ההשבעה של ליברמן. הרחבת הממשלה. האיומים של בנט. הפרישה של גבאי. ההשפלות של שרה נתניהו את העובדים במעון ראש הממשלה. המתקפה של מקורביה על השופטת שהכריעה נגדה. הימים האחרונים זימנו רצף עמוס במיוחד של התפתחויות יצריות בזירה הפוליטית, והעיתונים מגיעים לגליונות סוף השבוע שלהם כשהם עם הלשון בחוץ. כעת אפשר להתחיל לנשום לרווחה.
ב"ידיעות אחרונות", בסופו של שבוע מוצלח עבור בעלי הברית (וקשה עבור היריבים), מפנים את השולחן מהקמפיין המוצלח להכשרת המינוי של ליברמן לתפקיד שר הביטחון, ופונים לנקות את הראש באמצעות קצת חדשות חוץ. הכותרת הראשית של מהדורת סוף השבוע מוקדשת להתבטאות חריפה של הילרי קלינטון (מועמדת מסורתית של העיתון) על יריבה הצפוי בבחירות לנשיאות ארצות-הברית ("אסור שטראמפ יחזיק בקוד הגרעיני [...] פסיכיאטרים צריכים לבדוק את חיבתו לרודנים"), שהוא במקרה המועמד המועדף על העיתון המתחרה.
באמת, מטריד לדמיין אדם כמו דונלד טראמפ מתיישב על כיסא הנשיא, מותח רגליים, קורא למזכיר הצבאי ומצווה עליו: שפוך עכשיו את כל הסודות, ובבקשה אל תחסוך. מטריד בערך כמו למנות לתפקיד שר הביטחון של מדינת ישראל אדם שחברות בשליטתו וסביבתו הקרובה נהנו ממיליוני שקלים שהזרימו בעלי הון שונים עבור עסקאות שלא ברור מה טיבן, אדם שבמפלגה שהוא מנהל ביד רמה מאז היווסדה נחשפה פרשיית שחיתות רחבת היקף, פוליטיקאי שאפילו לא קיבל גישה מלאה למידע מסווג בעת שכיהן כשר לעניינים אסטרטגיים ושאיש אינו יודע מה תפיסותיו האידיאולוגיות, ככל שיש כאלה.
עבור עורכי וכתבי "ידיעות אחרונות", הרקע המציק והבלתי פתור של ליברמן כלל לא שווה עיסוק. לכל אורך השבוע עמלו בטבלואיד של משפחת מוזס על הדהוד דף המסרים של ליברמן, שנועד לשוות לו תדמית אנושית, מיושבת ואף רודפת שלום: תצלומיו עם בני משפחתו (שאחת מהם, הבת מיכל, קיבלה בצעירותה מיליונים עבור מילוי משימות עלומות), ציורי הנכדים, קבלת הפנים הטקסית בקריה, שיחת הטלפון עם קודמו, משה יעלון. כל אלה נועדו להמחיש שהכל כשורה. שליברמן הוא אדם ככל האנשים, פוליטיקאי ככל שאר הפוליטיקאים. ושאפשר לסמוך עליו. הנה, תראו, הנכדים שלו מעריצים אותו ואפילו בוגי לא טרק לו את הטלפון.
הפרשן הצבאי אלכס פישמן, במאמר שפורסם שלשום תחת הכותרת "הקיפוד שקיפל את הקוצים", מצא לנכון להתעכב על המהלכים התדמיתיים האלה, ואף נדרש למלאכותיותם. "שום דבר לא ספונטני. הכל מתוכנן. אפילו ההחלטה להתקשר למשה יעלון כדי להזמין אותו לבצע חפיפה מסודרת תוכננה מבעוד מועד", כתב פישמן, אך נמנע מלעשות את הדבר המתבקש ולהסביר מהי בדיוק התדמית שהמצג המתוזמר נועד לשנות (או לציין מי כלי התקשורת שמשתף פעולה עם המצג המתוכנן).
