משרד ראש הממשלה פעל כראוי כשסירב למסור מידע על השיחות שמקיים בנימין נתניהו עם איל ההון שלדון אדלסון, מייסד ומממן "ישראל היום", ועם עורכו של החינמון עמוס רגב, כך טוענת המדינה בתגובה לעתירה שהגישו רביב דרוקר וחברת חדשות 10 בע"מ. השיחות הללו, טוענים בפרקליטות כפי שטענו במשרד ראש הממשלה, הן "שיחות פרטיות שאינן קשורות לעבודתו המיניסטריאלית של ראש הממשלה", ועל כן אין מקום למסור מידע הנוגע אליהן.

"ראש הממשלה הוא אכן איש ציבור", כותבת עו"ד אחוה ברמן, סגנית בכירה בפרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי). "יחד עם זאת, ראש הממשלה הוא אדם הזכאי לפרטיות ככל אדם אחר. אמנם עובדת היותו איש ציבור מחייבת אותו לחשיפה גדולה יותר מאדם אחר, אולם גם לחשיפה זו יש גבולות. דווקא בשל החשיפה המוגברת לה נתון ראש הממשלה מתוקף תפקידו, יש להותיר לו 'מרווח נשימה' בדל"ת אמותיו. מרחב פרטי, בו יוכל להתנהל בשלווה, מחוץ לעיני התקשורת".

בפברואר האחרון הגיש דרוקר למשרד ראש הממשלה בקשה על-פי חוק חופש המידע לקבלת כל המועדים שבהם דיבר נתניהו עם אדלסון ורגב בשלוש השנים האחרונות (מפברואר 2012), וזאת על-פי התיעוד המקובל, לטענתו, של השיחות הטלפוניות שמבצע ראש הממשלה – תאריך ושעת השיחה וכמה זמן נמשכה.

כעבור ארבעה חודשים השיבה הממונה על יישום חוק חופש המידע במשרד ראש הממשלה, איילת משה, בסירוב מוחלט. לפי תשובתה, תיעוד כל השיחות שבין פברואר 2012 למרץ 2014 הועבר לארכיון המדינה, ועל כן הוראות חוק חופש המידע אינן חלות עליו. בנוגע לשיחות ממרץ 2014 ועד סוף אותה שנה, הסבירה משה, אף הן לא יימסרו, מחמת הפגיעה בפרטיותו של ראש הממשלה. "שני האישים אליהם מתייחסת הבקשה [אדלסון ורגב] הם חברים אישיים של ראש הממשלה, ששיחותיו עימם הן שיחות פרטיות שאינן קשורות לעבודתו המיניסטריאלית", נכתב, ועל כן מסירת המידע תגרום לפגיעה בפרטיותו של ראש הממשלה.

"הייתי צרך לקרוא את המשפטים האלה כמה פעמים כדי להאמין", כתב על כך בעבר דרוקר בבלוג הפרטי שלו. "ראש הממשלה מגדיר את שיחותיו עם עורך העיתון הנפוץ המדינה כשיחות אישיות? חבריות? שאינן קשורות לעבודה? על מה הם כן מדברים? התחביבים של ביבי? סיגרים? נשים?".

עורך "ישראל היום" עמוס רגב (צילום: "העין השביעית")

עורך "ישראל היום" עמוס רגב (צילום: "העין השביעית")

בעקבות הסירוב פנו דרוקר ו"חדשות 10", באמצעות עורכי-הדין יונתן ברמן ואורי אדלשטיין, אל בית-המשפט המחוזי בירושלים, בעתירה מינהלית לפי חוק חופש המידע, ודרשו מבית-המשפט להורות למשרד ראש הממשלה ולנתניהו עצמו להעביר לרשותם את תיעוד מועדי שיחות הטלפון שנערכו בין ראש הממשלה לאדלסון ורגב, החל מפברואר 2012.

בפנייתו לבית-המשפט הזכיר דרוקר את עתירתו של עו"ד שחר בן-מאיר לוועדת הבחירות המרכזית, שם דרש להורות ל"ישראל היום" לחדול מביצוע תעמולת בחירות לטובת נתניהו. העתירה, מציין דרוקר, נדחתה כיוון שיו"ר הוועדה השופט סלים ג'ובראן קבע כי בן-מאיר לא הצליח להוכיח זיקה בין ראש הממשלה ל"ישראל היום". "חשיפת תיעוד מועדי השיחות בין המשיב 2 [נתניהו] לבין בעליו של 'ישראל היום' ועורכו הראשי של העיתון תאפשר לציבור לשפוט את שאלת קיומה של הזיקה האמורה בין ראש הממשלה לבין 'ישראל היום'", כתב דרוקר בעתירתו.

