המלחמה האישית הזו חצתה את גבולות הטעם הרע והטוב גם יחד. היא הגיעה אל בתי-משפט אזרחיים ובתי-דין משמעתיים, למשטרה ולמס-הכנסה, למועצת העיתונות ולמקומוני הצפון, ונידונה בהרחבה גם ברשתות החברתיות. היא מלווה בחילופי נאצות, הכפשות, איומים, תלונות ותביעות, וסיומה לא נראה. במוקד הזירה נמצאים אלי סבתי, לשעבר דובר עיריית טבריה וכתב בערוץ הספורט וכיום כתב המקומון "ידיעות העמק" של רשת ידיעות-תקשורת, ובני אליהו, מבקר עיריית טבריה.
בשבוע שעבר שלח אליהו תלונה למועצת העיתונות נגד סבתי, בדומה לזו ששלח לפני כשלוש שנים. ב-2012 התלונן אליהו כי בישיבת מועצת העיר חשף סבתי כי המבקר הדליף לו מסמכים בעת ששימש עיתונאי. העימות פורסם בזמנו ב"העין השביעית". בית-הדין לאתיקה של המועצה דן בתלונה וקבע כי סבתי הפר את חסיון המקור וגזר עליו נזיפה בלבד, מאחר שלא עסק באותה תקופה בעיתונאות.
בתלונתו בשבוע שעבר כתב אליהו כי באחרונה החל סבתי לפרסם בדפי פייסבוק שונים אמירות נגדו, ולפיהן המבקר מעביר מידע לעיתונאים ובכך עובר על החוק. אליהו מכחיש כי הדליף לעיתונאים, וטען כי ההדלפה שעליה מדבר סבתי היא אותה הדלפה שהוא עצמו קיבל ממנו לפני כעשר שנים, ושעליה יש כבר התיישנות.
"לאור האמור לעיל", סיכם אליהו, "אני סבור כי מר אלי סבתי עובר שוב על הקוד האתי של מועצת העיתונות. להזכירכם, בעת שוועדת האתיקה גזרה את עונשו, מר סבתי לא עבד כעיתונאי, ולפיכך כוחה של הוועדה היה מוגבל. כעת, משסבתי חזר לשמש כעיתונאי, אני סבור כי יהא זה נכון למצות עימו את הדין".
בני אליהו (צילום: "העין השביעית")
זו אינה התלונה היחידה שהוגשה בימים האחרונים במסגרת ההתנגשויות בין השניים. עו"ד יורם ביטון, פרקליטו של סבתי, התלונן נגד אליהו במשטרה, בלשכת המבקרים הפנימיים ובתנועה לאיכות השלטון. בתלונתו כתב כי אליהו מנצל לרעה את כוחו ותפקידו ומדליף מסמכים לעיתונאים. בתגובה שלח אליהו תלונה נגד ביטון ללשכת עורכי-הדין בטענה שהוא מבצע עבירה אתית בכך שהוא קובל כי אליהו מדליף מידע לעיתונאים, "היות שמרשו שהוא עיתונאי שאינו יכול להגיש תלונה על הדלפת מסמכים לעיתונאי, שאינו אלא הוא עצמו".
הסכסוך בין השניים החל לפני יותר מעשור, אז נכנס המבקר בני אליהו למסלול התנגשות עם ראש עיריית טבריה דאז, זוהר עובד, בעקבות דו"חות ביקורת שלא נעמו לראש העירייה. במהלך העימות ניסה עובד להדיח את אליהו, ניהל נגדו מסע הכפשות ואף חדר למחשב שלו. אליהו יצא למאבק שבמהלכו זכה להכרת מבקר המדינה דאז, מיכה לינדנשטראוס, שהעניק לו מעמד של חושף שחיתות ומנע את הדחתו. נוסף לכך התברר עניינו של אליהו בבית-המשפט, שקבע כי "מדובר במבקר ששרד מסע רדיפה אישית ונמצא שלא היה דופי במעשיו". באחרונה הורשע ראש העיר לשעבר עובד בחדירה למחשב של אליהו במסגרת הסדר טיעון, ונגזר עליו קנס של 60 אלף שקל.
