כתבה קצרה שפורסמה בשבוע שעבר באתר זה עוררה את חמתו של יוסף פריצקי. פריצקי, שר וחבר-כנסת לשעבר וכיום איש עסקים פרטי בתחום האנרגיה, נעלב בשם התקשורת הישראלית בעקבות תהייה מתבקשת שהועלתה כאן: מדוע התעלמה העיתונות בארץ מדליפת מזהמים מסוכנת שאירעה במתקן אמריקאי של חברת נובל-אנרג'י, השותפה הבכירה במונופול הגז כאן, בישראל.

הסדר משפטי שנחתם לאחרונה עם נובל-אנרג'י אילץ אותה להוציא מכיסה עשרות מיליוני דולרים בגין הזיהום החריג שגרמה. פריצקי אינו מערער על העובדות הללו, או על הקביעה שמדובר בסיפור חשוב הדורש סיקור. הוא גם אינו מכחיש שהסיפור לא דווח כלל בישראל. מה שהקפיץ את פריצקי, לדבריו, הוא הטענה שלפיה התקשורת הישראלית ידעה – ושתקה. לטענת פריצקי, מי שקרא את הידיעה של "העין השביעית" לא היה יכול אלא להסיק ממנה שאינטרסים כלכליים גרמו להשתקה הזאת.

על הבסיס הרעוע הזה, המעיד על כישורי הבנת הנקרא של הכותב, בונה פריצקי את טיעונו המרכזי. אבל מה לעשות שדבר מכל זה לא הופיע בידיעה – אלא רק בדמיונו הקודח של השר לשעבר. "נקבעה עובדה. הונחה הנחה שהתקשורת ידעה", מעז פריצקי לכתוב, אף שהוא יודע שלא נקבעה שום עובדה ולא הונחה שום הנחה. על בסיס מומצא זה הוא גורס שהיה עלינו לשאול נציגים מכל כלי התקשורת בישראל אם אכן שמעו על הדליפה, ואם שמעו מדוע החרישו.

גם באשר למרואיין בידיעה, עו"ד גלעד ברנע, פריצקי מטעה את קוראיו כשהוא קובע כי לא הסברנו לגולשים כי ברנע הוא ממתנגדי מתווה הפשרה. האמת הגלויה לכל מי שיטרח לקרוא את הכתבה כאן באתר היא שברנע, שהביא לידיעתי את דבר קיומו של ההסדר עם נובל-אנרג'י, הוצג בבירור כמי שמנהל תביעה ייצוגית נגד המונופול ואוחז בגישה ביקורתית כלפי נובל-אנרג'י ושותפיה. אם פריצקי סבור כי מתנגדי המונופול אינם ראויים לקבל בימה תקשורתית, היה עליו לציין זאת במפורש ולא להתחבא מאחורי טיעונים מתעתעים על אתיקה עיתונאית.

ובכל זאת, לצורך הדיון אני מוכן לקבל את טענתו של פריצקי שלפיה השימוש בפועל "התעלמה" גרם לו, ואולי גם לקוראים אחרים, להניח שרמזנו או קבענו שהתקשורת הישראלית טייחה את המקרה, אף שלא זו היתה כוונת המחבר או עורכו, ומי שקרא את הכתבה עצמה יכול היה להבין זאת. אלא שיותר מעניין להתעכב על מה שקרה אחרי פרסום הידיעה שעליה יצא קצפו, וליתר דיוק על מה שלא קרה.

גם לאחר הפרסום כאן כמעט אף כלי תקשורת ישראלי לא מצא לנכון לחלוק את המידע עם קוראיו, צופיו או מאזיניו. וזו עובדה

אף שתקרית הדליפה וההסדר המשפטי שנכפה על נובל-אנרג'י הם, כפי שקבע פריצקי עצמו, "תגלית חשובה" הראויה לסיקור, גם לאחר שפורסמו הדברים כאן וזכו לשיתופים רבים ברשתות החברתיות, אף כלי תקשורת ישראלי – למעט אתר החדשות הקטן "חדשות האנרגיה" – לא מצא לנכון לחלוק את המידע עם קוראיו, צופיו או מאזיניו. מקץ כמה ימים התברר כי רוב כלי התקשורת אכן בחרו להתעלם מהמידע הזה, וזו עובדה.

