שר האוצר יובל שטייניץ וראש הממשלה בנימין נתניהו, היום (צילום: משה מילנר, לע"מ)

עדות שמיעה

פרשת נתן אשל, המלווה אותנו מן השבוע שעבר, ודו"ח המבקר על אסון השריפה בכרמל (הגם שטרם התפרסם), שמסקנותיו החמורות הודלפו והתפרסמו אתמול ב"הארץ" וב"ידיעות אחרונות", נמצאים גם היום בראש סדר היום של העיתונים. הקוראים מוזמנים להתוודע ביתר עמקות לאחריות שאינה רגילה ולחקירה שאינה משטרתית.

כל העיתונים מקדישים כותרת לכך שהיועץ המשפטי לממשלה החליט שלא להעביר את חקירתה של פרשת אשל למשטרה, אלא להשאירה בסמכות הנציבות (שם תעבור מדרגה מ"בדיקה" ל"חקירה"), וכל העיתונים מקדישים כותרת לכך שהשרים יובל שטייניץ (אוצר) ואלי ישי (פנים) אינם מתכוונים להתפטר למרות מסקנותיו הצפויות של דו"ח המבקר. למרות המידע הכמעט זהה שמגישים העיתונים כולם, צורת ההגשה משתנה לפי טעמם הנרכש של העורכים.

"פרשת נתן אשל תיחקר בנציבות; ר' תחויב להעיד", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". מתחת לה מודפסת הכותרת "ישי ושטייניץ: לא נתפטר בגלל דו"ח המבקר". הידיעה המרכזית, של תומר זרחין וברק רביד, היא המלאה והמקיפה ביותר המתפרסמת היום בעיתונות (וכוללת את הסברו של וינשטיין ל"גרירת הרגליים". בתמצית: "בשל הדרישה לסודיות"), וחרף העובדה שמאמר המערכת של "הארץ" קרא אתמול לפתוח בחקירה משטרתית, היא גם המאוזנת ביותר (גם באופן המסגור שלה).

מוקד הסיקור ב"הארץ" הוא העדות המצופה של ר' (מוקדש לכך גם טור פרשנות), וסיכומו הוא כי ר' תיקרא להעיד למרות סירובה. עורכי-דינה מסרו כי יפנו לבג"ץ שיפטור אותה מכך, אולם מן המידע הנמסר עולה כי ממילא לא יינקטו צעדים משמעתיים שיחייבו את ר' בפועל למסור עדות. לפי כתבי "הארץ", ניתן יהיה להגיש כתב אישום נגד אשל בכל מקרה, אם יימצא לנכון, גם בלי עדותה של ר', אולם הדבר יחייב ראיות מוצקות ומשמעותיות יותר מאשר במקרה שעדות כזו תינתן.

גם הסיקור והמסגור של תגובת ישי ושטייניץ לדו"ח הכרמל אינם מושפעים מכך ש"הארץ" הוא מי שפירסם אתמול בהבלטה את כוונת המבקר לנסות להדיח את השרים. "הארץ" לא מתאהב בסקופ שלו, מגיש סיקור ענייני וכולל בהרחבה את טענותיהם של השרים נגד המבקר: "בכירים באוצר הביעו אתמול פליאה על הפרסום ב'הארץ', שלפיו המבקר יקרא להדחתו [של שר האוצר שטייניץ], ואמרו כי הדו"ח הזוי, 'זו ממש איוולת'", נכתב, בין השאר, בידיעה, וזו גם כותרת הידיעה בעמ' 3. באותו עמוד מתפרסמת ידיעה (רויטל חובל) תחת הכותרת "משפחות ההרוגים: קציני המשטרה הם האחראים העיקריים לאסון".

