"לצערי אנו מנועים מלפעול כנגד העוברים על החוק". את התשובה הלקונית הזאת שיגר לפני כחודש עובד במשרד הבריאות לנציג של ההסתדרות הרפואית שפנה לאגף האכיפה והפיקוח לגבי מודעה שעוברת על החוק שמגביל פרסום סיגריות. ההודאה הזאת חושפת מציאות אבסורדית: החוק אמנם אוסר על פרסום מוצרי עישון ברוב אמצעי התקשורת – אך מתברר שכאשר גוף מסחרי מחליט להפר אותו, משרד הבריאות אינו מסוגל לבצע אכיפה ולהעניש את העבריינים.

דוגמה אחרת לאוזלת היד הזאת, שעליה דווח כאן באוגוסט, היא סדרה של מודעות לסיגריה אלקטרונית בשם Kilo שפורסמו ב"ידיעות אחרונות". החוק הישראלי מאפשר פרסום של מוצרי עישון בעיתונות המודפסת בלבד – אך תחת שורה של הגבלות. במקרה ההוא, המודעות פורסמו במוסף הפנאי והבריאות "זמנים+" – אף שהחוק אוסר על פרסום מוצרי עישון במוספים שעוסקים בבריאות, ספורט, בידור ופנאי.

ב"ידיעות אחרונות" העדיפו אז לא להגיב לפניית "העין השביעית" – אך בגליון "זמנים+" שיצא לאחר פרסום הדיווח כבר לא הופיעה המודעה השבועית לסיגריה האלקטרונית. ובכל זאת, אף שאין מחלוקת על כך שהעיתון ומשווקי Kilo עברו על החוק – גם במקרה ההוא לא הוטלה עליהם סנקציה כלשהי. דובר משרד הבריאות, אייל בסון, הודה גם הוא כי ידי המשרד קשורות. "למשרד הבריאות לא הוקנו סמכויות אכיפה לפי החוק או סמכויות להטלת קנסות", מסר אז.

פרסום בלתי חוקי אינו ההיבט היחיד שבו ניכרת אוזלת היד של משרד הבריאות. חברות הסיגריות מחויבות להעביר למשרד דין וחשבון שנתי על הוצאות הפרסום והשיווק שלהן. באופן מסורתי, רק שלוש החברות הגדולות – פיליפ-מוריס, גלוברנדס ודובק – מעבירות את הנתונים, והם מתפרסמים בדו"ח השנתי של המשרד על הטיפול בתופעת העישון. יבואנים קטנים, מפיצים עצמאיים ובתי-עסק מתעלמים מהדרישה באופן גורף, ולא מעבירים נתונים.

משרד הבריאות אמנם מעסיק עובדים שתפקידם לפקח על פרסום מוצרי עישון ולטפל בתלונות, אך לאנשיו אין סמכות להעניש מפרסמים שעוברים על החוק

לפי החוק, משווקי סיגריות שפועלים כך חושפים את עצמם לקנס שגובהו עשוי להגיע לכ-450 אלף שקל. ואולם, בדו"ח השנתי של משרד הבריאות נכתב מדי שנה כי "עד היום לא בוצעה אכיפה של הוראות החוק עקב היעדר סמכויות אכיפה בחוק וכן חוסר במידע בסיסי הכרחי".

החוק שאליו מתייחסת הקביעה הזאת הוא "חוק איסור פרסומת והגבלת השיווק של מוצרי טבק ועישון", שנחקק ב-1983. חברות הטבק ושורה של גורמים שחולקים עמן אינטרסים מסחריים – בין היתר התארגנות של בעלי העיתונים המודפסים – נאבקים בשנים האחרונות כדי למנוע מנבחרי הציבור ליישר קו עם העולם ולאסור כליל על פרסום מוצרי עישון. מהסיבה הזאת, במשך עשורים היה אסור לפרסם סיגריות במדיה אלקטרונית – רדיו, טלוויזיה – אך איש לא עצר את הפרסום בזירה המקוונת, שטרם פעלה בארץ בעת חקיקת החוק המקורי.

ארכאיותו של החוק קשורה גם לרפיסות הנוכחית של משרד הבריאות. המשרד אמנם מעסיק עובדים שתפקידם לפקח על פרסום מוצרי עישון ולטפל בתלונות, אך לאנשיו אין סמכות להעניש את המפרסמים כשהם עוברים על החוק. כדי שמישהו מהם ייענש, אזרח צריך לגשת לתחנת המשטרה, להגיש תלונה, לקוות שהחקירה תניב כתב אישום ושהשופט יחליט לקנוס את העבריינים.

