בשבת צפיתי בטלוויזיה בערוץ 5 במשך כשעתיים באחד המשחקים המרתקים של השנה האחרונה. זה לא היה משחק ליגה מסעיר בכדורגל וגם לא התמודדות עד השנייה האחרונה בכדורסל, אלא משחק כדורעף, ענף זניח בישראל, ועוד נבחרת נשים: ישראל מול בלארוס על הכרטיס לאליפות אירופה.

עבורי, כמי שאינו מחובר לערוצי התשלום, אפשרות הצפייה היחידה הנוספת היתה בערוץ 5 פלוס – ברצלונה מול הרקולס, במה שיתברר אחר-כך כאחת הסנסציות של העונה. ויתרתי על המשחק מספרד, ולא הצטערתי.

במקביל למשחק הכדורעף התקיימו משחקי ליגת-העל בכדורגל, עוד כמה משחקים בליגות אירופה, משחק חצי גמר אליפות העולם בכדורסל והתמודדות באליפות ארה"ב בטניס. כל הכותרות הראשיות באתרים דיווחו בשידור חי על תוצאות הכדורגל, ורק מקצתם הרשו לעצמם לפרסם עדכונים ממשחק הכדורעף, שכמובן נקברו אי-שם בתחתית. ערוץ הספורט, למשל, שהעביר את המשחק בשידור ישיר, דיווח באתר שלו בעצלתיים על הנעשה, ובדרך כלל היה רחוק כעשר דקות מהתוצאה בפועל.

כ-1,500 צופים הריעו למעופפות הישראליות, שניצחו ושיחזרו הישג היסטורי אחרי כארבעים שנה. אלא שהניצחון המלהיב התקבל באדישות באתרי הספורט. תעיד על כך האטיות שבה התפרסמה הידיעה בסיום, יחסית למהירות הדיווח על תוצאת משחק כדורגל בינוני.

לעורכי ynet לקח דקות רבות מדי עד לפרסום, והם עוד היו זריזים מהיתר. בסדר החשיבות הם הקצו למשחק מקום רביעי בלבד. בוואלה קיבלה הידיעה מקום חמישי. באתר ערוץ הספורט התפרסמה הידיעה תחילה ב"ענפים אחרים" – אי-שם בתחתית החבית – והתקדמה בשעה שלאחר מכן עד שנעצרה כשישית בהייררכיה. הקדימו אותה ההפסד של בית"ר ירושלים, הניצחון של מכבי תל-אביב, התיקו של הפועל תל-אביב, ההפסד של ברצלונה ועוד שני דיווחים מחצי גמר אליפות העולם בכדורסל.

nrg היה הרשלן והעצל מכולם. שעה תמימה עברה עד שנצחונן של הכדורעפניות התפרסם שם לראשונה, מה שמלמד בעיקר על מצוקת כוח אדם באתר הזה. הכותרת הראשית ב-nrg במוצאי שבת דיווחה על הרחקתו של עוזר מאמן בני-סכנין במשחק מול מכבי תל-אביב. חשוב מאוד. נשות הכדורעף דורגו במקום הרביעי.

מסורת ספורטיבית נבנית באמצעות הצלחות. ההישג של נבחרת הנשים הוא תוצאה של עמל ויזע, תוכניות אימונים ועבודה מסודרת לטווח רחוק. השאלה היא איך גורמים גם לתקשורת הספורט להצטרף לחגיגה. לשיתוף פעולה כזה אין פרטנרים רבים. כולם יודעים כמה רייטינג שווה כדורעף נשים, ובניגוד לאסטרטגיה המקצועית של הנבחרת, הבונה מקצוענות ומסורת במשך שנים, בתקשורת עובדים מרגע לרגע, במאמץ לשמור את הראש מעל המים.

ובכל זאת בסיפור הזה יש יוצאים מן הכלל, והם מגיעים מעיתונות הדפוס. ספורט "הארץ" פירסם ביום ראשון את הישגן של הנשים על פני כל השער. יש שיגידו של"הארץ" אג'נדה צדקנית לקדם מיעוטים ולרומם את מי שאחרים לא סופרים, אבל מעקב אחרי הקו של העיתון לאורך זמן מגלה שמדובר בעיקר באהבת ספורט לשמה. זה אינו דבר של מה בכך מצד מדור שמתאמץ להפוך לאלטרנטיבה של "ידיעות" ו"מעריב".

אלא שגם ספורט "מעריב" הקדיש ביום ראשון הקדוש – והמקודש לכדורגל – את רוב השער לעליית הכדורעפניות לאליפות אירופה. גם במקרה הזה אפשר לצקצק כאילו על ראש שמחתו של "מעריב" לאו דווקא ספורט נשים, אלא יותר חנופה למורל והגאווה הלאומיים. אבל גם כאן נבעה הבחירה בהישג הנשי מאהבת ספורט לשמה: במקרה של "מעריב", מדובר בלא פחות מאומץ לב ציבורי, כיוון שהתחרות של העיתון הזה היא מול "ידיעות". יש לשער שהבחירה האמיצה הזאת עלתה ל"מעריב" בכמה אלפי קוראים זועפים – אוהדי בית"ר, מכבי והפועל.

