חייל גולני ברגע של מרגוע (צילום: דובר צה"ל, רישיון CC BY-NC-SA 2.0)
אגרופו הקמוץ של צה"ל
במדור לענייני צבא ההגנה לישראל, "תנאי שירות", שמפרסם חנן גרינברג במוסף "המגזין" של "מעריב", קיים תת-מדור בשם "מינויים". הבוקר מדווח שם, בין היתר, כי "אל"מ גיא חסון, איש שריון, יהיה סגן מפקד אוגדת געש, שאחראית על הגבול עם סוריה ברמת-הגולן"; כי "סא"ל סיגל תדהר, כיום ראש ענף הסברה בפיקוד העורף, תועלה לדרגת אל"מ ותמונה לראש מחלקת אוכלוסייה בפיקוד"; וכי "אל"מ ערן מקוב, ששב מתקופת לימודים בארצות-הברית ובעבר פיקד על חטיבת עציון, ישמש כסגן מפקד אוגדת איו"ש". ברכות שלוחות לכל.
בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", לעומת זאת, מדווח על מינוי אחר בצה"ל – האלוף אמיר אשל יתמנה למפקד חיל האוויר. גם מרבית הכפולה הפותחת של העיתון מוקדשת לידיעה [יוסי יהושוע ואלכס פישמן] על המינוי המסתמן.
לכאורה, מדובר בסדר עדיפויות הגיוני. על מינויים זוטרים כגון ראש מחלקת אוכלוסייה בפיקוד העורף מדווח בתת-מדור בעומק המוסף היומי, ואילו על מינוי בכיר כמפקד חיל האוויר מדווח בכותרת הראשית ובכפולת 3-2. בפועל זהו סדר עדיפות שיכול להיות הגיוני רק בעיתון צבאי רשמי כמו "במחנה" או בעיתון יומי כללי במדינה שהמיליטריזם העביר אותה על דעתה.
כן, יש לכל אחד מהמועמדים לתפקיד מפקד חיל האוויר לשכה ומקורבים ואינטרסים והיסטוריה של מאבקים על התקדמות בפירמידת הפיקוד ונטייה לנטור למי שהכשילו בעבר או דווקא לסלוח, אבל מדוע כל זה מיתרגם לכותרת ראשית וידיעה בכפולה הפותחת? מבחינת קורא העיתונים מן השורה, שאינו בן ל"משפחת חיל האוויר", ההשלכות של מינוי פלוני למפקד חיל האוויר על חייו דומות, אם לא זהות, להשלכות מינוי אלמוני לראש מחלקת אוכלוסייה בפיקוד העורף. אין מדובר במי שיחליט אם לתקוף את איראן, אלא במי שיוציא את ההחלטה הזו לפועל (וחזקה על כל המועמדים המעולים לתפקיד שיעשו זאת על הצד הטוב ביותר).
אלא שההשלכות הממשיות מתבטלות אל מול מקומו של מפקד חיל האוויר במערך הסמלים של מה שלמרבה הצער מכונה "התרבות הישראלית". אפשר שעורכי "ידיעות אחרונות" אינם טועים. 45 שנה אחרי העלאת מפקדי הניצחון המזהיר לדרגת ידועני-על, עדיין יש צמא לכותרת ראשית כגון "נוגע בשמים", לכפולה פותחת בצבעי תכול-לבן המוכתרת במלים "פורש כנפיים", ולתצלום גדול, כמעט פוסטר רשמי, של מפקד חיל האוויר הבא, המודפס לצד רשימת "תפקידים קודמים" שבהם כיהן ("ב-2006 יזם והוביל מטס של חיל האוויר מעל מחנה ההשמדה אושוויץ", מוזכר שם).
הבלבול בין עיתונות צבאית לעיתונות כללית בישראל אינו מאפיין את רק את "ידיעות אחרונות". למעשה ביום חמישי האחרון הכותרת הראשית של "ישראל היום" התבססה על דיווח של יואב לימור וקראה: "מסתמן: האלוף אשל – מפקד חיל האוויר הבא". ביום שישי האחרון נתן בן כספית ב"מוספשבת" של "מעריב" סימנים באותה כותרת: היא נועדה, לדבריו, לסמן למזכיר הצבאי של ראש הממשלה אלוף יוחנן לוקר כי מעורבותו בפרשת נתן אשל (לוקר גיבה את הפנייה ליועץ המשפטי לממשלה) עלתה לו בתפקיד מפקד חיל האוויר.
