המלצות המשטרה ב"תיק 2000" קובעות כי מערכת היחסים שהתקיימה בין ראש הממשלה נתניהו למו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס היא פלילית לכאורה: מוזס ירתום את קבוצת התקשורת שלו לטובת האינטרס הפוליטי של נתניהו, תמורת עזרתו של האחרון בקידום אינטרסים עסקיים של המו"ל. העסקה שנרקמה עולה, לפי הודעת המשטרה, לידי עבירות של שוחד, מרמה והפרת אמונים על-ידי נתניהו ועבירת שוחד על-ידי מוזס.

אלא שבהודעת המשטרה ישנם נוכחים נפקדים. אנשי הביצוע, אלו שבלעדיהם עסקאות כאלה אינן יכולות להתקיים; הקצינים, המלחים ונערי הסיפון שהיו אמורים "להזיז את הספינה" של קבוצת "ידיעות אחרונות" בכל הנוגע ליחס לנתניהו. אלו, משני צדי הסיפון, בסביבתו של מוזס ובסביבתו של נתניהו, לא נזכרו כלל בהודעת המשטרה, וככל שידוע אף לא נחקרו באזהרה בחשד לסיוע לעבירות האמורות. הדעת נותנת כי ההיעדרות הזאת מעידה בעיקר על כך שהמשטרה, ככל שנתנה את דעתה לעניין, לא סברה שיש די ראיות כדי להחשיד גם אותם כחלק ממכלול עסקת השוחד.

מה יכול להביא למסקנה כזו? הרי תמלילי השיחות בין נתניהו למוזס מעידים לפחות לכאורה על מעורבות פעילה של אנשי המפתח בקבוצת "ידיעות אחרונות" ובסביבת נתניהו בטנגו ההטבות ההדדי שנרקם ביניהם.

כפי שדווח בחדשות 2, התנהלה בין השניים בין השאר גם השיחה הזאת: "בהנחה שאנחנו מסכמים את הדברים, אתה חייב לשחרר מישהו שידבר עם רון", אומר המו"ל מוזס לראש הממשלה נתניהו, והלה משיב: "ניר חפץ יוכל לדבר איתו?". בהמשך אומר מוזס: "הוא צריך לדבר עם שני אנשים. עם רון ועם ערן", ובהמשך: "במהלך היום שיהיה קשר עם רון. תראה ביבי, אנחנו צריכים לעשות הכל מהר, כי אני צריך להזיז את הספינה. אני אומר לרון ביום ראשון שידברו איתו".

"רון" הוא העורך הראשי של "ידיעות אחרונות" רון ירון, "ערן" הוא העורך הראשי של ynet ערן טיפנברון, ואילו "ניר" הוא יועץ התקשורת (לשעבר) של משפחת נתניהו, ניר חפץ. מהדיאלוג הזה של מוזס ונתניהו נראה כאילו אנשי הביצוע נמצאים בלב מנגנון עסקת השוחד. אחד אומר, השני עושה, אחד משחרר, השני מדבר.

מוזס: "תראה ביבי, אנחנו צריכים לעשות הכל מהר כי אני צריך להזיז את הספינה. אני אומר לרון (רון ירון – עורך 'ידיעות אחרונות') ביום ראשון" (צילום מסך מתוך תמלילי השיחות בין בנימין נתניהו ונוני מוזס, חדשות ערוץ 2)

האם במצב דברים כזה יכולים עיתונאים להיחשב כמי שביצעו עבירת סיוע לשוחד? על פניו, בהחלט ישנה אפשרות תיאורטית כזו. אלא שעבירה כזו קשה מאוד להוכחה מאחר שהיא דורשת יסוד נפשי כפול. הן מודעות של הסייענים לכך שבפעולותיהם הם מסייעים לעבירת השוחד, והן קיומו של היסוד הנפשי שבלב עבירת השוחד עצמה.

קיימת גם אפשרות נוספת: "ביצוע בצוותא" של מעשים פליליים, שאולי תהיה קלה יותר להוכחה מאחר שהיא אינה דורשת יסוד נפשי כפול, אלא "עשיית מעשים" להגשמת תוכנית עבריינית כוללת, כל אחד על פי חלקו.

ניתן לחשוב על אפשרות להרשיע דמויות לוויין כאלה ב"ביצוע בצוותא" אם יוכח שנותן השוחד חלק איתן את המידע על כוונותיו לשחד והם פעלו יחד כדי להוציא זאת לפועל. בלשון עממית, כדי להיות שותפים לאשמה – הם היו צריכים להיות שותפים לתכנון הדיל ולבצע מעשים משותפים לצורך הגשמתו.

אם מו"ל מורה פתאום לעיתונאיו לשנות בזווית חדה את קו הסיקור, האם הללו לא ישאלו אותו מדוע ולמה?

במאמר העוסק בניתוח של ביצוע בצוותא של עבירות פליליות מדגים זאת ד"ר רוני רוזנברג כך: "אם שני אנשים פורצים לביתה של אשה על מנת לאנסה, האחד שומר על הדלת למנוע כניסת אדם, ואילו השני בועל אותה, יורשעו שניהם בעברת האינוס. [...] הנימוק לעמדה זו הוא שגם העבריין אשר שמר על הדלת היה חלק אינטגרלי מאותה חבורה אשר ביצעה בפועל את האונס, ולפיכך אין להבדיל מבחינת האחריות הפלילית בינו לבינו. זאת ועוד, כאשר יש יחסי שליטה בין הצדדים, גם מתן הסכמה לביצוע עבירה עלול לעלות כדי ביצוע בצוותא". "תרומתו של המבצע", מוסיף רוזנברג, "יכולה לבוא לידי ביטוי גם בשתיקה כאשר שתיקה זו היא בבחינת תמיכה במעשה העבירה".

כאמור, מתוך הכלום שנאמר על הנושא בהודעת הסיכום שלה, ייתכן שהמשטרה סברה שאין הוכחות לידיעה כזו בזמן אמת וליסוד הנפשי הכפול הנדרש. נותרנו עם התהייה במישור הציבורי. אם מו"ל מורה פתאום לעיתונאיו לשנות בזווית חדה את קו הסיקור, האם הללו לא ישאלו אותו מדוע ולמה? ואם לא שאלו, האם זה משום שמדובר בעובדים שרגילים לבצע הוראות מבלי לשאול שאלות, או שהם מבינים יפה מאוד במה מדובר ומה העילה לכל זה, גם אם אינם שותפים מלאים בסוד העניינים?