"פרשת אשל: חקירה בנציבות, לא במשטרה", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום", התופסת את רוב העמוד. כותרת הגג מדגישה את סירובה של ר' להעיד. ברצועה צרה, כמעט בלתי נראית, בתחתית השער, נכתב: "מקורבי ישי ושטייניץ: 'המבקר מגזים, הם לא מתכוונים להתפטר'". הכפולה הפותחת של העיתון מוקדשת לפרשת אשל. שליש מהידיעה המרכזית מוקדש לגרסתו של אשל כפי שהיא מובאת מפי "גורמים" ומפי פרקליטו של אשל, עו"ד יעקב וינרוט. תיבה מיוחדת מוקדשת לסירובה של ר' ובה מובאים באריכות יחסית דברי פרקליטיה. טור אנמי של כותב חריף בדרך כלל, אביעד הכהן, קורא "לסיים את החקירה מהר".

עמ' 5 מוקדש לסיקור השלכות הפרסומים אתמול על אודות דו"ח המבקר, השלכות שיכולות להיות חמורות ביותר עבור נתניהו, שכן התפטרות שרי האוצר והפנים, אם אכן תתרחש, תגרום לטלטלה רבתי בממשלה. שאלת הגיבוי של נתניהו את שטייניץ היא שאלה מכריעה, כפי שמציינים כמה מהכתבים. אם לשפוט לפי הנכתב בשופרו של נתניהו, הרי ששטייניץ יכול להיות רגוע. הידיעה המרכזית מוקדשת כמעט כולה לטיעונים החריפים של ישי, שטייניץ ומקורביהם נגד המבקר, וטור הפרשנות של דן מרגלית קורא ליישם אותה "אחריות מיוחדת" ("הנורמה היפנית", קורא לה מרגלית) שמנסה להכתיב המבקר רק אחרי "שיסיים כבר את תפקידו". לא ברור מדוע נקבע דווקא המועד הזה, אולם כנראה גם לא משנה.

המשפחות השכולות זוכות לייצוג של אחת האלמנות, המתנדבת להסיר באופן מוחלט את האחריות משרי ממשלת נתניהו ולהעבירם לשרי ממשלות אחרות: "מדובר בכישלון של ממשלות ישראל לדורותיהן. בבדיקה שערכתי, יחסית לשרי פנים אחרים, ישי התריע וגם תיקצב. רבות מהמשפחות סבורות כמוני".

"ישי ושטייניץ לא מתכוונים להתפטר", נכתב בכותרת באמצע שער "מעריב". "חקירת ראש הלשכה לא תעבור למשטרה", נכתב בכותרת מתחת לה. כותרת המשנה לכותרת הראשונה מתייחסת לחשיפה של ערוץ 2 (יוסי מזרחי) מאתמול: "לינדנשטראוס בשיחה עם משפחות הנספים: 'מי שלא יקיים את ההוראות יהיה במצב קשה מאוד". זו גם כותרת הידיעה עצמה בעמ' 2: "המבקר: אני לא מציע למישהו להתעסק איתנו". גם כאן חוזרות טענות השרים (שלפיהן "אחריות מיוחדת" משמעותה התפטרות כל שרי הממשלה בשל מחדלים שבתחום אחריותם, הנובעים, לכאורה, מחוסר כסף), ומצוטטים בני משפחות שכולות הטוענים כי האצבע המאשימה צריכה להיות מופנית כלפי המשטרה.

בעמ' 3 של "מעריב" מתפרסם טור פרשנות של קלמן ליבסקינד, המתייצב נגד המבקר. "המבקר חייב לפסול את עצמו", כותרת הטור. הנימוק המרכזי של ליבסקינד קשור גם הוא באותה חשיפה של ערוץ 2: "מאז החלה העבודה על דו"ח הביקורת, המשפחות השכולות הפכו את משרדו של לינדנשטראוס לביתן השני", הוא טוען, והדבר משפיע על המבקר, "איש רגיש (באמת)" באופן פסול ("הפעלת לחץ, סחיטה רגשית"). המבקר, כותב ליבסקינד, היה צריך לסרב למפגשים הללו. עוד הוא מבקר את המבקר על ההדלפות מלשכתו וטוען, למעשה, כי לינדנשטראוס קבע את מסקנות הדו"ח מראש.

