כבר עשר שנים כותב גיא רולניק את טורו "שווי שוק" במדור "שוק ההון" שבחלק הכלכלי של עיתון "הארץ". חמישה ימים בשבוע, משני עד שישי, מנתח רולניק נושאים כלכליים מרמת המיקרו ועד המאקרו: מביצועים כלכליים של חברות ועד למדיניות הכלכלית של הממשלה.

אך המשבר ב"הארץ" בתחילת השנה הוא שחשף לפני צרכני התקשורת בישראל את השם שהיה ידוע עד אז רק לקוראי מדורי הכלכלה. לא הרבה נכתב על גיא רולניק, העורך הכלכלי של "הארץ" והמייסד והעורך הראשי של TheMarker, שאינו נוהג להתראיין או להופיע בכלי התקשורת האלקטרוניים. גם בעת סיקור פרשת חילופי העורכים ב"הארץ" לא ניתן היה ללמוד הרבה עליו מעבר לפרטים הביוגרפיים הקשורים לתפקידים שמילא.

רולניק בן ה-35, נשוי פלוס 1, הנחשב היום לעיתונאי כלכלי מוביל, התגלגל לעיתונות הכלכלית כמעט במקרה. בנעוריו התעניין במחשבים ובתכנות ובצבא רצה להיות טייס. אך קורס הטייס נמנע ממנו מסיבות בריאותיות והוא התקבל לגל"צ, שם החל את דרכו העיתונאית ככתב כלכלי. אלה ששירתו איתו מספרים שהאופן שבו סיקר את התחום העלה את מעמדו של הדסק הכלכלי במחלקת החדשות של התחנה. היישר מגל"צ הגיע רולניק ל"הארץ" כדי להיות כתב לענייני בורסה במדור הכלכלה, שאותו ערך נחמיה שטרסלר.

רולניק נודע ככתב האוהב לנתח תשקיפים ודו"חות של חברות ולמצוא בתוכם את הסיפורים. עם הזמן קודם לתפקיד עורך מוסף "שוק ההון" וטבע עליו את חותמו: מטבלה עם פסקאות אחדות הפך אותו לתת-מדור בן שלושה עמודים במוסף הכלכלי של העיתון. יותר מאוחר הפריד את דפי הנתונים מהמדור כדי להגדיל את חלק הכלכלה.

העיתונים האחרים הלכו בעקבות מדור "שוק ההון" של "הארץ" ופיתחו אותו גם הם. עמוס שוקן ראה את הפוטנציאל הטמון ברולניק והחל מטפח אותו. כששקל רולניק לעזוב את "הארץ" לטובת תפקיד בכיר בחברה כלכלית, שלח אותו שוקן ללימודי תואר שני בתוכנית קלוג-רקנאטי. ב-1999, אחרי שסיים את לימודיו, החליף רולניק את שטרסלר בתפקיד עורך מדור הכלכלה של "הארץ", כשהוא רק בן 29.

כבר בתקופתו של שטרסלר זכה המדור הכלכלי לאוטונומיה שהתבטאה בדסק נפרד וחלק גדול מעמודי העיתון, אך כל זאת תוך יחסים תקינים, פחות או יותר, עם העורך הראשי חנוך מרמרי וסגנו יואל אסתרון (ב"הארץ" מספרים שהמלחמה על הגודל התבטאה בכך שכל פעם ששטרסלר הגדיל את עמודי הכלכלה, הגדיל אסתרון את עמודי המוסף "גלריה"). רולניק כיוון את המדור הכלכלי לתחומים שהיו קרובים יותר ללבו - בורסה ושוק ההון - והרחיב את האוטונומיה שלו. במקביל המשיך לפרסם את טורו היומי "שווי שוק".

טוריו של רולניק, העוסקים במגוון נושאים כלכליים, הם אסוציאטיביים ומשולבים בהומור. רולניק נעזר בנתונים ובשיחות שהוא מקיים באופן אישי עם ראשי חברות ומקבלי החלטות בארץ ובחו"ל, והופך דו"חות ותשקיפים לסיפורים. הוא לא כותב יותר מכמה מאות מלים ואוהב לחלק את הטור לסעיפים כמו תקציר מנהלים נוח לקריאה: "ארבעה מיתוסים על הבורסה שלנו", "עשרה דברים שלא תמצאו בדו"ח פרנקל", "חמש הערות על התוכנית הכלכלית" וכו’.

