שליחינו למונדיאל כבר חזק בעניינים, משחק רודף משחק והעיתונים ממלאים עשרות עמודים בחומר מדרום-אפריקה. מי שחושב שעיתונאי שנשלח לאירוע כמו מונדיאל קיבל צ'ופר – מסיבות עיתונאים עם כיבוד עשיר, מקום נוח באיצטדיונים ביציע העיתונות ופינוקים אחרים – חשוב שיידע את האמת: מדובר בשגרה מטורפת של לחץ בלתי פוסק במרדף אחרי חומרים. בייחוד אין לקנא בכתבי האינטרנט, שצריכים לספק אייטמים כל כמה שעות. כשכולם יחזרו לארץ הם צפויים ליפול לתחושת ריקנות ולהרגשת תשישות, סוג של הלם קרב עיתונאי. גם חופשה של שבועיים לא תמיד עוזרת.
"ידיעות אחרונות" שלח למונדיאל את עמיר פלג ואמיר אפרת, שניים בעלי קילומטרז' רציני בטורנירים גדולים. פלג הוא אחד הכותבים האטרקטיביים בעיתונות הספורט, ואין צורך לשווק אותו עוד יותר. כשכותרת המשנה ב"ידיעות" סיפרה ביום רביעי שהוא "הסתנן" למחנה נבחרת ארגנטינה, זה היה לא רק מיותר, אלא מגוחך. ל"הסתננות" יש קונוטציה של אחד שחצה את הגבול תוך סיכון ותעוזה. אלא שכניסה למחנה הארגנטיני היא עניין של מה בכך עבור כל עיתונאי המצויד באקרדיטציה של פיפ"א. באימון שאליו "הסתנן" פלג נכחו כאלף עיתונאים וצלמים, נוסף למאות אוהדים שהגיעו לצפות באימון של אחת הנבחרות היותר מעניינות.
אייל לוי, שליח "מעריב" לדרום-אפריקה, היה צנוע הרבה יותר. לוי, שביקר במחנה האיטלקי, כתב על האנשים הרשאים להיכנס: אנשי התאחדות, ספונסורים ועיתונאים, "כולל הישראלי המזדנב". מה שמלמד במקצת על הגישה של העיתונים – אחד שמנסה להאדיר את המציאות ואחר שלא לוקח את עצמו ברצינות רבה מדי.
העובדה שאת אירוח המונדיאל קיבלה, לראשונה, מדינה מאפריקה עשויה להיות מקור בלתי נדלה לסיפורים על הנעשה מאחורי הקלעים של תעשיית הכדורגל. עד עכשיו קראתי רק שני עיתונאים שחרגו משגרת הכדורגל והעזו לכתוב גם על דברים אחרים. אמיר אפרת, "ידיעות", הביא סיפור טוב מאוד מביקור שערך במכרה זהב שנסגר, כשכתב על מאות שנות ניצול של פועלים שחורים מצד האדם הלבן. אמנם סיפור נטול כדורגל, אבל במדור הספורט מצאו אותו ראוי לעמוד אחד. מוצדק היה להקדיש לכך כפולה במגזין החדשות היומי. סיפור דומה הביאו חמי אוזן וברני ארדוב, שליחי וואלה, שנסעו לאחת הערים העניות והאומללות בדרום-אפריקה, והביאו סרטון על אנשים שהביוב זורם אצלם בחצר ושהמונדיאל עובר לידם בלי שיוכלו לגעת בו. מרתק.
פינה טובה ב"ידיעות" היא "ישרא-מונדיאל", שבה מובאות מדי יום תמונות קבוצתיות של צופים במשחקים, בסגנון המזכיר את "מצב משפחתי" במוסף שישי של "הארץ". מדי פעם חורגים בספורט "ידיעות" מ-16 העמודים היומיים ומקצים לסיקור 20, כמו למשל ביום חמישי. נראה שהעורכים לא הסתדרו עם היקף החומר ונאלצו למרוח בכפולת האמצע תצלומים של ריקודי אוהדים ושחקנים. חוץ מלספק תוכן סתמי למודעת חסות של בנק לאומי, שהקיפה את הכפולה כמו מסגרת, לא היה לתמונות הללו שום ערך.
חוסר האטרקטיביות של המונדיאל עד כה גרם ל"מעריב" לסטות ביום שלישי מהמסלול ולעשות לעצמו כבוד מלכים על ידיעת מלפפונים שפירסם לפני חודש: יוסי בניון על סף חתימה בצ'לסי. יונתן הללי חתום על הידיעה, שעומדת להפוך לסקופ הגדול של תקופת הפגרה. כדי לא לברוח לגמרי מאליפות העולם, הכותרת בשער ספורט "מעריב" היתה "המונדיאל של בניון". המשנה היה שבח והלל למדור הספורט מרחוב קרליבך: "13 במאי – 'מעריב' חושף כי צ'לסי מתעניינת בקפטן נבחרת ישראל. התקשורת הבריטית מפקפקת באמיתות הידיעה. 14 ביוני: העסקה נסגרת". בכתבה עצמה הוזכר "מעריב" עוד שלוש פעמים, ועכשיו מחכים שם במתח כדי לגזור סופית את הקופון. מה שמגיע – מגיע.
