מהי הבעיה הבוערת והעמוקה ביותר בשוק התקשורת הישראלי כיום? את השאלה הזאת הצבנו בפני ראשי ובכירי מסלולי לימודי התקשורת באקדמיה, לרגל פרסום המהדורה החדשה של מפת הבעלויות בתקשורת הישראלית. התשובות שקיבלנו אינן מוגבלות למישור הכלכלי, ומדגימות כיצד תחלואי השוק מחלחלים מבעד לטבלאות האקסל וחשבונות הבנק – ומשפיעים על טיב התוכן שמוגש לציבור ועל תנאי העבודה של מי שמייצרים אותו.

אבחנה שחזרה על עצמה אצל יותר ממרואיין אחד היא שבישראל, הקשיים הכלכליים שפוקדים את כלי התקשורת אינם בעיה מבודדת – אלא קרקע פורייה לבחישה הולכת וגוברת מצד גורמי שלטון. הבחישה הפוליטית הזאת אינה תהליך חד-צדדי. במידה רבה, היא נושאת פרי משום שהמו"לים – בעלי ההון ששולטים בכלי התקשורת החזקים והמשפיעים ביותר בשוק – מאפשרים אותה, ובמקרים מסוימים גם מזמינים אותה.

חוץ מההתערבות השלטונית ומחולליה, חוקרי התקשורת שהסכימו לענות על השאלה הזהה שהצגנו להם הצביעו על שורה של אשמים: הרגולטורים, המו"לים, הצרכנים, המפרסמים, אנשי התקשורת עצמם, וגם המתחרה העצומה שהגיעה מעבר לים וריסקה את ההגמוניה של התקשורת הממוסדת – פייסבוק. להלן ההסברים.

צבי רייך: תנועת מלחציים כלכלית-פוליטית

"הבעיה החמורה ביותר נובעת מהחולשה הכלכלית החריפה שממנה סובלת התקשורת", אומר פרופ' צבי רייך, שנכנס בימים אלה לתפקיד ראש המחלקה לתקשורת באוניברסיטת בן-גוריון. "החולשה הכלכלית פוקדת תקשורת שהיא כבר מראש חלשה וריכוזית – ולכן לדעתי הנסיונות להשתלט עליה לא היו רחוקים מהצלחה".

"הגורמים הפוליטיים שמנסים להצר ולפגוע בלגיטימציה של המדיה נעזרים בכך שמהצד השני יש זרוע אחרת, שלאט-לאט חונקת את התקשורת  כלכלית. וכשזה מגיע לשוק כל-כך קטן, הסכנה קיומית. היינו כפסע מהשתלטות, והסכנה עוד לא חלפה"

בכל העולם מתמודדים כלי התקשורת עם משבר כלכלי שנובע מהשינויים באופני צריכת המדיה, אך לדברי פרופ' רייך – בישראל הבעיה חריפה במיוחד בגלל גודל השוק. "מפת התקשורת בישראל כל-כך קטנה בהשוואה למדינות אחרות, אנשים לא מבינים עד כמה התקשורת פה ריכוזית: בקו של עשרה מייל – אפילו פחות מזה, בין צפון ראשון-לציון לרמת-החייל – אתה תופר את הרוב המכריע של כלי התקשורת בארץ. זה נורא-נורא ריכוזי, ולכן זה גם נורא פריך.

"הבעיה עצמה היא תנועת המלקחיים שמנסה לסגור על התקשורת משני כיוונים גם יחד: הלחצים הפוליטיים מצד אחד, והלחצים הכלכליים מצד שני. עם כל אחד מהם לבד התקשורת אולי היתה מסתדרת, אבל שניהם יחד מאוד-מאוד אפקטיביים. הגורמים הפוליטיים שמנסים להצר ולפגוע בלגיטימציה של המדיה נעזרים בכך שמהצד השני יש זרוע אחרת, שלאט-לאט חונקת את התקשורת כלכלית. וכשזה מגיע לשוק כל-כך קטן וכל-כך מרוכז, זו סכנה קיומית. היינו כפסע מהשתלטות, והסכנה עוד לא חלפה".