דרוקר טען בעתירתו כי אין לקבל את הטענה לפגיעה בפרטיות, שכן מסירת המידע אינה נופלת באף אחד מהסעיפים בחוק הגנת הפרטיות, גם לא לזה המגדיר פגיעה בפרטיות כ"שימוש בידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר שלא למטרה שלשמה נמסרה". לפי דרוקר, "המידע אודות המועדים בהם קיים ראש הממשלה שיחות טלפון עם מאן דהוא אינו 'ידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם'".

דרוקר: "לציבור אינטרס ממשי לדעת האם 'ישראל היום' הוא עיתון בעל קו אידיאולוגי מנותק מן האינטרסים המיידיים של המשיב 2 [נתניהו], או שמא הוא מהווה שופר לעמדות ראש הממשלה ונועד לשרת את האינטרסים שלו"

לדבריו, "יש להבחין, לעניין הפגיעה בפרטיות, בין מידע אודות עצם קיומן של השיחות ומועדיהן, שאינו בגדר 'ענייניו הפרטיים של אדם', לבין תוכנן של השיחות. [...] אף אם מר שלדון אדלסון ומר עמוס רגב הם לא יותר מ'חברים אישיים' של ראש הממשלה, ואף אם שיחותיהם אינן נוגעות לעניינים מקצועיים כלל (והעותרים, מיותר לציין, מטילים ספק בכך שאלה הם אכן פני הדברים), עצם מסירת המידע אודות מועדי השיחות ואודות משך השיחות לא יחשוף את תוכנם של 'העניינים האישיים' אודותם שוחחו". דרוקר טען עוד כי כמו נתניהו, גם אדלסון ורגב הם "דמויות ציבוריות", ועל כן אין לראות במסירת המידע פגיעה בפרטיותם.

אף אם היתה בעצם מסירת המידע פגיעה בפרטיות, הוסיף וטען דרוקר, הרי שבמקרה זה אינטרס הציבור גובר על הפגיעה. "המידע המבוקש עשוי לתרום תרומה של ממש לדיון הציבורי באשר לקשר [שבין אדלסון ורגב לנתניהו]", טען. "ייתכן שהמידע יתמוך בטענות הציבוריות באשר לקיומו של קשר זה, וייתכן ההפך. על כל פנים, הציבור יוכל לדעת ולשפוט בעצמו רק לכשייחשף למידע המבוקש. לציבור אינטרס ממשי לדעת האם 'ישראל היום' הוא עיתון בעל קו אידיאולוגי מנותק מן האינטרסים המיידיים של המשיב 2 [נתניהו], או שמא הוא מהווה שופר לעמדות ראש הממשלה ונועד לשרת את האינטרסים שלו. לציבור אינטרס מובהק לדעת האם כאשר הוא קורא את 'ישראל היום' הוא צורך תוכן שמיוצר לפי אמות מידה עיתונאיות מקצועיות ובלתי תלויות, או שמא הוא נחשף לתוכן שבו סטנדרטים עיתונאיים מוכפפים לאינטרסים של גורמים פוליטיים".

"הבחירה הנכונה". "ישראל היום", מודעה עצמית, בחירות 2015

"הבחירה הנכונה". "ישראל היום", מודעה עצמית, בחירות 2015

כבר בפתח התגובה של משרד ראש הממשלה לעתירת דרוקר ו"חדשות 10" נסוגים נציגי נתניהו מהטענה שהעלתה הממונה על חוק חופש המידע במשרד ראש הממשלה ולפיה תיעוד השיחות בין פברואר 2012 למרץ 2014 הועבר לארכיון המדינה ועל כן חוק חופש המידע אינו חל עליו. דרוקר ובאי-כוחו הקדישו עמודים ארוכים בעתירתם להפרכת הטענה הזו, אולם בית-המשפט לא יצטרך להכריע בה. ראשית, כך מובהר, בטעות נכתב "מרץ 2014" כשהכוונה היתה ל"מרץ 2013". שנית, טוענת המדינה, "לצערנו נפלה טעות בנימוק". לדבריה, המידע ביחס לשיחות עד מרץ 2013 טרם הועבר בפועל לארכיון המדינה, אלא רק נעשתה הכנה להעברתו לארכיון.

