ב-16-15 בינואר השנה פירסם "גלובס" שתפקיד היועץ המשפטי הוצע לעו"ד יהודה רווה. החתום על הידיעה היה אלעזר לוין, כתב לענייני נדל"ן. בידיעה נאמר בין השאר: "רווה אישר ל'גלובס' כי שר המשפטים צחי הנגבי פנה אליו באמצעות אחד ממקורביו והציע לו את התפקיד". בבוקר למחרת הופיעה ידיעה דומה ב"הארץ" וב"ידיעות אחרונות".
עופר פטרסבורג, שהיה חתום על הידיעה ב"ידיעות אחרונות", איננו כתב משפטי. כמו לוין מ"גלובס", גם הוא כתב לענייני נדל"ן. תחת כותרת צבע מפוארת כתב פטרסבורג: "תפקיד היועץ המשפטי לממשלה הוצע אתמול לעו"ד יהודה רווה, אחד מעורכי-הדין הכלכליים המובילים במדינה. הקשר בין רווה לממשלה נוצר על-ידי שר ובכיר במשרד הממשלה, שדיברו בשמו של ראש הממשלה בנימין נתניהו.
לדברי מקורבו של רווה, "הוא הודיע כי ישקול את ההצעה בחיוב". בהמשך הידיעה קבע הכתב שרווה "נחשב לאחד המשפטנים המבריקים בתחום הכלכלי". הכתב מנה רשימה של שמות ידועים שהם לקוחותיו של רווה, וציין: "אלו רק חלק מהחברות הבינלאומיות העובדות עם משרדו". פטרסבורג סיפר עוד על הזוג רווה ש"הם מקדישים זמן רב לפעילות ציבורית, התנדבותית. יהודה רווה מכהן כסגן נשיא לשכת המסחר קנדה-ישראל, חבר הנהלת וראייטי, וחבר הנהלת בית-החולים האורתופדי לילדים אלי"ן. הוא משמש גם יו"ר אגודת שוחרי מוזיאון ישראל".
לקינוח גילה הכתב שבטקס בת-המצווה שערכו תמי ויהודה רווה לבתם גילי במוזיאון ישראל "השתתפו כל המי ומי בעלית המשפטית והעסקית". עד כמה היתה עילת הכתבה הזו מוצדקת בהקשר לאזכור שמו של יהודה רווה כמועמד לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה?
רווה מעולם לא קיבל הצעה רשמית לתפקיד. הרעיון, אם עלה, היה של חבר; שמו של רווה הגיע ללשכת ראש הממשלה כמו עשרות שמות אחרים. שום גורם ממשלתי שסמכותו להחליט בעניין זה לא ראה בו מועמד ממשי. דן תיכון, יו"ר הכנסת, מעיד כי המליץ על רווה רק לאחר שקרא בעיתונות שהוא מועמד.
בהישגו העיתונאי המרשים של פטרסבורג קשה להתחרות, אולם גם "הארץ" נפל בפח. באותו יום פירסמו צבי זרחיה, כתב כלכלי פוליטי, וגדעון אלון, הכתב הפרלמנטרי המסקר גם את משרד המשפטים, ידיעה דומה: "מקור בכיר, המקורב לראש הממשלה בנימין נתניהו, הציע לעו"ד רווה להציג את מועמדותו למשרת היועץ המשפטי לממשלה. נודע שעו"ד רווה ביקש ארכה של כמה ימים על מנת לשקול את ההצעה". גם אלון וזרחיה לא שכחו לציין בכתבתם את עיסוקיו המרשימים של רווה, אם כי עשו זאת בנימה מרוסנת יותר. גם "גלובס" המשיך באותו היום לטפל במינויו של רווה. הכתבת הדס מגן ציינה ש"בין המועמדים רנאטו יאראק, אלי בן-טובים, יהודה רווה ויורם טרובוביץ'", ולמרות זאת פירטה אף היא את פעילותו המקצועית של רווה.
"מעריב" החמיץ את הסקופ ביום. לזכותו ייאמר שטיפל במידע המעורפל באופן מסויג יותר ממתחריו. ברוך מאירי, אופיר חכם ואלי קמיר הביאו את דבריו של שר המשפטים על מינויו האפשרי של רווה: "אני פשוט לא יודע על כך דבר". השלושה צירפו הסתייגויות נוספות של המעורבים בדבר, ובהן של רווה עצמו: "עד עתה לא קיבלתי שום הצעה רשמית להיות היועץ המשפטי לממשלה. אם אקבל הצעה כזאת, אשקול אותה לגופה". אך גם עיתונאי "מעריב" נתנו יד לפרסום ביצה שלא נולדה, והכתבת עדה כהן אף סיפרה בהרחבה על חייהם החברתיים של בני הזוג רווה. עד אז לא הציעו לרווה את התפקיד, אך הציבור בארץ כבר ידע עליו הכל.