הבוקר מתעלם כמובן "ידיעות אחרונות" מהדיווח הקודם של "ישראל היום", למעט פסקה אחת הרומזת אליו בעקיפין, ואף מודגשת בליד: "גורמים בכירים במערכת הביטחון מדגישים כי אין ולא יהיה שום קשר בין פרשת נתן אשל והיותו של לוקר אחד מחושפיה לבין המשך כהונתו כמזכיר צבאי או המשך שירותו בתפקידים בכירים בצה"ל. אלוף לוקר מוגדר – הן בעיני הרמטכ"ל והן בעיני שר הביטחון – כקצין בעל שיעור קומה המהווה נכס למערכת הביטחון". אוי ויי, עם כזו הכחשה וכאלה מחמאות, אין מנוס מהמסקנה שהקשר קיים גם קיים.
למרבה הפלא, גם "ישראל היום" מתעלם מהדיווח הקודם שלו עצמו על המינוי המסתמן של האלוף אשל לתפקיד מפקד חיל האוויר. לילך שובל מדווחת בעיתון זה הבוקר כי שר הביטחון ריאיין אתמול את שלושת המועמדים לתפקיד בלי להזכיר ולו במלה את הכותרת הראשית שהביא לימור על המינוי המסתמן של אשל. לפתע הכל שוב פתוח לכאורה במירוץ לתפקיד הבכיר. זו כבר לא עיתונות מיליטריסטית, סתם עיתונות מוזרה.
פחות מאלף מלים
על פני חלק גדול משער "מעריב" הבוקר מודפס תצלום מעט מטושטש [אתר פאנט]. הכיתוב קורא: "השוטרים אוספים ראיות בזירת הרצח בנצרת-עילית, אתמול" (התצלום נוגע לידיעה על אדם שניסה למנוע שוד בסניף דואר, נורה ומת).
באופן יוצא מגדר הרגיל, הכיתוב במקרה הזה דרמטי הרבה יותר מהתצלום. בתצלום עצמו לא נראים שוטרים שאוספים ראיות בזירת רצח. למעשה מופיע בו רק שוטר אחד במדים, וגם הוא סתם הולך לו לדרכו מנקודה א' לנקודה ב', שולח מבט חשדן אל עבר המצלמה, כמו כל שוטר לכל מצלמה. עוד בתצלום: אדם בלבוש אזרחי משוחח בטלפון נייד, שני אנשים מתבוננים אל עבר נקודה הנמצאת מחוץ לפריים, ועוד זוג גברים נראה כבוחן מידע שמוצג במכשיר טלפון נייד שמחזיק אחד מהם. ברקע כל האי-התרחשות הזאת מוצב סניף של דואר ישראל בבניין ישראלי טיפוסי, מרוט ומטונף.
רק אדם אחד, שגבו למצלמה, רומז על הדרמה. זהו עובד מד"א, סמל המגן-הדוד-האדום טבוע על גבו וכפפה כחולה מכסה את כף ידו. בלעדיו, היה זה יכול להיות תצלום של התגודדות מקרית ליד סניף דואר בעיר פריפריאלית. גם כשעובד מד"א מופיע בתצלום, קשה להבין מדוע הוחלט להדפיס אותו על פני שטח כה נרחב משער עיתון "מעריב".
אגב, בתחתית שער "הארץ" מתפרסם תצלום המפנה את הקוראים לידיעה מאת תומר זרחין ולפיה "בעלי קנסות נשלחים לכלא ללא עיקול, התראה או עיכוב יציאה מהארץ". התצלום [מוטי קמחי] מציג את התור ליד עמדת "שירות לחייבים" של ההוצאה-לפועל. בפינתו השמאלית של התצלום, מעט מוסתר, ניתן לזהות את מי שרק לאחרונה כונה במאמר המערכת של "הארץ" בשם "נוכל", שר המשפטים יעקב נאמן.