סבתי מונה לדובר עיריית טבריה ב-2010 והיה איש אמונו של עובד. אליהו דרש בהמשך לפטר את סבתי כי פירסם נגדו הודעה בשם העירייה תוך חריגה מסמכותו. במהלך דיון במועצת העיר ב-2012 תקף סבתי את אליהו וחשף באוזני כל כי המבקר הדליף לו מסמכים בעת שעבד כעיתונאי (ברדיו האזורי קול-רגע). בעקבות כך התלונן נגדו אליהו במועצת העיתונות.
בשנים האחרונות היה סבתי מעורב בכמה תיקי תביעות על פרסומי לשון הרע. בכמה מהן הוא היה נתבע, באחרות הוא התובע. בין היתר נתבע סבתי ב-200 אלף שקל על-ידי ראש עיריית קריית-שמונה לשעבר, נסים מלכה, שטוען כי סבתי ניהל נגדו מסע הכפשה פוגעני. במקרה אחר תבע סבתי פעילים חברתיים בקריית-שמונה בטענה שכתבו נגדו דברים חסרי בסיס.
אלי סבתי (צילום מסך)
באחרונה נדחתה תביעה שהגיש סבתי נגד חיים חליווה, עורך המקומון "כוכב הצפון", שפירסם ב-2012 כי סבתי נחקר על-ידי מס-הכנסה בחשד לדיווח כוזב של מקום מגוריו, כדי לזכות בפטור ממס שאינו מגיע לו. בתביעה זו העיד המבקר בני אליהו וסיפר כי המידע הזה, שהגיע לעירייה, הועבר למס-הכנסה.
אליהו מתכוון כעת להוסיף לסבתי תיק ולתבוע אותו על לשון הרע. באחד הסטטוסים כתב סבתי: "מי אתה באמת, בני אליהו? מבקר עירייה או מדליף סדרתי? האדון מנסה להתהדר בנוצות של צדק ויושר, אבל הוא לא באמת כזה, אפילו רחוק מזה. למרות שחל איסור מוחלט לפרסם את דו"חות הביקורת שהוא כותב בטרם נדונו בישיבות מועצת העיר, בעבור האיש בעל חזות היושר והצדק סעיף זה הוא בגדר המלצה בלבד. הדו"חות המגמתיים שלו, שבמקרה הטוב שימשו בעבורי מחסום איכותי לדלת המשרד, היו מודלפים חדשים לבקרים לתקשורת, שבינתיים שומרת עליו בכפפות של משי ובמעטפת של צמר גפן. אך אסור לשכוח שצמר גפן הוא גם דליק, בייחוד כשהוא בא במגע עם התקשורת".
אליהו טוען כי לסבתי אין שום הוכחה להדלפות שביצע, למעט אותו מקרה של הדלפה לסבתי עצמו מלפני כעשר שנים. במקרה אחר, ב-2005, הואשם אליהו על-ידי ראש העירייה עובד כי העביר מידע לגיא לשם מ"ידיעות אחרונות". אלא שבמקרה זה לשם הוא זה שפנה לאליהו בבקשת תגובה על תלונה שהגיש נגדו ראש העירייה.
אחד משיאי העימות בין השניים הוא תכתובת מסרונים שניהלו בינואר השנה:
סבתי: "תמשיך להדליף לעיתונים... כשכל העיר תבין השבוע שתחת חסותך אחיך חייב מיליון וחצי ש"ח לעירייה והעסק שלו נמצא תחת חריגת בנייה ומנעת ביצוע צו הריסה נגדו, כנראה שהצביעות שלך תתגלה לעיני כל. אני יודע שאתה הדלפת לחליווה [עורך מקומון בטבריה], ואני בדרכי למשטרה להגיש נגדך תלונה. שתהיה לך שבת שחורה משחור!!!".
אליהו: "אתה זקוק לטיפול".
סבתי: "הבת שלך זקוקה…".
אליהו: "אתה עוד תשמע ממני על המלים האלה".
סבתי: "כנראה שכל המכות שנוחתות עליך מבורא עולם עדיין לא עוצרות את רוע לבך".
אליהו: "אתה זקוק לטיפול".
סבתי: "'גומל לאיש חסיד כמפעלו. נותן לרשע רע כרשעתו', החלק השני של שלושה-עשר העיקרים נכתב בדיוק עליך. נגמרה לך החסינות בעיתונות. החל מהשבוע תבין זאת היטב".