איור: ארנון אבני
באותו יום טופל הנושא גם "בידיעות אחרונות", הפעם על-ידיה של הכתבת לענייני משפט, טובה צימוקי. הכותרת: "עו"ד רווה נוטה לקבל את ההצעה לשמש יועץ המשפטי" (שלא הוצעה לו). המשנה: "הערכה: קיבל את ההצעה מעו"ד יצחק מולכו". ההערכה התגלתה כלא נכונה בעליל. רק לאחר מכן הופיעה פסקה נכונה: "שר המשפטים לא ידע דבר על ההצעה". בשלב הבא דומה שצימוקי הבינה שהידיעה חסרת בסיס. ב-19 בינואר כתבה: "היום ייפגש הנגבי עם עו"ד יהודה רווה, אחד המועמדים לתפקיד.
אתמול התברר כי לרווה עדיין לא הוצע התפקיד באופן רשמי, ורק היום, אם תינתן הסכמה של הנגבי למועמדות, תהפוך המועמדות לרצינית". פגישה כזאת לא היתה ומעולם לא תואמה. הנגבי לא הביא בחשבון את רווה כמועמד. בשיחת טלפון שיזם רווה הודיע לו הנגבי כי אליקים רובינשטיין הוא המועמד.
ב-20 בינואר פרש רווה בשיא המירוץ הדמיוני לתפקיד הנכסף, ומסר על כך לעיתונאים. ב"ידיעות אחרונות" הוציאו את עו"ד רווה בכבוד מלכים: "רווה הודיע לשר כי שקל את הפנייה בחיוב, אולם מחויבותו ללקוחותיו ולעובדיו לא מאפשרת לו להתנתק ממשרדו, כפי שסבר בתחילה". הדברים נאמרו בשיחה יזומה על-ידי רווה לשר, שכאמור מעולם לא הציע לו את התפקיד. העיתון מוסיף ומספר על עצה אצילית שהעניק רווה להנגבי באותה הזדמנות: "חשוב לכם למנות שופט כדי שהצדק ייראה והאובייקטיביות וחוסר התלות של המשרה תיעשה ותיראה". רווה הביע באוזני השר את תמיכתו במועמדותו של אליקים רובינשטיין. על הידיעה היו חתומים עופר פטרסבורג וטובה צימוקי.
הודעת הסיום של "הארץ" היתה רצופת טעויות וציירה מציאות לא נכונה. כך כתב גדעון אלון: "עו"ד יהודה רווה החליט להסיר את מועמדותו... הוא הודיע על כך בפגישה עם שר המשפטים ונימק את הצעד... ההערכה היא שיועצו של ראש הממשלה יצחק מולכו הוא שהציע לרווה להציג את מועמדתו". מלבד העובדה שרווה מעולם לא היה מועמד ריאלי, בניגוד לנימת הכתבה, רווה לא נפגש בעניין זה עם שר המשפטים ולו פעם אחת. למרות התעקשות העיתונאים, מועמדותו לא הוצגה על-ידי מולכו. רווה אף זכה לבמה באחת מתוכניות הבוקר של הטלוויזיה, ובה הסביר מדוע החליט לוותר על התפקיד.
הדיווח של "מעריב" על הסרת המועמדות שלא היתה נעשה באופן האחראי ביותר. שמואל מיטלמן ואופיר חכם כתבו כך: "בתוך כך נודע כי תפקיד היועץ המשפטי לממשלה לא הוצע רשמית לעו"ד יהודה רווה מירושלים, וכי אינו נחשב למועמד ריאלי. אתמול פנה רווה לשר המשפטים צחי הנגבי והודיע לו שאינו מעוניין בתפקיד". קצר ומדויק.
אך חגיגת רווה לא תמה. מדורי הרכילות לא התאפקו. ב-23 בינואר פירסמה מירה אברך ב"ידיעות אחרונות": "אנשי משרדו של עו"ד יהודה רווה, שהתבקש להיות היועץ המשפטי לממשלה במקומו של רוני בר-און, פתחו השבוע שמפניות. על מה החגיגה? הרעיה תמי רווה: 'על זה שבעלי סירב לקבל את התפקיד'". ב-26 בחודש פירסם הכתב עודד חרמוני ב"עיתון ירושלים" את הידיעה הבאה: "עו"ד רווה הופיע השבוע בפעם הראשונה בבית-המשפט מאז נודע על כוונתו של שר המשפטים למנותו ליועץ המשפטי לממשלה. רווה, שדחה את ההצעה המחמיאה, היה האטראקציה המרכזית בבית-המשפט באותו יום".
