מרץ 2015. בימים שלפני הבחירות ובערב המדגם, עמד הפרשן הפוליטי רביב דרוקר באולפן חדשות 10 וערך על המסך משחקי קואליציה. בדיעבד (אולם גם קצת בזמן אמת), נראה שהבנה לקויה של השטח ומשאלת לב אישית הביאו את דרוקר להציג ברצינות ובהתלהבות אופציית ממשלה בראשות הרצוג, גם כשהסיכוי לכך נראה קלוש.

אחד המבקרים הנחרצים של דרוקר היה הפרשן הפוליטי של חברת החדשות המתחרה, עמית סגל. במסגרת חילופי עקיצות והאשמות בין השניים לאחר שהתבהרה תמונת הניצחון הגדול של הליכוד, טען האחרון כי כישלונו המקצועי של דרוקר בחיזוי תוצאות הבחירות נבע מ"רצונותיו הפוליטיים כאיש שמאל", כי בערב פרסום המדגם "שררה באולפן ערוץ עשר מציאות מדומה", וכי דרוקר, על פי סגל, "הוליך ערוץ שלם למצעד מחוזות הזייה".

ארבע שנים חלפו. ישראל הולכת לבחירות. עמית סגל הוא אחד הראשונים לזהות ולהודיע נחרצות כי ישראל שוב הולכת לקלפיות. כך גם בבחירות שבאו מיד לאחר מכן. אבל בפעם השלישית, במערכת הבחירות בה גוש המרכז-שמאל-ערבים עבר את רף 60 חברי הכנסת, אירע דבר.

הפרשנות המוטעה הזו של סגל מעוררת תמיהה. על סמך מה קבע באופן נמהר כל כך כי יש רוב לגוש הימין? האם הידהד מידע שגוי שקיבל, ואם כן, ממי? או שאולי עמדותיו הפוליטיות האישיות ומשאלת הלב הפרטית שלו הן שהשפיעו על תפיסת המציאות שלו? מישהו אמר דרוקר?

הפעם, הפלא ופלא, סגל לא רק שלא חזה את תוצאות הבחירות, אלא נשבע בדיוק לתוצאה ההפוכה. עם פרסום המדגם בליל בחירות 2020, כשהסתמן יתרון לליכוד על פני כחול-לבן, סגל פסק באולפן חדשות 12 בהתלהבות כי נתניהו בדרך ל-61 מנדטים. הפרשנות הזו סייעה לקבע תודעת ניצחון של הליכוד ומחנה הימין. תודעה שהתפוררה מיד למחרת, כשהתברר שהתמונה הפוכה: הגוש האחר הוא מי שמונה 62 מנדטים.

הפרשנות המוטעה הזו של סגל מעוררת תמיהה. על סמך מה קבע באופן נמהר כל כך כי יש רוב לגוש הימין? האם הידהד מידע שגוי שקיבל, ואם כן, ממי? או שאולי עמדותיו הפוליטיות האישיות ומשאלת הלב הפרטית שלו הן שהשפיעו על תפיסת המציאות שלו? מישהו אמר דרוקר?

ההתנהלות הזו חזרה על עצמה: כשיו"ר כחול-לבן בני גנץ נועד עם נציגי הרשימה-המשותפת בעניין ההמלצה לנשיא, הביע סגל את דעתו, באולפן חדשות 12 ובערוץ הטלגרם הפופולרי שלו, כי בשותפות עם נבחרי הציבור הערבים גנץ עושה טעות פוליטית שתפגע בו בבחירות הבאות או תסיים את הקריירה הציבורית שלו. סגל קבע זאת עוד לפני שחברי הכנסת הנדל והאוזר הביעו את התנגדותם.

על סמך מה סיפק סגל דעה פרשנית לפיה הפרת הבטחת הבחירות של גנץ שלא לשבת בממשלה עם הרשימה-המשותפת, תפגע בו יותר מהפרת העילה העיקרית להקמת כחול-לבן - לא לשבת בממשלה בראשות נאשם בפלילים?

הרי גם בבחירות הקודמות ניסה גנץ לקבל את המלצת הרשימה-המשותפת. ובבחירות האחרונות המסר העיקרי של קמפיין הליכוד היה האזהרה מפני חיבור בין גנץ לטיבי - ובכל זאת כחול-לבן קיבלו מעל 30 מנדטים וגוש גנץ עמד על 62 מנדטים. האם ייתכן כי לא מדובר בפרשנות מבוססת עובדות אלא בתמרור אזהרה סמוי לגנץ? יתכן כי לא מחקר מעמיק על המיית ליבם של מצביעי כחול-לבן בתל אביב, רמת השרון, עוטף עזה או קיבוצי הגליל הביא את סגל לפרסם פרשנות כזו, אלא השקפתו הפוליטית?

שיאה של הפרשנות המגמתית הגיע השבוע בטור שפרסם סגל באתר N12 זמן קצר לאחר הראיון של נתניהו עם דנה וייס. בראיון הודיע נתניהו בין היתר כי הציע לגנץ שיכהן שנה וחצי ואחר-כך יפנה את מקומו ליו"ר כחול-לבן שיכהן שנה וחצי. נתניהו אף הפנה מבט לעבר המצלמה והתחייב כי יפנה את מקומו בתאריך הייעודי.

הראיון בכלל וההצהרה המסוימת הזו בפרט, מעלות שאלות רבות, ערכיות, דמוקרטיות, מוסריות ועיתונאיות.