המדינה: "התפיסה הניצבת ביסודה של העתירה הינה כי איש ציבור אינו זכאי להגנה על פרטיותו. המדינה תטען כי תפיסה זו אינה משקפת את הדין הקיים, ואף לא את הדין הרצוי"

המדינה אף טוענת כי אין ברשותה מידע על משך כל אחת מהשיחות שקיים ראש הממשלה עם אדלסון ורגב, כפי שביקש דרוקר, כיוון שהפרטים המתועדים כוללים רק את זהות הנמענים של השיחה, זהות יוזם השיחה, שעת השיחה ואם בוצעה מביתו של נתניהו או ממשרדו.

לא זו אף זו, רק שיחות שמקיים ראש הממשלה באמצעות מזכירותיו מתועדות, כך מובהר. "המזכירות מתעדות כל שיחה במסמך Word יומי [...] בסוף כל יום מודפס המסמך ונשמר בלשכת רה"מ, בהיותו מסווג. יודגש כי אין כל תיעוד לתוכן השיחה או לסיווגה כפרטית/מיניסטריאלית, מסווגת בטחונית/לא מסווגת בטחונית", נכתב בתגובת המדינה. שיחות שמבצע נתניהו שלא באמצעות מזכירותיו אינן מתועדות.

עיקר תגובת המדינה נוגעת לטיעון הנוסף שהעלה משרד ראש הממשלה, טיעון הפגיעה בפרטיות נתניהו. "התפיסה הניצבת ביסודה של העתירה הינה כי איש ציבור אינו זכאי להגנה על פרטיותו", נכתב. "המדינה תטען כי תפיסה זו אינה משקפת את הדין הקיים, ואף לא את הדין הרצוי.

"לעמדת המדינה, המידע המבוקש אודות פרטי שיחות הטלפון שקיים ראש הממשלה עם חבריו הוא מידע החושף את יחסיו של ראש הממשלה עם חבריו האישיים. כך, באמצעות מידע זה ניתן להתחקות אחר טיב הקשר של ראש הממשלה עימם, ואף לעמוד, במידת מה, על תוכנן של השיחות (באמצעות הצלבה של פרטים נוספים, הידועים לציבור, כגון אירועים שהתקיימו בסמוך למועד השיחה)".

רביב דרוקר (צילום מסך)

רביב דרוקר (צילום מסך)

משרד ראש הממשלה משווה בין בקשת חופש המידע של דרוקר לבין חוק נתוני תקשורת, המסדיר את סמכויות רשויות החקירה בישראל לקבל נתונים על שיחות טלפון שביצעו אזרחים החשודים בפלילים. "חוק נתוני תקשורת כמובן אינו חל בענייננו, והוא מסדיר את מסירתם של נתונים מסוגים שונים, ובכלל זה נתונים מהסוג המבוקש בענייננו, בהקשר שונה לחלוטין", נכתב. "יחד עם זאת, לטעמה של המשיבה, יש בהסדרים הקבועים בחוק ובפסיקת בית-המשפט לגביו כדי ללמד על רגישותם של נתונים מסוג זה ועל הפגיעה בפרטיות הכרוכה במסירתם".

בתגובה לטענת דרוקר טוענים במשרד ראש הממשלה כי "יחסי אדם עם חבריו נופלים לגדר ענייניו הפרטיים של אדם", וכי שלדון אדלסון ועמוס רגב אינם "אישי ציבור", ועל כן אין למסור מידע הנוגע אליהם. ככל שבית-המשפט יקבע שיש למסור את הנתונים, מוסיפה המדינה, יש לאפשר קודם לכן לאדלסון ורגב להתנגד ולהביא את עמדתם בפני בית-המשפט.

"לטענת העותרים", מוסיף משרד ראש הממשלה לקראת סיום תגובתו, "האינטרס הציבורי במסירת המידע הינו התרומה של המידע לדיון הציבורי בעניין הקשר בין ראש הממשלה לעיתון 'ישראל היום' – בכל הכבוד, לא ראינו שהיכולת לקיים דיון ציבורי בסוגיה זו נפגעה כהוא זה כתוצאה מכך שהמידע לא היה חשוף לציבור עד כה".

28606-09-15

להורדת הקובץ (PDF, 5.41MB)

להורדת הקובץ (PDF, 875KB)