"אז בגלל זה הפסיכולוגית שלי 'עדכנה' את התעריף, בגלל הסדרה?" (ש', מטופל אצל פסיכולוגית כבר שלוש שנים).
העלאת מחירי הפגישות אצל חלק מהפסיכולוגים היא רק אחת מהתוצאות הסוחפות של סדרת הדרמה "בטיפול" ששודרה ב"הוט". מטפלים רבים חשים שהסדרה "הוציאה אותם מהארון" ונתנה לגיטימציה חברתית לגשת לטיפול נפשי, וזו לא ההשפעה היחידה של פרקי הסדרה על הציבור הרחב. בעשרת השבועות שבהם שודרה הסדרה, היא גררה תגובות מכל הקצוות. מטפלים, מטופלים, מתלבטים וגם צופים שרק רצו לראות טלוויזיה. בניגוד לתוכניות הריאליטי, שהן הדבר הכי רחוק מהמציאות שיש בטלוויזיה, הפורמט החדשני הזה יצר הזדהות גבוהה מאוד של הצופים עם השידורים, עד שלא תמיד ניתן היה להבחין היכן עובר הגבול בין הדמיון למציאות.
בין אמת לבדיה
"הסדרה מוכיחה עד כמה הגבול בין וירטואלי למציאות נשחק. הווירטואלי הופך לאמת שעל־פיה נשפטת המציאות. מטופלים באים ושואלים למה את לא אומרת ככה או אחרת, הם יכולים לשאול אם גם אני עוברת דברים כמו שראובן עובר, אם אני מרגישה עוצמות כאלו של רגש. פעם השוו אותי לראובן ואמרו לי במה אני כמוהו. היו ששאלו אם גם לי יש גילה, אם גם אני מרגישה למטופלים שלי מה שראובן מרגיש כלפי אלה שלו" (ד"ר צביה זליגמן, מנהלת היחידה לטיפול בנפגעי טראומה מינית במרכז הרפואי ע"ש סוראסקי, תל־אביב).
למי שאינו בקיא ברזי הסדרה, נסביר כי מדובר בפרקי טיפול, כאשר לכל מטופל יש יום קבוע בשבוע, וביום חמישי הפסיכולוג עצמו, ראובן (אסי דיין), הולך לייעוץ אצל מדריכתו שגם היא פסיכולוגית (גילה אלמגור).
"בהתחלה, הצפייה היתה לי ממש קשה, רק לאחר זמן מה הצלחתי להתרגל לעובדה שזו רק סדרת טלוויזיה וליהנות ממנה ככזו" (ר', מטופלת).
"חסרה לקיחת אחריות של המטפל – הוא מסובב הכל על המטופלת: היא גורמת לו להרגיש כך וכך. אלה דקויות מקצועיות, אך יש להן השלכות: זה יכול ליצור בלבול באבחנה מתי המטפל מועל בתפקידו. בסיפור שלו עם נעמה – זה ממש נח בשבע שגיאות. שהרי מלכתחילה הוא היה צריך להילחם על הטיפול, להודות ברגשותיו ולהמשיך לטפל בה, ולא להפוך לרומן" (עירית קליינר־פז, פסיכולוגית קלינית, יועצת לסדרה בפרקי הטיפול הזוגי ועורכת הפורום "בטיפול" שעסק בסדרה, באתר האינטרנט "פסיכולוגיה עברית").
בין המטפל למדריכו
"ראיתי תגובה של בהלה בקרב צעירים, שנפגשו עם הסובייקטיביות של המטפל; הסדרה שברה את האשליה של הבועה שהופכת את הפסיכולוג לאדם חסר חיים אישיים, ששום דבר אינו מפריע לו, שהוא שם רק בשביל המטופלים. אנשים נבהלו מההדרכה שעובר ראובן. התעוררה פתאום השאלה – מה, הפסיכולוג שלי מדבר ככה גם עלי?" (עירית קליינר־פז).
"העובדה שמאחורי מטפל עומד קולגה, מנחה, מישהו שעומד לצדו – למטופלים אחדים זה גילוי. זו ידיעה שעלולה לעורר חרדה, אך זה חשוב שהמטופל יידע שהמטפל הוא בן־אדם" (יואב ברושי, פסיכולוג קליני מומחה).
הפרקים של ימי חמישי הפגישו לראשונה מטופלים רבים עם העובדה שגם למטפלים יש מטפלים, שמסייעים להם ומנחים אותם מבחינה מקצועית. אף שרוב הפסיכולוגים שרואיינו לכתבה זו העידו כי ההנחיה בסדרה אינה משקפת כלל את מה שקורה במציאות, עצם קיומה עורר הדים רבים. לעומת הדרמטיות הטלוויזיונית המוגזמת של פרקי ההנחיה, מעידים רוב המטפלים ששאר הפרקים, שמציגים את הפסיכולוג כמטפל, קרובים מאוד למציאות ברוב המקרים. ככלל, רוב הפסיכולוגים די מרוצים מהסדרה, שפתחה צוהר לעולמם והעלתה את הלגיטימיות של הטיפול הנפשי, גם בעיני הציניקנים הגדולים ביותר.