מהפרסומים הגלויים עולה שרווה שיתף פעולה עם העיתונאים, לפחות לאחר ששמו הוזכר בתקשורת"? בתשובה לשאלותיהם אם היתה אליו פנייה לקבל את התפקיד הוא השיב בחיוב. תגובתו הרשמית היתה: "לא קיבלתי הצעה רשמית". יומיים לאחר מכן אמר לעיתונאים שהחליט לוותר על המועמדות.
שמו של רווה כמועמד כיכב בתקשורת גבוה מעל לכל המועמדים האחרים. אולי משום שהוא מוכר יותר, אולי משום שברשות העיתונאים היה חומר ארכיוני זמין (וכן צילומים) עליו ועל אשתו. הוא מכחיש כל קשר לפרסומים ומצביע על כך שפרטים ביוגרפיים מסוימים שהופיעו בתקשורת אינם מעודכנים. העיתונות, מכל מקום, נגררה במקרה זה לגל פרסומים על מועמדות שלמעשה לא היתה.
ואלה הסבריהם של העיתונאים הנוגעים בדבר: ראשון המפרסמים, אלעזר לוין מ"גלובס", סירב בתוקף להתייחס לעניין. עופר פטרסבורג הגיב כך: "לאחר התפטרות בר-און, היו גישושים רבים בקרב עורכי-דין במגזר הפרטי. הראשון ששמו עלה היה רווה, ואני בדקתי שאכן כך. גם לאליקים רובינשטיין לא היתה פנייה עד לרגע האחרון".
הדס מגן מ"גלובס": "באופן כללי, מרגע שהשם עלה והתקשורת התמקדה בו כמועמד פוטנציאלי ואף מוביל, הרי שבמקרה כזה יש לתת רקע על המועמד ועל פעילותו. אני יכולה להסכים עם טענה שלפני שמתייחסים למועמד יש לבדוק שהוא אכן רלבנטי".
גדעון אלון טובה צימוקי העדיפו להגיב במונחים כלליים. אלון: "במהלך התקופה של חיפוש המועמד, עלו למעלה מעשרים שמות. המקורות היו מגוונים. חלקם מגורמים פוליטיים וחלקם מגורמים אינטרסנטיים אחרים. הקושי שלי כעיתונאי היה לפעול במהימנות. האם מדובר בהדלפה אינטרסנטית, או שאולי יש כאן עניין של ממש. מדי פעם העיתונות צריכה לעשות חשבון נפש עם עצמה לגבי העברת מידע אמין, ויש בעניין קושי".
צימוקי: "בזמן כל ההליכים שקדמו למינוי היועץ היתה לעתים הפרחת שמות שלא היה לה בסיס במציאות. זו הסיבה הטובה ביותר למה צריך לעגן את הבחירה בחוק. אני מקווה שלפני הבחירה הבאה יינתן לציבור ולשרים פסק זמן של 21 יום כדי ללמוד ולחוות דעה".
עו"ד יהודה רווה העביר למערכת את התגובה הבאה: "לא קראתי את הכתבה שעליה אמורה תגובתי לבוא, אולם תוכנה נמסר לי באופן כללי ביותר וכך גם תהיה התגובה. ערב נסיעתי לחו"ל לפני שבועות ספורים פנה אלי גורם משפטי בכיר שביקש ששמו לא ייחשף, כדי לברר אם אהיה מוכן להיות מועמד לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה. לא פסלתי את הרעיון ואמרתי כי אם וכאשר התפקיד יוצע לי, אשקול את תגובתי. לאחר הפנייה הזו לא היתה אלי פנייה נוספת בעניין זה.
"בהיותי בחו"ל קיבלתי ממזכירתי דיווח על הפרסומים בקשר למועמדותי, שכולם פורסמו בזמן שהותי בחו"ל והפתיעו אותי בעוצמתם. לפניות טלפוניות של התקשורת השיבותי כי אגיב רק עם שובי לארץ. עם שובי מחו"ל נפגשתי עם נשיא בית-המשפט העליון וביקשתי את עצתו, וכן נועצתי ביו"ר הכנסת, בעו"ד יצחק מולכו ובגורמים נוספים שהמליצו על מועמדותי, ולאחר מכן התייעצתי עם משפחתי והחלטתי כי המחיר למשפחתי ולמשרדי עלול להיות גבוה מדי, ולאחר שיקול והתלבטות החלטתי כי אינני מעוניין להיות מועמד לתפקיד. שוחחתי גם עם השופט אליקים רובינשטיין כדי לבדוק אם אכן הוא מעוניין בתפקיד (שכן חשבתי שהוא מועמד עדיף), ומשהתברר לי שאכן כך הוא, הודעתי לשר המשפטים כי אינני מעוניין להיות מועמד לתפקיד ואני ממליץ בכל לב על השופט אליקים רובינשטיין לתפקיד זה".
ברוך קרא הוא סטודנט לתקשורת
גיליון 7, פברואר 1997