ביום שישי פורסם בעיתון "הארץ" ראיון שערכה רוית הכט עם ח"כ יועז הנדל ממפלגת המרכז כחול-לבן. "הארץ" אמנם מחשיב עצמו עדיין כעיתון האיכות של ישראל, אולם בכל זאת הבליט, כדרכם של עיתונים, שורה פרובוקטיבית מתוך הראיון: "הגיעו לפה אנשים מכל מיני מדינות, חלקם הגיעו עם מנטליות של קונצרט בווינה וחלקם הגיעו עם מנטליות של דרבוקות".
הפרובוקציה הצליחה, ושערי גיהנום של הרשתות החברתיות נפתחו מעל לראשו של הח"כ הטירון. אלא שבאופן מעניין, ניתן היה הפעם לראות כיצד המתקפה מתחילה באופן אותנטי דווקא משמאל, ומגיעה מימין רק כמה שעות מאוחר יותר – לאחר שניתן האות ממטה הליכוד.
פעילי שמאל רדיקלי ברשת, יהודים וערבים, אימצו את הפרובוקציה שהציע "הארץ" בשתי ידיים, ומשעות הבוקר המוקדמות של יום שישי החלו להפציץ את הרשת בביקורת על הנדל, מהסמנים הימנים של כחול-לבן. "אין שום הבדל בין כחול-לבן לביבי. עדיף שתצביעו ליכוד", כתבה בייאוש אחת הפעילות המוכרות, בתגובה אופיינית שאליה נלוותה התייחסות מחפצנת למראה החיצוני של הנדל.
בהמשך הוציאו גם חברי-כנסת של הרשימה המשותפת הודעות גינוי לדברים, באופן התואם את הניסיון בשנים האחרונות לאיחוד מאבקים עם פעילים מזרחים. גם כמה ח"כים מאיחוד מפלגות השמאל "העבודה-גשר-מרצ" ניצלו את ההזדמנות לחבוט במתחרה מימין.
בניגוד לעלבון הקולקטיבי של פעילי השמאל, בקבוצות הימין בפייסבוק ובווטסאפ לא נרשמה בשעות הבוקר של יום שישי פעילות ערה סביב דבריו של הנדל. למעשה, אפילו לא פעילות מנומנמת. נראה היה שאף פעיל לא שם לב. דממה מוחלטת. אולי כי במקרה הזה הסטריאוטיפ דווקא מדויק, ומצביעי הליכוד ממעטים לקרוא עיתון "הארץ", אולי משום שאף אחד לא באמת נעלב. עד השעה שלוש בצהריים.
מעט קודם לכן, ב-14:10, צייץ ח"כ יעקב מרגי מש"ס תגובה חריפה בטוויטר: "ההתנשאות של כחול-לבן פורצת בכל פעם בצורה מכוערת יותר. מר הנדל, כדאי שתעשיר את התרבות והידע שלך. אנחנו, העולים מארצות המזרח – לא רק דרבוקות, אנחנו התרבות של הרמב"ם, של מדע ורפואה, של הבן איש חי וגאוני עולם שבזכותם המסורת היהודית נשמרה. די לגזענות!". התגובה הועברה בקבוצת הדוברות הרשמית של ש"ס ובקבוצות ימין, אבל לא עוררה תשומת לב.
ואז, קצת לפני השעה שלוש, הוציאה מפלגת הליכוד תגובה רשמית. התגובה הופצה באופן מיידי בכל הרשתות והאמצעים של הליכוד, ובבת אחת הצטרף למתקפה האגף הימני. הליכוד נטל את הפרובוקציה של "הארץ" וטבל אותה בשקר, כשקבע שהנדל התייחס בדבריו לליכודניקים: "יועז הנדל הוא גרבוז של 2020. הוא מתייחס למצביעי הליכוד כ'מנטליות של דרבוקות'. זה היחס שלו לאנשים שחזרו הביתה, לארץ ישראל, עם תרבות עשירה ומפוארת. שיתבייש!'", נכתב בהודעת הליכוד.
לא חלפו דקות אחדות, ורשת הקבוצות, היוזרים ועמודי הפייסבוק והווטסאפ של הליכוד הדהדה את המסר באופן סימולטני. המהלך החל בקבוצות הווטסאפ והטלגרם שבהן מרוכזים הפעילים המרכזיים, דרך טוויטר, וכלה בפייסבוק – בעמודים רשמיים של חברי-כנסת והמפלגה ובעיקר בעמודים הלא רשמיים, מאות במספר, שמפעילים הליכוד ותומכיו.
המתקפה מימין בעקבות הראיון של יועז הנדל ב"הארץ" (צילומי מסך)
"אנשים עם מנטליות של קונצרט בווינה רצחו שרפו ועינו 6 מליון יהודים וחזרו הביתה, נתנו נשיקה לאשה וחיבוק לילד מבלי להניד עפעף. מקווה שתבין את ההעדפה שלי לדרבוקה חתיכת אונטרמענטש גזעני שכמוך", כתב מפעיל העמוד "יגאל מלכה", המזוהה עם הליכוד. "לידיעת הקורא יועז הנדל מאפורלבן, גם לנאצים היתה מנטליות של קונצרטים בווינה, זה לא הפך אותם לטובים יותר ממתופפי הדרבוקות", כתב בקבוצת הווטסאפ פעיל נוסף.
