"ידיעות אחרונות" מדווח בכותרת בעמודי החדשות כי "הוארך מעצרו של פעיל השמאל יונתן פולק". מעניין, לפני כמה ימים, כשדיווחו ב"ידיעות אחרונות" על המעצר, לא היה מדובר במעצרו של פעיל השמאל יונתן פולק, אלא במעצרו של עובד "הארץ" יונתן פולק. פולק נעצר בידי המשטרה בחשד שעבר על החוק כשהשתתף בהפגנות פלסטיניות, אולם ב"ידיעות אחרונות" ניסחו את הדיווח כך שהשתמע ממנו שפולק נעצר בשל עבודתו ב"הארץ".
הפרסום ההוא ב"ידיעות אחרונות" מצטרף לשורה של פרסומים אחרים של כותבים בקבוצת "ידיעות אחרונות" נגד קבוצת "הארץ" מאז פרצה לחיינו פרשת "תיק 2000", שהניבה כתב אישום חמור נגד האיש החזק בקבוצת "ידיעות אחרונות", אישום שמציג את עיתונאי "ידיעות אחרונות" כחבורת מריונטות עלובות בפני עצמן.
כמו במקרים קודמים, גם הפעם הידיעה עצמה אינה אופיינית ל"ידיעות אחרונות", שאינו נוהג לסקר מקרוב את תחום המדיה או פעילי שמאל רדיקלי, ונראית כאילו מטרת פרסומה היתה רק ההכתמה העקיפה של קבוצת "הארץ".
כך למשל החליטו ב"ידיעות אחרונות" ביוני האחרון לדווח באופן בולט, בגיליון סוף השבוע, על תביעת דיבה שהוגשה על-ידי "מעריב" (שבמשך שנות דור אסור היה לכתוב את שמו ב"ידיעות אחרונות") נגד כתב המדיה של "דה-מרקר", ובאפריל 2018 על בקשה לתביעה נגד "דה-מרקר" בגין הטעיה בפרסום (מבלי לציין שמתנהלת נגד קבוצת "ידיעות אחרונות" תביעה דומה בידי אותן עורכות-דין. באופן אירוני, על הידיעה היתה חתומה כתבת העוסקת בתוכן שיווקי ב"ידיעות אחרונות").
זו גם אינה הפעם הראשונה בזמן האחרון שב"ידיעות אחרונות" תוקפים את קבוצת "הארץ" באמצעות מניפולציה. בגיליון שישי הקודם הלחים עמית סגל באופן מטעה שני קטעים שונים מ"דה-מרקר", העיתון הכלכלי של קבוצת "הארץ", כחלק ממתקפה שנמשכה גם בחשבון הטוויטר הפופולרי שלו. גם במקרה זה הנושא שנבחר היה מעורר תמיהה: מתווה הגז, סוגיה שסגל, פרשן פוליטי, לא עסק בה לפני שהחל לכתוב ב"ידיעות אחרונות".
המתיחות בין שני גופי התקשורת עולה ככל שמעמיקה התסבוכת הפלילית שבה שרוי בעל הבית של "ידיעות אחרונות", המו"ל והעורך האחראי ארנון "נוני" מוזס, הנאשם כי שיחד את ראש הממשלה נתניהו במסגרת פרשת "תיק 2000". בקבוצת "הארץ", ובמיוחד בעיתון "דה-מרקר", תוקפים שוב ושוב את "ידיעות אחרונות" בשל קשרי ההון-שלטון-עיתון הנחשפים בו. העיסוק הביקורתי של קבוצת "הארץ" ב"ידיעות אחרונות" בולט על רקע השתיקה הכללית המאפיינת את התקשורת הישראלית בנוגע ל"ידיעות אחרונות" בכלל והמו"ל מוזס בפרט.
הסיקור הביקורתי של קבוצת "הארץ" מפריע למוזס משום שהוא יודע שלדעת הקהל משמעות מכרעת לכל אורך הדרך – בשלב איסוף הראיות, ההחלטה על כתב אישום, ואחר-כך המשאים-ומתנים סביב עסקאות טיעון כאלה ואחרות. כך למשל, עיתונאים בכירים העובדים ב"ידיעות אחרונות" או כותבים בעיתון – נחום ברנע, אמנון אברמוביץ', עמית סגל – מקדמים את הרעיון כי לראש הממשלה בנימין נתניהו, המואשם בפלילים וצפוי לעונש מאסר ארוך אם יורשע, תינתן חנינה. מאחר שגורלו המשפטי של מוזס כרוך במידה רבה בזה של נתניהו, הרי שחנינה לנתניהו תאפשר חנינה או הסדר מקל אחר גם למוזס.