הוא אינו עוסק רק בחברות ואישים, ומקדיש את טורו לעתים גם לנושאים עקרוניים. נושא כזה הוא סדר-היום הבטחוני, הגובה לדעת רולניק מחיר כלכלי כבד ו"דוחק כל דיון, כל ניתוח, כל עיסוק בעניינים כלכליים, חברתיים, אזרחיים אל תחתית סולם העדיפות", כפי שכתב בטור שפרסם בערב חג הפסח האחרון.

בעבר יצא בטוריו גם נגד מעסיקו ושותפו עמוס שוקן, כשכתב על מגעיו להכניס את עופר נמרודי כשותף ברשת המקומונים, או על ההלוואה שהעניקה קבוצת "ידיעות אחרונות" לקבוצת "הארץ" ("קשה לנו להאמין שההלוואה הזאת תרמה לדמוקרטיה; לכל היותר היא תרמה לתזרים המזומנים של הארץ").

שנה מאוחר יותר אף דרש מהממונה על ההגבלים העסקיים לחקור את פריסת ההלוואה לתשלומים. רולניק גם הצביע על השותפות של "הארץ" עם הממשלה כאשר הוכרז המיזוג של IOL מקבוצת "הארץ" עם "וואלה" שבשליטת "בזק". בפברואר 2002, בטור שנקרא "הטלטאביז כאן", הזהיר רולניק מבועת האינטרנט, בעוד מיליונים זורמים למניות התל-טק ולקרנות ההיי טק. חודש לאחר מכן החלה הבועה להתפוצץ.

הטור דורש מרולניק, העובד עד שעות הערב המאוחרות, להשכים קום כדי לסיים את כתיבתו ולהתפנות למלאכת העריכה. רק נסיעות, כמו זו שעשה לקראת סוף שנת 2003 ללימודים בתוכנית המנהלים הבכירים של הרווארד בארה"ב, מספקות לו אתנחתות.

"רולניק ביסס את עצמו כבעל הטור הכלכלי הנחשב ביותר בישראל, אין לו מתחרה בכך", אומר עו"ד יוסי עבאדי, שותף במשרד כספי ושות’. "כחבר בוועדות ובדירקטוריונים, אני שומע לעתים קרובות שמדברים על מה שרולניק כתב בבוקר. אנשים קוראים בשקיקה וביראה את הטור היומי שלו. אין עיתונאי בישראל שנהנה מכזה מעמד בתחום שלו - מעמד של אורים ותומים". לעבאדי גם היכרות אישית עם רולניק. הוא פרסם טורים ב-TheMarker ואף ייצג את האתר כעו"ד. ההיכרות עם רולניק השאירה עליו רושם עז.

"השיחות עם רולניק מרתקות. הוא איש רעים להתרועע, מאוד מחובר, יש לו רשת היכרויות רחבה ומי שפוגש אותו מתפעל מהשנינות והבקיאות". עבאדי סבור שרולניק אף משפיע בכתיבתו: "ההשפעה ברמת המאקרו אינה משמעותית, אך ברמת המיקרו מספיק שיצביע על תופעה, או אדם מסוים בשוק, וערכו יעלה".

עם זאת, התקשה עבאדי לספק דוגמה קונקרטית הממחישה את קביעתו.לכתב כלכלי ותיק מזכיר רולניק את סבר פלוצקר בזמן שכתב ב"על המשמר": "כשיורם ארידור היה שר אוצר הוא היה קורא בבוקר דבר ראשון את פלוצקר ב’על המשמר’. אני לא מכיר הרבה אנשים שמצליחים להחזיק טור יומי. רולניק הוא אחד העיתונאים היותר מוכשרים בארץ. יש לו ראייה מקורית ויכולת התבטאות".