ככל הידוע לי בעת כתיבת שורות אלה, אף כלי תקשורת ישראלי לא מצא לנכון לפנות לחברת נובל-אנרג'י ולשאול אותה אם עידכנה את הרשויות בישראל על הדליפה ועל ההסדר שבא אחריה, ואם בכוונתה להתקין במתקניה המקומיים את מערכות הבטיחות המתקדמות שאולצה להתקין במתקניה בקולורדו, לרבות אלו שנועדו לאפשר פיקוח מטעם גורם חיצוני.

באופן מעט פרדוקסלי, למעט פריצקי ברשימת התגובה שלו, גם אף אחד מבין מומחי הגז והאנרגיה שמרבים לאחרונה להתראיין בכלי התקשורת ולגבות – באופן אובייקטיבי – את צורכי מונופול הגז, כלל לא מצא לנכון, למיטב ידיעתי, להתייחס לדליפה.

בשלב זה ראוי לציין, למען המצטיינים בקריאה יצירתית של טקסטים, כי אין זו הוכחה לכך שבאף כלי תקשורת לא עובדים כרגע על ידיעת המשך לדיווח הצנוע שפורסם כאן. בהתאם, התעלמותם של מומחי הגז אינה מוכיחה כי הם לא יותר ממריונטות של החברות השותפות במונופול הגז ושל הגופים הכלכליים שמקיימים עימן שיתופי פעולה. ואולם, הקלות שבה ניתן להגיע למידע שפורסם כאן מעידה, לכל הפחות, על התרשלות.

יוסף פריצקי, בתמונה שנשלחה על ידו

בשלושת החודשים האחרונים, כל מי שביקש לברר קצת מידע על פעילותה של חברת נובל-אנרג'י במרכז ארצות-הברית היה יכול להיחשף – בדף התוצאות הראשון של גוגל – לדיווחים חדשותיים על הדליפה בקולורדו. כל מי שהיה טורח להקיש במנוע החיפוש את המלים "נובל", "אנרג'י" ו"דליפה" (באנגלית) היה מגיע למידע דומה.

המסמך שהובא כאן לא נשלה ממעמקיו של ארכיון משפטי מסועף, והגישה אליו אינה שמורה למיטיבי גלישה בלבד. זהו מסמך רשמי הזמין ברשת במלואו זה שלושה חודשים, שהופץ בלוויית מסמכי סיכום נהירים ופשוטים להבנה והוביל לשלל דיווחים בתקשורת האמריקאית. גגלו את זה. זה פשוט מאוד. אם זה חשוב, ואם זה מעניין, ואם הוכח שזה נכון – אין סיבה ממשית לא לדווח על כך.

את מאמר התגובה הזה היה אפשר לסיים כאן אלמלא בחר פריצקי לסיים את רשימתו ברמיזה קונספירטיבית תמוהה שלפיה "העין השביעית" הוא למעשה גוף חזית עבור פעילים במאבק הגז, המממנים את האתר וזוכים בתמורה לקידום מסריהם. פריצקי משתמש שוב בטכניקה של הטעיה בוטה, או לחלופין בורות נוחה: "העין השביעית" מוסרת דיווחים תקופתיים על מימון האתר. מאז האחרון שבהם, שפורסם בחודש שעבר, לא חלו בתחום זה התפתחויות יוצאות דופן.

והערה אחרונה: בעוד ש"העין השביעית" פועל בשקיפות, פריצקי סבור שרשימת לקוחותיו כיועץ בתחום האנרגיה היא עניינו שלו בלבד, ולא עניינו של הציבור.