מדוע אדם שהיה ראש ממשלה במשך למעלה מעשור מתעקש כעת על כהונה של שנה וחצי בלבד (אנחנו יודעים למה)? מה יוציא לפועל בתקופה זו שלא היה יכול להוציא לפועל עד כה בשנות שלטונו הארוכות? אם מדובר בשעת חירום, מדוע נתניהו לא נפרד מה"בלוק" של מפלגות הימין? מדוע נתניהו מתעקש כל כך לשמור על תיק המשפטים? (אנחנו יודעים למה)? מדוע דווקא החלפה לגיטימית של יו"ר הכנסת במועמד שאינו מהליכוד תסיים את המגעים לממשלת אחדות?

ובעיקר, כיצד אפשר להאמין לנתניהו? ידועה התחמקותו מקיום הבטחותיו, גם  כאלה שנאמרות לעיני המצלמה, ואי-בחילתו באמצעים שיסייעו בהישרדותו (בשנים הקרובות זהו קרב על החירות, אפילו לא הישרדות פוליטית) התנהלות ידועה היא. זו הרי ליבת החשש של כחול-לבן מכניסה לממשלת אחדות כשנתניהו ראשון על כס ראש הממשלה.

למרות כל זאת, התייחס סגל ברצינות יתרה להצהרתו של נתניהו ואף הדהד אותה בנימה היסטורית. "זה לקח 14 שנה ועוד מגפה שכמותה לא הייתה מאז ימי האימפריה האוסטרו-הונגרית ובכל זאת אמש זה קרה: בנימין נתניהו הישיר מבט אל המצלמה ולראשונה נקב בתאריך שבו יארוז את מיטלטליו מבלפור ויפסיק לכהן כראש ממשלת ישראל", כתב סגל. "בכל סקר שנעשה במערכות הבחירות האחרונות ובדק מה תעשה הכרזה אפשרית של נתניהו שהוא מבקש רק עוד קדנציה אחת, התוצאה הייתה אחת: מפולת מיידית בסקרים, ועל כן המהלך הזה של נתניהו מעיד שמשהו קורה. נתניהו הגיע אל האולפן - עוד תקדימון - כדי להבהיר את חומרת המצב הבריאותי והכלכלי".

מאיפה להתחיל להסביר מדוע הפרשנות הזו כל כך מגמתית, לא מדויקת ומלאת פאתוס מוזר? אולי רק נזכיר שהגעת נתניהו לאולפן היא אפילו לא תקדימון. זה הרי נעשה רק לא מזמן ובחדשות 12 ממש, אצל קרן מרציאנו.

מאמר זה של סגל אינו מקרי, כמובן. הוא מתחבר לרעיון שהוא תומך בו ללא סייג מרגע שהבין שלגוש  הימין אין 61 מנדטים - רעיון ממשלת האחדות, במסגרתו נתניהו ממשיך לכהן ברצף כראש ממשלה. ייתכן בהחלט שאחדות היא הפתרון היחיד הרלוונטי משום שהנדל והאוזר מתנגדים לשותפות עם הרשימה-המשותפת ומשום שבחירות רביעיות אינן אפשריות, אולם סגל מהדהד אותו כקריאה לגנץ להיכנע לתכתיבים המופרכים, כמעט בלתי אפשריים, שמתווה נתניהו, הנאשם בפלילים, על מנת להקים קואליציה.

האם ייתכן כי דעותיו הפוליטיות האישיות של סגל משפיעות על הפינות שהוא בוחר להאיר ועל השאלות שהוא מעדיף לא לשאול? זה כבר ברור מאליו.

האזכור של רביב דרוקר בטור זה הוא רק כסמל. סמל לכל מה שסגל ביקר ולעג לו לאורך השנים. התקשורת שכביכול מאתרגת ומגוייסת - אך ורק בהתאם לעמדות הפוליטיות של אנשיה. "בבחירות טעונות כל כך, רוויות שנאה ופילוג כל כך, יש את הרגע שבו המאוויים מתחברים לדעות, וזה קרה לרביב ולערוצו", כתב סגל על דרוקר ב-2015.

יתכן שהעובדות שסגל מתאר נכונות ויתכן שלא, הביקורת בפני עצמה בוודאי נכונה, והביקורת הזו ממש יכולה להיות מופנית היום כלפי סגל עצמו (הטענה כי סגל אמנם מדבר מהפוזיציה, אך מולו בחדשות 12 כל הכתבים והפרשנים מדברים מהפוזיציה ההפוכה - אינה עומדת במבחן המציאות, אך זהו כבר נושא למאמר נפרד).

בזמנו, דרוקר הגיב לביקורת ואמר כי התקשורת כולה כשלה בניבוא התוצאות ב-2015, כי תמיד הציג את ממשלת נתניהו כאופציה ראשונה במשחקי הקואליציה וכי "באולפן חדשות צריך להניח בפני הצופים את כל המידע". אולם נדמה כי גם הוא הפך מאז זהיר יותר בפרשנות שלו, כפי שאפשר היה לראות בשלוש מערכות הבחירות האחרונות.

האם ניתן לצפות כי גם סגל יפחית את מינון היהירות בדברי הפרשנות שלו, הנטועים עמוק בעמדותיו הפוליטיות? לא נראה כך. אחרי השידור, כשהוא מסיר את האיפור, אולי יראה מולו במראה עיתונאי המתנהל באותו אופן פסול ובעייתי עליו הוא עצמו מותח ביקורת במהלך השנים.