אחד מבכירי תעשיית הטלוויזיה אומר שלדעתו רולניק הוא העיתונאי הכלכלי המשפיע ביותר בישראל. "אני קורא באדיקות את טורו של רולניק ובניגוד לכתבים כלכליים אחרים, הוא מצליח להפתיע אותי בכל פעם מחדש כיוון שעמדתו אינו צפויה". כמעט כל המרואיינים לכתבה, כולל עובדים במערכות מתחרות, ציינו שרולניק הוא לדעתם העיתונאי הכלכלי הטוב ביותר בישראל.

רולניק קיבל לידיו את מדור הכלכלה בתקופה של שינוי במעמדם של המדורים הכלכליים בארץ ובעולם. בועת האינטרנט, ההפרטה והשפעתם ההדדית של שווקים בעולם הרחיבו את מעגל האנשים המתעניינים בכלכלה. אתרי אינטרנט, מגזינים וערוצים כלכליים כ-CNBC ו"בלומברג" הלכו והתרבו ועניינו את עובדי חברות ההייטק בעלי האופציות, או את אלה המשקיעים בקלות בבורסות בעולם באמצעות הרשת. אין צורך יותר במערכות של "רויטרס" או "בלומברג" המיועדות רק לברוקרים או עובדים בחברות השקעות.

ב"הארץ" הבינו את השינוי בהרגלי צריכת המידע ואת הצורך בכניסה לאינטרנט. באותו הזמן כבר פעל האתר של "גלובס" (שהוקם ב-1996), אך האיום על המדיה המודפסת היה מצד אתרים כמו "אנליסט און ליין", שהחל לרכז מידע כלכלי רב, ו"ביזפורטל", שסיפק מידע בורסאי.

אחרי בדיקה של דרכי פעולה שונות, החליט שוקן להקים חברה נפרדת. זאת כדי להימנע מניגודי אינטרסים שעלולים להיווצר כתוצאה מפעילות האתר הכלכלי וכדי שהאתר יוכל לפעול כחברה דינמית וצעירה שאינה מושפעת מהתרבות הארגונית של "הארץ". בסוף 1999 עזב רולניק את תפקידו כעורך מדור הכלכלה ב"הארץ", וכשהוא משתמש במעמד שצבר ככותב ועורך, הלך להקים את המיזם החדש: TheMarker - אתר אינטרנט למידע כלכלי.

יחד עם "הארץ" הפך לשותף בחברת "ביזנס נט מידע מקוון" שהקימה אתר אינטרנט לפי המודל של האתר האמריקאי TheStreet.com. לפי פרסומים בעיתונות השקיעה החברה האמריקאית 2.25 מיליון דולר והפכה שותפה גם היא במיזם. עיתונאי כלכלי שעבד עם רולניק מנסה להסביר את הצעד בכך שרולניק, שחשיבתו עסקית, רצה ליצור לעצמו נכס כלכלי בלי לוותר על עיסוקו העיתונאי. ביודעו שכעיתונאי לא יזכה לאחוזים בקבוצת "הארץ", מצא את הדרך לשלב את כישוריו העיתונאיים עם חושיו העסקיים.

כשהוא מגובה בקמפיין פרסום ("ערוץ חדש לכלכלה החדשה"), עלה במאי 2000 אתר האינטרנט ובו מידע כלכלי המתעדכן 24 שעות, פרשנויות, טורים ומדורים המוקדשים להייטק ומידע שימושי לאנשי הסטארט-אפ, שנזקקים לעדכון שוטף בשינויים התכופים בשוק ולהשוואה של תנאי ההעסקה והאופציות שברשותם.

האתר הציע שתי גרסאות: עברית ואנגלית. רולניק לקח עימו למערכת TheMarker כותבים ועורכים מהמדור הכלכלי של "הארץ" - צעד שהיה למורת רוחם של מרמרי ואסתרון, והם הביעו את הסתייגותם. כתב שעבר מ"הארץ" ל-TheMarker סבור שעדיף היה בעיניהם של מרמרי ואסתרון שהוא, הכתב, יעבור למתחרים ולא למערכת של רולניק.

לצדו של רולניק היו בצוות ההקמה של האתר עידו פולק, שגיא חמץ (שהיה כתב תקשורת במדור הכלכלי ב"הארץ") ואיתן אבריאל, כתב "הארץ" לשעבר, ממקימי הדסק הכלכלי של "רויטרס" בישראל וכיום עורך TheMarker. משרדי TheMarker שכנו בקריית-עתידים, אזור המרכז חברות הייטק רבות.