אליהו: "טיפול".
סבתי: "מאחל לך את כל הרע שבעולם. כבר הדלקתי הבוקר נר בקבר צדיק... בע"ה עונשך יגיע בקרוב".
אליהו: "אתה מטריד".
סבתי: "חבל שעד כה זה נגע רק באשתך ובילדתך".
אליהו: "אתה מטריד ואל תכתוב יותר".
סבתי: "לא אטריד, שבת שלום!".
אליהו: "אתה תשלם ביוקר על המלים האלה".
סבתי: "אתה מאיים???".
אליהו: "ביום א' אתה תשמע מרשויות החוק, אתה תיעצר. מבטיח לך".
סבתי: "תמשיך לאיים כמו תמיד".
אליהו: "עשית מעשה שלא יסולח".
סבתי: "אתה הרי תמיד מונע מאינטרסים... אביר איכות השחיתות... לך תעשה את העבודה שלך בטרם אתה מחפש באופן אישי את מי שאתה מגדיר כ'אויבך'".
השבוע כתב אליהו לאנשי התקשורת בצפון: "בקרבכם מצוי עיתונאי העונה לשם אלי סבתי, עיתונאי המשתמש במקורות עיתונאיים אשר כה חשובים לכם לצורך ביצוע עבודתכם החשובה, ולאחר מכן חושף את מקורותיו לכאורה קבל עם ועדה, ואף מגיש נגדם תלונה במשטרה על הדלפת מידע. אצל סבתי יש את סבתי, ואת כל שאר העיתונאים 'האחרים', שאותם 'ניתן לקנות בהדלפות'. הוא עושה זאת בכל כלי תקשורת זמין אפשרי, ותוך ניצול העובדה שהצד כנגד לא רוצה ואינו יכול להגיב. את אלה מתבל מר סבתי בקללות כנגד בני משפחה חפים מפשע, נשים וילדים, שלשיטתו מחלה כזו או אחרת שפגעה בהם (וטרם נחה על מפתן ביתו) היא הוכחה לרשעותו של מי שעד לא מכבר היה מקור עיתונאי שלו. אם מקצוע העיתונאות יקר ללבכם, עליכם לנדות ולהוקיע איש זה. כצעד ראשון הייתי מצפה כי תוציאו אותו מקבוצת הווטסאפ שלכם".
סבתי לא נותר חייב. בשיחה השבוע עם "העין השביעית" הוא אמר: "הבנאדם [אליהו] מתנהג בהתנהגות עבריינית. ב-1 בפברואר השנה, במהלך משפט דיבה שאני מנהל בבית-משפט השלום בנצרת נגד אחד מחברי מועצת העיר שהכפיש אותי, אדון בני אליהו התנדב מרצונו להגיע כעד מטעם ההגנה ולהכפיש את שמי. יש פה עבריין שעובר על החוק, בניגוד לסעיף פקודות העירייה. הוא מעביר חדשות לבקרים דברים לעיתונאים גם כשמדובר בדברים אישיים. אני לא קבלן בניין, אני לא משתתף במכרזים, אני לא אדם שנתון לביקורת. הוא מנסה לשרוף אנשים רק בגלל שהוא מסוכסך איתם".
סבתי סיפר עוד כי במהלך הדיון במשפט הדיבה שלו, שאל פרקליטו את אליהו אם כמבקר עירייה הוא הדליף מידע לעיתונאים, לא רק לאלי סבתי, וכי אליהו הודה מעל דוכן העדים שהוא הדליף לעיתונאים במהלך עבודתו. אלא שמעיון בפרוטוקול עדותו של אליהו עולה כי הדברים לא נאמרו.
חילופי האסמסים בין בני אליהו לאלי סבתי
על המסרונים שכתב לאליהו ועסקו באשתו ובבתו הגיב סבתי: "כתבתי לו 'בוקר טוב אדון אליהו, צר לי שאתה ממשיך להדליף דברים מתוך העירייה'. היה לי עניין אישי בתוך העירייה שלא קשור לעניין מקצועי, שהוא דאג לרוץ לעיתונאים ולהדליף. אז הוא כתב לי: 'אתה איש חולה נפש'. אז מי שהתחיל ואמר דברים מכוערים וקשים זה הוא. אני רק אמרתי שצר לי. הרי לא אני ולא אתה כתבנו בתורה 'אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה'".
