בתחילת החודש פורסמה בעיתון "גלובס" כתבה מקיפה שחשפה כיצד איש יחסי-ציבור מהמוכרים בארץ, מוטי מורל, תיכנן להוציא לפועל, כך על-פי פסק דין שניתן לאחרונה בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב, קמפיין שבמסגרתו נשים יאשימו עורך-דין באונס ויחסלו את הקריירה המקצועית שלו (שמו, כמו גם שמותיהם של רוב המעורבים בפרשה, אסורים בפרסום). פסק הדין קבע כי מדובר בעלילה; הקמפיין שתוכנן במשרדו של מורל נועד לקדם את צורכי לקוחותיו באמצעות הפצה של הכפשות שקריות.
הכתב החתום על החשיפה, גור מגידו, שוחח על תוכנית ההכפשה ועל האנשים שמאחוריה בתוכנית "קול העין" של "העין השביעית" ותחנת הרדיו קול-הקמפוס. "הסיפור בעצם מדבר על פרשה קצת תמוהה של מה שמצטייר ככת, אבל מוגדר על-ידי המתלוננות כ'קבוצה ללימוד פילוסופיה', שהתחילה לפעול בסביבות שנות ה-90 אי-שם במרכז הארץ", סיפר מגידו למגישי התוכנית, איתמר ב"ז ונמרוד הלברטל.
"הקבוצה הזאת, שבה היה חבר גם אותו עורך-דין, התנהלה באופן יפה יחסית, ואפילו ניהלה קופה משותפת – לימים מי שנהנתה ממנה היתה מנהיגת הכת, או הקבוצה, בכתבה כינינו אותה 'הגורו' – אבל לפני כמה שנים נוצר סכסוך בין אותו עורך-דין ובינה, והם אפילו הגיעו לבית-משפט בתיק אחר, סביב כספים שעורך-הדין ניהל עבורה והלוואות שהוא נתן לה כביכול.
"ואז התעורר 'זיכרון מודחק' במוחן של שלוש מהמתלוננות לגבי מעשה אונס שאותו עורך-דין ביצע בהן לכאורה. הן הגיעו למשטרה והגישו תלונות, ובהמשך גם גייסו מתלוננת רביעית, שהכירה את עורך-הדין בנסיבות אחרות ואפילו היתה לה מערכת יחסים זוגית איתו. הדמיון בין הטענות של כולן היה דומה מאוד, וזה גם חלק מהבסיס שעליו ביסס בית-המשפט את פסיקתו – שככל הנראה מדובר בתלונות כוזבות שהן חלק מעלילת דם".
באיזה שלב הן פונות למוטי מורל ומבקשות את עזרתו?
"בתחילת 2011, וזה מאוד מעניין, כי לא הן פונות – פונה אדם שמכונה בפסק הדין ד', ומורל אומר בעדות שלו: 'בא אלי אחד ד', אומר שהוא אנס אחת או שתיים', ועל בסיס הדבר הזה מורל מקבל למשרדו את הלקוחות. הוא אפילו לא טרח לפגוש אישית את המתלוננות, או את כולן. לא מעניינת אותו כנראה השאלה אם זה קרה בפועל או לא. לקוח זה לקוח, ואם הוא משלם אז אפשר לקחת אותו ולהפיץ את העלילה שהלקוח מבקש להפיץ".
"הצעדים שנכללו ב'תוכנית הנאנסות' שנהגתה בבית-היוצר של מורל", כתב מגידו בכתבה, "כללו קמפיין 'וידויים' של נאנסות שהובילו דמויות פיקטיביות ברשתות החברתיות; כתבות בעיתונות עם עדויות מפי המתלוננות (דבר שלא צלח לאור צו איסור פרסום שהוטל על זהות המעורבים בפרשה); תלונות שהוגשו נגד עורך-הדין לוועדת האתיקה של לשכת עורכי-הדין; והפגנות מתוקשרת מול לשכת עורכי-הדין עם שלטים 'אנס בלשכה'".
לא כל היחצנים מתנהלים ככה. קיבלת תגובות מיחצנים אחרים לאחר פרסום הכתבה?
"מה שמסתבר בדיעבד הוא שהיו כמה וכמה יחצנים שקיבלו פניות מאותה קבוצה, מאותו ד', וגם פגשו כמה מהמתלוננות. אני יודע על כמה יחצנים שדחו את הלקוחות האלה ואמרו להם, 'בדבר כזה אני לא יכול לטפל'. הסטנדרטים של מורל ככל הנראה שונים".
איך הוא הגיב כשפנית אליו ועימתת אותו עם המידע שאתה עומד לפרסם?
