סיכומי החקירה של המשטרה ב"תיק 2000" – עסקת השוחד שנרקמה בין מו"ל "ידיעות אחרונות" נוני מוזס לראש הממשלה בנימין נתניהו – עוררו אצלי ציפייה להתארגנות ספונטנית של עיתונאים שיתוודו בפומבי על ההטרדות המקצועיות שמהן סבלו (ועודם סובלים) מצד המו"לים והמנהלים שלהם. ממש כשם ששחקנית הקולנוע אליסה מילאנו מינפה את תנועת MeToo# בעקבות חשיפת הטרדותיו המיניות הבוטות של מפיק הסרטים ההוליוודי הארווי ויינשטיין, מתבקשת בישראל יוזמה דומה בענף התקשורת, בעקבות הגושפנקא הרשמית שמעניקים ממצאי המשטרה להתנהלותו של מו"ל "ידיעות אחרונות".
נוני מוזס לא נרתע מלכרות ברית עסקית עם נתניהו, מושא סיקורם הראשי של כלי התקשורת הישראלים. לפי הברית שהציע מוזס, קבוצת התקשורת של "ידיעות אחרונות", בראשה העיתון המודפס הנפוץ ביותר (באותה תקופה) ואתר האינטרנט הפופולרי ביותר, תשרת את האינטרסים הפוליטיים והיחצ"ניים שלו. בכך הפך מוזס את עיתונאיו לסמרטוטים שביכולתו להציבם בכל מקום בממלכתו ולמחות בעזרתם כל כתם תדמיתי שעלול לדבוק בראש הממשלה. האופן שבו מוזס מתייחס לעיתונאים שהוא מעסיק, כפי שנשקף משיחותיו המוקלטות עם ראש הממשלה, הוא של בוס כוחני, כל יכול, המסוגל לכוון את כתיבתם ודיווחיהם לפי רצונו.
בעיניו של מוזס, העיתונאים המועסקים בקבוצת "ידיעות אחרונות" (להוציא שניים, שבשמותיהם נקב) אינם אזרחים עצמאיים, אנשים בעלי עמדה, יושרה והשקפת עולם, אלא אוסף של כלבלבים כנועים המסורים באופן מוחלט למרותו. כתבים, פרשנים ובעלי טורים רבי-מוניטין, הנהנים ממעמד ציבורי ותקשורתי נכבד, אינם אלא חבורה של שכירי עט הנעים על-פי המתווה שמשרטט המו"ל. כך רואה מוזס את הרוב המוחלט של עיתונאיו ואת יכולתו לשלוט בהם, ופרסום אבחנתו זו על-ידי המשטרה משמיט באחת את סמכותם המקצועית ואת יכולתם להוסיף וליהנות ממעמד של מדווחים ומתווכים מהימנים ואמינים של המציאות.
עיתונאי "ידיעות אחרונות" אינם לבד. "ישראל היום" הוא כלי תקשורת נוסף שהתנהלותו משקפת השתעבדות גורפת של צבא כתביו ועורכיו לשיקולים זרים המיועדים לשרת את האינטרסים של נתניהו. האבחנה הזו תקפה לגבי עורכי העיתון וכותביו המרכזיים בעבר ובהווה.
ממצאי המשטרה מאששים כי פגיעתו הרעה של נתניהו, אם במישרין ואם בעקיפין, ניכרת גם בכלי תקשורת אחרים: הוא כמעט סגר את ערוץ 10 משום שסיקוריה של חברת החדשות של הערוץ הכעיסו אותו; הוא שיחק בעתידם של רשות השידור ושל תאגיד השידור החדש – כשאחד השיקולים העיקריים המנחים אותו הוא המידה שבה שני ארגוני התקשורת הללו עונים לציפיותיו האידיאולוגיות והאישיות; הוא התערב בעתידו ובמבנהו של ערוץ 2 בהתאם לאינטרסים של ארנון מילצ'ן; וכפי שנחקר עתה ברשות ההגבלים העסקיים, ידו של שר התקשורת נתניהו (באמצעות המנכ"ל מומו פילבר) בחשה במבנה העסקי של חברת בזק כדי לקדם לכאורה את האינטרסים של בעליו, שאול אלוביץ'.
חלק גדול מקהיליית העיתונאים בישראל הסתגל לתפקד תחת טרור שמפעילים ראש הממשלה ומקורביו. עיתונאים רבים מבליגים על הטרדות המו"לים ועל ההתנהלות המעוותת הנכפית עליהם וממשיכים כביכול למלא את תפקידם
ביסוד המעורבות הזו של נתניהו בניהולם העסקי ובהתנהלותם המקצועית של רוב כלי התקשורת המרכזיים במדינה עמדה ההנחה שביכולתו לכפות את רצונו על מנהליהם ובעליהם, ושבכוחם של אלה להכתיב את הסיקור הרצוי לו. להנחה הזו היה על מה לסמוך. ממצאי המשטרה מוכיחים את מה שביצבץ פה ושם גם בעבר על הסיקור המוטה שמכתיב מו"ל "ידיעות אחרונות" למערכות העיתונאיות הכפופות לו, על ציותו של הדרג המנהל ברשות השידור לציפיותיה של לשכת ראש הממשלה, על התחשבותם של מנהלי ערוצי הטלוויזיה ברצונו של נתניהו, וכנגזרת מכך על ההוראות שהורדו למערכת העיתונאית, ועל ההתמסרות של מערכת "וואלה" של אלוביץ' לגחמותיהם של נתניהו ורעייתו. על המידה שבה עיתונאי "ישראל היום", וכן ערוץ 20, מתייצבים מאחורי ראש הממשלה, מיותר להרחיב את הדיבור.
גם נתניהו לא לבד: התערבות של בעלי עניין, עסקי ופוליטי, מוכרת בכלי תקשורת רבים – החל מ"מעריב" בתקופת נמרודי ונוחי דנקנר, דרך העיתונות המגזרית כיום ועד למקומונים. אם ביוזמתם, לטובת האינטרסים העסקיים שלהם עצמם, ואם כתוצאה מלחצים חיצוניים – מו"לים ומנהלים של כלי תקשורת מטרידים את המערכות העיתונאיות הכפופות להם בדרישות זרות לשיקולים העיתונאיים, ואין פוצה פה ומצפצף.
זה חיזיון מדכא. חלק גדול מקהיליית העיתונאים בישראל הסתגל לתפקד תחת טרור שמפעילים ראש הממשלה ומקורביו. בין אם תוך מודעות מלאה ובין אם מתוך הכחשה, כתבים, עורכים ופרשנים מתקרנפים ומועלים בתפקידם. נותרו אמנם איים שבהם נשמר הצלם המקצועי הראוי, אבל התמונה הכוללת עגומה ומדאיגה: עיתונאים רבים, מי שאמורים להיות שומרי סף זקופי קומה ובעלי מצפון, מבליגים על הטרדות המו"לים ועל ההתנהלות המעוותת הנכפית עליהם, וממשיכים כביכול למלא את תפקידם. הגיעה שעת ה-MeToo# בתקשורת.