"ישראל היום" נהנה מטקסטים שנשלחים מדרום-אפריקה על-ידי שלושה אנשים, גם אם לא כולם ממומנים על-ידי העיתון – עמית לוינטל, רונן דורפן ושלמה שרף. בסך-הכל, למרות מיטת הסדום הרגילה, מדור הספורט של שרוליק מצליח לייצר עניין ונראה טוב גם מבחינה עיצובית.
בשרוליק שלפו את דורון קרמר, כוח עולה בתקשורת הספורט, והפכו אותו למבקר טלוויזיה. ביום חמישי התעלה בביקורת מלגלגת על שידורי המשחקים בערוץ 2; "רמת הדיונים סביב המשחקים נגועה בגזענות, בורות וקלישאתיות יתר", כתב. ועוד אמירה חדה: "הליין-אפ שחוק יותר מהשיער הצבוע של קובי פרץ, האורח המרכזי ביום שני". קרמר הוא כותב שכיף לקרוא וראוי לתדירות גבוהה יותר של טוריו.
עמוד ממדור הספורט של "ישראל היום", 16.6.10
ביום רביעי פירסמו בספורט "ישראל היום" עמוד דעות על הנושא "האם המונדיאל גרוע או שזו רק ההתחלה?". העורך אלי סהר ירד בבוז, כהרגלו, על כתבי הכדורגל: "חלק משליחי התקשורת באצטדיונים בדרום-אפריקה, שרוב ימות השנה מלגלגים על הכדורסל ועל יתר הענפים, עסוקים בזמן משחק בשליחת הודעות טקסט בסלולרי ובעדכון שורת הסטטוס בפרופיל שלהם בפייסבוק". בסיום הטור ביקש סהר לעדכן אותו בתוצאות המשחק בין ברזיל לצפון-קוריאה, מפני שהוא העדיף לראות את משחק האליפות בכדורסל הספרדי. אלא שבדפדוף אחד קדימה מתגלה המציאות שסהר סולד ממנה: העמוד היחיד באותו יום בספורט של שרוליק שאינו קשור למונדיאל נפתח עם אימון הבכורה של הפועל תל-אביב בכדורגל. דווקא שתי ידיעות כדורסל טובות (טל בורשטיין חוזר למכבי תל-אביב וליאור אליהו זוכה באליפות ספרד עם ויטוריה) נדחקו לתחתית.
ספורט "הארץ", שהבריק עם מוסף המונדיאל, זוכה גם להערכת הממונים ברחוב שוקן: מדור הספורט לא יורד כעת משמונה עמודים, שכולם מהודקים בסיכה! מלבד הסיקור המקצועי הרהוט של שליח המדור, עוזי דן, ספורט "הארץ" מפתיע-משהו כשהוא יורד קצת אל העם: תום פרייז צופה במשחקים מברים, בתי-קפה ותחנות טוטו, ומביא רשמים בצבע. כמו ב"ישראל היום", גם ב"הארץ" מקדישים 3-2 טורים בשבוע לביקורות טלוויזיה. אייל גיל כתב ביום חמישי כי החלשת רעשי הוובוזלות על-ידי טכנאי ערוץ 1 היא צעד אנטי-דמוקרטי ולא פחות מסתימת פיות: "נכון שזה מעט מטריד, אבל כזו היא הדמוקרטיה. אם כבר, טשטשו קודם את הנהמות הגזעניות וקריאות ה'מוות לערבים' במגרשי ליגת-העל".
אלה ימים טובים למדורי הספורט בעיתונות המודפסת, שמצליחים לספק מנת עניין משמעותית. למרות זאת, קצת מתסכל שכל העיתונים נראים כמעט אותו דבר, מדברים באותה שפה ולפעמים מפרסמים אותן תמונות, מה שמעלה חשד כאילו בחירתם תואמה בשיחת ועידה של כל העורכים. נותר רק לראות מי יהיה השליח שיביא סיפור מדהים, שישבור את השטנץ ויכתיר אותו כמנצח הגדול באמת של מונדיאל 2010.
עוד שתי קטנות
מלה על אינטרנט. מבין האתרים, ערוץ הספורט קוטף בהליכה את תואר המצטיין בסיקור המונדיאל. מושקע, רציני, יסודי, כולל סיקור משחק ב-play by play המשובח. בנסיבות אלו, חבל שהם מכניסים את עצמם כל פעם מחדש לאנרגיות שליליות במאבק הסיזיפי והמגוחך מול ONE בשאלה הרת הגורל, מי פירסם ראשון על מעבר של חלוץ או מגן בשוק הישראלי. אתר רציני לא צריך להיכנס לבולשיט הזה.
כפיים
כפיים למחלקת הדוברות של רשות השידור: ההודעה ששלחו בנושא נצחון טכנאי ערוץ 1 על רעשי הוובוזלות היתה כל-כך רהוטה, עד שנמצאה ראויה להדבק-העתק כמעט בשלמותה על-ידי רוב מדורי הספורט, ובהם וואלה ו-ynet. כבוד.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il