כפולת העמודים השנייה מוקדשת לפרשת אשל, וזכות הפרשנות ניתנת שם לפרשן חריף מבע נוסף, בן-דרור ימיני. "החלטה אמיצה" היא כותרת הטור, המתייחסת להחלטת היועץ המשפטי לממשלה שלא להעביר את התיק למשטרה אלא להעבירו לנציבות ובכך לקבוע, למעשה, כי החשדות הם למעשים ברף חומרה נמוך יחסית. ימיני מאשים שיש מי שמעוניינים בהרשעה בכל מחיר ובסיפורים עסיסיים ואף מוכנים לפגוע במוטרדת-לכאורה בשל כך.

בדרך כלל האשמה כזו מופנית על-ידי ימיני כלפי גורמים במערכת המשפט (או כלפי עיתון "הארץ"), אולם בשל אותה החלטה אמיצה, כאמור, של היועץ המשפטי לממשלה, ממלאים את מקומם גורמים אנונימיים. כותרת הידיעה המרכזית עצמה מדווחת דווקא על החמרת החשדות (שהובילה, כך על-פי היועץ, להחלטה להחמיר את הבדיקה ולהופכה ל"חקירה"): "עובדים נוספים העידו ששמעו על הצילומים הבעייתיים". ידיעה אחרת עוסקת בסירובה של ר' להעיד וידיעה נוספת בהסבר של משרד המשפטי לעיכוב בחקירה ("העדויות הראשונות לא הצדיקו חקירה").

ב"ידיעות אחרונות" לא נותנים לפרשנים לדבר, אלא לכתבי החדשות ובעיקר לעורכים המגישים את דיווחיהם. החדשה המרכזית בפרשת אשל מוגשת כך שמשמעותה תהיה דווקא שלילית לאשל (ולנתניהו): "החקירה לא תעבור למשטרה, אבל נתן אשל ייצא לחופשה", והכותרת הראשית של העיתון היא "נתן איש חזק", כשהמלים מובלטות מתוך הרצף הזה: "ר' הסבירה לחבריה מדוע אינה מתלוננת: 'נתן איש חזק, אם אתלונן הוא ידאג לסגור בפני את כל הדלתות. תראו מה קרה למתלוננות נגד קצב, מי רוצה להעסיק אותן היום'". כותרת נוספת על השער היא "עדות חדשה מחזקת את החשד להטרדה".

לפי "ידיעות אחרונות", ההחלטה שלא להעביר את החקירה למשטרה אינה בשל הקלות היחסית של החשדות שאינם מצדיקים חקירה פלילית, אלא כי כך יוכל היועץ המשפטי לחייב את ר' להעיד ומשום שהוא נענה "לבקשת הנציבות, שטענה כי היא מתמחה בטיפול בהטרדות מיניות תוך ניצול יחסי מרות בשירות המדינה [...] עם זאת, גם אשל מרוויח מהשארת החקירה בידי הנציבות, שכן כך מדובר, לפחות בינתיים, בעניין משמעתי בלבד".

"במשרד המשפטים הבהירו אתמול כי הנימוק המרכזי שלא להעביר את בירור הפרשה למשטרה הוא העובדה כי חשדות מהסוג שמתבררים כעת בנוגע לאשל נחקרים כעניין שבשגרה בנציבות שירות המדינה ולא במשטרה", נכתב ב"הארץ". האם "הארץ" ומשרד המשפטים טועים ומטעים ודווקא הניתוח של "ידיעות אחרונות", שבמקרה הוא גם שלילי יותר כלפי אשל (וממילא פוגע יותר בנתניהו), הוא המדויק? או ש"ידיעות אחרונות" לוקה באובססיה? לצערנו, עניין זה לא יתברר, אפילו לא על-ידי נציבות שירות המדינה.

כך או כך, המידע הבלעדי שמביא "ידיעות אחרונות" הוא זה הנוגע לסיבת סירובה של ר' להשמיע את קולה, סירוב שב"מעריב" משמש את ימיני לטענה כי יש להניח מבחינה פלילית לפרשה (למעשה הוא מכנה את הרצון לשמוע את דבריה של ר' בכינוי "אונס קולקטיבי" ו"פגיעה בדרגה מאתיים"). הדברים שמצטטים היום כתבי "ידיעות" מפיה של ר' (שאמרה אותם, כך על-פי העיתון, "לגורמים בלשכה"), מעמידים את הסירוב באור אחר, הפוך, המוסיפים לכאורה לחשדות כלפי אשל גם את אלו של שיבוש הליכי חקירה והטרדת עד.