חשיפת קודש הקודשים
"יש בדיחות על פסיכולוגים וכמה ספרים. חוץ מזה התחום פועל תחת מעטה של סודיות ומסתורין, שני אנשים נכנסים לחדר ומי יודע מה קורה שם. הסדרה הזו פתחה צוהר למקום מאוד אינטימי. אני מרגישה הקלה, סוף־סוף מבינים אותנו, לא מסתכלים עלינו מוזר, אחרים מרגישים שזו מציצנות, חודרים לנו לקודש־הקודשים, והיום כולם יודעים מה יש בו". "מבין כל המקצועות שעשו עליהם סדרות טלוויזיה, הפסיכולוגים הכי מתרגשים מזה. עוד לא פגשתי עורך־דין שהתרגש מ'פרקליטי אל.איי' או מ'אלי מקביל'. קיבלנו לגיטימציה ציבורית" (ד"ר נעמה בראון, פסיכולוגית קלינית).
"ההורים שלי יודעים סוף־סוף מה אני עושה בחיים" (עירית קליינר־פז).
הלגיטימיות שקיבל המקצוע משמחת את הפסיכולוגים וגם את כיסיהם, על אף הביקורת שנשמעה פה ושם על מחיר הפגישה עם ראובן. מטופלים רבים מעידים על עדכון התעריף כלפי מעלה בעקבות הסדרה, והמטפלים מעידים על מספר פניות הולך וגובר.
"אצלי מספר הפניות עלה פלאים, ואני שומעת על כך גם מעמיתים שלי, היו אלי טלפונים של אנשים שצפו בסדרה, וגם בפורום של הסדרה באינטרנט פונים אלי בעקבותיה. הסדרה הפילה אצל אנשים איזה אסימון, אנשים שהתלבטו ואמרו, 'אם איילת זורר יכולה, גם אני יכול'" (עירית קליינר־פז).
"אין לי נתונים סטטיסטיים אך אני מבין שיש יותר פניות גם של אנשים שחוזרים לטיפול, הסדרה עוררה את החזרה לטיפול" (ד"ר רוני באט, יועץ מקצועי לסדרה).
יש לציין בהקשר זה כי לא כל הפסיכולוגים שרואיינו לכתבה זו מעידים על עלייה במספר הפניות, וכן אין אישור סטטיסטי לכך, אך רובם ככולם מעידים כי הסדרה חדרה לחדרי הטיפול כמעט בכל הקשר אפשרי.
השוואת ביצועים
"פעם שאל אותי מטופל למה אני כמו ראובן. הסדרה חדרה לתחום" (ד"ר צביה זליגמן).
"ההשפעה המוחשית ביותר היא על מטפלים ומטופלים. מתייחסים למה שרואים על המסך כבסיס השוואתי – האם כך קרה גם להם? האם ייתכן שהפסיכולוג שלהם יעשה דברים דומים? ישנה אפילו חרדה מפני מה יכול לקרות בין מטפל ומטופל" (יואב ברושי).
"אנשים ביקשו לדבר איתם כמו ראובן, זה נכון בעיקר למטפלים מה'ז'אנר השותק', כשפתאום מבינים שיש מטפלים שגם מדברים. אני רואה בכך נזק, כי צריך לסמוך על המטפל, הוא לא יכול להפוך את עורו. זה פוגע באמון ובתחושת ההערכה, שזה בסיס חשוב לטיפול" (עירית קליינר־פז).
"אני עובדת עם אנשים שעברו טראומה מינית, ובסדרה היו שני מטופלים שהיו גם קורבנות לטראומה כזו; מטופלים התייחסו לדברים שראו, היא יצרה אצלם מתח ממשי לגבי התקדמות העלילה, הם חשו הזדהות אך גם חרדה - מה יקרה, איך הדברים יתקדמו? אם הם ראו את זה בטלוויזיה, זה אולי יכול לקרות גם בחדר הטיפולים האמיתי, ואז אין להם למעשה מקום מוגן. ההגעה של ראובן לקצה, ואולי אפילו מעבר לו, איימה על כמה מהטיפולים אצלנו" (ד"ר צביה זליגמן).
"אתה כל הזמן עושה אנלוגיה על עצמך: איך אני בטיפול, איך אני מתנגד, איך המטפל מפרק את ההתנגדות שלי". חשבתי איך זה משפיע על המטפלת שלי, ואז הגעתי לפגישה שבה היא הגיבה למשהו שאמרתי בדיוק כמו שראובן הגיב בסדרה. זה גרם לי להרגיש לא נוח. ברור לי שאולי זה בתת־מודע שלה אבל זה העליב אותי שאולי היא שואבת מהטלוויזיה דברים: פתאום זה מעלה שאלות בנוגע לאותנטיות שלה, זה הרגיש פחות אותנטי" (ר', מטופלת).
