שם כדי לאפשר לו את חוט השדרה המקצועי הנכון לצורך התנגדות. זה יוצר אולי גם גורם "הרתעתי" מוצלח יותר מול מו"לים ובכירים אחרים שיודעים שצעדים לא לגיטימיים יזכו לפרסום ולביקורת.
אני חושב שרוב הפרטים בנוגע למקרה המסוים שלנו ידועים. אתר חדשות שנסגר ערב בחירות בטענה ל"תקלה מסתורית", מכתבי הוצאה לחופשה שנשלחו למחרת, כתבים ועורכים שכבר היו בהיכון לסיקור אירוע כזה גדול, האירועים המוזרים שקרו ללשכותיהם של ארגון העיתונאים שניצב לצידנו באותו הזמן, החלפת המנעול במקום העבודה שלי כשהגעתי לשימוע ועוד. אני אמנם סובייקטיבי אבל צריך גם לשאול אם התקשורת עצמה שמה מספיק תשומות על הסיפור הזה. לדעתי לא.
תקשורת לא אוהבת לדווח על עצמה. היא אולי פוחדת שבפעם הבאה היא תהיה בצד המסוקר נכון?
לצערי זה אכן החשש. אבל זה לא שאין גופים שהיו ועדיין יכולים לעסוק בזה ובכשלים אחרים. אני רואה כתבי תקשורת עם עצמאות והרבה אומץ, אני רואה כמובן את "העין השביעית" בפרט ובכלל את גופי התקשורת העצמאיים שאני גאה לעבוד עמם. אלה בדיוק המקומות שבהם אפשר לספר את הסיפורים האלה.
הרחבת על "דבר ראשון" ומיעטת לדבר על "ידיעות אחרונות" ו"כלכליסט". זה מקרי?
אני חושב שזה לא מקרי היות שהרומן המפוקפק עם "דבר" הותיר הרבה יותר משקל. ב"כלכליסט" מאוד נהניתי בהתחלה וככל שהזמן עבר נשחקתי. זו מערכת תובענית מאוד, ואני, אני אישית, לא מסיק על אף אחד - הגעתי למסקנה בשלב מסוים שזה מספיק לי. אין לי טענות לאנשים שם, יש להם תמות עבודה מסוימות שהם מאמינים בהן. אני בשלב מסוים התחלתי להאמין בהן קצת פחות, במקביל לשחיקה.
בוא ונחזור לסיקור הנוכחי - אילו זוויות כמי שמכיר את תחומי הסיקור האינטנסיביים כרגע, חסרות לך או מפוספסות?
אני חושב שהסיקור עדיין חסר בכל הנוגע למה שקורה במערכת הבריאות. מדברים פה ושם על מערכת רעבה ומצומקת, אבל לא ממש מתעמקים בסיבות שבגללן הגענו לשם, במדיניות המכוונת של האוצר להרעיב את המערכת שעכשיו מתפוצצת בפרצוף, בקשיים של הצוותים הרפואיים שהולכים להחמיר. הדבר השני שאמנם קיים אבל חסרה לי הרחבה והתעמקות בו - נושאי הרווחה והשוליים של מערכת הבריאות. שכבות שלמות ניזוקות מהמהלך הזה, אך כצפוי - השכבות הכי חלשות, אלה שקשה ולא סקסי להשמיע את קולן - נרמסות הכי הרבה. חייב לציין לחיוב כתבות כגון מיכל פעילן ולי ירון שלא מרפות, אבל זה רחוק מלהספיק. קורה כאן אסון חברתי בסדרי גודל עצומים ולדעתי גם זה צריך לפתוח מהדורות לעתים תכופות יותר. השוליים של מערכת הבריאות מבחינתי, למשל, הוא מערך הנפש שכבר עתה נמצא תחת קשיים והולך לסבול הרבה יותר בהמשך.
זה נושא שכמעט לא נוגעים בו.
נכון, ולצערי גם בתקשורת וגם בציבור לא מבינים עד כמה הוא חשוב. גם בתום המשבר מערכות הנפש הולכות להיות עסוקות מאוד, בלשון המעטה. כרגע זה נדחק אבל גם זה משהו שעלול להתפוצץ לנו בפנים, ולא עוד זמן רב.
נשמע שאתה לא מופתע מהמשבר. הכל כבר היה כתוב וידוע מראש.
לא חזיתי או ציפיתי לאירוע כה מז'ורי, אבל נראה לי שכל מי שמעורב בתחום הבריאות ומסקר אותו ידע היטב שישנה עננה שמרחפת, שברגע שמשהו גדול יקרה כל החוליים והכשלים יצופו.
אותה משוואה על כסף וכוח וקבוצות השתייכות. צריך פשוט להמתין עד שיהיה פה מנהיג שאולי יש לו נגיעה אישית לתחום.
או שפשוט אכפת לו. כרגע זה לא ניכר.
בונוס: ארבע המלצות מדיה לתקופת הבידוד
"אהבה", יומן ביכורים לא קל לעיכול ובועט של מעין איתן.
סדרת הדוקו "סנדרלנד עד המוות" בנטפליקס - גורם לי להתגעגע ל"הפועל". ההתמכרות לקבוצה שאינה תמיד מצליחה.
ערוץ הטלגרם של סינמטק הרצליה שמשחרר לתקופות קצרות ממתקים אמיתיים, למשל "ת"א על האש" בסופ"ש האחרון.
"חתונה ממבט ראשון" בקשת - כי צריך קצת אסקפיזם קליל מדי פעם.