יותר מזה: "מעריב", בניגוד ליתר העיתונים, גם השקיע בידיעה המקדימה למשחק הכדורעף. זו פורסמה בערב ראש השנה, שלושה ימים לפני המשחק: כותרת פותחת עמוד וסיפור של 500 מלה שעניינו פגישה בין קפטנית הנבחרת מ-1967 עם הקפטנית הנוכחית. השקעה ראויה לציון של מדור ספורט שמכבד את המקצוע. ביתר העיתונים פורסמו לקראת המשחק ידיעות קצרות ולקוניות.

גם ביום שני המשיכו העיתונים בפולו-אפים על הישג הנשים: "הארץ" הפתיע בענק עם שער נטו נוסף, שני ברציפות (בתוספת כתבה של חצי עמוד), ב"מעריב" הורידו הילוך עם שלושת רבעי עמוד, וב"ידיעות אחרונות" פירסמו עמוד וחצי מכובדים.

ב"ידיעות אחרונות", יומון הכדורגל, חל בשנה האחרונה שיפור משמעותי ביחס לענפי ספורט משניים, ובכללם ספורט נשים. הבשורה לענפים כמו כדורעף, כדוריד ואתלטיקה תגיע ביום שגם ברחוב מוזס ייקחו אחריות על הכתבת סדר יום, גם אם זה לא כל-כך מוצא חן בעיני אוהדי הכדורגל. כשב"מעריב" וב"הארץ" נתנו לכדורעפניות את הכבוד המגיע, ב"ידיעות" הסתפקו ביום ראשון בהפניה קמצנית בשער. הם היו צריכים להעז הרבה יותר.

כדורעף בחוף חיפה. 23.7.09 (צילום: רישוואנת ג'יאפול)

כדורעף בחוף חיפה. 23.7.09 (צילום: רישוואנת ג'יאפול)

יש להניח שהעדנה שכדורעף הנשים זכה לה בתקשורת תהיה קצרה. הפעם הבאה שהעיתונים יכבדו את הענף בשער תהיה מן הסתם לקראת אליפות אירופה בעוד שנה. למעשה, אין הגיוני מזה. כדי לקדם ענפי ספורט שאינם כדורגל, כדורסל או טניס, העיתונות המודפסת חייבת את הדחיפה של ערוצי הטלוויזיה ואתרי האינטרנט.

המשימה החברתית של התקשורת האלקטרונית היא לשדר כמה שיותר משחקים שהקהל הרחב לא נחשף אליהם בדרך כלל, כך שיהפכו לחלק טבעי מתרבות הכורסה של אוהדי הספורט. כשזה יקרה, תיווצר עבור העיתונים תשתית טבעית להעניק רוח גבית לענפים הפחות מוכרים לציבור הרחב. ואז, גם ברחוב מוזס לא יחששו מטלפונים נזעמים למערכת.

7 קטנות

ובינתיים, ב"ישראל היום". מצד אחד, עורך מדור הספורט של "ישראל היום", אלי סהר, מטפטף כל פעם אל הנייר את הבוז שהוא רוחש לליגת הכדורגל ולנבחרת הכדורגל, ומצד שני המדור ממשיך להעניק לכדורגל עדיפות עליונה. והכדורעף הנשי? שליש עמוד אחרון ביום ראשון, טור צד ביום שני. שיהיה לפרוטוקול. הפועל תל-אביב, מכבי חיפה, בית"ר ירושלים, ברצלונה ומצבו של אברם גרנט חשובים יותר.

נפוליאונצ'יקים. עורכים ב"ידיעות אחרונות" נכשלו ביום ראשון במבחן בוזגלו. בכיתובים לצילומים שליוו את סיקור התיקו בין הפועל עכו להפועל תל-אביב, צוינו שמות שחקני תל-אביב בלבד. השחקנים מקבוצת הפריפריה היו אוויר. תזכרו את זה ל"ידיעות" כשיפרסמו שם על הקבוצה הצפונית עוד כתבת סטריאוטיפ, עם צילומים מחומת העיר העתיקה ותותחי נפוליאון.

קוראי וואלה התבשרו שגרמניה ניצחה את אזרבייג'אן 1:5. התוצאה לא כללה שער בדקה ה-92, שקבע 1:6.


ברכות לצלם החדש של ספורט "מעריב". עם שם מקורי כזה, צפו לצילומים מיוחדים באמת.

סכסוכים פנימיים בין יד ימין ליד שמאל של העורך בערוץ הספורט גרמו לו לא להחליט מה היתה התוצאה הסופית של המשחק.

בערוץ הספורט טוענים בכיתוב כי ליאור חכמון (משמאל) נראה בתצלום בקדנציה שלו באשקלון. רק שחכמון לא שיחק מעולם באשקלון. התצלום שלו הוא במדי עירוני רמת-גן.

ב-nrg הלבישו את הרכב הנבחרת הצעירה על בית"ר ירושלים. כנראה שאריאל הרוש בילבל אותם.

לתגובות: yegerm9@walla.co.il