"בעקבות הסדרה התחלתי לחשוש מההשפעה של המטפל על חיי המטופל. זו לכאורה רק שעה בשבוע, אבל למעשה היא משפיעה על המטופל כל השבוע. זה גרם לי לפחד פתאום מלהיות אצל מטפל גבר, מחשש שגם אני אתאהב בו, כמו נעמה, ואסבך את חיי יותר משהם גם כך. הביך אותי לראות את הטיפול שמתרחש בבית שלו, התכווצתי כאילו אני המטופלת שם" (נ', מטופלת).
"הייתי מצפה שראובן יהיה מסוגל להודות בפני נעמה על משיכתו אליה מבלי להפוך זאת להתאהבות (אולי אני נאיבית...). טבעי שגבר יימשך לאשה מבריקה ואטרקטיבית כנעמה. גם בני־זוג נשואים טוב אינם חפים ממשיכה כלפי אחרים... אז? על אחת כמה וכמה בטיפול! זו היתה עבורו הזדמנות לקשר אמין ואמיץ עם מטופלת" (מתוך פורום הסדרה באתר האינטרנט "פסיכולוגיה עברית").
בין דימוי לתוכן
ההתייחסות למתרחש על המסך כאמת טיפולית חצתה גבולות. רבות דובר על החשש שמטופלים, או אנשים שאינם מכירים את אופי הטיפול הפסיכולוגי, יסיקו עליו מסקנות רק מצפייה בסדרה. מטפלים ומטופלים דיברו על החשש מציפייה לתפניות דרמטיות בטיפול כפי שהן מוצגות בסדרה, מבלי להבין שהן נובעות משיקולים דרמטורגיים של היוצרים. אולם רבים שמכירים את הפסיכותרפיה התייחסו לסדרה ולמתרחש בה כאל אמת או ככלי שניתן להשתמש בו באופן מעשי. אחת התופעות המוזרות שהולידה הסדרה היא הזמנתם של הכותבים והשחקן אסי דיין לכנסים מקצועיים של מטפלים.
"אסי דיין נשאל על תעצומות הנפש שלו כמטפל, הוא הוזמן למכונים פסיכולוגיים... זה מעיד על כך שהחוויה הריאלית מטשטשת את הגבול בין מציאות לדמיון. אני חושב שיש כאן גם פן של רצון לגעת בזוהר: מה יש, איגוד הפסיכולוגים האמריקאים לא העניק פרס ל'פסיכולוגית' מה'סופרנוס'?" (יואב ברושי).
"היה כאן טשטוש מעניין בין טלוויזיה ומציאות: היה פאנל שבו השתתפו אנשי מקצוע והוזמנו גם יוצרי הסדרה ואסי דיין, והיה מדהים לראות את האכזבה של אנשי המקצוע לפגוש אסי בוטה וישיר לעומת ראובן המטפל. היתה מעין כמיהה של אנשי המקצוע להיות מטופלים אצל מין ראובן כזה" (ד"ר רוני בארט, יועץ מקצועי לסדרה).
"עשה לי רע לשמוע מאסי דיין שהוא אינו מאמין בפסיכולוגים" (נאווה גוטמן, פסיכולוגית קלינית).
"הבלבול, ההזמנה לפאנלים, זה חלק מתרבות הסלבריטי שמערבבת בין צורה ותוכן: להזמין שחקן שמשחק פסיכולוג זו נחלת תרבות הרייטינג. יותר משהסדרה מייצרת טשטוש היא משקפת בלבול במהות כולה: עצם ההופעה כמייצג דימוי הופכת אותך לדימוי כולו" (ד"ר רוני באט).
שיחת היום
"אם היום יוצאים ספרים על הפילוסופיה של סיינפלד אז ודאי שיהיו כנסים על 'בטיפול'" (יואב ברושי).
ספרים עוד לא נכתבו על הסדרה, אך היא הפכה לשיחת היום, ואולי גם לשיחת התקופה, מסביב לכל מיחם ובשיחות סיכום ולמידה במכונים פסיכולוגיים רבים. איש מקצוע שמכבד את עצמו לא יכול היה להתעלם מה"גל הפסיכולוגיסטי" ששטף את הארץ, והסדרה כבר מופיעה בסילבוס של לפחות קורס אקדמי אחד באוניברסיטה העברית בירושלים. מדובר בקורס "הקשבה דינמית", שם מנתחים את תפקוד הפסיכולוג ומסתייעים בפרקי הסדרה כנקודות מוצא לדיון. גם במאמרים מקצועיים כיכב הפסיכולוג מ"הוט" ותפיסתו הטיפולית מבוקרת או מהוללת כדרך להבהיר רעיונות. כמו, למשל, במאמר שכתבה פרופ' קליר רבין מהחוג לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל־אביב לעיתון "את": "אני נגד דרך הטיפול שלו, הוא נוטל יותר מדי מקום גם בדרך שבה הוא מעניק פירושים לדברים. אני משתמשת בניתוח של אופי הטיפול שלו כדי לדבר על נושא הפרשנות, למשל".
נורית קנטי היא עיתונאית ומגישה תוכנית בתחנת "כל השלום"
גיליון 60, ינואר 2006