עמית שכטר: הרגולציה חולה

פרופ' עמית שכטר, הראש היוצא של המחלקה לתקשורת באוניברסיטת בן-גוריון, מוסיף לרשימה את הדרג המקצועי במוסדות המדינה. "הבעיה המרכזית של שוק התקשורת היום היא החובבנות והלקוֹחנות שבבסיס הרגולציה של הענף", הוא אומר. "הגופים הרגולטוריים עמוסי סתירות וכפילויות, חלוקת הסמכויות ביניהם בלתי הגיונית, והסדרים חדשים שנעשו בשנה האחרונה וכאלה שעל הפרק מאיימים רק להחמיר את המצב. התוצאה היא שהאינטרס הציבורי, חופש הביטוי וקידום היצירה הישראלית נדחקים מפני אינטרסים צרים.

"הבעיה המרכזית היום היא החובבנות והלקוֹחנות שבבסיס הרגולציה של ענף התקשורת. המעורבות הפוליטית הגבוהה והשחיתות השלטונית בהקשרי התקשורת מתאפשרים במידה רבה כתוצאה מהמבנה הקלוקל הזה"

"המעורבות הפוליטית הגבוהה בשוק והשחיתות השלטונית הנחשפת לאחרונה בהקשרי התקשורת מתאפשרים במידה רבה כתוצאה מהמבנה הקלוקל הזה. דוגמאות לא חסרות: תיקון מס' 44 לחוק התקשורת (הידוע כ'תיקון ערוץ 20') מגדיר מחדש את מבנה הענף ומעביר סמכויות בין המועצות השונות בלי שהתקיים כל דיון ציבורי בנושא. תיקון מס' 8 לחוק תאגיד השידור הישראלי, שעצם חקיקתו בחטא וביטולו בשל הצורך (המגוחך כשלעצמו) לקיים את האירוויזיון בישראל מעידים על היעדר כל שיקול ציבורי בקביעת המדיניות.

"התזכיר המוצע לחוק התקשורת, שבו יש כוונה לבקש רשיונות ממפעילי טלוויזיה על גבי האינטרנט שכבר כיום יש להם מאות אלפי מנויים, הוא המצאה מגוחכת שלא ניתנת ליישום. וכמובן, פרשיות השחיתות שבהן הפך מנכ"ל משרד התקשורת שהוביל את כל הרפורמות האלה לעד מדינה (דבר המעיד יותר מכל על השיקולים שבבסיס מדיניות התקשורת בתקופת כהונתו), ושבמהלך חקירתן נחשפו קשרים מושחתים בין ראש הממשלה לבעלי כלי תקשורת ומפעילי תקשורת מרכזיים".

יובל דרור: אין מספיק כסף

"הבעיה העיקרית היא שאין מספיק כסף בשוק", אומר ד"ר יובל דרור, דיקן בית-הספר לתקשורת במכללה למינהל וחבר עמותת "העין השביעית". "זה שוק נורא עני וקטן מאוד, התחרות גדולה מאוד – והבעיה הזאת היא הבורג המרכזי שסביבו מסתובבות כל הבעיות. זה מקור כל הצרות. כשאין מספיק כסף האתיקה נפגעת, כי אתה צריך לחיות איכשהו – אז אתה עושה תוכן שיווקי, ומוכר את עצמך, ומוריד סטנדרטים, שוכר עובדים פחות טובים, כי המוכשרים דורשים יותר כסף.

"הכל מתחיל מבעיית מודל עסקי. אנחנו חיים בתקופה מוזרה שבה לפחות חלק מהשחקנים לא פועלים מסיבות כלכליות – 'ישראל היום' למשל – וכתוצאה מכך, אלה שכן עושים את זה מסיבות של רווח נקלעים לבעיה, כי את המתחרים האספקט הזה בכלל לא מעניין".

יריב צפתי: נוני מוזס

כשפרופ' יריב צפתי, ראש החוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה, נשאל מהי הבעיה הבוערת והעמוקה ביותר של שוק התקשורת – הוא מצביע על האיש החזק של קבוצת "ידיעות אחרונות". "במשפט אחד – העובדה שנוני מוזס עדיין מו"ל", הוא חורץ. "השיחות שניהל מוזס עם נתניהו, בין אם הן מגיעות לרף הפלילי של שוחד ובין אם לאו – מסמלות בעיני בעיה מרכזית של קשרים מושחתים בין תקשורת לפוליטיקה, שאותם ראינו גם בפרשות אחרות.