אביגדור ליברמן וגדי איזנקוט מגיעים לטקס מינויו של ליברמן לתפקיד שר הביטחון. הקריה, 31.5.16 (צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון)
ב"ישראל היום", עיתון שכל עוד ישב ליברמן באופוזיציה דאג לנגח אותו בשירות ראש הממשלה נתניהו, השלימו השבוע פניית פרסה. נעלמו המלים הקשות, נשכח טוהר המידות. ליברמן, לכל היותר, עוד צריך להוכיח את עצמו. גם פרשן הבית חיים שיין, שרק לאחרונה כתב בפייסבוק ש"אם אביגדור ליברמן ימונה לשר ביטחון מדובר בטירוף מערכות", שמר את דעותיו לעצמו ויצא השבוע נגד "חוגי השמאל" על כך שהם מציגים את ליברמן כ"דמון מסוכן".
הפרשן הצבאי יואב לימור, שרק לפני יומיים עוד רמז בזהירות שייתכן ליברמן ישתמש במערכת הביטחון "ככלי לקידום האינטרסים הפוליטיים שלו", מפרסם היום שיר הלל לשר הנכנס, ומתמסר למסר המרכזי של לשכת ליברמן: "דברים שרואים מכאן, לא רואים משם". בקרוב, כותב לימור, ילמד ליברמן להתאהב בתפקיד החדש ובגורמי המקצוע שיעבדו סביבו. הרמטכ"ל גדי איזנקוט, הוא מרגיע, ישמור שהשר לא יתפרע. "אפשר להניח שהממשל בוושינגטון, כדרכו, ירעיף אהבה על השר החדש", הוא מוסיף.
"אין בישראל עוד משרד שמרכז בידיו כזאת עוצמה: פיזית, כלכלית, מודיעינית", כותב לימור. "גם אין בישראל עוד משרד שמרכז בידיו כזאת עצמאות: ביצועית, תכנונית, פוליטית. רק ראש הממשלה חזק משר הביטחון, אבל הוא גר בבית זכוכית; שר הביטחון לעומתו גר בבונקר, מוקף בסביבה לויאלית ושומרת סוד. ליברמן ילמד להעריך את כל אלה. מהצ'ופרים הקטנים שבאים עם התפקיד – המסוקים שעומדים לשירותך, מסדרי הכבוד וצבא הקצינים והחיילים שמתייצב בכל שעה, לכל מטרה – ועד לעיקר, לאינטימיות הכמעט בלעדית שאוחז שר הביטחון במידע ובביצוע.
"מדי בוקר יגיש לו מזכירו הצבאי לקט מודיעין ולקט מבצעי. הראשון יספר לו מי אמר מה ומי עשה מה בצד האדום, של היריב, ברזולוציות שהאינטימיות שלהן מביכה לעתים; השני יעדכן אותו במה עושה הצד הכחול, שלנו.
"חלק לא מבוטל מהדברים שהוא ישמע, שהוא אחראי להם, יהיו עבורו חדשים. למרות שנים של חברות בקבינט וחשיפה לחומר סודי, ליברמן יידע במהרה כמה הוא לא יודע. על יחידות, על מבצעים, על פרויקטים ועל אמצעים. באישורו, ורק באישורו, נשלחים כוחות לפעולות שחלקן נוגעות לא רק בחיי אדם אלא בחיי מדינה. די בלילה אחד נטול שינה, בהמתנה מורטת עצבים לדיווח מפעולת מ"מ, כדי להבין את כובד האחריות, ואת המרחק הזעיר שבין כישלון להצלחה, בין חיים למוות".