כתב שעבד ב-TheMarker בימיו הראשונים מספר שהאווירה לא היתה שונה מבחברות הבועה שסיקרו. במשרדים הוצבו מכונות קפה ובצהריים קיבלו העובדים תלושים לארוחות במסעדות שבאזור. לראשונה כנראה בעיתונות בישראל, ניתנו לעובדים אופציות בחברה - בעיקר כדי למשוך עובדים לצוות הפיתוח הטכנולוגי של האתר, שבאותם ימים היו מחוזרים על-ידי חברות רבות. "רולניק, כמו יזם סטארט-אפ, היה חדור מוטיבציה, מתלהב ומדרבן את העובדים", מספר הכתב.

רולניק, שטיפח כמה מהכתבים והעורכים הכלכליים הבולטים כיום, ידוע כמי שדורש רבות מעובדיו ולכן לא עורך אחד שקל אם לעבוד איתו.

בנובמבר 2000 נסגרה המהדורה הבריטית של TheStreet.com אחרי חודשי פעילות בודדים, אך ב-TheMarker נרשמו באותו זמן שמונים אלף משתמשים. בדצמבר 2000 היו ל-TheMarker שמונים עובדים, ארבעים מהם עיתונאים. למרות שבשוק פעלו כבר כמה אתרים כלכליים, הקמת TheMarker היוותה תחרות בעיקר לאתר של העיתון "גלובס".

עד כניסתו של TheMarker, התלבטו ב"גלובס" אם לפתח את אתר האינטרנט שהתעדכן רק פעם ביום, או לראות בו מתחרה של העיתון המודפס. אך עם כניסתו של TheMarker לשוק הבינו שעדיף שהעיתון יילחם באתר של "גלובס" ולא של המתחרים. בתחילת 2001 השיג "גלובס" 7.2 אחוזי חשיפה לפי נתוני TIM-טלסקר, בעוד של-TheMarker היו 2.8 אחוזים בלבד.

בפברואר 2001 התפשט TheMarker למדיה המודפסת והוציא את מגזין TheMarker בעריכת דב אלפון, מי שערך את מוסף "הארץ" ואת "קפטן אינטרנט". עובד בכיר בקבוצת "הארץ" מסביר שהסיבה להוצאת המגזין היתה חיזוק המותג TheMarker שעדיין לא תפס נפח מספיק באינטרנט. המגזין, הערוך בפורמט של מגזינים דומים בארה"ב, כיוון עצמו לקהל של משקיעים ואנשי עסקים והציע ניתוחים כלכליים, סקירות נרחבות לצד סיפורים אישיים על משקיעים ומנהלים, ומידע על "סמלי סטטוס": מוצרים אלקטרוניים, עיצוב משרדים ובתים פרטיים, יעדי נסיעה בחו"ל ועוד.

דפיו של מגזין TheMarker התמלאו במודעות פרסומת למוצרי יוקרה: טיסות עסקים פרטיות, מועדוני גולף, מסעדות ומכוניות יקרות. בהתאם לאותו כיוון, החל המגזין לפרסם מדי שנה את רשימת 500 הישראלים העשירים ביותר. מאמץ רב מושקע בתחקיר כדי לאסוף מידע על אנשים שחלקם לא נחשפו לקהל הרחב, ולהכנת הגיליון תורמת היכרותו בת 15 השנים של רולניק עם העולם העסקי.

הגיליון, הזוכה לפופולריות רבה וחשיפה בכלי התקשורת האחרים, הוא גם לרועץ למגזין TheMarker בכך שהוא יוצר לו תדמית של מגזין המציע רכילות מתוחכמת לאנשי עסקים תדמית שבעיני רבים הופכת לחזות הכל למרות שגם בגיליון הפופולרי, העיסוק בעשירים הוא ענייני ומציע מידע עסקי ברובו. ב-TheMarker מתגאים גם בפרויקטים אחרים, כמו מדריך ההשקעות השנתי הכולל ניתוחים מפורטים של אפיקי ההשקעות השונים ובכתבות השער כמו זו שפורסמה במרץ האחרון וניתחה את "השיטה של וול סטריט".