"השיחות שניהל מוזס עם נתניהו, בין אם הן מגיעות לרף הפלילי של שוחד ובין אם לאו, מסמלות בעיני בעיה מרכזית של קשרים מושחתים בין תקשורת לפוליטיקה"

"הבעיה הזו מונעת מהתקשורת הישראלית – שיש בה עיתונאים ועורכים חרוצים, יסודיים, ביקורתיים וידענים, ולא מעטים כאלו – למלא באופן מלא את תפקידה. השחיתות הזו של חלק מבעלי השליטה בתקשורת גם פוגעת באופן מהותי ואנוש באמון הציבור בתקשורת, ובכך מסייעת לפוליטיקאים בהתקפותיהם על התקשורת.

"בעיה מרכזית שנייה קשורה בגודל השוק. בכל העולם אנו נמצאים בעידן של חיפוש מודלים חלופיים למימון פעילות התקשורת, משום שעוגת הפרסום מתחלקת בין שחקנים רבים יותר ומשום שהטכנולוגיה מאפשרת מצד אחד הימנעות מחדשות לאלו שמתעניינים בסוגות אחרות – ומצד שני צריכת חדשות בחינם. תוסיף לזה את עוגת הפרסום המצומצמת של תקשורת המיינסטרים בישראל, ותגלה תקשורת שחסרים לה משאבים ל-fact checking ולתחקיר, שנאלצת יותר ויותר להסתמך על תוכן שיווקי, ושעובדיה חשים באופן תמידי את חרב הקיצוצים מעל ראשם".

דניאל דור: בנימין נתניהו

"מה הבעיה החמורה ביותר בשוק התקשורת? בנימין נתניהו", אומר פרופ' דניאל דור, מרצה בחוג לתקשורת באוניברסיטת תל-אביב ובעבר ראש החוג. "נתניהו הוא הגורם בעל ההשפעה החזקה ביותר על שוק התקשורת כיום. הוא מחזיק בהרבה גורמים על מפת התקשורת, הוא מחליש באופן מכוון גורמים אחרים על המפה – אלו שפועלים בניגוד לאינטרסים שלו – ובד בבד מנסה ליצור איתם בריתות מאחורי הגב של גורמים אחרים. החולשה, חוסר הכסף, נוני מוזס, הרשתות החברתיות – כל אלה מאפשרים לביבי לעשות במערכת כבתוך שלו".

כשפרופ' דור נשאל האם ראש ממשלה אחר היה נמנע מלנצל את החולשות הללו לצרכיו, הוא משיב: "ראשי ממשלה תמיד עשו מה שהם יכלו בנושא הזה, אבל כל ראשי הממשלה הקודמים הכירו בעיקרון הבסיסי שאומר שבמדינה דמוקרטית שוק התקשורת צריך להיות, לפחות במידה מסוימת, עצמאי מתכתיבי השלטון. המערכה שביבי מנהל היא מערכה נגד הדמוקרטיה – והקרב שהוא מנהל בשוק התקשורת הוא חלק מהמערכה הגדולה הזאת".

אשר כהן: דרוש איזון בגזרת המו"לים

"הבעיה הכי גדולה היא חוסר האיזון – זה קשור להתנהלות של העורכים והעיתונאים, אבל גם לשוק", אומר פרופ' אשר כהן, ראש בית-הספר לתקשורת באוניברסיטת בר-אילן. "כשאורי אורבך אמר 'הטובים לתקשורת', הוא יצר את התודעה ששם צריכים להיות – אבל כדי שיהיה איזון צריכים להגיע גם משקיעים שייצרו אותו, כמו שקרה במידה מסוימת עם 'ישראל היום'.

"במחנה הלאומי, לפחות הדתיים בתוכו, בונים קודם יישובים וישיבות, ורק אחר-כך מתפנים לדברים האחרים, ובכללם לקרב על התודעה. בהקשר הזה, 'ישראל היום' הוא דוגמה אפשרית, אם כי מדובר בעיתון שנראה בתחילת דרכו כתומך באדם מסוים, בראש הממשלה. מעיתון הייתי מצפה, וכיום זה כבר טוב יותר, שייצג את העמדות השמרניות או הלאומיות יותר מול העמדות האחרות. במרחבים אחרים, דוגמת הטלוויזיה, ההטיות והיעדר האיזון והגיוון עדיין בולטים מאוד".

