עיתונים סנסציוניים אפשר לקרוא לפי התוכן, אבל גם לפי הרגש. יש כתבות שנועדו לקומם, ואחרות המנסות לעורר התפעלות או להעלות דמעה או להרחיב את הלב מגאווה. אחת מהחשובות שבקטיגוריות הרגשיות, אולי מלכת צהובוני החדשות, היא כתבת האימה. איום הטילים האיראני, האסון האקולוגי המתרגש ובא, השואה הדמוגרפית העומדת לפתחנו – אין כסכנה ברורה ומיידית, רצוי כזו המאיימת על סלע קיומנו, כדי להעניק ריגוש של רגע לקורא המנומנם.

כתבת השער של מוסף "7 ימים" על "כת היהודים המשיחיים בישראל" השתייכה לז'אנר כתבות האימה ("הצופן המשיחי", 8.8.08). ניתן לנחש זאת כבר לפי התמונה שבשער – תמונה אפלולית, שנראה בה גבר מבוגר, עם מבט מזוגג, לבוש בבגדים כהים, המניח את ידו על ראשה של צעירה בלונדית לובשת לבן: ספק תמונה שנלקחה מאתר של פדופיליה, ספק תמונה של חייזר המבקש לשאוב את מוחה של בת-אנוש חסרת ישע. כותרת המשנה הקצרה מבהירה את טיב הסכנה: "כת" של יהודים משיחיים מבקשת לשאוב את נפשותיהם הטהורות של "ילדים, חיילי צה"ל וניצולי שואה – ולקרבם לישו".

טקס טבילה נוצרי בירדן (צילום: יוסי זמיר)

טקס טבילה נוצרי בירדן (צילום: יוסי זמיר)

דפדוף לעמ' 17 מגלה שתחקירנית "7 ימים", תחיה ברק, "חדרה [...] אל תוככי" כת המשיחיים "ותיעדה במשך חודשיים את שיטותיהם המתוחכמות להמרת דתם של יהודים". הכתבת אמנם "חדרה" לתוך קהילת מאמינים פתוחה, המדברת ומטיפה בגלוי על אמונותיה ופעילויותיה, אבל הכתבה נפתחת בתיאור דרמטי של פגישה בינה לבין יעקב דמקני, "המבשר מספר אחת של היהודים המשיחיים", שבה היא "מתקשה לנשום" מפחד שסיפור הכיסוי שלה יקרוס.

ומהן "השיטות המתוחכמות" שנחשפו בפעולת החדירה הנועזת? בנוסף לחלוקת עלונים, היהודים המשיחיים גם "מחלקים מצרכי מזון לעניים, לנפגעי טרור ולניצולי שואה, שלא יודעים מה יאכלו מחר ומדברים איתם על ישו; עוטפים באהבה ובשירי קודש זונות נרקומניות בבית מחסה שהקימו בלב תת אביב; מפיגים את בדידותם של חיילים בשטחי אש בעזרת שירים, ממתקים, ספרים ומתנדבות מחו"ל". כלומר, היהודים המשיחיים עוסקים בגמילות חסדים המשולבת בהטפה דתית, בדומה למיסיונרים רבים של היהדות, הנצרות והאיסלאם – למשל, אמא תרזה, פעילי ש"ס או חב"ד ופעילי התנועה האיסלאמית. מבט מקרוב על פעילות מיסיונרית יכול להיות נושא לכתבת מגזין מרתקת, אבל לא סקרנות אנתרופולוגית זיכתה את היהודים המשיחיים בכתבת שער מז'אנר האימה.

ניתן לשער שכתבת התחקיר על היהודים המשיחיים עיטרה את שער "7 ימים" משום שנתפסה ככתבה המסעירה את רגשות הקוראים, והיא הסעירה את רגשות הקוראים משום שגייסה, מדעת או בלי דעת, לא רק את הנטייה הישראלית להדרה של מי שאינו יהודי, אלא גם רגשות קמאיים של שנאת הנצרות וחרדה מפני האיום שלה על הזהות היהודית. "חטאם" של היהודים המשיחיים, מנקודת מבט יהודית-קנאית, הוא חטא כפול: לא זו בלבד שהם מטיפים לאמונה בישו ובברית החדשה, המתיימרים לרשת את היהדות, הם גם מכריזים על עצמם כפלג של היהדות (היהודים המשיחיים רואים עצמם כמי ששבים לדרכם של ישו ותלמידיו הראשונים, שנולדו כיהודים), ובכך הם מעיזים לקרוא תיגר על הגדרת היהדות המקובלת על רוב הציבור. על רקע זה סובלים היהודים המשיחיים מרדיפה והתנכלות הן מצד הרשויות בישראל – משרד הפנים, למשל, מקשה על מתן מעמד ליהודים משיחיים שהם בני-זוג של אזרחים ישראלים – והן מצד פורעי חוק, דוגמת אלה ששלחו חבילת נפץ למשפחה של יהודים משיחיים באריאל והביאו לפציעתו הקשה של נער בן 15 בחודש מרץ השנה. במאי האחרון שרפו פעילי ש"ס באור-יהודה עותקים של הברית החדשה שחילקו יהודים משיחיים.