בעבר הוקדשו כתבות השער לתחקירים על אנשי מפתח בכלכלה כאריה גנגר, לתנאי השכר של אנשי הקבע, ואף לשר האוצר לשעבר, סילבן שלום, תחת הכותרת "האריה שלא שאג". בעוד שמגזינים דומים בארה"ב, שהוקמו כמוצר מודפס של אתר אינטרנט, הפסיקו לפעול, ב-TheMarker מספרים על גידול של 50% במספר המנויים בשנה האחרונה. 15 אלף עותקים של המגזין נמכרים בתשלום מדי חודש - רובם למנויים אך גם בחנויות, ל"אל על" המחלקת את העיתון במחלקה העסקית, ולחברות הקונות באופן מרוכז. ההערכה היא שהמגזין מופץ בעשרים עד שלושים אלף עותקים בחודש.

אולי בגלל המגזין הלכו והתקרבו עם הזמן נתוני החשיפה של אתר TheMarker לאלה של אתר "גלובס". ב-2001 רכש TheMarker את האתר המתחרה "אנליסט אונליין" כדי להדביק פער ולספק מידע בורסאי בזמן אמת, ולקראת סוף שנת 2002 החלו באתר לגבות תשלום על ניוזלטרים (עדכוני דואל) ויותר מאוחר על חבילות תוכן נוספות שהוא מציע, כגון ארכיון כתבות.

"הם איבדו חלק גדול מהאנשים אך הצליחו להביא עוד הכנסות", אומר אילן שחורי מחברת TASC לייעוץ אסטרטגי-כלכלי, "בקהילה העסקית יש נכונות גבוהה לשלם בעד תוכן ראוי החוסך זמן, יותר מאשר במגזרים אחרים. חוץ מזה שזו הוצאה עסקית מוכרת". אך עו"ד עבאדי סבור אחרת: "בשטף האינפורמציה קשה לגבות תשלום ולשנות את הקונבנציה שתוכן באינטרנט הוא חינם".

כיום המודל העסקי של TheMarker מבוסס על פרסומות באתר ובמגזין, תשלום עבור נתוני בורסה בזמן אמת וכתבות מארכיון האתר, דמי מנוי למגזין וארגון ימי עיון תחת השם "פורום TheMarker". כמו מתחריו, TheMarker גם שולח לקוראיו הודעות דואל שיווקי, המציעות מוצרים שונים, וכמו העיתונים הגדולים מוציא עיתוני לקוחות לחברות עסקיות.

כדי להסיר ספק לגבי כללי המשחק האתיים שלו, מפרסם TheMarker באתר האינטרנט מדיניות מערכת חמורה: על עובדיו נאסר להחזיק במניות או ניירות ערך אחרים הנסחרים בבורסות והם אינם רשאים לקבל מתנות או לצאת לנסיעות שלא על חשבון המערכת. ב-TheMarker טוענים להפרדה מוחלטת בין החלק המסחרי לחלק המערכתי, ובימי העיון שלהם מבהירים לנותני החסות שלא יינתן להם לדבר על העסק שלהם.

אך האם TheMarker גם מכניס כבר כסף לבעליו, קבוצת "הארץ"? לפי עמוס שוקן, "TheMarker מתקדם כלכלית על-פי התוכניות העסקיות שלו". שוקן מציין שאתרים דומים בארה"ב, כמו CBS-Marketwatch, שהוקמו לפני TheMarker והפסידו כסף בשנותיהם הראשונות, מדווחים על רווח ברבעונים האחרונים. הוא מצביע גם על IOL שהוקמה על-ידי "הארץ" ומוזגה עם "וואלה", שדיווחה זה כבר רבעון שני על רווחיות גדלה והולכת.

מנכ"לית TheMarker, הדס גולדשטיין, אומרת שב-2003 חל גידול של 30% בהכנסות החברה, מה שמקרב אותה לרווח תפעולי. "כבר אין סימן השאלה שהיה לפני שלוש שנים", אומרת גולדשטיין ומציינת את נתוני השימוש המצביעים על עלייה במספר המשתמשים באתר, העומד כיום על 200 אלף קוראים שונים בחודש ו-55 אלף קוראים שונים ביום. לדברי עובד בקבוצת "הארץ", בעיני עמוס שוקן TheMarker הוא מוצר שמיקם עצמו היטב במגזר הכלכלי וכשישתפר המצב הכלכלי במדינה, יהווה גורם משמעותי בשוק התקשורת.