תמר להב: תוכן שיווקי

"הבעיה המרכזית בעיני היא התוכן השיווקי", אומרת ד"ר תמר להב מאוניברסיטת אריאל, שנכנסת בימים אלה לתפקיד ראש בית-הספר לתקשורת. "רוב גופי התקשורת המסורתיים, וגם העיתונות המקוונת, שרויים בקשיים כלכליים, ובשביל לשרוד הם חייבים תוכן שיווקי. מחקרים מראים שגם אם התוכן השיווקי מזוהה כ'בשיתוף עם', אף אחד לא שם לב, ובסופו של דבר הקורא התמים חושב שזו כתבה מערכתית ולא מבין שבעצם מדובר בפרסומת.

"התוכן השיווקי הוא דוגמה לבעיית שוק שיש לה השלכה גדולה על הציבור – וזה עוד לפני שמזכירים את האופן שבו התופעה הזאת מתבטאת ברשתות החברתיות. לא דיברתי על זה עם מישהו מתחום הרגולציה, אבל אני מניחה שגם הם מבינים שאם יאסרו על תוכן שיווקי לא תהיה לנו תקשורת בישראל, שהשוק יתמוטט. ולכן במשך השנים העלימו עין ועשו כל מיני הסדרים. כך שאני צופה שבשנים הקרובות התופעה עוד תגבר ותגדל".

ניקולס ג'ון: הבעיה היא פייסבוק

"הבעיה הכי בוערת ועמוקה היא פייסבוק", קובע ד"ר ניקולס ג'ון, מרצה בכיר במחלקה לתקשורת ועיתונאות באוניברסיטה העברית. "מה הבעיה עם פייסבוק בהקשר של שוק התקשורת הישראלי? יש כמה בעיות – חלקן גלובליות, אחרות מקומיות. בפייסבוק מתארים את הרשת החברתית כ'פלטפורמה', להבדיל מ'כלי תקשורת'. למלה 'פלטפורמה' יש מטען אידיאולוגי מאוד כבד – כי מי שמנהל פלטפורמה כביכול לא אחראי לתוכן שעולה בה.

"פייסבוק לא חייבת דין וחשבון כמעט לאף אחד: היא יכולה להסיר תכנים בלי להסביר מדוע, כמו במקרה של 'אדם גולד' – ואנחנו, כמשתמשים מן השורה וגם כחוקרי תקשורת, לא נדע מה השיקולים"

"במקרה של פייסבוק זוהי הגדרה כוזבת. פייסבוק היא כיום גוף התקשורת שמתווך לציבור את התוכן שמייצרים כל כלי התקשורת המסורתיים במדינה – ולמרות זאת, אנחנו לא יודעים איך הוא מתנהל ולפי אילו כללים. זה מתחיל מסוגיית הפוסטים הממומנים – מי משלם כדי להציף את התוכן הזה – וממשיך עם בעיות מהסוג של ההתערבות הרוסית בבחירות בארצות-הברית.

"וכאן נכנסים לתמונה הכוח והדומיננטיות של פייסבוק, שמאפשרים לה להתנהל לפי מערכת חוקים משל עצמה. בגלל המעמד הזה, פייסבוק למעשה לא חייבת דין וחשבון כמעט לאף אחד: היא יכולה להסיר תכנים בלי להסביר מדוע, כמו במקרה של 'אדם גולד' – ואנחנו, כמשתמשים מן השורה וגם כחוקרי תקשורת, לא נדע מה השיקולים שעומדים מאחורי החסימות וההסרות. התוצאה היא שאנחנו יודעים שפייסבוק משפיעה על השיח – אבל לא יודעים איך. ככל שהמדיה החברתית נעשית חשובה יותר לדיון הציבורי במשטר דמוקרטי, הבעיה הזאת מתחדדת".