פעיל הליכוד המוכר רן כרמי-בוזגלו נמנע מאזכור של הנאצים או השואה, וכתב בעמוד הפייסבוק שלו כי "יועז הנדל הוא פח אשפה חי ונושם. סביר להניח שאוטוטו תגיע ההבהרה שדבריו הוצאו מהקשרם ובמימונה הבאה יגזור מופלטות. אבל אנחנו הבנו, אפילו מצוין. ונלמד אתכם מאיפה משתין הבוחר. חבורת זבל שכמותכם".
מירי רגב המשיכה עם אותו מסר ברור וכתבה כי "הנדל הוא הגרבוז של 2020, הוא מצטרף למקהלת הגזענים שכינו אותנו צ'חצ'חים, בהמות, בוטים, מנשקי הקמעות. השמאל המבולבל לא מפספס שום הזדמנות לבזות ולהתנשא. את הקול שלכם, שלנו, נשמיע היטב בקלפיות, לא ישתיקו אותנו". ואילו יאיר נתניהו כתב בהמשך: "וואו. ציטוט מראיון של יועז הנדל מכחול-לבן, בראיון היום ב'הארץ'. זה מה שהוא חושב על מזרחים ומצביעי ליכוד...".
במהלך השבת הדהדו קבוצות ועמודי הליכוד את הביקורת של ח"כ עפר שלח על חברו למפלגה, והבוקר (9.2) פורסם ב"ישראל היום" מאמר של הפעיל המזרחי אופיר טובול. הניסיון לארגן הפגנה מול ביתו של הנדל לא עלה יפה, אולי משום שהיה מדובר בשבת. רק הפעיל "עמוס רוקח" הגיע, עם רכב בודד מקושט בדגלי ישראל והליכוד, מצויד במערכת הגברה, וניגן להנדל דבקה מול הבית במוצאי שבת. כעת מנסים פעילי הליכוד להוציא פעילים להפגנה מול ביתו של הנדל ביום שלישי.
המסר עבר במהירות מהמנגנון של קבוצות הווטסאפ ועמודי הפייסבוק עד לתקשורת המרכזית. שי גולדשטיין תקף את הנדל בתוכניתו ברדיו 103FM, וכך גם ינון מגל. ה"סערה" סוקרה ב-mako, ב"וואלה", ב-ynet ועוד. הספין הושג: כחול-לבן הפכה למפלגת גרבוזים שמאלנית שונאת ליכודניקים ומזרחים. הבוקר שלח הנדל הודעת הבהרה בקבוצת הווטסאפ הפנימית של כחול-לבן: "היו לצערי כאלה שלא טרחו לקרוא את הראיון ובחרו לעשות סיבוב. הליכוד, ש"ס ואחרים... אז הנה קטע שנמצא מתוך הקלטה שלי מהראיון ב'הארץ'. זה לא תומלל ופורסם כמובן אבל כדאי להקשיב. רוית הכט שואלת ואני עונה".
אלא שלא צריך להאזין, מספיק לקרוא את הדברים שהתפרסמו ב"הארץ" כדי להיווכח שהנדל כלל לא התייחס למזרחים, ובוודאי לא לליכודניקים. אין ספק שלאחר עשורים רבים של אפליה, גזענות ודיכוי של אזרחים יהודים ממוצא מזרחי בידי המדינה ואזרחיה – הרגישות מאוד גבוהה, ובצדק. אולם בניגוד לפרשנויות, מימין ומשמאל, קריאה של כל הציטוט מגלה שבמקרה הזה האמירה שקוממה את המבקרים נאמרה דווקא בהקשר של אזרחי ישראל הערבים. לא ממש הבייס של הליכוד – שהצליח לנכס את ההזדמנות התקשורתית לצרכיו ולהוכיח את יעילותה של מכונת הספינים שלו.
* * *
הציטוט המלא של הנדל מהראיון ב"הארץ":
הנדל: "אני לא חושב שאנחנו צריכים להכיל את העובדה שיש יותר פשיעה במגזר הערבי ואין מה לעשות בקשר לזה".
הכט: אתה זה שמדבר על ג'ונגל דטרמיניסטי ועל בעיות תרבות.
הנדל: "אבל אנחנו לא יכולים לקבל את זה. תראי, הגיעו לפה אנשים מכל מיני מדינות, חלקם הגיעו עם מנטליות של קונצרט בווינה וחלקם הגיעו עם מנטליות של דרבוקות. בסוף חלק מלהיות במדינה יהודית דמוקרטית מתקדמת, זה שגם נוצרת תרבות מסוימת. היא לא רק תרבות של מוזיקה, היא תרבות ארגונית, ניהולית, שלטונית, וחייבים להיצמד לתרבות הזאת. אני לא מקבל תרבות של כאוס. לא מקבל את זה שיש 4,000 מבנים בלתי חוקיים בשנה בנגב או בגליל. אני לא רוצה ביגמיה בחברה הערבית, ואני לא מוכן לקבל רצח על כבוד המשפחה, ואני לא מוכן לקבל פגיעות בזכויות להט"בים או פגיעה בזכויות נשים".
הכט: מה עוד היית דורש מהאזרח הערבי, לשיר את התקווה?
הנדל: "כן, מה קרה? כשיהודי עומד ומתרגש מהדגל של שווייץ עם צלב, אז הוא מרגיש איזה ויברציות? וכשקתולי בהולנד שר את ההמנון הפרוטסנטי? שום דבר לא קרה, אלה סממנים. דמוקרטיה פירושה סובלנות של הרוב כלפי המיעוט, אבל גם סובלנות של המיעוט כלפי הרוב".