סרטן בגוף האומה

כתבת התחקיר נסבה, אם כן, על קהילה שנואה ונרדפת בישראל בשל אמונותיה הדתיות, אבל במקום להעמיד מראה ביקורתית מול פניה של החברה הישראלית ולעמת אותה עם יחסה אל השונה והזר, בחר "ידיעות אחרונות" לרכוב על גליה של שנאת הזרים. באמצעות שימוש בשפה ובדימויים מניפולטיביים נוטלת הכתבה את הפעילויות המיסיונריות השגרתיות של היהודים המשיחיים ומציגה אותן בדרך שנועדה לזעזע או לקומם את הקורא: הם מחלקים מצרכי מזון "לנפגעי טרור ולניצולי שואה" ומדברים איתם על ישו! הם שרים "לחיילי צה"ל" ומחלקים להם את ספרי הברית החדשה! מדוע מתמקדת הכתבה בפעילויות מיסיונריות בקרב חיילי צה"ל וניצולי שואה? המסר המובלע הוא שהיהודים המשיחיים פוגעים בנפשותיהם הרכות והטהורות של הרגישים והיקרים בבניה של החברה הישראלית. הם פועלים כגיס חמישי, סרטן בגוף האומה. לא בכדי השיבה בציניות עיתונאית שנשאלה השבוע אם קראה את התחקיר ב"ידיעות אחרונות": "זה משהו על כך שהיהודים המשיחיים מכינים מצות מדם של ילדים יהודים, לא?".

טקס של הטלוויזיה הנוצרית God TV, מתפללים בעיר העתיקה בירושלים (צילום: קובי גדעון)

טקס של הטלוויזיה הנוצרית God TV, מתפללים בעיר העתיקה בירושלים (צילום: קובי גדעון)

השימוש במונח הטעון "כת" מעצים את הטבעת הסטיגמה השלילית על היהודים המשיחיים ומשרת את הדמוניזציה שעושה להם הכתבה. המונח העברי אינו משקף את ההבחנה, הנהוגה בסוציולוגיה של הדת, בין קבוצה דתית פורשת, המוחה על השחתת הדת ורואה עצמה כמי ששבה למקורותיה (sect), ובין קבוצה המתאחדת סביב רעיונות חדשים, שנתפסים כמוזרים או מאיימים בעיני החברה (cult). יש סיבות טובות לראות ביהדות המשיחית קבוצה דתית פורשת, אבל ראוי לזכור שגם קבוצה המתאימה להגדרות הסוציולוגיות של cult משקפת במידה רבה את מערכת האמונות והדעות הקדומות של החברה הסובבת אותה. בארצות-הברית ייתפסו היהודים המשיחיים כחלק מן המחנה העצום של הנצרות האוונגליסטית, ואילו בישראל הם נתפסים ככת חריגה ומאיימת. אין להכחיש את ההשפעה ההרסנית שיש לכיתות מסוימות על חבריהן – בעידוד התנהגויות הגורמות נזק למאמינים או בשעבודם למנהיג כריזמטי המנצל אותם באופן ציני לסיפוק צרכיו. אבל אם קיימות תופעות כאלה בקרב היהדות המשיחית, תחקיר "7 ימים" אינו מעיד עליהן.

עיתונות פופוליסטית עשויה תמיד להתגונן בטענה שהיא, בשונה מעיתונות אליטיסטית, משקפת את נקודת המבט של קוראיה. לפי תפיסה מעין זו, אם קוראי "ידיעות אחרונות" שונאים מיסיונרים נוצרים, על "ידיעות אחרונות" להתייצב בראש הטריבונה ולהוקיע את החשודים כנוצרים מיסיונרים. אם זהו קו המחשבה שעמד מאחורי הכתבה על היהודים המשיחיים, אולי כדאי ש"ידיעות אחרונות" ישקול להאציל סמכויות עריכה לכותבי הטוקבקים. מצד שני, אולי זו ציפייה אופטימית או תמימה למצוא קו מחשבה בהיר ומסודר בתוככי הכת המשונה העוסקת בפולחן הרייטינג.

יפתח אלעזר הוא עיתונאי ודוקטורנט לתיאוריה פוליטית באוניברסיטת פרינסטון