התוכנית ה-90 של "קול העין", הפעם בהנחיית אורן פרסיקו ונמרוד הלברטל, נפתחת בשיחה עם סנאא חמוד, עיתונאית ושדרנית ברדיו א-שמס, על סיקור התקשורת הערבית בישראל את יום האדמה, 41 שנה לאחר אירוע הדמים.

"מלבד האזכורים בעיתונות הערבית המקומית, היו למעלה מ-160 אזכורים בתקשורת הפלסטינית והאזורית", אומרת חמוד בפתח הראיון עמה. לדבריה, המסגור של הסיקור הוא בדרך כלל הרקע הפוליטי של האירוע וציטוט מדברי משפחות ההרוגים, לצד דברי ההנהגה הפלסטינית העכשווית. השנה, מוסיפה חמוד, נטען יום הזיכרון משמעות נוספת בעקבות שני אירועים עכשוויים: הנסיונות להפקעת האדמות בנגב והעברת חוק קמיניץ, שמשמעותו החמרת מצוקת הדיור בחברה הערבית בישראל.

סנאא חמוד (צילום: איהאב חוסרי)

בתשובה לשאלה על העניין שיש לציבור הערבי בישראל בסיקור אירועי יום האדמה אומרת חמוד כי זו "סוגיה אקוטית" שקשורה לכך שהשנה לא צוין, לראשונה, יום האדמה כיום שביתה. "האנשים אולי מאסו בכלים שבהם מציינים את היום הזה, אבל לא בהכרח במשמעות האידיאולוגית-הפוליטית היותר עמוקה, כי זה מתקשר לנושא עכשווי שנוגע לכולנו".

בפינה "אזור הנוחות" מתארח השבוע זאב קם, הכתב הפוליטי של "מקור ראשון" ו-nrg. קם מספר, בין היתר, כי לאחרונה סירב לדווח על חתונת אורן חזן משום שחש כי העיסוק באירוע הוא רכילותי ואינו קשור כלל לעולם הפוליטי. "על סיפור החתונה של אורן חזן סירבתי לכתוב מלה וחצי מלה", הוא אומר, "ומה שנכתב בסופו של דבר במקום שבו אני עובד לא היה מטעמי. וזה מקובל עלי, אני לא אגיד למקום העבודה שלי 'אל תפרסם'. אני יכול להגיד להם מה אני לא אפרסם".

זאב קם (צילום מסך)

כשקם נשאל על מעברו הצפוי לתאגיד השידור ועל האפשרות שהתאגיד כולו ייסגר, הוא משיב: "אתה מוביל אותי לנקודה שהוציאה אותי מאזור הנוחות. העובדה שאני משמש כתב פוליטי, שאמור לסקר סיטואציה פוליטית שמשפיעה באופן ישיר עלי. אני השתדלתי מאוד להימנע מהעניין הזה, היו אחרים שעשו את זה בשבילי באתר ובעיתון, למעט מקרים שבהם העברתי מידע נטו, בלי שום אמירה אישית".

בהמשך התוכנית מתראיינת הדר לוי, דוקטורנטית במחלקה לתקשורת ועיתונאות באוניברסיטה העברית בירושלים, על המחקר שערכה לבחינת "מופעיו המוסדיים והחתרניים של הסאונד במהדורת החדשות הטלוויזיונית". לוי עומדת על הסגנון התרועתי של אותות הפתיחה למהדורות, ומציינת כי נמצא הבדל בין אותות "מבט" ומהדורת החדשות של ערוץ 2 לבין האות של מהדורת ערוץ 10.

"מצאנו דמיון בין הפתיחים של ערוץ 1 וערוץ 2, שמשדרים ממלכתיות והמקצב, המפְעם שלהם, הוא 60 פעימות בדקה, משהו מאוד הימנוני", אומרת לוי. "את הפתיח של ערוץ 10, לעומת זאת, מצאנו יותר 'צעיר' ומודרני באופי הפוליפוני, יש האטה במפעם, יש בולטות של כלי הקשה. אופי קצת יותר צעיר ורב-קולי. זה הבדל שבמחקר שלנו אנחנו מצביעים עליו כעולה בקנה אחד עם התמורות המוסדיות שעומדות ברקע של הערוצים האלה. ערוץ 10 כערוץ צעיר יותר נדרש להציב אלטרנטיבה לממלכתיות של הערוצים 1 ו-2".

משה נגבי (צילום: יוסי זמיר)

לסיום מתראיין משה נגבי, הפרשן המשפטי של קול-ישראל, ומביע את סלידתו ממתווה התאגיד שעליו סוכם במפגשים בין בנימין נתניהו ומשה כחלון. "אני חושב שההסכם שנחתם בין ראש הממשלה לשר האוצר הוא משהו שרירותי, בעיניי גם לא חוקתי", הוא אומר. "לו אני שופט בג"ץ הייתי בהחלט חושב שצריך לפסול. יחד עם זאת, אני לא חושב שבית-המשפט יתערב".

לטענת נגבי, מהלך החקיקה שהביא לסגירתה של רשות השידור, הוא שהכשיר את הקרקע לראש הממשלה לרמוס את עצמאותו של תאגיד השידור. "לכן", הוא מוסיף, "אני חושב שהמהלך היותר חמור מבחינה עקרונית ומבחינת הפגיעה בעצמאות היה מה שנעשה לפני שנתיים-שלוש על-ידי ארדן ולפיד. היום מנצלים את הפתח של אז, את התקדים של אז, כדי להמשיך ולרמוס".

• את התוכנית המלאה ניתן להוריד כאן

"קול העין" היא תוכנית משותפת ל"העין השביעית" ולקול-הקמפוס (106FM), רדיו הסטודנטים של בית-הספר לתקשורת של המסלול האקדמי, המכללה למינהל. התוכנית משודרת בקול-הקמפוס מדי שבוע בימי חמישי בשעה 12:00, וזמינה להאזנה באתר התחנה ובאתר "העין השביעית". ניתן גם להתחבר לפיד ה-RSS של "קול העין" באתר icast. עורכת מוזיקלית: חן ליטבק.