סיקור עיתונאי אוהד
הכותרת הראשית של גליון "גלובס" שחולק אמש למנויים השוותה בין "דמי הניהול ששילמנו: 11.4 מיליארד שקל" ובין "התשואה שקיבלנו: 0% ריאלית שנתית ממוצעת". העיתון, שכותב זה שנים על "עושק דמי הניהול", ערך בדיקה של הישגי קופות הגמל בחמש השנים האחרונות, וזו התוצאה.
בטור פרשנות נלווה טוען עירן פאר כי הצעתו של ח"כ חיים כץ לקבוע תקרת 0.7% לדמי הניהול "בעייתית מאוד". לדבריו, "במבנה השוק הנוכחי, דמי ניהול של 0.7% נמוכים מדי, יגרמו נזק גדול מאוד לחוסכים, יפגעו ביציבות הגופים המנהלים, ימנעו השקעות נדרשות במחשוב, בשירות ובניהול השקעות איכותי יותר, ויביאו ליציאת גופים קטנים מהשוק. לכן ההצעה של כץ היא פיל בחנות חרסינה ותגרום לשבירה מוחלטת של האיזון בשוק הפנסיוני".
בכפולה השנייה של העיתון ראיון עם ד"ר זאב רותם [רון שטיין] הקורא למדינה לשמור על החיסכון הפנסיוני של אזרחיה. "המדינה חייבת לחזור ולקבל אחריות על החיסכון הפנסיוני", אומר רותם, "לחוקק חוק פנסיה ממלכתית, להקים רשות לאומית לחיסכון פנסיוני וליצור רובד חיסכון פנסיוני בסיסי שינוהל באחריות המדינה, במטרה לשמור על ערך כספי הציבור. כספי החוסכים אינם נשמרים דיים, ויש חשש שלא ישרתו את החוסכים לעת זקנה, בגלל דמי הניהול ואיכות ההשקעות". באשר לדמי הניהול טוען רותם כי "במבנה השוק הנוכחי, קשה לדרוש מהגופים המנהלים להוריד את דמי הניהול באופן דרסטי".
לראיון עימו נלווה טור פרשנות מאת רון שטיין, שבו מוחלף דימוי הפיל בחנות חרסינה בדימוי אחר: "הורדה דרסטית שלהם [של דמי הניהול], למשל ל-0.7%, כפי שמציע ח"כ חיים כץ (ליכוד), עלולה להביא לשפיכת התינוק עם המים. אם הרגולטורים והמחוקקים יגזימו בהורדת דמי הניהול, אפשר שבעתיד נגלה, באיחור, שיצרנו שוק פנסיוני שאין בו תחרות והשירות לעמיתים רחוק מהסטנדרטים הרצויים".
גם "כלכליסט" מקדיש לאחרונה מיקום מרכזי לסוגיית דמי הניהול שמשלמים החוסכים. מדי יום, בכפולה הפותחת של העיתון, מובא חוסך אחד לדוגמה שעתיד לשלם סכומי עתק עבור ניהול חסכונותיו רק משום שלא קיבל ייעוץ פנסיוני אובייקטיבי.
הבוקר מגיע החוסך לדוגמה עד לכותרת הראשית: "דמי ניהול של מיליון שקל". בכפולה הפותחת, לצד תיאור המקרה המצער של החוסך שישלם למעלה ממיליון שקל דמי ניהול ("מהם יוכל לחסוך 801,850 שקל אם יעבור לתוכנית אחרת"), מדווחים תומר אביטל ורחלי בינדמן על הצהרתו של עודד שריג, המפקח על הביטוח, שאמר אתמול, עוד לפני ש"גלובס" ירד לדפוס, כי "הורדת תקרת דמי הניהול ל-0.7% תפגע בחוסכים". כותרת הגג לדיווח ממסגרת את שריג כמי ש"לוקח את הצד של הגופים הפנסיוניים".