יוסי ביילין, בטורו השבועי באותו עיתון, משיב ללימור ולגורמי הצבא האנונימיים שעליהם הוא מתבסס. "שר הביטחון החדש אינו מהווה בעיה בשל היותו אזרח או כי שירת כאפסנאי, הוא מהווה בעיה מוסרית בשל התיקים הפליליים שבהם נמצא אשם או שהוחלט שלא להעמידו למשפט בגינם מחוסר ראיות", כותב ביילין. הוא ממליץ להתפלל שליברמן יחליט להיות שר ביטחון אחראי, "משום שמרגע שקיבל את התפקיד – היכולת האמיתית לבקר אותו, להתעמת איתו או להגביל אותו הופכת קטנה ממה שנדמה לאלה האומרים כי הוא לא יהיה שם לבד".
יואב לימור, בחלק אחר של הטור, מתייחס גם הוא לאפשרות שהיין יחמיץ. ליברמן, הוא כותב, "יגלה במהירות שמערכת הביטחון רגישה במיוחד למצמוצים; כך גם אם יתבקשו לפתע אישורי כניסה לקריה לכל מיני גורמים לא מוכרים, שעלולים לנסות ולנצל את קרבתם לשר החדש לצורך מקסום רווחים כלכליים. לליברמן, שטוען בתוקף שכל החקירות שנוהלו עד כה בעקביות נגד מקורביו נבעו מהקשרים פוליטיים, יש עתה הזדמנות להוכיח אחרת".
כרגיל, אף שעורכי "ישראל היום" מקפידים להגדיר את עיתונם ככלי תקשורת ימני, לא ניתן למצוא בו היום ביקורת ימנית על מינויו של ליברמן או על התבטאויותיו המדיניות. בחינמון החרד"לי "בשבע" עוסק בסוגיה העורך, עמנואל שילה. "רוב משפטי המתינות שליוו השבוע את כניסתו של ליברמן לתפקידו נמצאים ברפרטואר ההתבטאויות שלו כבר שנים", הוא כותב.
"כשהיה באופוזיציה וחתר לחזק את האלקטורט שלו, ליברמן הכניס להקפאה את תמיכתו המוצהרת במדינה פלשתינית כדי שיוכל בהצהרותיו לעקוף ולתקוף מימין", הוא מוסיף. "עכשיו הוא צריך לעבוד עם ראשי המערכת הצבאית שלא הסתירו את צערם על הדחתו של יעלון, אחד משלהם, ואת חששם מפני העב"ם ההוא, ליברמן, שהפך לממונה עליהם. כדי לשפר את הרגשתם ולהפיג את חששותיהם, שר הביטחון הטרי מנגן באוזניהם מנגינות ערבות של מתינות ושל ענווה" (אבי סגל, בטורו הקבוע ב"בשבע", עוסק גם הוא במפת ההצהרות של ליברמן, בעקבות סקירת העיתונות שפורסמה באתר זה בשבוע שעבר).
ב"ידיעות אחרונות" לא מספקים הבוקר לקוראים פרשנות בטחונית, פוליטית, משפטית או תקשורתית על המינוי החשוב של השבוע. במקום זה מתפרסמת בעמודי החדשות ידיעת תצלום מחויכת בשירות השר החדש. מתחת לתצלום של ליברמן עם כיפה על הראש ועם השרים אריה דרעי ונפתלי בנט בשמחה משפחתית, מציין הכתב הצבאי יוסי יהושוע כי "אתמול ניהל ליברמן לראשונה את דיון הערכת המצב השבועית" ומצטט מתוך פוסט שפרסם השר הטרי בעמוד הפייסבוק שלו בתגובה לביקורת על שירותו הצבאי המקוצר.
סיכום ביניים: שני העיתונים הנפוצים בישראל, כל אחד מסיבותיו, מוצאים לנכון לאתרג את ליברמן. האחד, זה שעוד דבוקות למכנסיו שאריות של אתוס מקצועי, עושה זאת בלב שלם ובלי פקפוק ועין רעה. האחר, פמפלט התעמולה השלטונית המושמץ, עוד זוכר את טעמה החמוץ של הבגידה. לפחות נכון להיום, "ישראל היום" מספק את הסיקור הפחות פגום מבין השניים.