מיכאל קרן: הפחד מחלחל

"פרסומה המבורך של מפת הבעלויות, החושפת את האינטרסים הכלכליים השולטים בשוק התקשורת הישראלי, מעלה בי את המחשבה שלמעשה כל הגורמים הקשורים ברשתות הסבוכות הללו – בין אם הם בעלי העסקים וכל הניזונים מהם, הרגולטורים, המפיקים, העורכים, העיתונאים ועוד – מונעים כיום מגורם שהפך מרכזי בתרבות הפוליטית והתקשורתית הישראלית: הפחד", אומר פרופ' מיכאל קרן, ראש החוג לתקשורת במכללה האקדמית עמק יזרעאל.

"זו בעיני הבעיה הבוערת והעמוקה ביותר בשוק התקשורת הישראלי, כמו גם בכל תחומי החברה והממשל בישראל. הפחד מפני בעלי זרוע השולטים בהמון מוסת, שמביא להחלטות כגון פיטוריו של מאייר ב'ג'רוזלם ריפורט' בשל השימוש במטאפורה מתוך 'חוות החיות' של אורוול בקריקטורה שצייר בעקבות חקיקת חוק הלאום".

אורלי סוקר: משבר האמון

"כשמסתכלים על מה שקורה בתקשורת, חשוב להסתכל על מה שקורה בחברה ככלל", אומרת ד"ר אורלי סוקר, ראש המחלקה לתקשורת במכללת ספיר. "הבעיה המרכזית היא שאין אמון בתקשורת. זאת לא רק בעיה ישראלית – זו תופעה שמתרחשת גם בארצות-הברית ובאירופה, בגרמניה לדוגמה".

"למשבר האמון אמנם נלווית תופעה של קבוצות שמאמינות בעיתונות חופשית ותומכות כלכלית בעיתונים שמזוהים עם אג'נדה ליברלית ולא-מוּטה, אבל במקביל אפשר לראות מגמה מתחזקת של שמרנות ולאומיות – שמתמרצת עיתונות מהסוג ההפוך"

"בחו"ל לעתים קושרים את זה לתופעות כמו 'פייק ניוז', ובארץ, משבר האמון מתעצם לנוכח חשיפה של קומבינות מהסוג של 'ידיעות אחרונות' וראש הממשלה נתניהו. במקביל, דווקא במקרים שבהם העסקה הבעייתית נמצאת מראש על השולחן – כמו במקרה של עיתון מטעם כמו 'ישראל היום' – יש אנשים שעבורם זה לא פוגע באמון שהם רוחשים כלפי העיתון.

"איך מתמודדים עם זה? אני לא חושבת שאפשר להתמודד עם זה. זה בילט-אין בתקשורת. הרגולציה ודאי לא פותרת את זה, ואת הלכי הרוח והמשטרים הפופוליסטיים לא נשנה. למשבר האמון אמנם נלווית תופעה של קבוצות שמאמינות בעיתונות חופשית ותומכות כלכלית בעיתונים שמזוהים עם אג'נדה ליברלית ולא-מוּטה, אבל במקביל אפשר לראות מגמה מתחזקת של שמרנות ולאומיות – שמתמרצת עיתונות מהסוג ההפוך".

אורנית קליין-שגריר: נסיונות הפוליטיזציה בשידור הציבורי

"לאור כל הבעיות והקשיים בתקשורת המסחרית בישראל, אני רוצה להפנות את הזרקור אל התקשורת הציבורית", מוסיפה ד"ר אורנית קליין-שגריר, מרצה בכירה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללה האקדמית הדסה.

"דווקא בגלל החששות מפני שליטה של בעלי הון, אינטרסים כלכליים ותוכן שיווקי בתקשורת, לתאגיד השידור הציבורי 'כאן' יש תפקיד חשוב מאי פעם", היא מסבירה. "שידור ציבורי אמור להיות נטול אינטרסים כלכליים, עצמאי וחופשי מלחצים, ואף לייצג את מגוון הקבוצות והדעות בחברה, ובכך לתת מענה מסוים לבעיות שנוצרו בשוק. לכן, לדעתי, הבעיה הקשה ביותר היום בתקשורת הישראלית היא הנסיונות להחליש את השידור הציבורי ולהכפיף אותו לפוליטיקאים. האינטרס של כולנו הוא שידור ציבורי חזק, עצמאי ומגוון".