בכפולה הפותחת של "דה-מרקר" מביאה מירב ארלוזורוב מסקנות בדיקה שערך משרד האוצר: "הורדת דמי הניהול תפגע בחוסכים הקטנים ובחברות הקטנות". על-פי ארלוזורוב, "באוצר משוכנעים כי מדובר בהצעה הרסנית, שאינה מאפשרת לגופים המוסדיים לשרוד. באוצר מציינים כי בענף החיסכון הפנסיוני ישנו יתרון עצום לגודל, כך שבדמי ניהול נמוכים רק מנהלים גדולים מאוד יכולים לשרוד. המשמעות היא שהפחתת דמי הניהול תביא לחיסול של מנהלי הפנסיה הקטנים יותר, ותיצור בעיית ריכוזיות קשה בענף – שגם כך הוא כבר ריכוזי מאוד".
"בימים האחרונים זוכה המתקפה על דמי הניהול למתקפת נגד", כותב רותם שטרקמן בטור פרשנות נלווה, וחושף מעט מעבודת הלוביסטים של חברות הביטוח. לפי שטרקמן, "יש צדק מסוים בדברי שריג. דמי הניהול הם באמת לא הצרה הכי נוראית בגזל הפנסיה של ציבור, ולעתים העיסוק בהם בא להסוות בעיות קריטיות, אך נפיצות יותר. השאלה הגדולה היא מי שולט בכסף הגדול של הפנסיה ולאן הוא מופנה.
"[...] כאן טמון חלק גדול מההפסד של הציבור בפנסיה. השאלה היא גם לא כמה ימחקו כעת על החוב למימן, תשובה, עופר ובן-דב, זה כבר עניין די סגור, אלא למה נתנו להם כסף כל-כך בקלות. אלה בעיות שוועדת הריכוזיות, שבה ישב שריג, היתה אמורה לטפל – אך כשלה. ראוי שחברי-הכנסת יעסקו גם בהן, אם כי זה יהיה הרבה יותר קשה: יהיו שם הרבה יותר לוביסטים והסיקור העיתונאי יהיה הרבה פחות אוהד".
דוגמה ומופת
בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, מצ'וטט באינטרנט עם אזרחי מדינות ערב (צילום: משה מילנר, לע"מ)
"נתניהו חושש מהתחזקות הימין הקיצוני בליכוד", לשון הכותרת הראשית הבוקר של "הארץ", המובילה לטור פרשנות מאת יוסי ורטר. "נתניהו נמצא על המסלול הבטוח להפוך לשמעון פרס של הליכוד", עולב בו פרשן "הארץ", על אף שלנתניהו רקורד נצחונות משכנע הרבה יותר. על-פי ורטר, נצחונו של בנימין נתניהו על פני יריבו משה פייגלין ודאי, השאלה נוגעת רק לפער. אם פייגלין יצליח לגרוף רבע מקולות הבוחרים ומעלה, יסמן ההישג לחברי-הכנסת של הליכוד "שעליהם להקצין עמדות לקראת מבחן הקלפי שלהם, לכשיבוא".
כרגיל בשנים האחרונות, נתניהו חושש משאננות בקרב אוהדיו שתוביל להישג משמעותי של יריבו פייגלין. בעמ' 2 של "הארץ", תחת הכותרת הנבואית "נתניהו ייבחר היום לכהונה נוספת כראש הליכוד", מדווחת אופיר בר-זהר על מאמצי הרגע האחרון של ראש הממשלה ("שלח הודעות מוקלטות לכל מתפקדי המפלגה", למשל).
הבחירות המקדימות של הליכוד תופסות את הכותרות בראש כל יתר העיתונים. שוקי טאוסיג תהה אתמול במדור זה אם הגישה הסבירה של "ישראל היום" לפריימיז בליכוד תמשיך גם הבוקר. ובכן, התשובה למרבה השמחה חיובית (כל הכבוד!).