רון ירון, עורך "ידיעות אחרונות" הקודם, האשים בעבר את "הארץ" ב"חוסר קולגיאליות", משום שב"הארץ" פורסמה כתבה שחשפה עדויות לשחיתות עיתונאית ב"ידיעות אחרונות". ירון כיכב בתמלילי פרשת "תיק 2000" – מוזס מזכיר אותו כאחד משני העורכים הבכירים בקבוצת "ידיעות אחרונות", יחד עם עורך ynet ערן טיפנברון, שיחד עם אנשיו של נתניהו "יטו את הספינה" וירתמו את קבוצת התקשורת לטובת הקרייה הפוליטית של נתניהו ונגד יריביו הפוליטיים. אם זו תפיסת המקצוע של ירון, מובנת ההאשמה נגד "הארץ" שהם לא קולגות.
כמו עם מונופול הגז, כמו עם כל נושא בעולם, גם את ההתרחשות הזו אפשר לבחון בעין "ניטרלית", לשמור על "איזון" ולצייר כאילו יש כאן שני כלי תקשורת שנאבקים זה בזה: ב"הארץ" ו"דה-מרקר" כותבים רעות על "ידיעות אחרונות", וב"ידיעות אחרונות" מחזירים וחוזר חלילה. זה לא נכון, כמו שזה לא נכון שמתווה הגז הוא "הצלחה יחסית".
"הארץ" ו"דה-מרקר" סובלים מבעיות שונות ומשונות ("הארץ" סובל מבעיית התמכרות לפרובוקטורים, אתר "הארץ" הוא מופת של קליקבייטיזם מעורר דחייה, "דה-מרקר" הולך ומאבד את הלהט, ועוד כהנה וכהנה), אבל המתקפות שלהם על "ידיעות אחרונות" אינן ניתנות להשוואה למתקפות של "ידיעות אחרונות" עליהן. "הארץ" (ויותר נכון – "דה-מרקר", בחלקים הולכים ומתמעטים שלו) מותח ביקורת עניינית, ניתנת לוויכוח, מעוגנת בהתרחשויות אקטואליות. "ידיעות אחרונות" מוצא תירוצים למתקפות פחדניות, עקיפות ולא ענייניות.
הניסיון להכניס את מערכת היחסים הזאת למסגרת של תחרות עסקית פתטי במיוחד. קבוצת "הארץ" וקבוצת "ידיעות אחרונות", מעבר להבדלי הגודל הניכרים ביניהן, לא מתחרות על אותו פלח שוק כמעט באף גזרה (ה"כמעט" הוא לשם הזהירות המופלגת בלבד. אפילו "עיניים" לא מתחרה ב"עולמו של דיסני").
ל"ידיעות אחרונות" אפילו נפלטה פעם האמת, כשהודו במפורש שהמתקפות שלהם על "הארץ" באות רק להגן על המו"ל. זה קרה כשקידמו לעמוד השער טור של בן-דרור ימיני ("מסע ההפחדה של 'הארץ'"), שהתלונן שב"הארץ" מנסים לשכנע את היועץ המשפטי לממשלה להגיש כתב אישום ב"תיק 2000" (כאילו, דא?).
אגב, לימיני יש כבר ניסיון בהגנה על מו"לים מושחתים. כמה שנים קודם לכן השתמש בו נוחי דנקנר, בשבתו כבעל השליטה ב"מעריב", כאיל ניגוח ב"הארץ". דנקנר, אגב, מתעתד לבקש קיצור עונש המאסר שלו אחרי שתיק פלילי נוסף נגדו נסגר מחוסר ראיות, כפי שדווח היום בעמוד פנימי ב"ידיעות אחרונות". מעניין מי יהיה המו"ל שעליו ה"ימינים" השונים יגנו עוד כמה שנים, אם מוזס יהיה זה שיככב בידיעה בעמוד פנימי.