אחרי שנים שבהן כל אחת משלוש חברות הכבלים פרסמה את עצמה בנפרד, החלו לאחרונה "תבל", "מתב" ו"ערוצי זהב" בפרסום משותף. כמו המתחרה "יס", מדגישות החברות את התכנים הייחודיים להן: ערוצי הסרטים, התוכנית של יצפאן, דרמות המקור וערוצי המשחקים. אך מתי לאחרונה דובר בפרסומות של הכבלים או של "יס" על שירות טוב יותר או מחיר אטרקטיבי? הסיבה שיתרונות אלה אינם מופיעים בפרסומות היא שיותר קל למכור פלטפורמת שידור (כבלים או לוויין) בעזרת כוכבי קולנוע או בידור. הרי ממילא המחיר דומה, על שירות גרוע עוד לא נפלה חברה בישראל וגם היצע הערוצים אינו שונה בהרבה.

בעצם, נראה שמאז המהפכה שיצרה "יס" עם כניסתה לשוק, מהפכה שהתבטאה בשיפור השירות והגדלת מספר הערוצים בכבלים, התחרות לא ממש ניכרת. החזית היחידה שבה מתחרות החברות מעל גבי שלטי החוצות ותשדירי הפרסומת היא חזית התוכן, וממנה יוצא הצרכן נפסד. צופי חברת "יס" אינם יכולים ליהנות מדרמות מקור שמופקות במסגרת מחויבותן של חברות הכבלים, מתוכנית הבידור של יצפאן ומערוץ 8 שבו משודרים סרטים דוקומנטריים מקוריים. צופי חברות הכבלים אינם יכולים ליהנות מהערוץ המקורי "בריזה", מערוץ סדרות האיכות "יס+" ומערוצי "דיסקברי". גם קהל הנוער והצעירים מפסיד בתחרות מיותרת המתקיימת בין ערוץ Ytv המשודר ב"יס" לבין ערוץ "ביפ" המשודר בכבלים.

תקציביהם של שני הערוצים הולכים ומצטמצמים ותכניהם מידרדרים. אחת הסיבות לכך היא שהחברות מפיקות בעצמן את התכנים והערוצים. אילו היו הערוצים עצמאיים, היו נהנים לקוחות שתי הפלטפורמות ממאגר גדול יותר של ערוצים, כל אחד בעל תקציב גבוה יותר, והחברות המפעילות היו נאלצות למקד את התחרות בשירות, בהיצע חבילות מגוון ובמחירים אטרקטיביים.

גיליון 40, ספטמבר 2002