הבעיה הזאת עמדה לנגד עיניהם של אנשי משרד הבריאות בתחילת העשור הנוכחי, כשגיבשו הצעת חוק שנועדה לאסור פרסום סיגריות ברשת ובעיתונים – וגם להעניק למשרד סמכויות למנות מפקחים שיופקדו על האכיפה. ואולם, אף שמדובר היה בהצעת חוק ממשלתית – קבוצה של ח"כים שהתגייסה לעזרת חברות הטבק והעיתונים הצליחה לחסום אותה, וגרמה לשרת הבריאות דאז, יעל גרמן, לגנוז את היוזמה.

אחד מחברי-הכנסת הבולטים באותה קבוצה היה יעקב ליצמן, שעמד בראש משרד הבריאות לפני גרמן – וחזר לתפקיד במקומה ב-2015. ליצמן נמנע מלחדש את יוזמת החקיקה שקוּדמה בתקופת גרמן, ניהל פגישות סודיות עם נציגי פיליפ-מוריס – חברת הטבק הגדולה והחזקה ביותר בישראל – וסייע לה להחדיר לשוק המקומי את הסיגריה האלקטרונית "אייקוס".

אל תוך הוואקום שהותירו ליצמן ומשרד הבריאות נכנסה קבוצה חדשה של חברי-כנסת, רובם מהאופוזיציה, שניסו להמשיך את המהלך באמצעות יוזמת חקיקה פרטית. ההצעה אושרה בכנסת ביום האחרון של 2018, ולראשונה אסרה על פרסום מוצרי עישון באינטרנט. ואולם, היא הותירה על כנו את ההיתר החריג לפרסם סיגריות בעיתונות המודפסת, ולא העניקה למשרד הבריאות סמכויות פיקוח וענישה. אלו יצטרכו לחכות לפעם הבאה שיוחלט לתקן את החוק.

במשרד הבריאות לא עומדים חסרי מעש. התלונות על פרסומות בלתי חוקיות ממשיכות לטפטף, ועובדי המשרד ממשיכים לטפל בהן – גם אם הטיפול הזה אינו כולל סנקציות, אלא בעיקר שליחה וקבלה של הודעות דואר אלקטרוני ותיוקן. לאחרונה הגו שם צורת טיפול שמחדדת את הממד האבסורדי של המציאות הנוכחית.

על-פי התוכנית, כשאנשי המשרד ייתקלו בהפרה בוטה וחד-משמעית של החוק – כמו במקרה של "ידיעות אחרונות" – הם ישלחו למפרסמים מכתב רשמי שיקציב להם שלושה שבועות להגיב, או להסיר את המודעה (דרישה כמעט חסרת ערך במקרה של פרסומים בעיתונות המודפסת וברשת). אם לא תתקבל תגובה כלשהי, המשרד יפרסם באתר האינטרנט שלו הודעה שתבצע בהם מעין שיימינג: הצהרה פומבית על כך שבוצעה עבירה על החוק.

הצעד הזה, מקווים שם, יפגע במוניטין של העבריינים ואולי גם יעודד את הציבור לפעול נגדם באמצעים משפטיים – ולבצע את המלאכה שליצמן ומשרד הבריאות אינם מסוגלים, או רוצים, לעשות.

משרד הבריאות: "לא הוקנו סמכויות אכיפה"

דובר משרד הבריאות, אייל בסון, מסר בתגובה: "התיקון האחרון לחוק הגבלת הפרסומת והשיווק של מוצרי טבק הרחיב את איסור הפרסום למוצרי עישון, ובכללם סיגריות אלקטרוניות. כן אוסר החוק פרסומת בעיתון, מדור או מוסף בעיתון המוקדש בעיקרו לבריאות, לספורט, לבידור, לבילוי או לפנאי.

"משרד הבריאות עוקב אחר הפרסומים ופועל בהתאם לסמכויותיו. הקנסות הקבועים בסעיף 11 לחוק כאמור בסעיף 61(א) לחוק העונשין הם קנסות מרביים אשר בית-המשפט המוסמך רשאי להטיל במסגרת הליך משפטי פלילי בגין הפרת הוראות החוק. למשרד הבריאות לא הוקנו סמכויות אכיפה לפי החוק או סמכויות להטלת קנסות".