"בהתחלה הוא ניסה לשכנע אותי שצו איסור הפרסום מגן עליו. כשזה לא צלח, הוא פשוט אמר שהוא אכן תיכנן את התוכנית – כפי שעולה מעדותו בבית-המשפט, קצת קשה להתכחש לדבר כזה – אבל הוא טען שהתוכנית לא הוצאה לפועל, לפחות לא על-ידיו. הקשר בין מורל ולקוחותיו, לדבריו, התנתק מעט לאחר שהוא הציג להם איזושהי מצגת – ואם יצאה התוכנית לפועל, לטענתו מישהו אחר הוציא אותה לפועל. ואולי זה נכון".
מורל כעס על זה שציינת בכתבה שהוא פעיל בסיינטולוגיה?
"הוא לא מכחיש שהוא היה חלק מהמרכז לסיינטולוגיה עד השנים האחרונות, זה דבר ידוע. כיום הוא פעיל בקבוצה חדשה של סיינטולוגים, שפרשה מהמרכז לסיינטולוגיה – אבל זה אולי נושא לכתבה אחרת".
אחד החלקים המעניינים בכתבה שפירסם מגידו עוסק במסמך שיצא ממשרדו של מורל, שבו מתוארות מטרות של שלושה קמפיינים מכפישים – האחד נגד המרכז לנפגעי כתות, שהוליד כתבה שהתפרסמה במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות", ושניים שבהם עוסקת התביעה שעליה נכתב ב"גלובס".
מתווה לקמפיין הכפשה של מוטי מורל (הלוגו אינו מעודכן; מורל נפרד משותפותו עם רונן צור לפני המועד המצוין על המסמך)
אתה הסכמת להעביר לנו את המסמך הזה, ואנחנו נצטט ממנו כמה חלקים כדי להמחיש איך מציגים "מוצרים" כאלה ללקוחות. במקרה של המרכז לנפגעי כתות, אחת המטרות של הקמפיין היתה להביא, בין היתר, להאשמת המרכז בהלבנת כספים, לביטול הגדרתו החוקית כמוסד ציבורי ובסופו של דבר לגרום לסגירתו. במקרה של עורך-הדין שעליו דיברנו המטרה היתה להפוך אותו לאדם ש"מפסיד במשפטים, מפסיד בחיים, בורח, נעלם". מה חשבת לעצמך, או הרגשת, כשנחשפת לראשונה למסמך הזה?
"קודם כל חשבתי שמוטי מורל הוא רשלן, שהוא משאיר מאחוריו מסמכים. אבל בואו נגיד גם משהו לזכותו: הרבה מאוד תחקירים מתחילים בצורך של צד א' להכפיש את צד ב', ולעתים אותו צד א' שוכר יועץ תקשורת, וזה אולי חלק לא יפה במיוחד מהמשחק, אבל כולנו, העיתונאים, גם נהנים ממנו. כשזה מגיע לרמה האישית – טענות על אונס למשל – מסתבר שגם יועצי תקשורת שואלים את עצמם את השאלה האתית, 'האם אני לא לוקח פה חלק בעלילת דם'. וזה בהחלט משהו שלי הרתיח את הדם, שמורל פשוט לקח את הטענות כפי שהן".
מורל אמר בתגובה לכתבה ב"גלובס" כי "שום דבר מהתוכנית שהזכרתם בפנייתכם לא בוצע בפועל, משום שצו איסור הפרסום על הפרשה מעולם לא הוסר. התוכנית הוכנה יחד עם הלקוחות ועורכת-דינן, שהגו בעצמם חלק מן הרעיונות שנכללו בתוכנית. נאמר ללקוחות שכל זמן שיש צו איסור פרסום אי-אפשר לבצע את התוכנית. בהמשך, הלקוחות החליטו שלא להמשיך בהתקשרות עם משרדנו, והתוכנית לא בוצעה, לפחות לא על-ידינו. העו"ד המדובר הגיש נגדי תלונה במשטרה, שחקרה את העניין. הפרקליטות החליטה לסגור את התיק מחוסר אשמה".
"קול העין" היא תוכנית משותפת ל"העין השביעית" ולקול-הקמפוס (106FM), רדיו הסטודנטים של בית-הספר לתקשורת של המסלול האקדמי, המכללה למינהל. את התוכנית מפיקה רתם שרעבי, סטודנטית בבית-הספר לתקשורת של המסלול האקדמי, המכללה למינהל. התוכנית משודרת בקול-הקמפוס 106FM מדי שבוע בימי חמישי בשעה 12:00, וזמינה להאזנה באתר התחנה ובאתר "העין השביעית".