במקום תצלום של בנימין נתניהו, ראש מפלגת אופוזיציה קטנה, מרים טלפון למצביעים פוטנציאלים לצד כותרת ענק: "הליכודניקים נקראים היום אל הקלפיות" – מציע "ישראל היום" הבוקר לקוראיו כותרת דקה יותר והיסטרית פחות: "היום: הליכוד הולך לפריימריז". מתי טוכפלד מדווח על ההתמודדות בהרחבה בכפולה השנייה של העיתון, ואילו דן מרגלית מוסיף טור פרשנות שבו הוא מעריך כי "לא יהיה מנוס מהקדמת הבחירות לכנסת ה-19 באורח ניכר".
ב"ידיעות אחרונות" מוקדש עמ' 6 לסיקור הבחירות הפנימיות בליכוד, כשבאופן הוגן ומאוזן שני המועמדים לתפקיד יו"ר המפלגה מקבלים שטח שווה לפרוש את דבריהם בפני הבוחרים. בפועל זהו עוד חץ המשוגר מהעיתון לעבר נתניהו, שבוודאי אינו רואה את יריבו כשווה לו.
"הממשלה בראשותי מובילה את המדינה", כותב נתניהו לבוחרי הליכוד מעל דפי "ידיעות אחרונות", ומזכיר, בסדר הבא, את הישגיו: רכבת לאילת, "הצלת" ההשכלה הגבוהה, חינוך חינם מגיל 3, "גדר לעצירת תופעת ההסתננות", רפורמות בדיור, בסלולר ובאינטרנט, "מהפכה ירוקה", הורדת האבטלה ודאגה לביטחון ולהתיישבות. "אנו גם מטפחים את ערכי המורשת של עמנו", מוסיף נתניהו, "אנו ניצבים בפני העולם ללא מורא ללא הצטדקות, ועומדים על זכותנו לחיות בשלום וביטחון בארצנו".
"האם לא הגיע הזמן לשוב ולהדגיש את החינוך והמשפחה היהודית?", שואל מנגד משה פייגלין את קוראי "ידיעות אחרונות". בהמשך הוא מוסיף: "ריבון העולם לא שימר בצורה נסית את עמו במשך 3,000 שנה והחזירו לארצו לאחר 2,000 שנות גלות רק כדי להקים עוד פרובינציה מערבית על חלקת האדמה ש'העם הפלסטיני' יואיל אולי לוותר לנו עליה. התשובה למהות קיומנו אינה בידיהם, אלא בידינו. זה לא הם – זה אנחנו! בואו ונתמקד בבניית מדינת חירות יהודית, חברה צודקת ומשגשגת המושתתת על מוסר הנביאים, מדינה הממלאת את אזרחיה תחושת שייכות וגאווה ומהווה דוגמה ומופת לעולם כולו".
פיצוי למובטלים
במדור הדעות של "ישראל היום" טוען דניאל דורון כי "יש רק פתרון כלכלי אחד". "רק ממשלה מצומצמת יכולה למלא את תפקידיה הלגיטימיים: ביטחון ושמירה על החוק", הוא כותב. "עומס תפקידים (רבים סותרים) מכשיל אותה. ובל נחשוש שצמצום בממשלה יגרום לאבטלה. הצמצום יאפשר לשחרר את הסקטור הפרטי ולהביא לצמיחה בתעסוקה ובתוצר שתקלוט מובטלים או תפצה אותם".
בכפולה השנייה של "כלכליסט" מדווחת מיכל פופובסקי על דו"ח חדש של הארגון ההומניטרי הבינלאומי אוקספם, שהוגש בשבוע שעבר בפורום הכלכלי העולמי בדאבוס לידי נשיאות ארגון ה-G20. "תיאוריית החלחול מטה", מסכמת פופובסקי, "שהיא נר לרגליהן של כלכלות מערביות רבות מאז עידן הנשיא רייגן בשנות ה-80, צריכה לסיים את הקריירה.
"[...] לפי הדו"ח, המבוסס על נתונים מהשנים 2010-1990, ישנה עלייה דרמטית בפערים ובאי-השוויון כמעט בכל הכלכלות הגדולות בעולם ב-20 השנים האחרונות. למעשה, הצמיחה הכלכלית החזקה שחוו מדינות אלה מאז 1990 לא הצליחה לחלץ את התושבים ממעגל העוני, כמעט בכל המדינות החברות בפורום".