סבתי סיפר כי אליהו מנע את זכייתו במכרזים לדובר עיריות נהריה ומגדל-העמק. "בכל מקום הוא דואג להכתים את שמי, לפנות לגורמים ברשויות המקומיות ולטרפד לי. אני מתכוון בימים הקרובים להגיש נגדו תלונה במשטרה על אדם שמבצע מרדף אחר אדם אחר במטרה לפגוע בפרנסתו ובמשלח ידו. זה אדם משועמם שבמקום להתעסק בביקורת עירונית, מתעסק בדברים אחרים של נקמנות אישית. הוא רוצה לגמור אותי, אבל הוא לא יכול כי אני אדם חזק".
אחד הדברים המטרידים בכל העלילה הזו הוא העובדה שעיתונאי מאשים מקור שלו בהדלפות. כשסבתי קיבל בזמנו מידע מבני אליהו, הוא פירסם אותו ללא עכבות, על אף שמאוחר יותר הצהיר כי ההדלפה היא עבירה על החוק. שבע שנים לאחר מכן, בזמן ששימש דובר ואיש אמונו של ראש העירייה שניהל מלחמת חורמה במבקר, יצא סבתי נגד אליהו, האשים אותו בהדלפות, והוא ממשיך בכך גם אחרי שלאחרונה חזר לעיתונות.
ב-2012 אמרה מועצת העיתונות את דברה בעניין זה באופן ברור, במסגרת טיפולה בתלונתו של אליהו נגד סבתי: "אין צורך להרבות במלים באשר לחשיבותו של החיסיון העיתונאי. העיתונות והעיתונאים נאבקים ושומרים בדווקנות ובאדיקות על הזכות לחיסיון עיתונאי (חסיון המידע כמו גם חסיון המקורות), והדבר בא לביטוי גם בפסיקות בתי-המשפט. מאחר שהשמירה על חסיון המקור העיתונאי הוא אחד היסודות החשובים של העבודה העיתונאית, מחויב היה הנילון [סבתי] לשמור באדיקות על חסיון המקור שלו, גם אם ניתק הקשר ביניהם, ואפילו חדל הנילון לעסוק במקצוע העיתונאות".
על החלטה זו של מועצת העיתונות אמר לנו סבתי השבוע: "מאז החלטת מועצת העיתונות בענייני כבר עברו הרבה מים בירדן. אני קיבלתי את ההחלטה כמו שהיא, ומצד שני יש בנאדם שמדליף לעיתונאים, והגיע הזמן שיעשו איתו משהו".
עניין נוסף שעולה מהפרשה: האם סבתי אינו חושש כי התעסקותו האובססיבית בנושא תגרום למקורותיו לחשוש שמא יחשוף יום אחד כי הדליפו לו, דבר שעלול לעלות להם בתפקידם?
סבתי: "יש הבדל עצום בין אם פקיד זוטר מדליף לבין מבקר עירייה, שעומדת לו הזכות מתוקף תפקידו לגשת לכל חומר מבוקש. בתקופה שבה קיבלתי את ההדלפה מהמבקר הייתי עדיין עיתונאי צעיר יחסית. היום אני מבין את חומרת העניין. אלו לא סתם הדלפות, אלא הדלפות שתכליתן לפגוע אישית באנשים. כולם יודעים היטב איזה עיתונאי הגון ואתי אני. למרות שהוצע לי על-ידי כמה כלי תקשורת לסקר את טבריה, אני לא מסקר אותה. איני חושש שמישהו יירתע מלעבוד איתי. עם בני אליהו זה עניין אחר".
בני אליהו הגיב ל"העין השביעית": "אלי סבתי הוא סכנה למקצוע שבו הוא עוסק והוא אינו ראוי לשמש עיתונאי. אני מקווה שמועצת העיתונות תמצה עימו את הדין. התבטאויותיו נגדי אינן אלא ניסיון להלך אימים על עד, ובשל כך הגשתי תלונה ללשכת עורכי-הדין נגד בא-כוחו, עו"ד יורם ביטון, ובימים הקרובים אף תוגש נגד השניים תלונה במשטרה. עורך-דין מטעמי ומטעם העירייה בוחן את החומר לצורך הגשת תביעת דיבה".