ההערכה האמורה מסבירה, אולי, את החלטתו של עמוס שוקן ביולי 2002 למנות את גיא רולניק לעורך-על לענייני כלכלה ב"הארץ", אחרי שלוש שנים שבהן ערכה את המדור מירב ארלוזורוב. עם שובו של רולניק לערוך את עמודי הכלכלה של "הארץ" שמרה ארלוזורוב על תפקידה והמשיכה לעבוד תחתיו. מינויו של רולניק הוסבר כהידוק שיתוף הפעולה בין מערכת "הארץ" למערכת אתר האינטרנט של TheMarker, שמשרדיו הועברו מקריית-עתידים לרחוב שוקן 18.

"חנוך מרמרי נאלץ להפסיק להתערב בנעשה במדור הכלכלה", אומר עיתונאי בכיר ב"הארץ". אך עיתונאים אחרים מספרים שכבר מימיו של העורך הקודם, נחמיה שטרסלר, מערכת הכלכלה היא מערכת נפרדת הזוכה לאוטונומיה ונמצאת תחת פיקוחו של עמוס שוקן כתבי הכלכלה עומדים במגע עם מרמרי ואסתרון רק כאשר ידיעות כלכליות מגיעות לעמודים הראשונים.

בסוף 2003 הודיע שוקן למרמרי כי החליט להעביר את כתבי הכלכלה ממערכת "הארץ" בשוקן 21 למערכת TheMarker בשוקן 18. מרמרי הודיע שהוא מסיר אחריות מהמדור הכלכלי ושוקל להתפטר. "שלוש השנים של המשבר הכלכלי הביאו לחשוב איך לקצץ עלויות", מסביר העיתונאי הבכיר ב"הארץ" את מהלכיו של שוקן, אך רבים ייחסו את החלטתו להשפעתו של רולניק, שנחשב למועמד מוביל לתפקיד עורך העיתון.

ב"מעריב" צוטט כתב בכיר מ"הארץ" האומר שרולניק שואף להיות עורך העיתון עד גיל ארבעים וזה רק עניין של זמן עד שיחליף את מרמרי. בינואר התפטר מרמרי מתפקידו בעקבות העברת מערכת מדור הכלכלה לבניין TheMarker. "המיזוג של מערכת הכלכלה עם אתר TheMarker נכפה עלי ויצר שדירה כפולה של מקור סמכות וחשדנות הדדית ביני לבין המו"ל. המו"ל שהפקיד בידי את פקדון העריכה נטל ממני נתח יקר", הסביר מרמרי. אך להפתעת רוקמי הקונספירציות, הודיע רולניק במסר שפרסם באתר TheMarker, שאינו מעוניין בתפקיד עורך "הארץ".

מדוע לא נענה רולניק להצעה, שאכן דובר איתו עליה, לערוך את "הארץ"? אחת הסברות היא שהוא רוצה להישאר בתפקידו עד למצב שיאפשר להפוך את מדור הכלכלה לעיתון כלכלי יומי דוגמת "גלובס", אך עמוס שוקן מכחיש כוונה כזאת. ב"הארץ" נהנים כרגע מהיתרון של השילוב בין מדור הכלכלה, המתפרסם בבוקר וזוכה לפופולריות בקרב אנשי עסקים, לעדכון שוטף במהלך היום באמצעות האתר.

הפיכת המדור לעיתון יומי תצריך הקמת מערך הפצה נפרד בערב, מהלך שכרוך בעלות גבוהה. כך שבינתיים נשאר גיא רולניק בתפקידיו הנוכחיים, אך ממי שבגיל 35 נחשב לעיתונאי הכלכלי המוביל בישראל אפשר לצפות שעוד ישפיע על "הארץ" ועל העיתונות הכלכלית בארץ. 

שחר אבירי הוא עורך שירותי מידע של טלוויזיה אינטראקטיבית

גיליון 50, מאי 2004