ב"ידיעות אחרונות" מביאים, אף אם בהבלטה פחותה, גם את הצד השני של המטבע. איתמר אייכנר מדווח בידיעה נפרדת באותה כפולה פותחת, בשם "מקורבי" אשל, כי ר' "היא כמו בת משפחה אצל אשל. היא התארחה לא אחת בביתו ואפילו עשתה שם שבת – גם לאחר הפנייה ליועץ המשפטי לממשלה. זה מוכיח שהיחסים ביניהם תקינים, והיא לא תעיד נגדו. אין כאן כלום", הוא מצטט. הקושי בהסבר הזה של הסירוב הוא בכך שלפני ר', אם היא אכן אינה סבורה שנגרם לה עוול, פתוחה הדרך להעיד דווקא לטובתו של אשל.

כותרת נוספת על שער "ידיעות אחרונות" היא "שטייניץ וישי נגד המבקר". "שרי האוצר והפנים לא מתכוונים להתפטר בעקבות הדו"ח שמטיל עליהם אחריות אישית לאסון הכרמל", נכתב בכותרת המשנה. הסיקור עצמו דומה לזה שב"הארץ" וב"מעריב" – בהבדל אחד משמעותי: המשפחות השכולות, לפי "ידיעות אחרונות", דווקא כן רואות בשרים אחראים ו"מבהירות כי ידרשו מהאחראים ללכת". כמו הקביעה כי החלטת היועץ המשפטי לממשלה היא שלילית כלפי אשל, כך גם הקביעה ביחס לדעתן של המשפחות השכולות אליבא ד"ידיעות אחרונות" מנוגדת למה שנכתב ב"הארץ" וב"מעריב".

העיתונים מצטטים כל אחד בן למשפחה שכולה התומך בגרסת העיתון, ולכאורה אין אפשרות להכריע בין הגרסאות, למעט על-ידי בדיקה מפורטת של דעתם של כל אחד מבני המשפחות השכולות. ניתן לפטור את העניין כהגזמה עיתונאית רגילה הנסמכת על ציטוט אחד או שניים כדי להגדיר "תופעה", אלא שהסיפור מסובך עוד יותר, משום שהן חובל ב"הארץ" והן כתבי "ידיעות" מצטטים אותה אשה, סימה יפרח, אמה של אחת הנספות בשריפה.

ב"הארץ" היא אומרת כי "מי שאחראי לאסון אלה קציני המשטרה בשטח. ראינו את זה בתחקירים שנעשו – יד ימין לא ידעה מה עושה יד שמאל. היו חוסר מקצועיות וחוסר שליטה. זו טעות לשים את הפוקוס יותר על הדרג הפוליטי". ואילו ב"ידיעות": "השרים אלי ישי ויובל שטייניץ יכולים פשוט להתבייש. העובדות כפי שהובאו בפני מבקר המדינה מוכיחות שיש להם אשמה למחדל הזה, ועם זה הם יצטרכו לחיות כל החיים. אם הם יכולים לחיות עם זה בלב שקט, אז מגיע להם פרס נובל".

איזה ציטוט, אם כן, מדויק, ואיזו עמדה עיתונאית היא הנכונה? אני הייתי מציע לפסול את העיתונים מלעסוק בנושא הזה, בשל הפעלת לחץ וסחיטה רגשית שהם מנסים להפעיל על הקורא.

שלום

העיתון היחיד שאינו מקדיש את כותרתו הראשית לאשל, שטייניץ או ישי הוא "מעריב". בן כספית, שהחמיץ אתמול את הסקופ על דו"ח המבקר (שפירסמו טובה צימוקי ב"ידיעות אחרונות" וביתר חריפות אמיר אורן ב"הארץ"), מגיש ידיעה בלעדית המגיעה לכותרת הראשית: "המו"מ החשאי: נתניהו הסכים לוותר על הריבונות בבקעה". "שליחו של רה"מ, יצחק מולכו, אמר לנציגי הפלסטינים שישראל תסתפק בסידורי ביטחון על נהר הירדן", נכתב בכותרת המשנה.