מעקב "ז'ורנל"
מדור "חוות החיות" במוסף "ז'ורנל" של "מעריב", העוקב באופן קבוע על פני עמוד שלם אחר הנעשה בתוכנית "האח הגדול", מוקדש הבוקר ל"20 סיבות מדוע ברי סימון חייבת לחזור לבית 'האח הגדול'". סיבה מס' 1: "כי היא ברי סימון".
כיתובי התצלומים במדור הרכילות "זהרורים" מכניסים הבוקר טקסטים היתוליים אל פיות הידוענים שמופיעים בהם. כך, למשל, מתחת לתצלום שבו נראה השחקן אלק בולדווין פונה לשחק ג'ונה היל, נכתב: "אלק בולדווין לג'ונה היל: 'אחי, היא ממשיכה לכנות אותך תחת של משאית'".
ענייני תקשורת
ברק רביד מדווח ב"הארץ" כי אגף המודיעין של צה"ל חדל לעקוב אחר פרסומי התקשורת הפלסטינית. "הופסק כמעט לחלוטין המעקב בזמן אמת אחרי ערוצי טלוויזיה מרכזיים כאל-ג'זירה, אל-מנאר של חיזבאללה, הטלוויזיה הפלסטינית הממסדית", הוא מדווח (דובר צה"ל מכחיש). את מקום אמ"ן בתחום זה, מדגיש רביד, ממלאים בין היתר מכון ממר"י והארגון מבט לתקשורת הפלסטינית.
רז שכניק מדווח במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" כי מיליארדר יהודי צרפתי, בן 35, עומד להיכנס לשותפות בערוץ 10. על-פי הדיווח, המסתמך על מקורות המקורבים לערוץ, האיש "פעיל בתחומי האנרגיה, מקורב מאוד לרונלד לאודר ונחשב ציוני נלהב שהעניק בעבר מספר תרומות גדולות למדינת ישראל ואף התנדב לשירות בצה"ל". אתמול דיווח לי-אור אברבך ב"גלובס" על יציאתם של בכירי הערוץ לאירופה, לצורך פגישה עם משקיעים פוטנציאליים, "אחד מהם הוא יהודי צרפתי". בשני הדיווחים מוזכרת מכשלה אפשרית לכניסתו לערוץ – החוק מאפשר בעלות מוגבלת לזרים על ערוץ טלוויזיה בישראל.
רועי ברק דיווח אתמול ב"גלובס" כי לפי בדיקת מבקרת הפנים של רשות השידור, מגישת "מבט" מירב מילר מקבלת שירות מוניות שעלותו החודשית בין 7,000 ל-10,000 שקל. בידיעה הודגש כי לפי בדיקת המבקרת, המנכ"ל הקודם של רשות השידור, מוטי שקלאר, הוא שאישר את החריגה. המנכ"ל הנוכחי, יוני בן-מנחם, הבטיח ל"גלובס" "למצוא פתרון הולם אחר שלא יהווה בזבוז כספי ציבור".
אמילי גרינצווייג מדווחת ב"הארץ" כי מנכ"ל רשות השידור, יוני בן-מנחם, מינה אתמול את מיקי מירו למנהל בפועל של קול-ישראל, לאחר שבית-הדין לעבודה ביטל את המכרז שבו נבחר למנהל קבוע של הרדיו. עוד מדווח כי אחד המועמדים במכרז החוזר, אריה שקד, דורש כי יו"ר הרשות אמיר גילת והמנכ"ל בן-מנחם יפסלו את עצמם מישיבה בהרכב ועדת המכרזים שתמנה את מנהל קול-ישראל.
מיה מנע מדווחת במוסף "עסקים" של "מעריב" כי משה נסטלבאום, ממלא-מקום מנהל חטיבת החדשות והטלוויזיה ברשות השידור, טוען שסגנית היועצת המשפטית של הרשות מנהלת נגדו מלחמה אישית ובזבזנית.
נתי טוקר מדווח ב"דה-מרקר" כי רשת חרגה בחודש האחרון "באופן ניכר" ממכסת השעות המותרת לשידורי בידור וריאליטי.