הידיעה כולה קצרה במיוחד ומודפסת כולה ברצועה במעלה עמוד השער. אפשר ללמוד ממנה כי הפער בין עמדות הישראלים והפלסטינים נותר גדול כשהיה.

ולא להתראות

"2 חדרים ב-2 מיליון שקל זה דיור בר-השגה?", שואלת כותרת מאמר (שהיה נהנה מעריכה קפדנית יותר) של ד"ר אמילי סילברמן, מצוות "ספיבק-יונה", המתפרסם היום ב"כלכליסט". "לאחר קיץ של מחאות ציבוריות שבראשן הקריאה לדיור בר-השגה, לאחר פרסום דו"ח טרכטנברג ולנוכח הבטחות ראש הממשלה למצוא פתרון לעלות הדיור – הממשלה מציעה סוף כל סוף חקיקה להשגת דיור בר-השגה", פותחת סילברמן. "נשמע טוב? לא כל-כך מהר. ההצעה שתעלה לדיון מחר (ג') בפני ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, בראשותו של ח"כ אמנון כהן, היא יצירת אמנות בפני עצמה – תרגיל יוצא מהכלל ב'איך לעבוד על אנשים'. הממשלה הצליחה להגדיר דיור בר-השגה בלי התייחסות אחת אפילו לשאלת העלות".

"נראה שהמחאה נכשלה, מה דעתך?", היא השאלה החמישית (והאחרונה) שמפנה נחמה דואק ליצחק לוי, עורך מחירון הדירות הנקרא על שמו, במדור "חמש קטנות" שבפתח מוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות". "אני לא צריך לומר כלום, הנתונים בשטח מדברים בעד עצמם", הוא משיב.

ענייני תקשורת

כתבת השער של המוסף "מסלול" של "ידיעות אחרונות" מוקדשת ל"מילון המלא" ל"חופשה חורפית אחרת" בקפריסין. "'תאהבו את קפריסין'. זו אחת הסיסמאות הלא מתחכמות של לשכת התיירות הקפריסאית. אני אישית לא מת על סלוגנים שאומרים לי מה לעשות. אבל מה לעשות, אהבתי", מסיים ליאור איגל את הסקירה הנפרשת על פני כפולת עמודים, מיד לפני הכיתוב "הכותב היה אורח לשכת התיירות הקפריסאית".

"מחר: פריימריז בליכוד", מודיעה כותרת ידיעה לא ארוכה בתחתית עמ' 15 של "ישראל היום". כותרת המשנה: "ההערכות לקראת פתיחת הקלפיות: רה"מ יגבר בפער גדול על פייגלין. נתניהו: 'חייבים לבוא ולהצביע'". בפעם הקודמת שנערכו בחירות מקדימות בליכוד הודיעה באותו יום כותרת בולטת במעלה שער "ישראל היום" כי "הליכודניקים נקראים היום אל הקלפיות". האם "ישראל היום" התבגר או לפחות התעדן? נחכה למחר.

"מתרבים הסימנים שרשת היא קשת החדשה. והפעם: הנוהג לקדם באגרסיביות את 'דה-ווייס' ו'המירוץ למיליון' בשאר תוכניות הזכיינית", נכתב בכותרת המשנה לכתבה של הילו גלזר ב"ז'ורנל".

סגן שר החוץ דני אילון הוא "שיאן הציוצים" מבין חברי-הכנסת, כך לפי הפקולטה למשפטים של אוניברסיטת חיפה, המצוטטת במדור הכנסת של צביקה ברוט ויובל קרני במוסף היומי של "ידיעות אחרונות".

"אולי אם תתפלל ממש חזק תישאר שר הפנים", צייץ גורי אלפי וצוטט ב"ז'ורנל" של "מעריב".